מקרא
בראשית פרק כד
(יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ המתינה לדבר עד שיכלה לשתות כאמרם ז"ל אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט[2] וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם אשר כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:
(כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת דרך ארץ עשתה שלא הערתה תוך המעין מה שהותיר אליעזר[3] וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו הגבורה הזאת לרבקה לשאוב לכל גמליו לא היה בחוק האפשרות כי אם בסיוע אלהי[4]:
(כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ משתומם על רוב הזריזות לעשות חסד מַחֲרִישׁ ולא אמר לה אל תטרחי כל כך כמו שהיה ראוי בחק המוסר. לדעת להכיר מתוך אופן חסידותה וזריזותה[5] לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְקֹוָק דַּרְכּוֹ אִם לֹא:
(כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם יש נזם שהוא באף גם באזן ושעל האף ירד מעל פתיל קשור במצח[6] זָהָב בֶּקַע חצי שקל מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים שיהיו עַל יָדֶיהָ אם היא מקרובי אברהם[7] עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
(כג) וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין י"מ[8] שללין הוא לינת לילה אחוד להבדיל מלון שהוא כמה לילות וי"מ[9] שהוא שם דבר כלומר מקום שמיועד ללינה "בית לין" כמו "בית דין":
(כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:
(כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם מה שלא שאלת תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מה ששאלת מָקוֹם לָלוּן יש לנו[10] ואז לקח אליעזר הנזם ובצמידים הנ"ל ושם על אפה ועל ידיה כמבואר לקמן פסוק מז[11]:
(כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיקֹוָק זהו כלל בכל מקום דכתיב במקרא השהתחואה לה' היינו בברכה או תפלה שמקדים לשון ברכה[12]:
(כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בזכותו[13] בַּדֶּרֶךְ המתוקנת והישרה שהייתי צריך[14] נָחַנִי הנחה אותי יְקֹוָק בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:
(כח) וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(כט) וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן והסיבה שבגללה רץ -[15]:
(ל) וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ אמר עשיר הוא זה ונתן עיניו בממון[16] וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ כדי להכניסו לביתו[17] וְהִנֵּה עֹמֵד עַל ליד[18] הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן:
(לא) וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְקֹוָק י"מ[19] שכונתו היתה לאליעזר ונקרא ברוך אע"ג שהיה מזרע כנען שנקרא ארור כיון ששימש את אברהם באמונה וי"מ[20] שחשב שהוא אברהם ולכן קראו ברוך לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץששאלת מקום ללין את הגמלים בלבד למה תחפוץ לעמוד בחוץ אתה ואנשיך וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת מעבודת אלילים וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים:
(לב) וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח לבן הַגְּמַלִּים שפתח מוסרי צוארם כי המנהג להוליכם קשורים, או שהיו הולכים חגורים במושב המרכבה אשר עליהם[21] וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ:
(לג) ויישם וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי להודות לקב"ה בברכה לפני האכילה שכל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל[22] וַיֹּאמֶר דַּבֵּר:
(לד) וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי:
נביא
מלכים ב פרק כד
