מקרא
דברים פרק כ
(יז) כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי הזכיר בכאן ששה עממין ולא הזכיר השביעי שהוא הגרגשי, לפי שהיה מעט וקטן שבכולן[1] כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(יח) לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: ס
(יט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ ותצטרך לחתוך אילנות לבנות מצור דיק וסוללות לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל שהרי צריכים לך למאכל לאחר שתתפוש העיר ותהיה שלך וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי אלא תכרות את העץ ש - הָאָדָם שעליו אתה צר משתמש בו והוא עֵץ הַשָּׂדֶה הגדל סביבות העיר ובקרבתה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר שנסתרים בהם אנשי העיר הבורחים מפניך ובאים בתוך העיר[2]:
(כ) רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אלא אילן סרק אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ בין קרוב לעיר בין רחוק מעיר וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ עד רדת חומותיה[3]: פ
דברים פרק כא
(א) כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה ולא קבור אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל ולא תלוי בַּשָּׂדֶה ולא צף על פני מים[4] לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ:
(ב) וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ מתוך הסנהדרין של שבעים ואחד וּמָדְדוּ מהחלל אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל לידע איזה מהם קרובה[5]:
(ג) וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל:
(ד) וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן שהוא שוטף בחזקה אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ מאותו היום של העריפה אסור לכבוד בו ולזרוע וְעָרְפוּ בסכין גדולה מאחורי ראשה[6] שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל:
(ה) וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְקֹוָק וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע:
(ו) וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל:
(ז) וְעָנוּ וְאָמְרוּ הזקנים[7] יָדֵינוּ לֹא /שפכה/ שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:
(ח) והכהנים עונים ואומרים[8] - כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ יְקֹוָק וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עד כאן אומרים הכהנים, והקב"ה מבשר להם[9] - וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם:
(ט) וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק: ס
משנת ההלכה
אין מעבירין על המצות
א. אם יש לפניו מצוה דאורייתא לעשות היום, שאם יעשנה היום לא יוכל למחר לעשות מצוה דאורייתא אחרת שהיא חמורה מזו, מצוה של מחר החמורה עדיף. ולכן חייל שצריך לילך לצאת לשמירה בערב יום כפור וכיוצא בו ואם יעשה כן לא יכול להניח תפלין באותו יום, ולעומת זה יכול למחר ביום הכיפורים להתענות, אין אומרים אין מעבירין על המצות, אלא ייצא לשמירה היום כדי שיוכל להתענות למחר מכיון שתענית יום הכפורים יש בה לאו ועשה ואיסור כרת וחמורה היא מתפילין, ויש חולקים[10]
ב. וכן אם קרוב לסוף זמן ק"ש ויודע שאם יקרא ק"ש לא יוכל להניח תפילין אין אומרים יניח תפילין אלא יקרא ק"ש אפילו אם יפסיד בגלל זה הנחת תפילין[11].
ג. דין זה שאין מעבירין וכו', אינו אלא במצוה שעוסק בה. אבל במצוה שאינו עוסק בה בגופו אלא אחרים עוסקים בה ואף על פי כן היא מצוה משום ברב עם כו', מותר להניח מצוה זו ולילך במקום אחר לראות, שהרי גם שם יעשה מצוה[12] ולכן מותר לאדם להניח חתונה אחת וללכת לאחרת ואין אומרים אין מעבירים וכו'.
