מקרא
דברים פרק ג
(כג) וָאֶתְחַנַּן התפללתי לבקש רחמים[1] אֶל יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא אחר שכבשתי סיחון ועוג והתחלתי להלחם בעממין שניתנו לישראל חשבתי שמא בטלה גזירה. והכתוב הזה דבק עם הפרשה של מעלה שהזכיר לשני המלכים האלה[2] לֵאמֹר ענינו אמירה גמורה בחיתוך שפתים[3]:
(כד) אֲדֹנָי יְקֹוִק אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ מתן תורה וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה כגון - מכות מצרים, וקריעת ים סוף, וניסים ונפלאות במדבר, מן, ושליו, ובאר, ובליעת דתן ואבירם. וכבישת ב' מלכים גדולים ואדירים[4] אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:
(כה) אֶעְבְּרָה נָּא כשם שראיתי את ידך החזקה כך אראה את כיבוש ארץ ישראל[5] וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה ירושלים וְהַלְּבָנֹן בית המקדש שנעשה מעצי לבנון[6]:
(כו) וַיִּתְעַבֵּר יְקֹוָק בִּי לְמַעַנְכֶם נתמלא עלי עברה רוגז בשביל תלונותיכם[7] וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי רַב לָךְ לדבר בדברים הללו דייך במה שהראיתיך כבוש ארץ סיחון ועוג[8] אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:
(כז) עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:
(כח) וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
(כט) וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא עד עתה כדכתיב וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות וגו' ונפלו מהם ארבעה ועשרים אלף[9] מוּל בֵּית פְּעוֹר בערבות מואב ולפי שנצמדו שם לעבודה זרה לכך יזהירם עתה על עבודה זרה בפרשה הסמוכה[10] : פ
דברים פרק ד
(א) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כי עיקר הלמוד לעשות המצות[11] לְמַעַן תִּחְיוּ כי עובדי פעור נשמדו[12] וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:
(ב) לֹא תֹסִפוּ על המצוה כגון חמש פרשיות בתפילין וכן לא תוסיפו מצוות חדשות מדעתכם[13] עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר[14] אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:
(ג) עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת עתה בא להזהיר בפרטי המצות, ויתחיל בעבודת כוכבים שהיא שורש לכולן אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק בעבור בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ ומי שלא עבד בעל פעור הנו חי וזה המשך בפסוק הבא[15] -:
(ד) וְאַתֶּם הייתם כלכם חכמים להשמר מהכשל בעבודת בעל פעור[16] הַדְּבֵקִים בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לפיכך אתם[17] חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם:
(ה) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְקֹוָק אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(ו) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים שע"י מה שתגדילו תורה בשפע רב על תורה שבכתב. יתפלאו אומות העולם כמה רחבה ונסבה למעלה ע"י חכמה ובינה של ישראל[18] אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן שיהיו יכולים עפ"י י"ג מדות אלו לעמוד על ביאורי מצות התורה. מה שבאמת א"א רק ע"י המשפטים שבא ע"י כח התלמוד[19] הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה:
(ז) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו לקבל תפילתינו בעת צרה[20] כַּיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו:
(ח) וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:
(ט) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ נאמר כאן מצות לא תעשה השמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם[21]וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ:
(י) יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְקֹוָק אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:
(יא) וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל סביביו[22]:
(יב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל שאותו שמעתם, ולפי המדרש פי' שראיתם את הקול כלומר שראו תמונת האותיות ע"י להבות אש[23]:
(יג) וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים:
(יד) וְאֹתִי צִוָּה יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא כי בסיני צוה השם למשה את כל החקים והמשפטים רק הגידם לישראל בשנה השנית ופעם אחרת ובשנה הארבעים[24] לְלַמֵּד אֶתְכֶם את שאר המצוות[25] חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ לא שאינן חובת הגוף בכל מקום, אלא ללמד שעיקר עשיית המצוות בארץ, כי הם משפט אלהי הארץ[26] אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם שלא תחייבו את נפשכם לומר - מאחר שהוא מזהיר עלינו כל כך שלא נשכח, נעשה לנו תמונות להזכיר ולהיות לזכרון, כי אין זה זכרון כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ דאינו לכם לזכרון כי אם להשחתה, אבל בלבך יהא שמור[27]:
(טז) פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה:
(יז) תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם:
(יח) תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ כל גבוה אצל נמוך הגבוה קרוי על והנמוך תחת[28]:
נביא
זכריה פרק ח
כ. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת - לעתיד לבוא עוד יבואו עמים ויושבי ערים רבות לירושלים,
כא. וְהָלְכוּ יושְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת לֵאמֹר - יבואו יושבי עיר אחת לעיר אחרת ויאמרו: נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' וּלְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת - בואו נלך להתפלל לה' בירושלים, אֵלְכָה גַּם אָנִי - וישיבו להם יושבי אותה העיר, אף אנו נלך.