(טז) וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים משאר השבטים מתוך עשרת אלפים שהוזכרו לעיל חוץ מיהודה וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה לפי פי' חז"ל כתב בסדר עולם וכי מה גבורה הם עושים בני אדם ההולכים בגולה ומה מלחמה עושין בני אדם האסורים בזיקי' הנתוני' בשלשלאו' של ברזל אלא גבורים בגבורה של תורה וכן הוא אומר גבורי כח עושי דברו עושי מלחמה עושין מלחמה של תורה וכן הוא אומר על כן יאמר בספר מלחמות ה' וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה בָּבֶלָה:
(יז) וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ[23]: פ
(יח) בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חמיטל חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה:
(יט) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים חז"ל קבלו שצדקיהו היה צדיק ודורו היו רשעים, ובדברי הימים מפורש ויעש הרע לא נכנע מלפני ירמיה הנביא מפי ה' וגם במלך בבל מרד אשר השביעו באלהים גם כל שרי הכהנים והעם הרבו למעול מעל ככל תועבות הגוים - וכו' מבואר שחטא צדקיהו היה מה שלא שמע לדברי נביא ומה שעבר על השבועה לא זולת זה, רק הדור ההוא הם שהרבו למעול מעל ולפ"ז מ"ש פה שעשה הרע ככל אשר עשה יהויקים היינו שגם יהויקים מרד בנבוכדנצאר ולא שמע לדברי הנביא. והסבה לזה היה -:
(כ) כִּי עַל אַף יְקֹוָק כלומר בגלל שהרגיזו והכעיסו לפני ה' הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם מֵעַל פָּנָיו וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל וזו היתה הסבה שמרד צדקיהו במלך בבל כי לולי מרדו לא נחרבה ירושלים ולא גלו מעל אדמתם כמו שהיה אומר לו ירמיהו: ס
מלכים ב פרק כה
(א) וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ של צדקיהו שהיא שבע עשרה למלכות נבוכדנצאר בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק הוא מגדל עץ שבונין מול העיר לכבשה סָבִיב:
(ב) וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ:
(ג) בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הרביעי הוא חודש תמוז וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ:
(ד) וַתִּבָּקַע הָעִיר חיל נבוכדנצאר בקעו חומתה, וכאלו נעשית מעצמה, כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב, ולא עמדו למולם לעכב על ידם וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה ברחו במשך הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם בדרך השער העומד בין שתי החומות אשר אצל גן המלך אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב ר"ל שיצאו דרך שהיה בין שתי חומות כדי שלא יראום כשדים ולא ירגישו בהם וַיֵּלֶךְ המלך וכל אשר עמו דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה בדרך ההולך אל ערבות יריחו:
(ה) וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ וַיַּשִׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ אמרו רבותינו ז"ל שברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו, ונזדמן צבי הולך מעל המערה, ורדפו הכשדים אחר הצבי, ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ התפזרו מֵעָלָיו:
(ו) וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה שמכיון שארכו ימי המצור הלך נבוכדנצאר מירושלים לרבלה וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ מִשְׁפָּט אמר לו משפט המורד והעובר על שבועתו:
(ז) וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ לְעֵינָיו וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם בשלשלאות נחושת וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל: ס
(ח) וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים שר על ההורגים במצות המלך עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם בירמיה אמר בעשור לחדש בא נבוזראדן עמד לפני מלך בבל בירושלים וישרוף וכו'. ופי' חז"ל שבשבעה נכנס להיכל ובתשעה לעת ערב הציתו בו את האור ונשרף בעשירי:
(ט) וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל בתי כנסיות שמגדלין בהן תורה ותפלה ובתי השרים שָׂרַף בָּאֵשׁ:
