מקרא
דברים פרק כג
(טז) לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אפילו בעבד ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ אֶל אֲדֹנָיו מפני שמפקיעו מן המצות התלויות בארץ וכל שכן בעבד של גוי שיברח בארץ ישראל, אמר שלא יסגיר עבד, כיון שמפקיעו מן המצות[1]אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו:
(יז) עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ כאדם משוחרר[2] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ לא תצער אותו בדברים שאתה אומר לו[3]: ס
(יח) לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מוכנה לזנות כלומר זונה. פנויה מנאפת מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ בא על פנויות בלא כתובה וקדושין ולא מיוחדת לו כפילגשים[4] מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(יט) לֹא תָבִיא אֶתְנַן מתן שכר זוֹנָה שקיבלה עבור זנותה וּמְחִיר כֶּלֶב שה שהחליף עבור כלב בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר אפילו בתור קרבן כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם: ס
(כ) לֹא תַשִּׁיךְ אל תוסיף על הלואתך רבית לשלם למלוה לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף על הלואת כסף נֶשֶׁךְ אֹכֶל או הלואת אוכל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ אפילו דיבור מכאן לנושה בחבירו מנה ואין הלווה רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום. וזה כלל לכל שאר התועלות וההנאות שאסור לו ללווה לעשותן אלא אם כן היה רגיל להם קודם ההלואה[5]:
(כא) לַנָּכְרִי י"א שזוהי מצות עשה להלוות לנכרי וללוות ברבית מנכרי[6] וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ שלא תאמר מאחר שאני צריך ליתן ריבית מוטב שאתננו לישראל שירויח משאתננו לגוי, קמ"ל כיון שיש בו עבירה לא תאכילנו דבר איסור, מוטב שתלוה מגוי[7] לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ס
(כב) כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כגון קרבן עולה או שלמים לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ אחרי שעברו שלוש רגלים[8] כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ שאע"פ שעבר עליו הרגלים ועבר עבירה הקרבן אינו נפסל בכך אלא בקדושתו עומד[9] וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
(כג) וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא הוא המשך הפסוק הקודם בלא תאחר לשלמו והיה בך חטא אם תאחר, וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא האיחור, וכן הנודר גורם חטאים רבים מלבד חטא האיחור, או שלא יוכל לשלם או שלא תהיה כוונתו בעת הנדר לשם שמים לגמרי וכן אמרו חז"ל בריש פרק קמא דחולין (ב.), וטוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר אלא מביא כבשה לעזרה ושוחטה[10]:
(כד) מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ כשאתה נודר נדר אפילו אם אינו קרבן תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה בנדבת לבך אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ כלומר אל יפול דבר ארצה מכל מה שהסכים בלבו והוציא בפיו[11]: ס
(כה) כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ ותעבוד כפועל בכרם וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ ובכל זאת וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן ליקח לביתך אלא רק בשעת עבודתך[12]: ס
(כו) כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ ותעבוד שם כפועל וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ: ס
דברים פרק כד
(א) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר דבר מגונה או דבר עבירה[13] וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת ספר שכורת כלומר מפריד בינו לבינה והוא הגט וְנָתַן בְּיָדָהּברשותה[14] וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
(ב) וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:
(ג) וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
(ד) לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְקֹוָק שאם כן כל אחד ישאיל אשתו לחבירו שיגרשנה זה ויקחנה זה, ויחזור ויגרשנה זה לאחר חודש ותחזור לבעלה, וזהו דרך זימה ודבר משוקץ, ומסריחין מטותיהן בשכבת זרע שאינה שלהם[15] וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה: ס
(ה) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו הצבא לְכָל דָּבָר שהצבא צריך לא להיות פקיד על אנשי הצבא או מצביא את עם הארץ או לכל הצריך להם כגון סיפוק מים, לא ישגיח עליהם רק בשמחתו[16] נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח:
(ו) לֹא יַחֲבֹל אל תמשכן רֵחַיִם הוא גלגל התחתון וָרָכֶב הוא העליון הרוכב על התחתון כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל כי בו מחית נפשות וה"ה לכל כלי אכילה[17]: ס
נביא
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ה
הידור מצוה
א. הידור מצוה שייך גם אם אינו יכול להדר בכל המצוה אלא רק בחלק ממנה כגון שיכול להדליק רק נר אחד בחנוכה בשמן זית והשאר בשעוה פ שאינו מהדר בכל המצוה וכן אם קונה תפילין ואין לו כסף להדר בכל הפרשיות הבתים והרצועות יהדר במה שיכול
ב. אם קיים אדם מצוה ואח"כ נזדמן לו לקיימה בהידור גדול יותר מן הראוי שיקיימה שוב בהידור כגון מצות נטילת לולב שנזדמן לו אחר שנטל כבר אתרוג או אחד מהמינים מהודר יותר מן הראוי שייטול שוב לשם מצוה אמנם לא יברך שוב על המצוה.
