מקרא
במדבר פרק א
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי להודיע כי לא עלה משה אל הר סיני אחר היות הכבוד באהל מועד[1] בְּאֹהֶל מוֹעֵד כי מעת שהוקם המשכן ויקרא אליו השם מאהל מועד לא נדבר לו אלא משם והזכיר כאן במדבר סיני, להגיד שלא נסעו משם עד שנמנו, כי המנין השני היה בערבות מואב והדבור באהל מועד[2] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי חודש אייר[3] חדש אחד אחר הקמת המשכן, שנתקן המשכן להעמיד הכהנים על עבודתם, ועברו ימי המילואים ונסדרו הקרבנות, והזהיר עליהם על ענייני הטמאות, שלא יטמאו את המשכן; צוה למנות את החיילות שיחנו סביב למלך, ושראויין להלחם, וחילק [אותן] לארבעה דגלים, כדי שיחנו לארבע רוחות המשכן, כי כן דרך כבוד למלך ששריו ועבדיו מקיפין אותו, והוא באמצע[4] בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:
(ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם כי משפחת האם אינה קרואה משפחה[5] בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כי היה אז כל אחד מאותו הדור נחשב בשמו המורה על צורתו האשיית, למעלתם, על דרך ואדעך בשם אבל דור באי הארץ, לא היו במעלה זו ולכן לא נמנו במספר שמות, ולא נזכרו זולתי ראשי המשפחות ומספר האישים. ועם זה הודיע שהיתה הכוונה שאותם האישים בעצמם יחיו ויירשו הארץ ולא יפקד מהם איש[6] כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם י"א על ידי נתינת מחצית השקל וי"א שמנה את ראשם ממש ונתנו מחצית השקל לכפרה[7]:
(ג) מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לא אמר תספרו אותם כי לא היו ישראל נמנין לגלגלותם, אבל הזכיר לשון פקידה שהוא ענין השגחה, כלומר שישגיחו עליהם, לידע כמה הם, וההשגחה הזו על ידי חצאי השקלים לְצִבְאֹתָם כי היו צבאות רבות ויש לכל שבט ושבט צבא גדול[8] אַתָּה וְאַהֲרֹן:
(ה) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם לִרְאוּבֵן הנשיא[10] אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר וכן אצל כלום אלו שמות הנשיאים:
(ז) לִיהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב:
(ח) לְיִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר:
(ט) לִזְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן:
(י) לִבְנֵי יוֹסֵף אחר בני לאה בעבור כבוד רחל על השפחות והחל מאפרים על דרך יעקב אבינו והקדים אפרים ומנשה על בנימין כי הם במקום יוסף ואחר כן החל מדן שהוא בכור השפחות ואחריו אשר כי השם ידע שהוא יהיה ראש החונים על דגל דן ואחר כן גד כי הוא בכור שפחת לאה[12] לְאֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד לִמְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר:
(יא) לְבִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי:
(יב) לְדָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:
(יג) לְאָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן:
(יד) לְגָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל לקמן בדגלים כתיב בן רעואל ברי"ש, והכל אחד שידע אל ושם רעיונו ומחשבתו באל[13]:
(טו) לְנַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן:
(טז) אֵלֶּה קריאי קְרוּאֵי הָעֵדָה הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה[14] שהעדה לא יעשו דבר עד שיקראום[15] נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם כל אחד ראש על כל אלפי השבט כי יש שר לאלף[16]:
(יז) וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עמם אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה י"ב הנשיאים[17] אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת:
(יח) וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי והתחיל לפקוד אותם אבל לא נשלם המנין ביום אחד[18] וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת הביאו כל העדה איש שקלו, ואמרו לפני משה והנשיאים, אני פלוני נולדתי לפלוני ממשפחת פלוני שהוא לשבט ראובן וזולתו, ומשה נותן שקלי כל שבט ושבט במקום מיוחד[19] וגם אמרו מתי נולדו כדי שיהיו -[20] מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם:
(יט) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וַיִּפְקְדֵם בְּמִדְבַּר סִינָי לכך חזר ואמר (בפסוק יט) ויפקדם במדבר סיני, להודיע שהיה במקום ההוא המנין, לא ביום ההוא[21] והמנין השני בפ' פנחס היה בערבות מואב[22]: פ
(כ) וַיִּהְיוּ בְנֵי רְאוּבֵן לפי שבנסיעות בסדר הדגלים היה יהודה ראשון, נותן טעם למה מנה ראובן תחילה, לפי שהיה - בְּכֹר יִשְׂרָאֵל תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כֹּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא:
