מקרא
דברים פרק לג
(טז) וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ כל תבל ומלואה יש כמה מינים בזו המדינה שאינם בזו. והכל נמצא בהר המלך[1] וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה וגם רצון האל שנגלה בסנה אשר בו הורה ענין עמו אנכי בצרה[2] ויש מינים שאינם נאכלים אלא למי שמרזה את גופו להיות פרוש מתאות העולם. ומכונים המינים הללו רצון שוכני סנה. שביקש אז הקב"ה לשכון דכא כ"י כך ברא מינים אלו למי שרצונו לחיות בזה האופן. גם זה נמצא בשבט יוסףתָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף מלבד ברכותיו עם הצבור תבואנה על ראשו מאת אלהי מרום שהוא יברך בלתי אמצעי[3] כל זה השפע ראוי לבא לראש יוסף. שהיה משפיע כל טוב במצרים וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו על מה מגיע לו גם רצון שכני סנה. היינו מינים המכחישים את הגוף בשביל שגם יוסף התנהג בנזירות בשעה שפירש מאחיו. וכתיב בלשון קדקוד משום שמי שהוא נזיר ופרוש מן התבל עוסק בדבקות ומשוקע בדעת שהוא באחורי הראש[4]:
(יז) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ בעבור שבירך יוסף בתבואות דמה אותו לשור, כי רב תבואות בכח שור (משלי יד ד) הָדָר לוֹ ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות, ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף ויהיה לו גדולה ומלכות[5] שאע"פ שהמלכות ליהודה ונקרא אריה הנה אחריו במעלה היה יוסף כמו השור אחר הארי כאמרם ז"ל מלך בחיות אריה. בבהמות שור. ובזה היה שבטו של יוסף ראשון בשבטים אחר שבט יהודה[6] וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו קרניו של שור הנזכר בָּהֶם ובקרניו עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ שיכבוש ארץ ישראל, וינצח שלשים ואחד מלכים ואמר כי קרניו שהם שנים - וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה הקרן הימין לאפרים והשמאל למנשה והם קרניו של יהושע וחוזקו, שהם קרוביו ואנשי מלחמתו והנה הזכיר בברכתו שהיו לרבבות ולאלפים, כטעם רבבות אלפי ישראל[7]: ס
(יח) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ בעת צאתך באניות סוחר, התפלל משה שישמח ויצליח בסחורתו ירמוז כי לחוף ימים ישכון ואתה וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ רמוז כי ראה מנוחה כי טוב ואת ארצו כי נעמה, כברכת יעקב כי ארץ יששכר היתה ארץ טובה למרעה, והוא יושב באהלים לשמור על שדותיו, ולא היה יוצא לסחורה, כי פירות ארצו היו מספיקות לו, ואמר לו משה שיצל[י]ח וישמח בשדותיו. וכן אמר לו יעקב[8] ועוד בירכו הצלח בישיבת אהליך לתורה לישב ולעבר שנים ולקבוע חדשים כמו שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ראשיהם מאתים ראשי סנהדרין היו עוסקים בכך. ועל פי קביעת עתיהם ועיבוריהם[9]:
(יט) עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כשהיו העמים באים לארץ זבולן היו מתכנסים שם בים, ומזמנין עצמם להר ציון לזבוח שם זבחי צדק - אם ינצלו מן הים, כי הגוים נודרים נדרים ונדבות כישראל כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ כי בשפע תבא להם סחורה דרך הים וירויחו יששכר וזבולון ויהא להם פנאי לעסוק בתורה וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל גם מן הספינות שישברו בנמל ויהיו טמונים וטבועים בהם בחול יקחו ממונם[10]: ס
נביא
יונה פרק ג
א. וַיְהִי דְבַר ה’ אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר:
ב. קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ:
ג. וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר ה’, וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים, מַהֲלַךְ שְׁלשֶׁת יָמִים אורכה מקצה לקצה, מרחק הליכה של שלושה ימים.
ד. וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר, מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד התחיל יונה ללכת בעיר, עד שהלך שליש מאורכה של העיר, וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת:
ה. וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים, וַיִּקְרְאוּ צוֹם הכריזו על צום, וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם:
ו. וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה הגיע השמועה על נבואת יונה, אל מלך נינוה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ לשבת על הארץ, וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו הוריד מעליו את לבוש המלכות,
וַיְכַס שַׂק, וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר:
ז. וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הכריזו הכרזה בשם המלך ושריו, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, הַבָּקָר וְהַצֹּאן, ציוה לענות את הבהמות, ע"מ לעורר את האנשים לתשובה אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה, אַל יִרְעוּ הבהמות במרעה, וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ:
ח. וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה, וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם ומהגזל שעשו בכפיהם.
ט. מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים מי יודע, אולי ישוב ה' מכעסו ויתחרט מהרעה, וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד:
י. וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וְלֹא עָשָׂה:
מגילת קהלת
פרק ח
פעמים שאין הדבר נראה שה' נותן שכר ומעניש, ולכן בני אדם עושים רע, אבל זה טעות, ואין הם יורדים לסוף דעת ה'
(ט) את כל זה ראיתי ונתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש התבוננתי במעשים הנעשים בעולם וראיתי את האמור בהמשך עת אשר שלט האדם באדם לרע לו בזמן שאדם שולט באדם אחר להרע לו: (י) ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וראיתי רשעים שבא עיתם ונקברים בכבוד וממקום קדוש יהלכו וגם בחייהם היו מכבדים אותם והיו מהלכים במקומות קדושים ככהנים וצדיקים וישתכחו בעיר אשר כן עשו ונשכח בעיר דברי הרשע שהם עשו גם זה הבל גם זה דבר רע: (יא) אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה שבגלל שאין דבר העונש על מעשה הרעה מגיע מהר על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע לכן מלא מחשבת בני האדם לעשות רע: (יב) אשר חטא עשה רע מאת שיש חוטא שעושה רע מאה פעמים ומאריך לווה' מאריך לו אף, ואינו מענישו. והוא סבור שנמחל לו כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו אבל אני יודע שרק ליראי האלהים יהיה טוב: (יג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל ולרשע לא יהיה טוב, ולא יאריך ימים אלא כצל שחולף אשר איננו ירא מלפני אלהים: (יד) יש הבל אשר נעשה על הארץ יש דבר רע שנעשה בעולם אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים שיש צדיקים שמגיע להם רע כאילו הם חטאו ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים ויש רשעים שמגיע להם טובה כאילו היו צדיקיםאמרתי שגם זה הבל: (טו) ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח אבל אין להצטער על כך, שטוב לאדם בעולם לאכול ולשתות ולשמוח ולא להתעצב והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש וזה יעזור לו לעמול בעמל שנתן לו האלהים לעמול בעולם: ועל עצם הענין אומר קהלת (טז) כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה ולראות את הענין אשר נעשה על הארץ כשנתתי לבי להחכים ולהבין את מה שה' עושה בארץ כי גם ביום ובלילה שנה בעיניו איננו ראה וראיתי שהמנסה להשיג הכל, לעולם לא יראה שינה, לא ביום ולא בלילה: (יז) וראיתי את כל מעשה האלהים והתבוננתי במעשה האלהים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש וראיתי שא"א להשיג ולהבין את כל המעשים שהוא עושה בעולם בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא שהאדם מנסה להבין, ולא עולה בידו וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא ואפי' חכם ינסה לדעת ולא יצליח. ולפיכך טוב לשמוח, ולסמוך על האלהים:
