מקרא
ויקרא פרק י
(א) וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא קודם שיצא האש מלפני ה' כבר לקחו אִישׁ מַחְתָּתוֹ להקטיר קטורת לפנים על מזבח הזהב שהרי קטורת של שחר קודמת לאיברים של עולת התמיד וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם משה ביום הזה שאע"פ שבשאר ימים כתיב ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח היום לא צוה ולא רצה משה שיביאו אש של הדיוט לפי שהיו מצפים לירידת אש גבוה ולא טוב היום להביא את זה כדי להתקדש שם שמים שידעו הכל כי אש באה מן השמים. כמו שאמר אליהו ואש לא תשימו לפי שהיה רוצה לקדש שם שמים בירידת האש מלמעלה[1]:
(ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ והוא ותצא אש של פרק ט פסוק כד מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם כשיצא האש ותאכל את השלמים של מזבח החיצון כשלקחו בני אהרן והקריבו אש זרה על המזבח הפנימי ותצא אש מלפני ה' לקטיר קטורת לפנים תחלה ופגעה בני אהרן שם ומתו ואח"כ יצאה משם ובאה אל מזבח החיצון ותאכל את העולה וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהֹוָה ומיד רצה אהרון לחדול מן העבודה -[2]:
(ג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה. כי הדבר הזה אשר אני אומר לך הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה לֵאמֹר שכן אמר לי הקב"ה והכהן הגדול מאחיו וגו' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם. ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו. הא אם לא יצא קודש. ואין מוקדם ומאוחר בתורה בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש ולא שיתחלל שמי ועבודתי ולכך אל תניח העבודה שאתה כהן גדול ולא תצא ולא תחלל אלא יתקדש הקב"ה ועבודתו על ידך וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד זהו כבוד השכינה שרואה בניו מתים ומניח אבלו בעבודת בוראו וַיִּדֹּם אַהֲרֹן מאבלותו ולא בכה ולא התאבל[3]:
(ד) וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
(ה) וַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם כי היו לובשים בגדי כהונה, והנה צוה משה להוציא אותם אל מחוץ למחנה, ושם יפשיטום בגדי הכהונה וילבישום תכריכי המתים, ויקברו אותם כמנהגם כשאר המתים במדבר והנה אחר כן טהרו הבגדים הקדושים והיו לשאר הכהנים[4] אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה:
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו כך אמר לאלעזר ולאיתמר. אע"פ שכהנים הדיוטים אתם ואין אתם מצווים בפריעת ראש ובפרימת בגדים כי בכהן גדול כן ולא בהדיוט הרי אתם היום ככהן גדול לדורת ולכן[5] רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ אל תגדלו שערכם כאבלים וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ אל תקרעו בגדיכם[6] וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף לפי שהם היו שלוחי העדה ושליח צבור שטעה סימן רע לשולחיו[7] וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְקֹוָק:
(ז) וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ כמו כהן גדול שעובד באנינות ואינו יוצא מבית המקדש להתאבל על קרוביו[8] פֶּן תָּמֻתוּ כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְקֹוָק עֲלֵיכֶם אתם משוחים עם אביכם והרי אתם ככהן גדול[9] וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה: פ
(ח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן נביא היה לֵאמֹר:
(ט) יַיִן וְשֵׁכָר העשוי ממין חטה או דבש או תמרים[10] אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כאשר תעבדו עבודה - ואמר בלשון הזה, כי כל העבודות שם היו, או בתוך האהל או במזבח העולה אשר פתח אהל מועד והכלל, כי האזהרה והעונש באלו אינם אלא שלא יעבוד שתוי יין או שאינו רחוץ ידים ורגלים, וכן מחוסר בגדים, אבל על הכניסה אין בה בתורה שום מניעה מאלו[11] וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
(י) וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר:
(יא) וּלְהוֹרֹת אלו ההוראות אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אלו המדרשות אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אלו ההלכות אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה זה מקרא. התרגום מניין תלמוד לומר ולהורת[12]. בשעת הוראה בין איסור והיתר ובשעה שמבדילין בין קודש לחול ובין טמא לטהור, אסור לשתות יין, כדי שיהיו מקום קודש שאין נכנסין בו בטומאה, ובין מקום חול, וכן בין טומאה לטהרה[13]: פ
(יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה זו מנחת שמיני ומנחת הנשיא נחשון שהקריב באותו היום הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק אע"פ שאתם אוננין וקדשים אסורים לאונן[14] וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ ולא בהיכל ולא ע"ג המזבח[15] כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
(יג) וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בתוך הקלעים[16] כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ הִוא רק זכרים וכן הדין באכילת קדשי קדשים מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק כִּי כֵן צֻוֵּיתִי:
(יד) וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר תוך מחנה ישראל שהוא טהור מלהכנס שם מצורעים המשתלחים אף מחוץ למחנה ישראל[17] אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ נִתְּנוּ וכן הדין בכל קדשים קלים מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(טו) שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק וְהָיָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק:
נביא
יחזקאל פרק יא
ד. לָכֵן הִנָּבֵא עֲלֵיהֶם הִנָּבֵא בֶּן אָדָם - כפל הדבר לזירוז.
