לימוד יומי

מקרא

בראשית פרק מט

(א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יש מפרשים באחרית הימים העתידות עליכם לבוא בסוף ארבע מאות שנה של שיעבוד מצרים[1] ויש מפרשים שאחרית הימים כלומר ימות המשיח[2] אבל כולם מודים שאינן ברכות שהרי לא מצינו שברך את ראובן ושמעון ולוי[3]:

(ב) הִקָּבְצוּ כי שבעים נפש הגדילו באלו שבע עשרה שנה ונעשה עם רב וכדברי רבותינו לשש מאות אלף[4] וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל קבלו את הדרך שהורה לכם כל ימיו אשר בה תהיו בני ישראל והוא – אֲבִיכֶם כי תשתררו עם אלהים ואנשים ולא יאבד מכם הטוב העתיד לבא[5]:

(ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה ראשית כֹּחִי בך נראה בתחלה כחי[6] וְרֵאשִׁית אוֹנִי היא טפה ראשונה שלו שלא ראה קרי מימיו[7] יֶתֶר על אחיך היה לך ליטול ב – שְׂאֵת שהיא הכהונה[8] וְיֶתֶר עָז היא המלכות שהיה לך למלוך על אחיך אבל -[9]:

(ד) פַּחַז קלותך[10] כַּמַּיִם פחיזה ובהלה היה לך כמים הנשפכין לכן - אַל תּוֹתַר לא יהיה לך יתרון לא הבכורה ולא המלכות כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ את מי שדרכו - יְצוּעִי עָלָה לעלות על יצועי כלומר השכינה בזה שבלבל יצועי אביו[11]: פ

(ה) שִׁמְעוֹן וְלֵוִי עד עתה פירש למה לא הייתה הממשלה לראובן, ועתה מפרש למה לא נתנה ללוי או לשמעון שהיו גדולים אחריו שאע"ג שהיו -[12] אַחִים שנולדו מיד אחרי ראובן[13] אמנם אחים היו לרעה בעצה אחת ו - כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם לשון קורבה ואחוה והוא כפל לשון של שמעון ולוי אחים. כלומר שהיו אחים לרעה, ואחותם וקורבתם היתה כלי חמס[14]:

(ו) יהי רצון ש - בְּסֹדָם בעצתם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם כשיתקהלו יחד להתייעץ אַל תֵּחַד תתייחד[15] כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם בכעסם הָרְגוּ כל אִישׁ בשכם וּבִרְצֹנָם גם אחרי שנתרצו ושככה חמתם עִקְּרוּ כל שׁוֹר רמז למקניהם וקנינם כל אשר בבית וכל אשר בשדה והזכיר זה לומר כי בסודם לא באה נפשו בכל אלה אפילו לעקור להם מקנה וקנין ולבוז שללם כלל[16]:

(ז) אָרוּר אַפָּם יחסר כעסם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם לא תצליח כִּי קָשָׁתָה כי יהיה להם קושי לקבל מזונות מכיון ש-[17] אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב ששבט לוי לא היה לו נחלה וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל ונתפזר בכל ארץ ישראל, כי כל אחד נתן מעריו ללויים והיה מחזר לקבל תרומות ומעשרות ושמעון לקח נחלה אצל יהודה, כדי שתהא אימת מלכות עליו[18]: ס

(ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ יודו ויהודו שראוי לך הוד מלכות[19] אַחֶיךָ ויקבלו אותך למלך יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ שיפנו לך עורף וינוסו מפניך יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ שתהיה להם דורש טובתם ועושה משפט וצדקה, כדכתיב "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו" בְּנֵי אָבִיךָ לפי שהם בני אב אחד, ובני אמהות הרבה[20]:

(ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה לפי שהוא קל וגבור יותר מאריה זקן ממשיל את יהודה לגור אריה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ לאחר שתעלה מלטרוף טרף באומות[21] כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וכן דרך הארי, לאחר שיטרוף הטרף, יכרע וירבץ על ברכיו ולא ישוב מפני כל[22] וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ תכרע ותשכב בעירך לא יבא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך[23] וכך התקיים אצל דוד המלך (שמואל ב ח טו) שאחרי שגמר מלחמותיו ישב לשפוט העם ולעשות חסדים עמם ועם בית שאול:

