מקרא
בראשית פרק נ
(יא) וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן היא ארץ כנען כלומר יושבי ארץ סיחון ועוג ראו את האבל בגורן האטד בארץ כנען היו קוראים לארץ כנען עבר הירדן שכשם שאותם היושבים בארץ כנען שהוריש יהושע קורין לעבר סיחון ועוג עבר הירדן כך אותם היושבים בארץ סיחון ועוג קורין לארץ כנען עבר הירדן:
(יג) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא:
(יד) וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו:
(טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ שמא[2] יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ:
(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה צוה שיאמרו ליוסף אביך צוה לנו שנאמר אליך מאלינו לא מצדו שאינו חושד אותך כלל אבל שאם ייראו אחיך נאמר אליך אלה הדברים[3] לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:
(יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אם אין אביך חי, אלהי אביך חי וקיים והם עבדיו[4] וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:
(יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו אחר שלוחיהם כשראו אותו בוכה, ידעו כי מרחם עליהם, ומהרו ונפלו לפניו שימחול להם בעוד שהוא במדת רחמנות[5] וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים:
(יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי כאילו אני במקום אלהים שנפלתם לפני ותאמרו אנחנו עבדיך[6]:
(כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:
(כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:
(כב) וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים ששלום יוסף התמיד כל ימי חייו, אם שלום מלכותו כי ישב במצרים, אם שלום משפחתו כי ישב הוא ובית אביו, והיה אהבה ואחוה ביניהם, אם שלום גופו שחיה מאה ועשר שנים, וזה יקרה מעט לרוזני ארץ שיתמיד בממשלתו שמונים שנה, אם שלום בניו כמו שמבאר והולך -[7]:
(כג) וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים דור שלישי לאפרים שהם נינים של יוסף[8] גַּם כלומר על אף שלא פרה ורבה מנשה כאפרים דור שני למנשה -[9] בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף י"א שפירושו נולדו ויוסף גידלם[10] וי"א נולדו ויוסף מל אותם[11]:
(כד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו הנה[12] אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד זכור יזכור[13] אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
(כה) וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לבניהם[14] פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה מן המקום הזה[15]:
(כו) וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם כדי שיהיה מצוי לנשאו כשיפקוד אותם הקב"ה לטובה[16]:
סליק פרשת ויחי
ונשלם ספר בראשית בספור דברי האבות, להגיד ראשונות וחדשות, בטרם תצמחנה בלבבות - וליוצר כל ראשית רוכב ערבות, תהלות רבות, והודאות לרבבות, ולו נתכנו עלילות וסבות, מגלה עמוקות ודעות נשגבות, ומוציא לאור המחשבות, המוליך אותי בדרך צדקה בתוך נתיבות, הגומל לחייבים טובות:
תם ונשלם שבח לבורא עולם חסלת פרשת ויחי פרשת שמות השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחדוש העולם ויצירת כל נוצר, ובמקרי האבות כולם שהם כעין יצירה לזרעם, מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז להודיע כל העתיד לבא להם ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם, ונתיחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפירוש (בראשית טו יג) ובגאולה ממנו, ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם אף על פי שכבר נכתב זה (שם מו ח -כז), בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות, כי מאז הוחל:
והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו - וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר, וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה (ב"ר מז ח), ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד:
חזק חזק ונתחזק!