כב. וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים, וְגוֹיִם עֲצוּמִים - עצומים במספר, לְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם, וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' :
כג. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם - שיבואו רבים, ויחזיקו בכנף איש יהודי, ויאמרו: "נלך עמכם, כי שמענו שה' עמכם"[29].
זכריה פרק ט
א. מַשָּׂא דְבַר ה', בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ - נבואות ה' תהיינה גם בחדרך (עיר ליד דמשק) ודמשק, מפני שגבול א"י, יתרחב ויתפשט עד אליהם, (שה' ישכון וְ-"ינוח" בדמשק כמו בא"י) כִּי לַה' עֵין אָדָם - כי עֵינֵי כל האדם יהיו נישאות אל ה' ולאמונתו, ובשכר זה יכללו גם הם בא"י, וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל - וכל שכן עֵינֵי כל שבטי ישראל.
ב. וְגַם חֲמָת תִּגְבָּל בָּהּ - וגם העיר חמת, תהיה בתוך גבול א"י, צֹר וְצִידוֹן - ואף צור וצידון יכללו בגבול א"י, כִּי חָכְמָה מְאֹד - אף שצור, היתה תמיד בוטחת בחכמתה, גם היא תכנע לפני ה'.
ג. וַתִּבֶן צֹר מָצוֹר לָהּ - אף שתמיד היו אנשי צור בונים מבצרים, להתחזק בהם נגד האוייבים, וַתִּצְבָּר כֶּסֶף כֶּעָפָר - ואספו כסף רב - כעפר, וְחָרוּץ, כְּטִיט חוּצוֹת - וזהב רב, כטיט המושלך בחוצות.
ד. הִנֵּה ה' יוֹרִשֶׁנָּה - הנה ה', יגרשם מארצם, וְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ - ואת כל החיילים שבצור, יכה ויטביע בים, וְהִיא בָּאֵשׁ תֵּאָכֵל - והעיר תשרף באש.
ה. תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא, וְעַזָּה וְתָחִיל מְאֹד - הערים אשקלון ועזה יפחדו מאוד, בראותם את מפלת צור הגדולה, וְעֶקְרוֹן, כִּי הוֹבִישׁ מֶבָּטָהּ - והעיר עקרון (בארץ פלישתים), תתבייש על שהיתה מביטה אל צור שתעזור לה בצרתהּ, וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה - תאבד המלכות ממלך עזה, ותכבש ביד ישראל, וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב - מפני שגם היא תכבש ביד ישראל.
ו. וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד - ובאשדוד, ישבו בנ"י, שהם כזרים ונכרים בהּ, וְהִכְרַתִּי גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים - ואכרית את גאוותם של פלישתים, ולא ימשלו עוד בארצם.
כתובים
איכה פרק ה
ח. עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם - עבדים משלו עלינו, ואין לנו מי שיפדה מידם.
ט. בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר - בסיכון נפשנו היינו מביאים אוכל בגלל החרב שהיתה במדבר.
י. עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב - העור שלנו התחמם כמו חום תנור,מפני הרעב החזק.
יא. נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה - נשים נשואות עינו, בחורות עינו בערי יהודה.
יב. שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ - השרים החשובים נתלו בידי האויב, ולא כבדו את הזקנים.
יג. בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ - הבחורים נשאו אבני ריחיים כבדות, והנערים כשל כחם ממשא העצים.
יד. זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם - הזקנים חדלו מלשבת בשער (סנהדרין), והצעירים חדלו משמחתם.
משנת ההלכה
דיני תשעה באב
א. בתשעה באב אסור ללמוד תורה שנאמר (תהלים יט): פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב. ואבל אסור בשמחה. ולכן בתשעה באב שחלים עלינו דיני אבל, אסורים ללמוד תורה. אך מותר ללמוד בפרק 'ואלו מגלחין' במסכת מועד קטן, המדבר בדיני אבלות ומנודה, ובלבד שלא ישא ויתן ויעמיק בלימודו. וכן מותר ללמוד במדרש איכה, במגילת איכה עם פרושיה ומדרשיה, ובספר איוב, שכל אלה מזכירים ללומד דברים המצערים. וכן מותר ללמוד בדברי התוכחה והפורענות שבנבואות ירמיהו, אך צריך ליזהר לדלג על פסוקי הנחמה שבהם. וקוראים באגדות החֻרבן שבמסכת גטין. וכן מותר לקרוא ספרי היסטוריה המתארים את הגלות שעברה על עם ישראל למשל מסעי הצלב והשואה וכיו"ב.