ה. וַתִּפֹּל עָלַי רוּחַ ה' - מראה נבואה. וַיֹּאמֶר אֵלַי אֱמֹר כֹּה אָמַר ה' - תאמר לאנשי ירושלים כך אמר ה'. כֵּן אֲמַרְתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל - כך היו דבריכם במשל הסיר והבשר שלא תבוא פורענות. וּמַעֲלוֹת רוּחֲכֶם אֲנִי יְדַעְתִּיהָ - העולה במחשבתכם אני יודע.
ו. הִרְבֵּיתֶם חַלְלֵיכֶם בָּעִיר הַזֹּאת - הרגתם הרבה מיושבי ירושלים. וּמִלֵּאתֶם חוּצֹתֶיהָ חָלָל - ומלאתם את רחובות העיר במתי חרב שרצחתם ושפכתם דם נקיים.
ז. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים חַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם בְּתוֹכָהּ - המתים שרצחתם בתוך העיר. הֵמָּה הַבָּשָׂר וְהִיא הַסִּיר- הם כמו הבשר שבמשל שלכם וירושלים כמו הסיר (הם המשילו את הבשר ליושביה הרשעים והנביא ממשיל את הבשר להרוגים שהם רצחו).
וְאֶתְכֶם הוֹצִיא מִתּוֹכָהּ - אבל אתם החיים לא תזכו להשאר בתוך העיר אלא תגלו ממנה.
ח. חֶרֶב יְרֵאתֶם - פחדתם מהחרב של נבוכדנצר. וְחֶרֶב אָבִיא עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' אלקים - לכן אותה חרב תפגע בכם.
ט. וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתּוֹכָהּ - תלכו לגלות. וְנָתַתִּי אֶתְכֶם בְּיַד זָרִים - ביד האויב שיכבוש אתכם. וְעָשִׂיתִי בָכֶם שְׁפָטִים - מכות וצרות גדולות.
י. בַּחֶרֶב תִּפֹּלוּ עַל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם - תמותו ברעב ובמקום קרוב לגבול ישראל (ברבלה שבארץ חמת) שם אעניש אתכם (נבוכדנצר שחט שם את שרי יהודה ואת צדקיהו עיוור ושחט את בניו). וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' -בעונשים הללו תדעו ותכירו שאני מעניש מי שעובר על מצוותי.
יא. הִיא לֹא תִהְיֶה לָכֶם לְסִיר - ירושלים לא תשאיר אתכם בתוכה. וְאַתֶּם תִּהְיוּ בְתוֹכָהּ לְבָשָׂר - לבשר שמתקלקל בסיר. אֶל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם - אבל אעניש אתכם לא בתוכה אלא בגבול ישראל(ברבלה כנ"ל)
יב. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר בְּחֻקַּי לֹא הֲלַכְתֶּם וּמִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם - תדעו שאני מעניש את מי שלא הולך בחוקים ובמשפטים שקבעתי בתורה. וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם - ועוד הלכתם אחרי משפטי הגויים שהם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים.
יג. וַיְהִי כְּהִנָּבְאִי - תוך כדי שהתנבאתי. וּפְלַטְיָהוּ בֶן בְּנָיָה מֵת - ראה אותו שמת לפתע. וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶזְעַק קוֹל גָּדוֹל וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אלקים - נפל לבקש רחמים ולהתפלל. כָּלָה אַתָּה עֹשֶׂה אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל - האם אתה מתחיל את הכליה בעם? שחשב שהתחיל בשר החשוב ותמשך הכליה לכל שאר העם.