נביא
שופטים פרק ו
(יא) וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְקֹוָק וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ האלה היתה של יואש שהיה מבני אביעזר מבני מנשה אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס להבריח ולהטמין מִפְּנֵי מִדְיָן:
(יב) וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל:
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי בקש ממנו להשיבו על דבריו ואמר לו ואם אמת וְיֵשׁ יְקֹוָק עִמָּנוּ וְלָמָּה א"כ מְצָאַתְנוּ כָּל הרעה זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְקֹוָק וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְקֹוָק וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן:
(יד) וַיִּפֶן אֵלָיו יְקֹוָק וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה בכח זה הזכות אשר למדת סניגוריא על ישראל תוכל להושיעם וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ:
(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי האלף שבית אבי נמנה בו הוא הגרוע מכולן הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי ומי ישמע לי ללכת אחרי:
(טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ ולכן ישמעו לך כולם וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כאילו הם כְּאִישׁ אֶחָד:
(יז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי בנבואה ואינו סתם חלום:
(יח) אַל נָא תָמֻשׁ תסור מִזֶּה עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ וְהֹצֵאתִי אֶת מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ מכאן מוכח שדבר זה היה בהקיץ וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ:
(יט) וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים וְאֵיפַת קֶמַח מַצּוֹת כיון שהיה פסח הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר סיר נחושת גדול וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ: ס
(כ) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ וַיַּעַשׂ כֵּן:
(כא) וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת מקל להשען עליו בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר סלע וַתֹּאכַל שרפה כליל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וּמַלְאַךְ יְקֹוָק הָלַךְ מֵעֵינָיו:
(כב) וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יְקֹוָק הוּא ס וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ מתפלל וצועק אני שלא אנזק אֲדֹנָי יְקֹוִק כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יְקֹוָק פָּנִים אֶל פָּנִים:
(כג) וַיֹּאמֶר לוֹ יְקֹוָק שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת:
(כד) וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיִּקְרָא לוֹ למזבח יְקֹוָק שָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי: פ
(כה) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ יְקֹוָק קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר פר בן שור דהיינו עגל צעיר שנולד עתה אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי שפוטם לעבודה זרה שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת:
(כו) וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הסלע הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה במקום מישורי בו כדי לערוך את אבני המזבח וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת:
כתובים
תהילים פרק סב
(ז) אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי חזקי מִשְׂגַּבִּי מחסי לֹא אֶמּוֹט: (ח) עַל אֱלֹהִים מוטל יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי צוּר עֻזִּי מַחְסִי בֵּאלֹהִים כי הוא הבטיחני על המלוכה ועליו לקיים: (ט) בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת עָם שִׁפְכוּ לְפָנָיו את אשר על לְבַבְכֶם כי אֱלֹהִים מַחֲסֶה מגן לָּנוּ סֶלָה: (י) הביטחון בבני אדם הוא אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ וכאשר בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת יעלו הֵמָּה מֵהֶבֶל שווים יָחַד כאחד: (יא) אַל תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלוּ תבטחו בהבל חַיִל להרבות הון כִּי יָנוּב שמרוויחים מהבל אַל תָּשִׁיתוּ לֵב אל תבטחו בזה כי זה לא יתקיים: (יב) אמירה אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים ומזה למדתי שְׁתַּיִם האחת היא זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים: (יג) והשנית וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה עושה חסד עם בני האדם ו- תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ:
תהלים פרק סג
במזמור הזה דוד המלך משתוקק לבוא למקום הארון כשהיה במדבר יהודה בהסתתרו משאול
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה: (ב) אֱלֹהִים אֵלִי חזקי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה אבקש ואדרוש לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ עניין חשק לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה שממה וְעָיֵף יבשה בְּלִי מָיִם: (ג) כֵּן בַּקֹּדֶשׁ במשכן שילהחֲזִיתִיךָ ראיתיך לִרְאוֹת עֻזְּךָ ארון קדשך וּכְבוֹדֶךָ: (ד) כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים כי למה לי חיים אם לא שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ: (ה) וכאשר אשב במקום המקדש כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי בְּשִׁמְךָ להתפלל ולהלל אֶשָּׂא כַפָּי: (ו) כְּמוֹ שתשבע נפשי מ- חֵלֶב וָדֶשֶׁן כך תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי אם וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי: (ז) אִם באמת זְכַרְתִּיךָ כשהייתי עַל יְצוּעָי בְּאַשְׁמֻרוֹת הלילה אֶהְגֶּה אחשוב בָּךְ: (ח) כִּי בגלל ש- הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֲרַנֵּן לך:
משנת ההלכה
פרק כח
נוסח ופירוש הקדיש
א. יתגדל ויתקדש כבר נתבאר גודל מעלתו וגודל קדושתו של הקדיש, וזה תקוותינו בעתיד כמו שאמר הנביא [יחזקאל לח, כד] "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו' וידעו כי אני ה'" שזהו תכלית הבריאה. ופסוק זה נאמר על מלחמת גוג ומגוג שאז תחת אשר עד כה היה שמו יתברך מחולל בין עובדי כוכבים, אבל אז יתגדל ויתקדש שמו הגדול.