(י) וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר עם רַב טַבָּחִים:
כתובים
משלי פרק יא
(כא) יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָֹע מיד ה' ליד האיש הרע יבוא הענש לא ינקה מהענש וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט הצדיקים לא רק שהם ניצלים מעונש בזכות מעשיהם אלא אף זרעם: (כב) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִירהחזיר נובר באשפה באפו ותמיד אפו מלוכלך, והתכשיט באפו רק חסרון אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם כך אשה יפה הסרה מהמדות הטובות (השלימות החיצונית כשהיא מרוקנת מפנימיות היא מגרעת): (כג) תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ טוֹב הצדיקים מתאוים "אך טוב" ויהיה להם "אך טוב" ("אך טוב" משמש לשני פנים) תִּקְוַת רְשָׁעִים עֶבְרָה לא ישיגו תקוותם ויהיה להם כעס רב: (כד) יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד שנותן צדקה יותר מכפי שהוא צריך לתת, זה יביא לו אך תוספת ורבוי וְחֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר הנמנע מלתת כשהיושר הוא שייתן, זה יביא לו רק חסרון: (כה) נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן מי שנפשו רוצה בברכה ושפע שיבואו לבני אדם (עין טובה) ותמיד מברך אחרים, נפשו תהיה מלאה כל טוב (דשן - שומן) וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא המרוה לאחרים (צמאונם) גם הוא יהיה רווי: (כו) מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם המונע תבואה העם יקללהו וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר המוכר מזון כולם מברכים אותו (וכן בתורה - המונע מאחרים תורה ואינו מלמדם מקללים אותו, והחכם המלמד תורה - יברכוהו): (כז) שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן בזה שמחפש תמיד לעשות טוב , הרי הוא כמבקש שה' ירצה בו (וכן יהיה לו) וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ המחפש לעשות רעה, היא תבוא עליו: (כח) בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ הוּא יִפֹּל כיון שאינו בוטח בה' ,ה' מוסרו ביד המקרה ואינו משגיח עליו וכשיפול לא יקום שוב וְכֶעָלֶה צַדִּיקִים יִפְרָחוּ הצדיקים הבוטחים בה' יפרחו כעלה שאף שהעלה בחורף נופל, בקיץ שב ופורח, כן הצדיקים אף שלפעמים נופלים ישובו ויקומו: (כט) עֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ המקלקל ביתו ישאר בלי כלום וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב וזה האויל יהיה עבד לחכם לב. והענין = מי שאינו מחנך בניו בתורה ביתו יהיה ריקן מתורה ויצטרך לחכם לב לכל דבר להורות לו את אשר יעשה (וכאילו החכם לב מושל עליו כי נצרך אליו תמיד): (ל) פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים פרי מעשיו של הצדיק הוא עץ חיים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם החכם קונה נפשות כי המלמד לאחרים הרי הם כבניו וכאילו ילד אותם (הפסוק מדבר בגדולת מעשיהם של הצדיק והחכם): (לא) הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם הרי אפילו הצדיק (שרוב מעשיו טובים) מקבל בעולם תשלום על מעשיו הרעים (ואמר בארץ כי הצדיק מקבל ענש כאן, כדי שכשיבא שם יהיה נקי לגמרי) אַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא קל וחומר שיקבל ענשו:
משלי פרק יב
(א) אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת האוהב מוסר אוהב דעת כי על ידו ייקנה הדעת וְשׂונֵא תוֹכַחַת בָּעַר השונא התוכחה יהיה ריק מדעת: (ב) טוֹב יָפִיק רָצוֹן מֵה' מי שהוא טוב יוציא רצון מה' שה' ירצה בו (והרצון של ה' יביא לאדם שפע הטוב) וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ בעל מחשבות רעות ירשיענו ה' בהשפטו (לא יקבל צרכיו): (ג) לֹא יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע לא יהיה מבוסס הנוהג ברשע וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים בַּל יִמּוֹט הצדיקים במעשיהם הטובים הם כאילן המכה שורשים עמוק שאינו נופל: (ד) אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ אשה חזקה בזריזות למעשים טובים היא ככתר לבעלה שמקשט אותווּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה הרעה במעשיה, הרי היא לו כרקבון בעצמותיו שלא ניתן לרפוי (תמיד יסבול ממנה):
