מקרא
דברים פרק יד
(ט) אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם נצטוינו בזה לבדוק בסימני הדגים ואז יהיה מותר לאכלן ומי שאכל אחד ממיני הדגים ולא בדק את סימניהם, אף על פי שמצא אחר כך שאכל מין שמותר הרי זה ביטל מצות עשה של בדיקת הסימנים[1] כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר שהדג פורח בו, היינו ששט בו על פני המים והם ככנפים שבצידי הדג וְקַשְׂקֶשֶׂת הקליפות הקבועות בו ודבוקות בכל גופו ועגולות כגלדת הצפורן, והן מלבושי הדג, שלבוש בהן[2] תֹּאכֵלוּ:
(י) וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר לפיכך מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת, אין צריך לחזור אחר סנפיר ואפי' רואה שאין בחתיכה סנפיר מותר וְקַשְׂקֶשֶׂת אין הקשקשת סימן טהרה אלא אם היא נפשטת מן העור כלבוש, היינו שנקלפת מעור הדג ביד או בכלי, וישאר עדיין העור תחתיו בשלימות אבל אם היא קבועה ודבוקה בעור הדג ואי אפשר לקלפה מעור הדג, אלא אם כן ינטל גם מעור הדג עצמו אינה קשקשת, ואסור, שאינה אלא גוף העור לֹא תֹאכֵלוּ הוזהנו בזה שלא לאכול דג טמא[3] טָמֵא הוּא לָכֶם: ס
(יא) כָּל שיהא כולו טהור בכל הסימנים פירוש, שאם יש לו כל הד' סימנים של טהרה אז תאכל, הא אם אין לו כל הד' סימנים איכא לספוקי דלמא הוה מינא דפרס ועזניה[4] צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ נצטוינו לבדוק בסימני עופות טהורים[5]:
(יב) וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם הוזהרנו שלא לאכול עוף טמא ומצד הדין כל הבקי בשמות העוםות הטמאים והטהורים ובסימניהם אוכל על פי ידיעתו אבל להלכה למעשה אסור לאכול שום עוף אסור אלא אם כן יש עליו מסורת טהרה דהיינו שהוא דבר פשוט באותו מקום שעוף זה טהור שכך מסרו להם אבותיהם וכיון שמסורת בידם שזה העוף טהור מותר ולכן אין צריך לבדוק אחר שום סימן[6] הַנֶּשֶׁר אין זה הנשר שלנו[7]וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה:
(יג) וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ כולם שמות שונים לאותו עוף בעל גוונים שונים והזהירך הכתוב בכל שמותיה שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק שלא יהא האוסרה קורא אותה ראה והבא להתיר אומר זו דיה שמה או איה שמה וזו לא אסר הכתוב[8]:
(יד) וְאֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ:
(טו) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה יענה צעירה אבל היענה גדולה בשרה קשה כעץ ואינה ראויה למאכל, ולכך לא הוצרכה לאסור. ורבותינו דרשו מ"בת" דביצת עוף טמא אסור[9] וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:
(טז) אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת:
(יח) וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף:
(יט) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ הזהירנו מאכול שרץ העוף כמו הזבובים והדבורים והצרעה וחגבים טמאים וכיו"ב ממינם[11]:
(כ) כָּל עוֹף כגון חגבים טהורים תֹּאכֵלוּ:
(כא) לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה הוזהרנו לא לאכול בהמה טהורה שלא נשחטה או שנפסלה בשחיטתה[12] לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ נצטוינו לתת נבילה לגר תושב שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח והוא קודם למכירה לעכו"ם[13] אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי נצטוינו שלא לתת לנכרי עובד ע"ז מתנת חינם[14] כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ הוזהרנו בזה שלא לאכול וליהנות מבשר בהמה טהורה וחלב בהמה טהורה שבושלו או נצלו יחד ובפרשת משפטים הזהירנו אף על בישולם אפילו אם אינו אוכלם[15]: פ
(כב) עַשֵּׂר נצטוינו להפריש עשירית נוספת מן התבואה והא הנקרא מעשר שני אחרי ש - תְּעַשֵּׂר מעשר ראשון הניתן ללוי[16] אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה ולא מה שאינו גודל בשדה כגון הגדל בעציץ שאינו נקוב שאינו מחובר לאדמה כיון שאינו נקוב[17] שָׁנָה שָׁנָה שיעשר אותו שתי שנים אחר השמיטה זו אחר זו[18] ומכאו דרשו חז"ל שיפריש כל שנה לעצמה ואין מפרישין מפירות שנה זו על פירות חבירתה[19]:
(כג) וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם נצטוינו בזה לאכול מעשר שני בירושלים בין החומות מַעְשַׂר דְּגָנְךָ חמשת המינין הידועין בתבואה תִּירֹשְׁךָ היין החדש אשר ישיקו היקביםוְיִצְהָרֶךָ השמן אשר בהן ואין מין אחר בכל הזרעין ובכל פירות האילן חייבין מן התורה כלל לא בתרומות ולא במעשרות[20] וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ יאכלם מי שהוא ראוי לאכלם כלומר הכהנים[21] לְמַעַןשכשתעלה לרגל לאכול מעשר שני שלך, ותראה כהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם, וסנהדרין יושבין ודנין משפטים ישרים ומורים הוראות, שמשם יוצאה הוראה לכל ישראל אז-[22] תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים:
(כד) וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(כה) וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף נצטוינו בזה לפדות מעשר שני אם אינו מעלהו לירושלים וְצַרְתָּ שמור הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ שלא ייאבד וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:
(כו) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר העשוי מדבש ומתמרים מחטה ושעורים[23] וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
(כז) וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ במעשר שני בירושלים תזמיננו עמך, כדכתיב לקמן "ושמחת בחגך אתה - והלוי", שאתה צריך לערבו בשמחתך[24] כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ: ס
(כח) מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים מהשמיטה תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ שנשאר לך שלא נתת בשנים הקודמות וכן את מעשר של בַּשָּׁנָה הַהִוא השנה השלישית ואותו וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ אבל מעשר שני כבר נצוה קודם לכן להעלותו לירושלים:
(כט) וּבָא הַלֵּוִי ויטול מעשר ראשון כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ יטלו מעשר עני שאתה מחוייב להפרישו בשנה השלישית לשמיטה נצטוינו בזה לתת מעשר עני וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה: ס
נביא
ישעיהו פרק לט
א. בָּעֵת הַהִוא אחר שהתרפא חזקיהו, שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן, בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל, סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ אגרת ומתנה אל חזקיהו, וַיִּשְׁמַע כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק שחלה והתרפא[25].
ב. וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ שמח בבואם, וַיַּרְאֵם אֶת בֵּית נְכֹתוֹ בית אוצרותיו, אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים, וְאֵת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב - שמן המשחה, וְאֵת כָּל בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו, לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ:
ג. וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל:
ד. וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ: אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִים בְּאוֹצְרֹתָי:
ה. וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר יְקֹוָק צְבָאוֹת:
ו. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ, וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל ישא ויקח האוייב, את כל אוצרות בית המלך -לבבל, לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר יְקֹוָק לא ישאר דבר באוצרותיך,
ז. וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ, אֲשֶׁר תּוֹלִיד, יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל הם דניאל חנניה מישאל ועזריה, (כמפורש בדניאל)
ח. וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַיֹּאמֶר כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי טוב הדבר, שעכ"פ ביָמַי - יהיה שלום.
ישעיהו פרק מ
א. נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי, יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם נחמו הנביאים את עמי, בנבואות נחמה שישובו לארצם.
ב. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם דברו נבואות נחמה, על ליבות אנשי ירושלים, (דברים המתקבלים על הלב) וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ נבואת נחמה זו, כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כי מלאו ונשלמו, אוסף ימי הגלות, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כי התכפר עוון ירושלים, כִּי לָקְחָה מִיַּד יְקֹוָק כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ כי קבלה כבר פי שניים מהעונש המגיע לה.