(י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט המלכות מִיהוּדָה משימלוך יהודה תחלה כמו ממלכות דוד ואילך לא יסור ממשלתו להנתן לשבט אחר כמו שהוסרה מלכות שאול להנתן לדוד וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו הוא הסופר החותם במצות המלך, ופי' "מבין רגליו" כי כן דרך הסופר לישב ברגלי הקצין[24] עַד כִּי יָבֹא שילה שִׁילוֹ כלומר עד כי יבא מלך יהודה הוא רחבעם בן שלמה שבא לחדש המלוכה בשילה שזהו קרוב לשכם אבל אז יסורו עשרת השבטים ממנו וימליכו את ירבעם ולא נשאר לרחבעם בן שלמה רק יהודה ובנימין וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים קבוצת האומות שהיו כפופים תחת שלמה אביו כדכתיב הוא רודה בכל עבר הנהר נתקבצו שם להמליך רחבעם[25]:

(יא) אֹסְרִי אוסרים כלומר קושרים לַגֶּפֶן אחת עירה עִירוֹ עיר בן אתון וממנה לבד יטעינו אותו וְלַשֹּׂרֵקָה זמורת גפן ארוכה בְּנִי יאסור את אֲתֹנוֹ והיא לבד תספיק להטעין אתון[26], נתנבא על ארץ יהודה שתהיה מושכת יין כמעין כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ משל לריבוי היין בארצו[27] וּבְדַם עֲנָבִים סותה סוּתוֹ כסותו כלומר בגד[28], כלומר לאחר שבצרו הענבים ודורכים אותן בגיתות מתלכלכין בגדיהם בדריכות היינות. כדכתיב מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת. וכתוב שם וכל מלבושי אגאלתי[29]:

(יב) חַכְלִילִי עֵינַיִם עיניו אדומות מרוב[30] - מִיָּיִן גם זה משל לריבוי היין, אמר שכל אחד ואחד מארץ יהודה יהיה חכלילי עינים מן היין[31] וּלְבֶן שִׁנַּיִם מרוב –[32] מֵחָלָב משל לרבוי חלב[33]: פ

(יג) זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא יהיה גם מתאים לְחוֹף אֳנִיּוֹת וללא צוקים וְיַרְכָתוֹ גבולו עַל סמוך ל- צִידֹן שהוא מקום סחורה[34]: ס

(יד) יִשָּׂשכָר כ- חֲמֹר גָּרֶם בעל אברים חזק לא כזבולון שהולך עם עוברי ימים לסחורה אלא עובד אדמתו רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם תחומי העיר לחרוש ולעבוד את האדמה[35]:

(טו) וַיַּרְא מְנֻחָה מנוחת האדמה כִּי טוֹב מלצאת למרחקים וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה נעימה ומוצלחת וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל עול של מלכי ישראל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד לתת למלכי' עישור תבואותיו כדכתיב ואת שדותיכם יעשר זהו עיקר הפשט. ובשורת עושר הוא לשבט יששכר[36]: ס

נביא

שופטים פרק ד

(יח) וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה:

(יט) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב כיון שהחלב מביא תרדמה וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ:

(כ) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן:

(כא) וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת פטיש לסיתות אבנים בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח ותנעץ את המקבת בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף ועל ידי זהוַיָּמֹת מיד:

(כב) וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ:

(כג) וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(כד) וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן שאח"כ שב להלחם שנית, אבל יד ישראל קשתה עליו עד שהכריתו אותו, באופן שנחו כל ימי דבורה כי עמדו בצדקתם כל ימי חייה עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן: פ

שופטים פרק ה

(א) וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם על הנסים והתשועה שנעשו לבני ישראל בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר שבני ישראל יאמרוהו:

(ב) בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל כשבאו פרצות על ישראל שפרצו בהם אויביהם על עזבם את ה' בְּהִתְנַדֵּב עָם לשוב בתשובה ולשבת בבית הכנסת וללמד את העם את דיני התורה בָּרֲכוּ יְקֹוָק על התשועות שעשה:

(ג) שִׁמְעוּ מְלָכִים שבאו עם סיסרא למלחמה הַאֲזִינוּ רֹזְנִים שהיו עם יבין מלך כנען לא בחילכם ולא בגבורתכם עליתם על עם ישראל אָנֹכִי לַיקֹוָק לחלקו ולהאמין בו ועל זה - אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

(ד) יְקֹוָק בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר זה מתן תורה, כמה שנאמר (דברים לג ב): וזרח משעיר למו, ומה עניינה לכאן, כך אמרה דבורה: קשה היא התורה לפרוש ממנה וטובה היא לדבק בה, שהרי במורא ובגבורה נתנה, ולכך נמסרו ישראל ביד אויביהם על פרישתם הימנה וכשהתנדבו לעסוק בה נושעו בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם:

(ה) הָרִים נָזְלוּ כמים נוזלים נמוגו מִפְּנֵי יְקֹוָק כשבא ליתן התורה הר תבור והר כרמל רבים זה עם זה עלי תשרה השכינה ובסוף שרתה על - זֶה סִינַי שהוא חלש וקטן זה סיני שעלה עשנו כעשן הכבשן מִפְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

(ו) בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת שחטאו לפני ה' בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת לא היתה תשועה שלימה ולא חרדו הגוים מפחד ה', ולזה חדלו הולכי אורח מיראת הגוים וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת היו הולכים דרך מעוקל לבל ירגיש מי בהם:

(ז) חָדְלוּ פְרָזוֹן לשבת בערי הפרזי שאינם מוקפים חומה בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ אבל הכנענים לא פחדו לשבת בערי הפרזי כיון שהיתה ידם תקיפה עַד שַׁקַּמְתִּי אשר קמתי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אשר קמתי כ - אֵם בְּיִשְׂרָאֵלליסרם לילך בדרך הישר:

(ח) כאשר יִבְחַר ישראל אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם מלחמה באה ב – שְׁעָרִים כדי שייטיב דרכו ויחזור לאלוקיו. וכשמטיב דרכו מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח כלומר מנצחים הם בנס בלא כלי מלחמה ובמעטים בלבדבְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל כמו שהיה בימי יהושע:

כתובים

תהלים פרק נט

במזמור הזה דוד המלך מודה על הצלתו מידי שאול ע"י אשתו מיכל שאמרה שהוא חולה ולאחר מכן נמלט דרך החלון בלילה