ג. במקום הידור מצוה אין איסור של בל תשחית ולכן אם כתב סת"ם ויצא לו חלק שאינו מהודר כל כך מותר לגונזו כדי לכתוב יפה ממנו וכן אם מצא אתרוג מהודר ייקחהו אף על פי שעל ידי כן יזרק האתרוג הראשון שהיה בידו
ד. אם רצה להוציא ספר תורה מהודר לקריאת התורה ובטעות הוציא הספר שאינו מהודר כל כך לא יחזירנו לארון קודש כדי להוציא את המהודר משום ביזוי הספר תורה ואין שייך כאן הידור מצוה מכיון שהמצוה היא קריאת התורה ובעצם הקריאה אין הידור על יד שהכתב מהודר יותר[18]
ה. התחיל בקיום מצוה ובתוך כדי קיומה נזדמן לו מהודר יותר לא יניח השאינו מהודר וייקח המהודר משום שעי"כ ייגרם ביזוי המצוה ממש
ו. אבל אם לא התחיל כללל ודאי ייקח המהודר ואם התחיל להכין ולהכשיר המצוה ובתוך כך בא לו מהודר יותר נחלקו האחרונים אם יפסיק וייקח המהודר
ז. ולפיכך התחיל להדליק נרות שבת בשעוה ונזדמן לו שמן זית לא יפסיק אבל אם בתוך כדי הנחת נרות השעוה נזדמן לו שמן זית הדבר תלוי במחלוקת הנ"ל וראוי להחמיר ליקח של השמן זית.
ח. אסור לבטל תלמוד תורה כדי להדר במצוה
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] עמק דבר
[3] ת"י
[4] רשב"ם
[5] רבינו בחיי
[6] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קצח והוא דעת הרמב"ם וחלקו עליו הרבה מהראשונים
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] איכא למאן דאמר - כיון שעבר רגל אחד ולא שילם עובר, משום דכתיב "והבאתם שמה" "ובאת שמה", כיון דאתה בא צריך אתה להביא. ואיכא למאן דאמר - שלש רגלים, בין כסדרן, בין שלא כסדרן. ואיכא למאן דאמר - שבחג הסוכות תלוי, אם נדר ערב סוכות כיון שעבר סוכות, הרי הוא עובר משום בל תאחר, ואם למחרת סוכות אינו עובר עד שיעבור סוכות, דכתיב "שלש רגלים תחוג לי בשנה", "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות וגו'". וחג הסוכות מיותר דבדידיה מיירי קרא. איכא למאן דאמר - שהוא גורם, כדפרישית, ואיכא למאן דאמר - שהוא אחרון ואינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים כסדרן, שאם נדר אחר פסח מיד, אינו חייב עד שיעברו עליו ה' רגלים. פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ת"י
[10] רבינו בחיי
[11] רבינו בחיי
[12] רבינו בחיי
[13] ת"א
[14] ת"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רש"י רמב"ן
[17] אבע"ז
[18] שו"ת הר צבי סי' סג