ד. י"א שאם ימתין יום או יומים[13] בעשיית המצוה יוכל לעשותה מן המובחר עדיף לעשותה מן המובחר[14] אם אין חשש שתיבטל המצוה שאף על גב שכלל בידינו "דשהויי מצוה לא משהינן כדאמר מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה", כלומר שכשיש בידך מצוה לעשות אל תמתין לזמן מאוחר יותר כדי לקיימה אלא קיים אותה מיד. זהו דוקא כשיכול לעשות המצוה עכשיו כמו שיעשה לאחר זמן. אבל אם אינו יכול לעשות עכשיו כמו למחר כגון שאם ימתין יעשה מן המובחר, מוטב שימתין יום או יומים כדי לעשות מן המובחר (תרוה"ד סי' ל"ה) וי"א שאעפ"כ לא ימתין אלא יעשה מיד אפי' שאינו מן המובחר[15] (בחיי"א שם סוסעי' א' בשם ספר חסידים)
הלכות תשובה פרק ב
הלכה א
אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא, אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו נמחלין שנאמר עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו.
הלכה ב
ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו', וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.
[1] רבינו בחיי
[2] רשב"ם
[3] רשב"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רש"י
[6] רמב"ם רוצח ט ה"ב
[7] רמב"ם שם פי' ר' יוסף בכור שור
[8] ת"א
[9] רמב"ם שם
[10] עיין פמ"ג א"א ס"ק ט' דאפי' מצווה קלה בשעתה אין מעבירין עליה מפני חמורה שתהיה למחר
[11] ודוקא בזמן מועט יום או יומים, בזה לא שייך שמא ימות. אבל באיזה ימים, צריך עיון, דאפשר דחיישינן שמא ימות. וכן כתב מ"א ריש סי' כ"ה ראיה מילקוט, דאפילו מליל שבת עד מוצאי שבת לא משהינן.
[12] [כן הוא להדיא ביומא ע' דאמרינן הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא לא מפני שאינו רשאי כו'. ופריך פשיטא, ומשני דה"א משום דר"ל אין מעבירין כו' ומאי מצוה ברוב עם כו' קמ"ל פרש"י כיון שהוא אינו עסוק בה]
[13] זהו ל' החיי"א שם וזה לשיטתו בנשמ"א שם אבל מתרוה"ד (סי' ל"ה) גופא משמע דאפי' עד י' ימים משהין ולא חיישי' שמא ימות
[14] בחיי"א דייק זה משו"ע או"ח סי' תכ"ו סעי' ב' דאין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים משמע דמשום מובחר דבגדים נאים דוחים זריזין והמקור ממס' סופרים (לפי גירסתנו) כמש"כ בב"י שם
וברמ"א שם פסק ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש. אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן ומקורו מתרוה"ד סי' ל"ה דהביא ראיה מפ' החולץ (ל"ט א') דאין משהין מצות יבום כדי שהאח הגדול שבמדה"י יחלוץ או ייבם למ"ד גדול עדיף או לאח הקטן למ"ד קטן עדיף אע"ג דהווה מצוה מן המובחר ומדנקטה הגמ' התם "עד שיבוא ממדינת הים" ובקטן "עד שיגדיל" משמע דבאותה מדינה משהין לצורך מצוה מן המובחר והטעם ע"כ דבאותה מדינה ליכא למיחש לביטול המצוה ולהכי כדי לקיים מן המובחר משהין המצוה אבל במדה"י שיש לחוש שלא יבוא לעולם ובקטן שעד שיגדיל שמא ימות ויש חשש שתיבטל המצוה בזה אין משהין לעשותה מן המובחר אבל בעבודת הגרשוני סי' י"ב דחה ראייתו דהפוסקים באהע"ז סי' קס"א גבי דין זה דיבום לא הזכירו ממדה"י וא"כ משמע דאף באותה מדינה אין משהין דאין משהין כדי לקיים מצוה מן המובחר וכן בקטן עד שיגדיל שייך אף ביש לו