ב. ולפיכך דעת המ"ב שיש לומר יתגדֵל ויתקדֵש וכו' בציר"י תחת הדלי"ת שבשני התיבות, כי כך ניקודו בלשון הקודש ומילים אלו הנם הלשון הקודש ולא בתרגום. אמנם דעת היעב"ץ ושו"ע הרב לומר יתגדַל ויתקדַש וכו' בפת"ח תחת הדלי"ת שבשני התיבות, ולדעתם גם המילים האלו הנם בארמית, וכן הוא מנהג הספרדים.
ג. שמיה בלא מפיק ה"א, רבה בארמית פירושו שמו הגדול, והוא שם הוי"ה. וי"א דשמיה הם שני תיבות שם י-ה. משום שמיום שחרב בהמ"ק דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שם י-ה ואין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, כדכתיב: "כי יד על כס י' מלחמת לה' בעמלק", וזהו שאנו מתחננים שיתגדל ויתקדש שם י-ה ויהיה כל שם הוי"ה בשלימות, כדכתיב: [זכריה יד, ט] "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" וזהו שם יו"ד ה"י רבה שיתרבה עוד הוי"ו והה"י השניה.
ד. בעלמא די ברא כרעותיה בעולם שברא כרצונו. והכ"ף של כרעותיה רפה, וכרעותיה חוזר על יתגדל ויתקדש שזה יהיה כרצונו.
ה. וימליך מלכותיה זהו תפלה כדכתיב: [זכריה יד, ט] "והיה ה' למלך על כל הארץ". ובנוסח ספרד מוסיפין ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה, אמנם באמירת וימליך מלכותיה מתפללים ממילא על צמיחת הישועה וביאת משיח, שהקב"ה ימליך מלכותו בביאת המשיח כמובן.
ו. בחייכון וכו' זהו תפלה שנזכה לראות זה בחיינו, בעגלא ובזמן קריב בארמית הוא כמו מהרה בעברית ותפילתינו שזה יהיה במהירות שמפני שחבלי משיח קשים הם לסובלם, לזה אנו מתפללים שתהיה זה במהירות זמן.
ז. ואמרו אמן יהא שמיה רבה וכו' שהש"ץ מצוה שהקהל יענו אמן ועונים אמן, כלומר הלואי שיהיה כן ששמו הגדול יתברך, לעולם ולעלמי עלמיא כלומר אחרי שנזכה שיתגדל ויתקדש שמיה רבה ישאר מבורך לעד ולעולמי עולמים, ולא כבית הראשון והשני שאח"כ עוד נתחלל שמו יתברך, אבל עתה ישאר לעד לעולם שמו הגדול מבורך.
ח. לא יפסיק בין יהא שמיה רבא למברך שלא יהיה כהפסק ענין.
ט. צריך לענות איש"ר בכונה ובקול רם. מבָרַך בקמ"ץ תחת הבי"ת, ופת"ח תחת הרי"ש. לעָלַם בקמ"ץ תחת העי"ן.
י. י"א שעונין איש"ר רק עד עלמיא, וכן דעת הגר"א. וי"א וכן דעת המקובלים לענות גם יתברך[17]. וי"א שעונים עד דאמירן בעלמא.
יא. מיהו כל זה אם הש"ץ אומר מלה במלה במתינות. אבל כשאומר במהירות ועד שהעונה עונה עד יתברך. עומד הש"ץ בסוף הקדיש, יאמר היחיד עד דאמירן בעלמא.
[1] רש"י ולא רצה שייגעו בו בני בניו כיון שהיה בהם מן הכנעניות גון שאול בן הכנענית
[2] אבע"ז
[3] ספורנו
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] אבע"ז
[7] מלבי"ם
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רשב"ם
[10] ת"א
[11] ת"י
[12] ת"י
[13] ת"א
[14] ת"י
[15] רבינו בחיי
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] וזהו דעת רבינו הב"י שכתב בסעיף ג' העונים עד לעלמי עלמיא בלבד טועים הם כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך עכ"ל ומקורו מהמדרש [עב"י] ושם הכונה בהפסק דיבור כמבואר למעיין שם ומ"מ נראה שגם בענייה אין להפסיק [ב"י] וכ"כ רבינו בחיי פ' שמות על פסוק ותעל שועתם אל האלהים [שמות ב, כג] וז"ל וצריך לחבר מלת עלמיא ליתברך ואין להפסיק בהם כלל כשם וכו' עכ"ל ועיין במ"ב שאם אומר עד עלמיא ומפסיק בנשימה ואומר יתבר יוצא גם לדיעה זו וגם לדעת הגר"א.