ג. קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר כאילו קול קורא במדבר, בדרך לא"י, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק פנו ממכשול, את הדרך שישובו בה בנ"י לארץ, יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ יַשְרוּ וכִּבְשוּ דרך סלולה לבנים של ה' אלוקינו.
ד. כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא כל עמק נמוך - ינָשֵא מַעלָה, (ליַשֵר את דרך השבים ארצה), וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ ומקום גבוה כהר וגבעה - יושפל ויונמך, וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר כל דרך עקומה ומעוותת - תהיה מישור,וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה רכסי ההרים - יהיו לבקעה נמוכה[26].
ה. וְנִגְלָה כְּבוֹד יְקֹוָק כשישיב את בנ"י לארצם ביד רמה ובריבוי טובה, יתגלה כבוד ה' בעולם בקיום הבטחותיו לישראל, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר וכל הנחמות - התקיימו.
ו. קוֹל אֹמֵר קְרָא קול אומר לנביא קרא את דבר הנבואה ! וְאָמַר, מָה אֶקְרָא ושואל הנביא: מה אקרא ? כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר כל הבשר, הגויים שיבואו עם גוג על ירושלים, ינבלו ויתייבשו במהירות כמו החציר, (שימותו רובם במלחמה), וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה וכל החסדים המעטים שעשו, לא יועילו להם, ויפלו הגויים, כציץ בשדה (ציץ - הפרח), שנופל ברוח קלה.
ז. יָבֵשׁ חָצִיר דרך החציר - שמתייבש, נָבֵל צִיץ ודרך הציץ - לנבול. כִּי רוּחַ יְקֹוָק נָשְׁבָה בּוֹ כי רוח מאת ה', נשבה - והפילה אותו, (את החציר והציץ - העמים שעם גוג) אָכֵן, חָצִיר הָעָם באמת, יהיו הגויים שעם גוג - כחציר.
כתובים
דברי הימים ב פרק לד
(א) בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול: (ג) וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו שאע"פ שהיה נער החל לדרוש את אלהי דוד אביו וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵחֵל לְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִן הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שעשה מנשה וחדש אותם אמון בנו: (ד) וַיְנַתְּצוּ אנשיו נתצו לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים צורות של שמש אֲשֶׁר לְמַעְלָה ששמו אותם למעלה כנגד השמש והיו משתחווים אליהם מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק טחן אותם דק דק וַיִּזְרֹק עַל פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם כדי לבזות אותם וכאן נתקיים מה שאמר לירבעם במלכים הנה בן נולד לבית דוד... וזבח עליך עצמות אדם וכו': (ה) וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים כהני עכו"ם שכבר מתו שָׂרַף עַל מזבחותים מִזְבְּחוֹתָם וַיְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלִָם: (ו) וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד נַפְתָּלִי בהר בתיהם בְּחַרְבֹתֵיהֶם סָבִיב ואפילו שכבר גלו, מ"מ נשארו מקצתם בעריהם ונתן את מצבותיהם מסביב בחרבותיהם של עצמם: (ז) וַיְנַתֵּץ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק דק דק וְכָל הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב לִירוּשָׁלִָם: ס (ח) וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ שגמר לְטַהֵר את הָאָרֶץ וְהַבָּיִת אז שָׁלַח אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ וְאֶת מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר הָעִיר וְאֵת יוֹאָח בֶּן יוֹאָחָז הַמַּזְכִּיר הממונה על ספר הזכרונות לְחַזֵּק אֶת בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהָיו: (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית אֱלֹהִים אֲשֶׁר אָסְפוּ הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וישבי וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם: (י) וַיִּתְּנוּ עַל יַד עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה אלו הם האומנים הגדולים שנקראים אדריכלין והם אחראים על הפועלים הַמֻּפְקָדִים בְּבֵית יְקֹוָק וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אל עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית יְקֹוָק לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת: (יא) וַיִּתְּנוּ לֶחָרָשִׁים כורתי העצים וְלַבֹּנִיםבוני הקירות לִקְנוֹת אַבְנֵי מַחְצֵב אבנים חצובות ומסותתות ישר וְעֵצִים לַמְחַבְּרוֹת מה שמחבר את כל הבנין וּלְקָרוֹת מלשון תקרה אֶת הַבָּתִּים אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ מַלְכֵי יְהוּדָה: (יב) וְהָאֲנָשִׁים הלא אלו האומנים הפועלים עֹשִׂים בֶּאֱמוּנָה בַּמְּלָאכָה וַעֲלֵיהֶם מֻפְקָדִים יַחַת וְעֹבַדְיָהוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי מְרָרִי וּזְכַרְיָה וּמְשֻׁלָּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים לְנַצֵּחַ לזרזם על המלאכה וְהַלְוִיִּם כָּל מֵבִין בִּכְלֵי שִׁיר וכל מי שהיה מבין בכלי שיר היה מנגן בשעת הבנין: (יג) והעמיד ממונים גם וְעַל הַסַּבָּלִים וּמְנַצְּחִים לְכֹל עֹשֵׂה מְלָאכָה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וכן העמיד מנהלי עבודה על כל מלאכה ומלאכה וּמֵהַלְוִיִּם סוֹפְרִים לספור כמה כסף נדבו לעמ"יוְשֹׁטְרִים שדואגים שישלמו את הנדבות וְשׁוֹעֲרִים ששומרים את השערים ורואים את העבודה: (יד) וּבְהוֹצִיאָם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְקֹוָק לצורך הבניין מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת סֵפֶר תּוֹרַת יְקֹוָק שנכתב בְּיַד מֹשֶׁה: (טו) וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ הכהן וַיֹּאמֶר אֶל שָׁפָן הַסּוֹפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי[27] בְּבֵית יְקֹוָק וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן והראה לו מה כתוב בתחילת הדף כי הוא חשב שזה סימן. והספר נפתח בפרשת התוכחות בפרשת כי תבוא בריש העמוד איפה שכתוב "יולך ה' אותך ואת מלכך...":
[1] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קנב
[2] שם ושם ל"ת קעג
[3] שם ושם
[4] משך חכמה
[5] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קנ
[6] שם ושם ל"ת קעד
[8] ת"י רש"י
[9] פי' ר' יוסף בכר שור
[10] מצוות ה' אלה המצוות שם
[11] שם ושם ל"ת קעה
[12] שם ושם ל"ת קפ
[13] מצוות ה' והוא דעת הסמ"ק רמ
[14] מצוות ה' ועיין לעיל פ"ז פס' ב
[15] שם אלה המצוות ל"ת קפו
[16] רבינו בחיי
[17] מצוות ה' חזקוני
[18] רמב"ן
[19] מצוות ה'
[20] רמב"ן
[21] אבע"ז
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] אבע"ז
[24] פי' ר' יוסף בכרו שור
[25] שמְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן, היה רגיל לאכול בשלש שעות ביום, ויָשַן עד ט' שעות, משום שחזרה השמש לחזקיהו. כשקם משנתו בט' שעות, מצא שהוא שחרית. בקש להרוג את כל עבדיו. אמר: הנחתם אותי ישן יומם ולילה - עד הבקר ? אמרו לו גלגל חמה - הוא שחזר.
אמר להם: ומי החזירו ? אמרו לו: האלוקים של חזקיהו וכו' רש"י מתנחומא ופסיקתא
אמר להם: ומי החזירו ? אמרו לו: האלוקים של חזקיהו וכו' רש"י מתנחומא ופסיקתא
[26] רכסים - חיבור שרשרת הרים, כמו: " וירכסו את החושן...", שמות כח' כח' ; וכמו: "... מֵרֻכְסֵי אִישׁ - תִּצְפְּנֵם...", תהילים לא' כא'
[27] יתכן שכיון שאחז שרף את התורה פחדו הכהנים שישלח את ידו גם בספר התורה שכתב משה מפי ה' ולכן לקחו אותו והחביאו אותו ולא מצאו אותה. כשהכהן גדול חיפש כסף שהיה מיועד לבדק הבית מצאה וחז"ל אומרים שהייתה גלולה לפרשת התוכחות.