יד. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
טו. בֶּן אָדָם אַחֶיךָ אַחֶיךָ אַנְשֵׁי גְאֻלָּתֶךָ - כל האחים שלך והקרובים שכבר הלכו לגלות (הזכיר כאן את גלות שומרון וגלות יהויכין) וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה - שהלכו בגולה.
אֲשֶׁר אָמְרוּ לָהֶם ישְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם - שלא יצאו עדיין לגולה דיברו על הגולים בלעג ושמחה לשברם. רַחֲקוּ מֵעַל ה' - שהגולים כבר רחוקים מהשגחת ה' (שה' נשאר להשגיח בארץ) . לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה -ואנחנו שנשארנו בארץ ירשנו את כולה ונשב פה לעולם.
טז. לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר ה' אלקים. כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת - אפילו שהגולים הרחקתי אותם ופיזרתי אותם בארצות הגויים. וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט - אני אמשיך להשגיח עליהם ואהיה מצוי להם במקדשים הקטנים שיבנו לכבודי בגלות (בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם קטנים לעומת ביהמ"ק הגדול). בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם - בכל ארצות הגולה.
יז. לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר ה' אלקים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצוֹתֶם בָּהֶם - כנגד דברי יושבי ירושלים שאמרו שהם יירשו את הארץ לעולם אומר הנביא שהגולים הם אלו שיחזרו מהגלות. וְנָתַתִּי לָכֶם אֶת אַדְמַת יִשְׂרָאֵל - לרשת את הארץ.
יח. וּבָאוּ שָׁמָּה - שיחזרו יבואו לארץ ישראל וְהֵסִירוּ אֶת כָּל שִׁקּוּצֶיהָ וְאֶת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ מִמֶּנָּה - יסירו את כל העבודות זרות שהקימו הגויים שגרו פה.
יט. וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד - שלכולם יהיה לב (רצון) לעבוד רק את ה'. וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם - רצון חדש ללכת בדרכי ה'. וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר - הלב העקשן וקשה כאבן שלא רצו לקבל מוסר יסיר אותו ובמקומו יתן להם לב רך ונח לקבל מוסר.
כתובים
דברי הימים א פרק א
(א) אָדָם הוליד את שֵׁת בגיל 130 ושת הוליד בשנת 235 לבריאת העולם את אֱנוֹשׁ[18] וכן להלן כל נזכרים כאן בנים הם לזה שנכתב לפניהם[19]: (ב) קֵינָן 325 לבריאת העולם מַהֲלַלְאֵל 395לבריאה יָרֶד 460: (ג) חֲנוֹךְ 628 מְתוּשֶׁלַח 687 לָמֶךְ 874: (ד) נֹחַ 1056 לבריאה שֵׁם 1558 והזכירו ראשון בגלל מעלתו שיצאו ממנו האנשים האלהיים חָם 1557 וָיָפֶת 1556 הזכירו אחרון אע"ג שהיה הגדול מכיון שרצה מיד להמשיך בייחוסו כמבואר להלן[20] בי"ז חשון 1656 החל המבול ונסתיים בכ"ז חשון 1657: ס (ה) בְּנֵי יֶפֶת כתב יחוסו של שם באחרונה מפני שבו יאריך, כי בו מצא את המרגלית שהם אברהם וזרעו גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָסולפי שהוצרך ליחס את אברהם הזכיר גם שאר הגויים בניו ובני בניו ומשום בניו צריך ליחס שאר בני כנען להודיע היאך ירש אברהם את ארצם ומאחר שהוצרך להזכיר וליחס תולדות כנען הזכיר על גבם שאר עובדי כוכבים ומזלות ומזכירם מעט מעט ומשליכם עד שהגיע לעיקר: ס (ו) וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְדִיפַת ובבראשית כתוב וריפת שהיו נרפים ולא היו מתגברים על ישראל ולבסוף נתמלאו דופי וריעוע וְתוֹגַרְמָה: (ז) וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישָׁה כִּתִּים וְרוֹדָנִים ובבראשית כתוב ודודנים שבשעה שישראל חוטאין הם באים ורודים בהם וכשיד ישראל תקיפה הם אומרים בני דודינו אתם: ס (ח) בְּנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם פּוּט וּכְנָעַן: (ט) וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּא וְרַעְמָא וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָא שְׁבָא וּדְדָן: ס (י) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרוֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבּוֹר בָּאָרֶץ כי עד ימיו היו כל בני אדם שוים ולא התגבר מי מהם למשול על חברו ונמרוד התחיל להתגבר ולמשול בארץ[21]. תחלת מלכותו בבבל היה ב1788: ס (יא) וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לודיים לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים: (יב) וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים: ס (יג) וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידוֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת: (יד) וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי: (טו) וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי: (טז) וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי י"א הם וכנען עמהם הרי י"ב והיינו דכתיב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים ל"ב) כלומר גבולות עמים העמיד כנגד שבטי ישראל שגם הם י"ב כנגד שבטי ישראל הציב גבולות עמים: ס
משנת ההלכה
א. ספרים שהשתמשו בהם בנוכחות חמץ למשל ספרי קריאה לילדים או ספרי לימוד של בית הספר, וכן ספרי קודש שרגילים להביא אל השולחן וללמוד בהם בשעה שאוכלים, חייבים בדיקה וניקוי ואם הדבר קשה צריך לאחסן אותם עם כלי החמץ או להעמידם בארון ולכסות בפניהם וימכרם לנכרי.