משנת ההלכה
זריזין מקדימין
א. י"א דראוי להקדים המצוה ואפי' אם ימתין אזי יעשה ברב עם, מ"מ מוטב להיות מן הזריזין ומקדימין (חיי"א שם סעי' ו'[24]) וי"א דימתין כדי לעשותה ברוב עם אם אין חשש שתיבטל ממנו המצוה (בה"ל[25] סי' תכ"ו סעי' ב' ד"ה אלא)
ב. אע"ג שכל היום כשר למילה מצוה למול בבוקר בבוקר מיד שזריזין מקדימים (יו"ד רס"ב סעי' א') וי"א דבשבת ימול מיד אחר שחרית (קודם מוסף) משום זריזין (שו"ת חת"ס או"ח סי' ס"ט)
ג. במקום שיש טירחא דציבורא אם יקדימו המצוה צריך לדחותה לזמן שבו לא יהיה טורח הצבור[26] (תקפ"ד מ"ב ס"ק י"א)
ד. מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יוה"כ ואפי' אם הוא ע"ש[27] אבל בע"ש אחר חצות אסור (רמ"א או"ח תרכ"ה וא"א שם ס"ק ב') אם אינו יכול לתקן הסוכה מיד בעצמו יש להסתפק אי עדיף שיעשה שליח לתקנה או שימתין לעשותה בעצמו[28] (א"א שם)
ה. ראוי לנשים לברך ברכת הגומל מוקדם ככל האפשר[29] ואפי' בלילה ובלבד דאיכא עשרה אבל גברים צריכים להמתין עד לזמן קריה"ת[30] (צי"א חי"ג סי' י"ז)
ו. נלע"ד דמשום זריזות והקדמת המצוה מבטלין ביהמ"ד[31] ודוקא לשעה מועטת אבל לשעה מרובה אין לבטל[32]
[1] רש"י
[2] ספורנו
[3] חזקוני
[4] רבינו בחיי
[5] ספורנו
[6] אבע"ז
[7] רמב"ן
[8] רש"י
[9] חזקוני
[10] חזקוני
[11] רמב"ן
[12] העמק דבר
[13] ת"י
[14] רש"י
[15] פי' הטור
[16] רש"י
[17] ספורנו
[18] חזקוני
[19] חזקוני
[20] ת"י
[21] רמב"ן
[22] פי' הטור
[23] צדקיה היה בן השלישי של יאשיה, כמ"ש והשלישי צדקיהו, וגם ליהויקים היה לו בן ששמו צדקיה, ובעת יצא יהויכין אל נבוכדנצר ראה שעם הארץ ימליכו את צדקיהו בן יהויקים אחי יכניהו, תחת אביו, והמליך את מתניהו דודו של יהויכין בן יאשיה והסב שמו צדקיהו ר"ל שהוא העומד במקום צדקיהו הטוען טענת ירושה בהמלכות ובדברי הימים ה רמז כ"ז במה שקראו אחיו, ר"ל שהוא העומד במקום צדקיהו אחיו. מלבי"ם
[24] וכן בשע"ת סי' רכ"ט ס"ק ג' ובקיצור שו"ע סי' ס' סעי' ז' גבי ברכת החמה דעדיף לומר מיד בנץ מלאומרו מאוחר יותר ברוב עם וכן שם בקיצור שו"ע סי' צ"ז סעי' ט' דעדיף לקדש הלבנה מיד ולא להמתין על ברוב עם דזריזין דוחה לברוב עם וכ"כ בשו"ת זבחי צדק לר"ע סומך או"ח סי' ל"ו וכן עיין שו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' ד"ה והא דכתבו דהביא שיש שסברי דבעי' לעשות פדיון הבן ביום דוקא "לחבובי מצוה ולהדרה לעשותה בפומבי ובפרהסיא ביום ולא באישון לילה ואפלה" והוא חלק עליהם דהסעודה באמת יעשו ביום ופדיון הבן בלילה דלמה ישהו המצוה בשביל זה משמע דעדיף הקדמת המצוה מלעשותה ברוב עם [וצ"ע דמצינו דברוב עם עדיף ממצוה מן המובחר כדמשמע במג"א תכ"ו ס"ק ו' דעדיף ברוב עם אע"ג דהוא בתענית וכן שם ס"ק י"ג דעדיף ברוב עם במוצ"ש מלקדש לאחר ז' ימים. אמנם אפ' לחלק דברוב עם הוא עצמו מצוה מן המובחר כמש"כ בבה"ל סי' תר"צ סעי' י"ח ד"ה צריך לחזור ולהכי אין שייך לומר דיבטל מובחר זה מפני מובחר אחר אבל זריזות אינו מעלה בעצם המצוה אלא דאם אינו עושהו מיד אינו נקרא זריז וכמש"כ במ"ב סי' רל"ה ס"ק כ"ז ולהכי אפשר דמצוה מן המובחר עדיף וכדלעיל אמנם לפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין משמע דאף זריזות הוא חסרון במעשה המצוה ואינו מן המובחר ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח'מובא לעיל הע' י"ט]