(א) לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ: (ב) הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי מהקמים עלי תְּשַׂגְּבֵנִי תחזקני: (ג) הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן רע וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי: (ד) כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ יתאספו עָלַי עַזִים חצופים והרי לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְקֹוָק: (ה) בְּלִי עָוֹן בלי שחטאתי יְרוּצוּן הם רצים וְיִכּוֹנָנוּ יתכוננו להרוג אותי עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה ותשגיח עלי: (ו) וְאַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה תגלה את ההשגחה שלך לִפְקֹד להעניש את כָּל הַגּוֹיִם אַל תָּחֹן תתן חנינה ל- כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה: (ז) יָשׁוּבוּ להרע ולחפש אותי לעת לָעֶרֶב יֶהֱמוּ וירימו קולם כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: (ח) הִנֵּה יַבִּיעוּן לשון הרע בְּפִיהֶם כמו חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם והם אומרים בלבם ש- כִּי מִי שֹׁמֵעַ: (ט) וְאַתָּה יְקֹוָק ש- תִּשְׂחַק לָמוֹ לדבריהם תִּלְעַג להם כמו לְכָל ה- גּוֹיִם שלא מאמינים בך: (י) עֻזּוֹכוחו של שאול גדול עבורי ולכן אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה אבוא להשמר כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי מגיני: (יא) אֱלֹהֵי חסדו חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי ימהר להושיעני אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי את הנקמה שאני רוצה לראות באויבי: (יב) אך אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי כי סופו של המת להשתכח מן הלב הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ אלא טלטל אותם בכחך וְהוֹרִידֵמוֹ והשפל אותם מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי: (יג) ואת כל זה תעשה להם בעבור חַטַּאת פִּימוֹ פיהם ו- דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם בגאוותם וּמֵאָלָה ומרוב הקללה יהיו פניהם וּמִכַּחַשׁ כחושים יְסַפֵּרוּ וכולם ידברו על מה שקרה להם ויקחו מזה מוסר: (יד) כַּלֵּה אותם בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ ולא יהיו עוד בעולם וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב להושיע את החוסים בו לְאַפְסֵי בקצוות הָאָרֶץ סֶלָה: (טו) וְיָשׁוּבוּ ויצאו ממסתרם לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב לחפש אוכל וִיסוֹבְבוּ עִיר:

משנת ההלכה

פרק כז

דיני חצי קדיש קודם ברכו

א. אחר ישתבח אומר הש"ץ חצי קדיש. וכיון שהוא דבר שבקדושה אין אומרים אותו בפחות מעשרה אנשים מעל גיל בר מצוה.

ב. לכתחילה אין אומרים קדיש אלא אם יש עשרה שאמרו ישתבח, אבל אם יצאו מקצתם אין אומרים. ובדיעבד, אם נצטרפו לאחר אמירת ישתבח אנשים להשלים למנין עשרה, יאמרו ג' פסוקים יחדיו ואח"כ יאמרו קדיש.

ג. אם אין עשרה שהגיעו לישתבח, צריך הש"ץ להמתין להם אפילו זמן מרובה.

ד. הקדיש הוא שבח גדול ונורא שתקנו אנשי כנסת הגדולה אחרי חורבן בית ראשון, והיא תפלה על חילול שמו יתברך מחורבן בית המקדש וחורבן ארץ הקודש ופיזור ישראל בארבע כנפות הארץ, ואנו מתפללים שיתגדל ויתקדש שמו יתברך כמו שאמר הנביא: (יחזקאל לח, כג) "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'". ובאמירת הקדיש מקיימים מצות עשה של "ונקדשתי בתוך בני ישראל".

ה. אמרו חז"ל בשבת (קיט:) כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כחו, קורעין לו גזר דינו ופותחין לו שערי גן עדן. ובפסיקתא במעשה דר' ישמעאל בן אלישע אומר כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים יהא שמיה רבה מברך בקול רם מבטלין גזרות קשות, (בתוס' שם) ובשלהי סוטה איתא דאמן יהא שמיה רבה אחד מעמודי העולם ע"ש. ולפיכך יש ליזהר בזה מאד לענות בכונה ובקול רם.

[1] חזקוני

[2] רמב"ן

[3] שם ושם

[4] רשב"ם

[5] ספורנו

[6] אבע"ז

[7] רש"י

[8] פי' הטור

[9] רשב"ם

[10] רמב"ן

[11] רמב"ן

[12] פי' ר' יוסף בכור שור

[13] ספורנו

[14] רשב"ם

[15] רשב"ם

[16] רמב"ן

[17] ספורנו

[18] פי' ר' יוסף בכור שור

[19] רשב"ם חזקוני

[20] פי' ר' יוסף בכור שור

[21] רשב"ם

[22] אבע"ז

[23] רשב"ם

[24] חזקוני

[25] רשב"ם

[26] רשב"ם

[27] רבינו בחיי

[28] אבע"ז

[29] רשב"ם

[30] רשב"ם

[31] רבינו בחיי

[32] רשב"ם

[33] רבינו בחיי

[34] רמב"ן

[35] רשב"ם

[36] רשב"ם