ב. אין לקרוא עיתונים כתבי עת ספרי היסטוריה ספרי מדע וכיו"ב בתשעה באב מלבד אלו העוסקים בימי החורבן ולאחר חצות יש להקל לקרוא ללא העמקה ובלבד שאין לו תענוג בקריאתם.
ג. תשעה באב, אסור משקיעת החמה בערב תשעה באב ועד מוצאי תשעה באב בחמשה דברים, ואלה הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל וקריבה אל אשה:
ד. אין לשטוף את הפה בתשעה באב עד שיעבור הצום. ובמקום צער גדול - יש להתיר:
ה. רחיצה אסורה בין בחמים בין בצונן אולם אין איסור אלא ברחיצה של תענוג. ואם רוחץ כדי להעביר הלכלוך מידיו - מותר:
ו. בקומו בבוקר משנתו, אינו רוחץ כל פרק היד רק עד סוף קשרי אצבעותיו. וכשידיו מנוגבות ועדיִן הן לחות קצת, הוא מעבירן על עיניו. ואם היו עיניו מלוכלכות, רוחצן כדרכו. וכן לאחר שעושה צרכיו. אבל הכהנים וכן ולה הנוטל ידיו לאכול בתשעה באב נוטל כדרכו. ומותר לנשים המבשלות ומכינות אוכל להדיח ולרחוץ המאכלים
ז. מותר להתיז על עצמו דיאודורנט בכדי להעביר את הריח.
ח. נעילת הסנדל אסורה רק במנעל של עור. של עץ או של בד או גומי - מותר. ואם היו מחופים בעור, או שהיה עור למטה – אסור
ט. מותר לרחוץ תינוק כדרך שעושה לו בשאר הימים:
י. בתשעה באב צריך לנהוג כל דיני הרחקות שבין איש לאשתו
יא. אסור לשאול בשלום חברו בתשעה באב, ואפילו לומר 'בוקר טוב' אסור. ואם חברו שואל בשלומו יעננו בשפה רפה, כדי שלא ישנאנו.
יב. מנהג טוב שתשמע גם אשה קריאת מגילת איכה בבית הכנסת, ואם אינה יכולה, לכל הפחות תשב על הארץ ותקרא לעצמה מגילת איכה.
[1] ת"י
[2] רבינו בחיי
[3] רבינו בחיי
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] חזקוני
[6] רש"י, חזקוני
[7] רבינו בחיי
[8] פי' ר' יוסף בכור שור, חזקוני
[9] חזקוני
[10] רבינו בחיי
[11] אבע"ז
[12] חזקוני
[13] רמב"ן
[14] ועיין ברבנו בחיי "אבל מה שתיקנו חז"ל והגדרים והסייגים שלהם אין זה נקרא תוספת, כי לא באו אלא לשמור את העיקר, כמו שעושים לכרם גדר סביב כדי שישתמר הכרם, וכענין שאמר לך לך אמרין נזירא, סחור סחור, לכרמא לא תקרב, אדרבה העובר על גדריהם ותקנותיהם עובר על לאו דלא תסור מן הדבר (דברים יז, יא), וכן צותה התורה ושמרתם את משמרתי (ויקרא יח, ל), ואמרו חז"ל (מועד קטן ה.) עשו משמרת למשמרתי" וברמב"ן הוסיף "ומה שתקנו חכמים משום גדר, כגון שניות לעריות וכיוצא בהן, זו היא מצוה מן התורה, ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה"
[15] אבע"ז
[16] ספורנו
[17] חזקוני
[18] העמק דבר
[19] העמק דבר
[20] ת"א
[21] רמב"ן
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] העמק דבר
[24] אבע"ז
[25] חזקוני
[26] רבינו בחיי
[27] פי' ר' יוסף בכור שור
[28] רשב"ם לעיל פס' יא
[29] אמר ריש לקיש: כל הזהיר בציצית, זוכה ומשמשין לו 2800 עבדים, שנאמר: "כה אמר ה' צבאות, בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר ..." ; 70 אומות ומכל אומה שבשבעים לשון יבואו 10, לכל אחת מארבע הכנפות - הרי 2800 (שבת לב ע"ב)