ב. אמנם ספרים שאינו יודע אם הביאם לשולחן אינו חייב מעיקר הדין לבודקם אמנם מן הראוי שכל ספר שרוצה להשתמש בו בפסח ינקהו היטב, והשאר ישאיר בארון ויסמוך על כך שמבטל ומוכר את כל החמץ שאינו ידוע.
ג. משחקים וצעצועים חייבים בניקיון ובדיקה אמנם אפשר לפגום את החמץ על ידי השרייתם בחומרי ניקוי ושוב לא יצטרכו בדיקה, וכמו כן מועיל כיבוסם במכונת כביסה.
ד. ולפיכך לגו, קפלה, קליקס, משחקי לוח, פליימוביל, בובות, וכדומה. חייבים בניקיון או בפגימת החמץ. אך אם מקפידים שלא לשחק בהם בעת האוכל אפשר להקל ולסגור אותם בארון לכל ימי הפסח. כמו כן יכול למכור הצעצועים והמשחקים עם שאר החמץ ואז אינו חייב כלל בניקיונם אפילו אם אין נזהר בהם כל השנה שלא יהיו בקרבת חמץ אמנם באופן זה חייב לסוגרם בארון בצורה שלא יהיה קל להגיע אליהם וכדרך שיתבאר בהלכות מכירת חמץ.
ה. ארונות בגדים בחדרי הבית אם אין לילדים גישה אליהם ואין רגילים לשים בתוכם דברי מאכל אינם חייבים בניקוי ובדיקה כלל ודינם כמקום שאין מכניסים בו חמץ.
ו. אך אם יש לילדים גישה אליהם והילדים לפעמים מסתובבים עם אוכל בחדרים צריך לבודקם אמנם רק עד המקום שהילד יכול להגיע אבל מה שמעל גובהו של הילד אין צריך בדיקה.
ז. כל כלי החמץ צריך לכתחילה לנקותם עד שלא יישאר בהם חמץ בעין, אפילו אם אינו מתכוין להשתמש בהם בפסח.
ח. וכן תנורי אפייה, טוסטרים, מצנמים, מיקרוגל, מערבלים, וכל כיוצא באלו צריך לנקותם מחמץ בעין גם אם אינו מתכוין להשתמש בהם בפסח.
ט. אמנם אם מאחסן כלים אלו במקום שמור וסגור, ומוכרם במכירת חמץ אינו חייב לנקותם כלל.
[1] רשב"ם
[2] רשב"ם חזקוני
[3] רשב"ם פי' ר' יוסף בכור שור
[4] רמב"ן
[5] רשב"ם
[6] ת"א ת"י
[7] פי' הטור
[8] חזקוני
[9] רשב"ם
[10] אבע"ז וכן דעת הרמב"ם אבל דעת רש"י לפרשו יין דרך שכרותו ואינו מוזהר על שאר משקים וכן דעת הרמב"ן
[11] רמב"ן
[12] חזקוני
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רש"י
[15] חזקוני
[16] רש"י
[17] רש"י
[18] אנוש כשהיה בן ל"א שנה (שהיה רס"ו שנה לבריאת עולם) כפר באל יתברך שמו והתחיל לקרוא עבודה זרה עד שהיה נח בן ת"פ שנה (שהיה אז אלף תקל"ו לבריאת עולם) ואז היה גזרת המבול והארכת זמן ק"כ שנה עשית התיבה שיחזרו בתשובה, א"כ מן רס"ו עד אלף תקל"ו הוא אלף ר"ע שנים כמספר הפסוק ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם, עולה אלף ר"ע יג) בעת ההיא החלו בני אדם לרוב על פני האדמה ולהכאיב את נפשם ולבם ולפשוע בה', ויהי בימי אנוש ויוסיפו עוד בני אדם למרוד בה' ויעבדו אלהים אחרים ויעזבו את ה' כל ימי אנוש ובניו ויחר אף ה' ויצף ה' עליהם את נהר גיחון. ובמכילתא ותנחומא יתרו, עלה אוקינוס וישחיתם ויאבד שליש הארץ, ובבראשית רבה ספכ"ג בפירוש הכתוב הקורא למי הים וישפכם (עמוס ה' ט') כי שני פעמים הציף ים אוקינוס שליש העולם, אחד בימי אנוש, ואחד בדור הפלגה) (ועיין ילקוט עמוס ה') אבל ביוחסין שנת אלף רל"ה כתב אחד בימי אנוש, ואחד בימי קינן, ע"ש. ובכל זאת לא שבו מדרכם הרעה, ובימים ההם אין זרע וקציר ואין אוכל לבני אדם ויהי רעב גדול מאד ויהי הזרע אשר זורעים לקוצים ולדרדרים ולברקנים כי מימי אדם היה הדבר הזה בארץ מקללת אלהים את האדמה מחטאת אדם, ויהי כאשר הוסיפו בני אדם למרוד בה' ותוסף גם האדמה להשחת
[19] מה שלא הזכירה התורה אלא איש אחד בכל דור ודור, יש אומרים שאלו הדורות התעכבו מלהוליד לחולשת טבעם עד סך השנים שהעידה התורה, והרמב"ם בספר המורה כתב שאורך ימים לא היה אלא לאיש הנזכר בתורה אך שאר הדור היו חיים ימים טבעיים, והרמב"ן כתב שנתעכב כח תולדותם עד זמן הנזכר בתורה, יש אומרים שהכתוב לא חש להזכיר רק הבן הראוי שיצא ממנו, יש אומרים אחת משנותינו להווה היה לראשונים עשר שנים (ע"ל אלף תרנ"ז סתירה לדעה זו) יש אומרים ששנותיהם היו שנים של לבנה, יש אומרים להיותם אוכלים צמחי אדמה ושותים מים ולא שטופי זמה לכן האריכו ימים, אבל אחר המבול שהותרו לאכול בשר ויין נתקצרו ימיהם, יש אומרים שהיה אורך ימיהם בדרך מופת, יש אומרים שלא היו שנים ארוכים ממש אלא שראש הדור ההוא היה מצוה לדורו דינים ונימוסים כרצונו והיה נמשך מנהג התורה והנימוס ההוא כל הזמן הנזכר בתורה, והיה נחשב כאלו היה חי כל השנים ההם, יש אומרים כי הרוצה להתחכם וללמוד כל החכמות הטבעיות צריך לו זמן רב ולמען יתפרסם אלהותו יתברך שמו האריך ימיהם למען יהיה לו זמן גדול, ומה שהשכילו והבינו כתבו על ספר לתועלת דורותיהם (ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הראשון - ק"ל)
[20] וי"א ששם היה הגדול ויפת הקטן עיין במפרשים כאן ובבראשית אנו פירשנו לפי ספר סדר הדורות
[21] ויהי לעת זקנת כוש לקח אשה ותלד בן ותקרא שמו נמרוד כי בעת ההיא התחילו בני אדם למרוד באלהים, ויגדל הילד ואביו אהבו מאד כי בן זקונים הוא לו, ויתן לו את כתנות העור שעשה הקב"ה לאדם ואשתו (ע"ש), ויהי בן עשרים וילבש הבגדים ההם ויתחזק נמרוד כאשר לבשם ויתן לו אלהים כח וגבורה ויהי צודה חיות ויקריבם לפני ה' וילחם עם כל אויביו ויצליח מאד, ויהי בהיותו בן מ' שנה היתה מלחמה בין אחיו ובין בני יפת ויקבוץ נמרוד בני כוש ויכניעם נמרוד ויהיו לו לעבדים וימליכו את נמרוד למלך ויתנו את כתר מלכות בראשו וישם שוטרים ושרים ואת תרח בן נחור לשר צבאו וינשאהו על כל השרים (ספר הישר), חם היו קורין אותו דורואסטרו, ויש אומרים שהוא נמרוד אשר היה ראשון לחכמת הכשופים ולשבע חכמות לבראלי, ותיכף שנולד שחק ואמרו שזה היה סימן לרוב חכמתו