(כא) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: פ
(כב) לִבְנֵי שִׁמְעוֹן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם פְּקֻדָיו בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(כג) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת: פ
(כד) לִבְנֵי גָד תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(כה) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה גָד חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: פ
(כו) לִבְנֵי יְהוּדָה תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(כז) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה יְהוּדָה אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: פ
(כח) לִבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(כט) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: פ
(ל) לִבְנֵי זְבוּלֻן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לא) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה זְבוּלֻן שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: פ
(לב) לִבְנֵי יוֹסֵף לִבְנֵי אֶפְרַיִם הקדים אפרים למנשה וייחס יוסף עליו, וכן למטה בדגלים (להלן ב יח כ), כי היה בעל דגל, והוא הבכור ואחיו משנהו כברכת יעקב (בראשית מח כ) ועוד כי היו בני אפרים רבים מבני מנשה אבל במנין השני בפ' פינחס בערבות מואב הקדים מנשה, כי היו בעת ההיא בני מנשה הרבים ולקחו נחלתם תחלה, וכן בנשיאי הארץ הקדימו וייחס יוסף עליו (להלן לד כג) אבל במרגלים הקדים אפרים, אבל ייחס יוסף על מנשה, למטה יוסף למטה מנשה (להלן יג יא) והנראה אלי על דרך אגדה, כי בעבור הדבה שהביא יוסף על אחיו (בראשית לז ב) יחס עליו מוציא הדבה או שחלק כבוד לשניהם, והיה די לאפרים בכבוד נשיאו[23] תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לג) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה אֶפְרָיִם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(לד) לִבְנֵי מְנַשֶּׁה תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לה) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם: פ
(לו) לִבְנֵי בִנְיָמִן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לז) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה בִנְיָמִן חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: פ
(לח) לִבְנֵי דָן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לט) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה דָן שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת: פ
(מ) לִבְנֵי אָשֵׁר תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(מא) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה אָשֵׁר אֶחָד וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: פ
(מב) בְּנֵי נַפְתָּלִי בכולן אומר לבני לבד מנפתלי שהוא אומר בני לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים[24] תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(מג) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה נַפְתָּלִי שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: פ
(מד) אֵלֶּה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ אִישׁ אֶחָד המיוחד והחשוב שבבית אבותיו[25] לְבֵית אֲבֹתָיו הָיוּ:
(מה) וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל עד גיל ס'[26] ולא היו בהם חלושים או בעלי מומים שכולם היו ראויים לצבא:
(מו) וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:
(מז) וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם אע"פ שעדיין לא אמר הקב"ה למשה שלא לפקוד הלוים בתוך בני ישראל, הבין מעצמו שלא למנותן עמהם, מפני שנאמר לו ואתכם יהיו איש איש למטה (פסוק ד), שלכל מטה הנמנה יהיה נשיא אחד, ולמטה לוי לא הזכיר נשיא, הבין שלא היה הוא נמנה[27]: פ
נביא
(כא) וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם:
(כב) וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד:
(כג) וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים:
(כד) וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם:
(כה) וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם:
(כו) וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם:
(כז) וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם - השכינה תשכון ישראל. וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם:
(כח) וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל - בְּזֶה שמִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם – לְעוֹלָם בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם:
יחזקאל פרק לח
(א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:
(ב) בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל - נשיא וראש ל"משך" ו"תובל". וְהִנָּבֵא עָלָיו:
(ג) וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל:
(ד) וְשׁוֹבַבְתִּיךָ - אעשה אותך מורד בה'. וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ - כטבעות ֹשְשַֹמִים בִּלְחַיֵי הבהמה. וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת כָּל חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם - יהיו לבושים בכֹל לְבוש יפה.קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן - סוגי מגינים. תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם:
(ה) פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע - כל העמים יבואו עמך עם כלי המלחמה:
(ו) גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ - וכל סביבותיה. בֵּית תּוֹגַרְמָה יַרְכְּתֵי צָפוֹן - תוגרמה היושבים בצד צפון. וְאֶת כָּל אֲגַפָּיו עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ:
(ז) הִכֹּן וְהָכֵן לְךָ - הִכֹּן - את עצמך, והָכֵן - את כולם. אַתָּה וְכָל קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְמִשְׁמָר - שמור הצבא שלא יִנָזֵק:
כתובים
דברי הימים א פרק כא
אע"פ שפרק זה אינו לכבוד דוד נכתב כאן ע"ש הסוף שבו כתוב שבנה מזבח והקב"ה ענה לו מן השמים – וזהו כבודו
(א) וַיַּעֲמֹד שָׂטָן הוא היצה"ר הנטוע בלב האדם עַל לעשות דבר הרע ל- יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת ויפתה אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת לספור אֶת יִשְׂרָאֵל כי ראה שהיו מעמ"י שהלכו אחרי שבע בן בכרי ולא בטח בהם שיבואו אליו בעת הצורך למלחמה ועיין בשמואל ב' פרק כ"ד: (ב) וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן וְהָבִיאוּ אֵלַי וְאֵדְעָה אֶת מִסְפָּרָם ועיקר כוונתו הייתה הספירה שהוא חשבון הפרטי, לדעת כל איש ואיש ולא על הפקידה שהוא החשבון הכולל ועיי"ש במלבי"ם: (ג) וַיֹּאמֶר יוֹאָב יוֹסֵף יְקֹוָק עַל עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים כי משאלת דוד היה לחשוב שהיו רבים מבנ"י ולכן יואב אמר לו שהם ירבו ויתכפלו מאה פעמים הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים ואם הם יתרבו זה יהיה הדרת מלך אז לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל ולמה לספור אותם ולעשות שממה לבנ"י כי אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין: (ד) וּדְבַר הַמֶּלֶךְ חָזַק עַל יוֹאָב וַיֵּצֵא יוֹאָב וַיִּתְהַלֵּךְ בְּכָל יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם: (ה) וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב ואמנם בשמואל ב' מופיע מספר מועט ממה שכתוב כאן אבל זהו המספר האמיתי: (ו) וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב דבר המלך היה מאוס על יואב והוא רצה להציל את השבטים הללו מהמנין והוא השתמט מלספור את השבטים הללו בטענה שגם בימי משה שבט לוי לא נספרו ושבט בנימין התמעטו כ"כ בסיפור פילגש בגבעה, ולכן לא ספרם: (ז) וַיֵּרַע בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה שבנ"י נמנו בלי מחצית השקל וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל: פ (ח) וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹהִים חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה למנות אותם ללא כופר נפש וְעַתָּה הַעֲבֶר נָא אֶת עֲווֹן עַבְדְּךָ שלא ימותו לשחת וא"כ ממילא יעבור העוון ואז לא יהיה נגף כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד שעשיתי סכלות גדולה מאוד: פ (ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל גָּד חֹזֵה דָוִיד שכל נבואותיו היו רק לדוד לֵאמֹר: (י) לֵךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִיד לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק שָׁלוֹשׁ אֲנִי נֹטֶה עָלֶיךָ בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֵנָּה שדוד התחייב להענש בשלש עונשים: רעב, חרב ודבר. ורק ע"י שדוד יבחר את אחד מהם ברצון, הקב"ה יעניש אותו וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ: (יא) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִיד וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יְקֹוָק קַבֶּל לָךְ קבל את הדין ברצון: (יב) אִם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים רָעָב אמנם בשמואל נכתב 7 שנים רעב ואחרי שזה היה בסוף ימי דוד אז עזרא הנביא הסביר כאן בדברי הימים שלא יהיה אפשר שזה היהי 3 שנים כי בתוך כך מת ולשלמה בנו הייתה הבטחה שיהיה לו שלום ושקט בימיו וְאִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נִסְפֶּה מִפְּנֵי צָרֶיךָ וְחֶרֶב אוֹיְבֶךָ לְמַשֶּׂגֶתשתשיג אותך וְאִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים חֶרֶב יְקֹוָק שזה היהיה יותר קל את זה יהיה מוגבל בזמן ובהשגחת הקב"ה וְדֶבֶר בָּאָרֶץ וּמַלְאַךְ יְקֹוָק מַשְׁחִית בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה רְאֵה מָה אָשִׁיב בראיית הלב ובהבנתהאֶת שֹׁלְחִי הקב"ה דָּבָר: פ (יג) וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד שהרי כל העונשים הם קשים ובכל זאת אֶפְּלָה נָּא בְיַד יְקֹוָק בדבר ששוה אצל עניים ועשירים כִּי רַבִּים רַחֲמָיו מְאֹד וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּל כי גם בעבור הרעב יצטרכו לבני אדם, אבל הם לא מרחמים כמו הקב"ה: (יד) וַיִּתֵּן יְקֹוָק דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ: (טו) וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם לְהַשְׁחִיתָהּ וּכְהַשְׁחִית כאשר הרבה להשחית רָאָה יְקֹוָק בעניים וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ כי ידע שהוא לא יבחין בין טוב לבין רע וּמַלְאַךְ יְקֹוָק עֹמֵד עִם סמוך ל- גֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי: ס
משנת ההלכה
מלאכת הכותב
א. מכיון שמדברי סופרים אסור אפילו בדבר שאינו מתקיים על גבי דבר שאינו מתקיים לפיכך אסור לכתוב באצבעו במשקין על השלחן ועל החלונות כשהם לחים, וכן בחול ובאפר או בדבש, דאף על פי שכותב בדבר שאינו מתקיים על דבר שאינו מתקיים מ"מ מדרבנן אסור. אבל מותר לרשום כמו אותיות באויר, דהיינו שמוליך אצבעותיו באויר או על השלחן כמו אותיות ואע"פ שעל ידי כך מלמד ומאמן ידו לכתיבה אין בכך כלום כיון שאין רישומו ניכר כלל וכן מותר לראות אומנות בשבת אע"פ שלומדה והיינו דוקא באקראי שנזדמן לו לראות וגם אז לא ידבר עם העו"ג מאומה מענין המלאכה אבל לכתחילה ללכת כדי לראות אסור: (שו"ע סי' שמ סעי' ד ושו"ע הרב שם סעי' ו ומ"ב ס"ק כא)
ב. י"א שהכותב בשומן או דם קרוש פטור אבל אסור שהרי הוא כדבר שאינו מתקיים (שו"ע הרב שם) וי"א שהרי הוא כדבר המתקיים וחייב (מ"ב ס"ק כ)
ג. י"א שאין איסור כותב אם האות אינה כתובה ע"ג דבר מה כגון שעונב רצועות בד וכיו"ב בצורת אות וי"א שגם בזה שייך כתיבה
ד. אסור לחתום בחותמת בשבת שנחשב זה ככותב וכן אסור לסדר אותיות כדי לעשות מהן חותמת או כל כיו"ב וכן אסור להפרידם זה מזה (כלכלת שבת מלאכת הכותב)
ה. אסור לחתום בטביעת אצבעות בשבת ואפילו במקום שצריך לכך ויש לחשוש לו משום איסור תורה (שו"ת חלקת יעקב או"ח סימן קסג)
ו. ספרים שכתוב עליהם אותיות בראשי חודי הדפים אין להשתמש בספרים אלו אא"כ צריך לו בשבת ואין לו אחר (חיי אדם כלל לח סעי' ה מ"ב שם ס"ק יז ועיין מלאכת המוחק)
[1] אבע"ז וכתב הרשב"ם "כל הדברות שנאמרו בשנה ראשונה קודם שהוקם המשכן כתיב בהן בהר סיני. אבל משהוקם המשכן באחד לחדש בשנה שניה לא נאמר בהר סיני אבל במדבר סיני באהל מועד".
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] אבע"ז
[6] ספורנו
[7] עיין רמב"ן ומפרשים ריש פ' כי תשא
[8] רבינו בחיי
[9] רש"י
[10] ת"י
[11] חזקוני
[12] אבע"ז
[13] רמב"ן לקמן
[14] רש"י
[15] אבע"ז
[16] אבע"ז חזקוני
[17] רש"י
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] אבע"ז
[21] רמב"ן
[22] חזקוני
[23] רמב"ן
[24] בעל הטורים ועיין בהעמק דבר שכתב "שמעתי מפי חותני הגאון מוהרי"ץ זצ"ל בשם האר"י הקדוש. שמתחלה היו מניחין כל הפתקאות דכל ישראל בתיבה גדולה אחת. ואח"כ באו כל הנשיאים כל א' בתיבה שלו. ובוררים כל א' הפתקאות. וכל נשיא שמצא א' משבטו הי' מטיל בתיבתו. ואח"כ מנה מה שנתקבץ בתיבתו. מש"ה כתיב כולהו לבני. פי' זה הפתקא שייך לזה השבט. אבל בני נפתלי האחרון לא הי' נשיא שלו בורר כלל. אלא כל שבטו נשאר בתיבה הגדולה. מש"ה כתיב בני. כ"ז שמעתי. ומזה למדנו דעת האר"י ז"ל כמש"כ שיהו מונין שמות הכתובין בפתקאות ולא ע"י בקע לגולגולת".
[25] הכתב והקבלה
[26] ספורנו. מלבי"ם
[27] רמב"ן