רק יום אחד להגדיל ואעפ"כ אין תולין אמנם עיי"ש בב"ח דביאר דהטור שלא הזכיר מדה"י אלא כתב מדינה אחרת דרצה לתת שיעור ומידה דמדה"י משמע דוקא מקום רחוק מאד ולא נמצא גבול לריחוק הזה לכן נתן גבול מדינה אחרת דהיינו שחלוקים הם בלשונם אבל באותה מדינה משהין לגדול ולפ"ז אין ראיה נגד התרוה"ד במה שלא הזכירו הפוסקים מדה"י אמנם מהנמק"י משמע (מובא בב"ח שם) דאפי' בחשש ביטול מצוה היינו משהין כדי לעשותה מן המובחר דכתב הטעם דאין ממתינין לגדול שיבוא ממדה"י "דשיהוי מצוה לא משהינן ולא נעגן אותה" משמע דבלא עיגונא היינו משהין וכן עיין שו"ת פנ"י הנ"ל הע' ב' דמשמע נמי הכי ועיין בשבו"י ח"א סי' ל"ד דדחה ראיית התרוה"ד מיבמות אבל הסכים לדינא מסברא ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח' דכתב בשם השבו"י ח"א סי' ל"ד דאם משהה לעשות מצוה מן המובחר "זה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה" ולפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין מבואר ד"ז היטב דודאי אינו דרך פירוק עול מה שמשהה לעשותה מן במוחר כל שאין חשש שתיבטל המצוה ויבואר עוד לקמן
[15] כ"מ מספר חסידים סי' תתע"ח וז"ל "לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצות וכו' שלא יאמר אדם כיון שיש לי טלית לקנות אמתין עד שיבוא לידי טלית יפה מאד אלא יקנה מיד טלית אע"פ שאינו יפה כ"כ וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר וכו' אבל אינו יודע לכתוב כ"כ יפה כמו סופר אחר שלא יבוא כל כך בקרוב זמן מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד אע"פ שאינו כותב יפה כי ע"ז נאמר "חשתי ולא התמהתי לשמור מצותיך" וכן שם סוסי' רנ"ה וכן בסי' נ"ט (ושם משמע דהוא מדין מצוה הבאה לידך וכו' וכמ"נ דהוא משום דחייש למיתה ונ"מ ליכול לעשותה באותו היום מן המובחר דודאי לזה לא חייש למיתה ואין משום מצוה הבאה וכו' עיין אבנ"ז ת"כ ב' ואכמ"ל) וכ"מ מב"ש אהע"ז סי' קס"א ס"ק י' שהביא ממהר"י מינץ דכפה הקטן ליבם אע"ג דהגדול היה בעיר אחרת רחוקה רק ס' מיל דאין משהין המצוה ואע"ג דהכא ליכא למיחש דתיעקר המצוה דהא אינו במדינה אחרת (אמנם בחת"ס אהע"ז ח"ב סי' פ"א דחה זה דאפ' דברחוק ס' מילין חיש' שמא ימות היבם עד שישאלוהו אם רוצה ליבם או לאו ותיבטל המצוה ובמקום חשש שמא תיבטל המצוה ודאי לא משהינן וכתרוה"ד הנ"ל וקצת צ"ע דהא התרוה"ד לא חש שמא ימות בזמן קצר עכ"פ ז' ימים דהא משהינן עד י' בחודש משום מצוה מן המוחר ולא חיש' שמא ימות ותיבטל המצווה וצ"ע) וכ"מ במג"א סי' כ"ה ס"ק ב' דביש לו תפילין מזומנים בידו לא ישהה עד שיביאו טלית אלא יניחם מיד דשיהוי מצוה לא משהינן אע"ג דכשיביאו טלית יעשה מן המובחר דטלית קודם משום תדיר וראייתו מפ' החולץ הנ"ל והביא ראיה גם ממנחות ע"ב א' דחביבה מצוה בשעתה ועיי"ש במחה"ש דפי' דראייתו מהא דמקריבין אברים ופדרים של תמיד של בין הערביים בשבת אע"ג דמצותו כל הלילה דחביבה מצוה בשעתה ואע"ג דודאי עדיף שלא לחלל שבת עליהם אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' דחה דאפ' דהמ"א איירי בכה"ג דאם ימתין לתפילין תיבטל המצוה וכגון שיעבור הזמן דק"ש דנחשב מצוה נפסדת שלא יקרא ק"ש בתפילין ועיי"ל הערה י"ב