[25] דכתב דימתין עד י' ימים כדי לקדש הלבנה בג' אנשים או בי' משום דמרויח ברוב עם ועיין סי' צ' במ"ב ס"ק כ"ח ועיי"ש סי' רכ"ט ס"ק ח' דבאמת לא הזכיר דעדיף לברך ברכת החמה מיד בנץ אע"ג שאינו ברוב עם ובשעה"צ שם ס"ק א' ציין לחת"ס או"ח סי' נ"ו וז"ל "וע"כ נ"ל אעפ"י שכבר נהגו לברך אחר יציאת בית הכנסת משום ברוב עם הדרת מלך והמנהג נתיסד עפ"י משאת בנימין סי' ק"א, מ"מ כשהוא יום מעונן כל הקודם לברך כשרואה החמה אפילו ביחידות מוקדם לברכה" ומתבאר שם דטעמו אינו משום זריזין אלא משום דעיקר הברכה הוא תחלת היום הא לא"ה ברוב עם עדיף מזריזין וצ"ע למה עדיף ברוב עם מזריזין או להיפך ואינו תלוי בדין מצוה מן המובחר אי עדיף או לאו דהא ברוב עם נמי משום חבוב המצוה הוא כמש"כ בה"ל סי' תר"צ סעי' י"ח ד"ה צריך לחזור וכ"מ בשו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' הנ"ל הע' כ'
[26] דאע"ג דעיקר מילה בר"ה הוא בין קרה"ת לתקיעת שופר, במקום שמלים בבית ויש טירחא דצבורא ללכת לבית ולחזור לתקיעת שופר ימולו אחר שיצאו מביהכנ"ס ואע"ג דמבטלים זריזים
[27] ועיין אבנ"ז או"ח תנ"ט אות ב' דפי' ד"לא מבעיא אם חל מוצאי יום הכיפורים באמצע השבוע שיעשה הסוכה מיד בכדי שילך מחיל אל חיל ומשום זריזין מקדימין למצוה. אך אפי' חל בערב שבת דצריך להכין לשבת כדכתיב והכינו את אשר יביאו. מכל מקום יעשה הסוכה מיד דמצוה הבאה לידך כו' דכיון דשבת מפסיק חשיב מחמיץ ומכל מקום מעיקר הדין יש לפוטרו משום עוסק במצות שבת שקודם לסוכות. מכל מקום הורה מהרי"ל לזרז עצמו לעשות זה" וזהו עפ"י מש"כ שם סי' ת"כ או"ק ב' "דהיכי דאין זמן למצוה אם ממתין אפילו כמה ימים אינו מבטל רק מצוות זריזין דכולו כחד יומא אריכתא וגוף אחד ולית בי' משום מעביר אבל כשיש זמן בנתיים שאינו זמן מצוה. חשיב מעביר על המצוות. שמעביר מזמן לזמן. דשני זמנים חלוקים כשני גופים מחולקים"
[28] וכן בע"ש אחר חצות ויכול לעשותה ע"י עכו"ם אפ' דעדיף כדי שלא ישהה המצוה או דילמא מצוה בו יותר מבשלוחו עדיף טפי ועיין שד"ח שם סוף כלל א' דהרב פתח הדביר פשיטא ליה דעדיף לעשותה בעצמו מאוחר יותר משיעשנה ע"י שליח דמצוה מן המובחר עדיף וא"כ תליא במח' ספר חסידים ותרוה"ד הנ"ל ועיי"ש שהביא נ"מ נמי במי שיכול לעשות צרכי שבת ע"י שליח אבל אינו יכול לעשות הסוכה ע"י שליח הי עדיף סוכה עדיף משום זריזין או שבת עדיף וימתין עם הסוכה דהכנת צרכי שבת הווה מצוה בו יותר מבשלוחו והווה נמי תדיר מסוכה ועיי"ש מה שפלפל בזה
[29] עיין חת"ס או"ח סי' נ"א מה שדן לגבי ברכת הגומל בלילה ושם העלה דעשרה ודאי בעי ואי איכא עשרה שורת הדין דיברך מוקדם ככל האפשר ואף בלילה "אמנם רק כיון דהוא דבר התמוה לעולם ונגד המנהג ראוי להודיע להם דאינו אלא הוראת שעה" ועיין בשו"ת צי"א חי"ג סי' י"ז דכונתו לא לשנות ממנהג שנהגו לברך אחר קריה"ת וזה שייך רק בגברים ששייך בהם קריה"ת אבל בנשים לא שייך שינוי מנהגא בזה ויברכו בלילה אמנם קצת צ"ע דמלשונו שם משמע דיכולות לברך בלילה ולפי דברי החת"ס משמע דחייבות לברך בלילה מדין זריזין אמנם אפ' דהוא חייש לדיעות דהגומל כנגד קרבן תודה שאינו אלא ביום וא"כ שייך זה גם לנשים ולהכי רק כתב שמותר ולא שחייבות
[30] עיין שו"ת תורה לשמה סי' ר"ח בשוחט שמוטל עליו ברכת כיסוי הדם וברכת אשר יצר או אפי' ברכה אחת מעין ג' דעדיף להקדים כיסוי הדם משום דזריזין מקדימין למצוה וצריך לכסות מיד ואע"ג דאשר יצר או מעין ג' תדירין עכ"פ כיסוי הווה מ"ע דאו' ועוד דהשחיטה קדם לאכילה או לבית הכסא
[31] דהא בסי' רצ"ח סי"ד ונו"כ שם דמשום ברוב עם מבטלין ביהמ"ד וא"כ כ"ש משום זריזין דהא לחיי"א עדיף זריזין מברוב עם
[32] לפמש"כ במג"א סי' צ' ס"ק ל"ב דרק משום שעה מועטת מבטלין ביהמ"ד וא"כ ודאי שאין להפסיק למודו להתפלל מעריב מיד בצה"כ דאין לבטל לשעה מרובה אמנם צל"ב דלמאן דס"ל דזריזין עדיפא ממצוה מן המובחר א"כ לכאו' ראוי שיפסיק מלימודו בצה"כ ויקרא ק"ש כיון דהווה רק שעה מועטת ואע"ג דלא הווה בברכותיה עכ"פ זריזין מקדימין עדיף ממצוה מן המובחר וכן שייך זה גבי להפסיק לימודו כדי לקרוא ק"ש בהנץ החמה וכן צל"ב בכה"ג דמצא צבור שמתפללים שמו"ע של מעריב בצה"כ דלכאורה יתפלל עמהם ויקרא ק"ש מיד לאחר מכן ולא ימתין להתפלל מאוחר יותר כסדרו דאע"ג דאינו סומך גאולה לתפילה הא זריזין עדיפא ממצוה מן המובחר
