מקרא
בראשית פרק ו
(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת צאצאי נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים שהיה זכאי ושלם בצדקו וראוי לינצל מן המבול הָיָה בְּדֹרֹתָיו שאין בדורותיו לא צדיק ולא תמים זולתו[1] אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ לומר שנביא היה[2]:
(י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים החזיר להזכירם פעם אחרת, לומר שאינו כשאר אבותיו שהולידו בנים ובנות, וזה טעם שאמר "שלשה בנים", יזכיר מספרם, לומר כי אלה שלשה לבד היו תולדותיו ונצולו בזכותו[3] אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת יפת הוא הגדול, אלא שהקדים שם בשביל מעלתו וחם הוא הקטן, והזכירו אחר שם, כי כך סדר תולדותם שם וחם, ולא רצה לומר שם ויפת וחם כי אז היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם[4]:
(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ בגלל הדור ההוא שסטו מן הדרך הישרה - לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס אנשים שחומסים וגוזלים[5]:
(יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כל הגדול מחבירו בלעו וחמסו וגזלו בתו אשתו וממונו וכל אשר לו, ולא היו הולכים דרך ישר, לבד נח לבדו[6] כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר כל האדם[7] אֶת דַּרְכּוֹ את זרעועַל הָאָרֶץ שהיו מוציאים זרע לבטלה וגם קלקלו זרעם על ידי ששימשו עם שאינם מינם[8]: ס
(יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס שלא נחתם גזר דין שלהם כי אם על הגזל שהיא מצוה מושכלת, אין להם בה צורך נביא, ועוד שהוא רע לשמים ורע לבריות[9] מִפְּנֵיהֶםבגלל מעשיהם[10] וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם ומשחית[11] אֶת הָאָרֶץ שאשחית מזג הארץ והאויר בנטית גלגל חמה שהטה ממשוה היום מן המבול[12]:
(יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר סוג של ארז וקל הוא על פני המים[13] קִנִּים מדורים מדורים לכל בעלי החיים[14] תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר בזפת וצריך לומר שנצטננו המים סביבי התיבה, שאם לא כן היה נימוח[15]:
(טו) וְזֶה אלו המידות[16] אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ:
(טז) צֹהַר חלון[17] תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה את הגג שלה תעשה בשיפוע מכל צדיו עד ש -תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה שהגג יסתיים באורך אמה הגג אבל רחבו לא היה אלא טפח[18] כדמות משלש וראשו חד והפתח בצד האחד והיה עולה אליו[19] בסלם וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם קומה תחתונה לזבל שְׁנִיִּם קומה שניה לבעלי החיים וּשְׁלִשִׁים קומה שלישית למגורי האדם תַּעֲשֶׂהָ:
(יז) אתה תשלים התיבה וַאֲנִי הִנְנִי תיכף מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל לשון מפלה והפסד כמו כל נבלה[20] מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע:
(יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי הברית הוא דבר השם כשיגזור אומר בלא תנאי ושיור ויקיים אִתָּךְ בעת שיבא המבול תהיה ברית קיימת אתך וּבָאתָ שתבא אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ שתחיו שם ותתקיימו לצאת משם לחיים[21]:
(יט) וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ:
(כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם[22] שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת מעצמם ולא תצטרך לצוד אותם[23]:
(כא) וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל מכל סוגי האוכלים השונים אֲשֶׁר יֵאָכֵל שיש שאינו אוכל ממאכל זה ואחר אוכלו[24] וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה:
(כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ עשה את התיבה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה אסף המאכל ודרך הכתוב לאמר "ויעש", "וכן עשה", לבאר כי לא הפיל דבר מכל אשר צוה[25]: ס
בראשית פרק ז
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל אנשי[26] בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה הודיעו עתה כי בזכותו לבדו יצילם[27]:
(ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה שעתידה להיות טהורה כתנתן תורה לישראל ולימדו הקב"ה את סימני הטהרה[28] תִּקַּח לְךָ ה' יתברך אב הרחמן לא רצה לגזור שיבואו מעצמם לצורך קרבן להיות נשחטים אבל אמר תקח לך שבעה, שישתדל אחריהם ויטרח במצוה שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ שבעה זכרים וְאִשְׁתּוֹ שבעה נקבות[29] וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ:
(ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם הטהורים[30] שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה ובזמן ההוא כל הבעלי חיים הטהורים היו ראויים להקרבה[31] והסיבה שתקח שבעה ולא שנים לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ שכיון שמהטהורים בסוף יוקרב קרבן א"כ לא ישארו לקיום המין אבל עכשיו שתקח שבעה ישארו לקיום המין:
(ד) כִּי אני נותן לכם אררכה נוספת של - לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה לחזור בתשובה ואם לא ישובו בשבוע זה - [32] אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(ו) וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ פי' כאשר היה המבול. היה אז נח בן וגו' אבל עדין לא סיפר הכתוב מהויות המבול[34]:
(ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל:
(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה:
(ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ שבאו מכלם שנים זכר ונקבה מעצמם אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ ונח הוסיף להביא מן הטהורים ששה זוגות, כי הבאים להנצל באו מעצמם, ואשר לצורך קרבן טרח במצוה[35]:
נביא
פתיחה לספר יחזקאל
בגמ' מסכת בבא בתרא (יד(: ת"ר, סדרן של נביאים: יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר... מכדי ישעיה קדים מירמיה ויחזקאל, ליקדמיה לישעיה ברישא? (פירוש: למה לא יבוא ישעיה לפני ירמיה ויחזקאל שהרי ישעיה בימי עוזיה, וירמיה בימי יאשיה ובניו נתנבא בירושלים, ויחזקאל בגולה בימי צדקיה.) כיון דמלכים סופיה חורבנא (פירוש: מתרצת הגמ' - מכיון שבסוף ספר מלכים מתואר החורבן) וירמיה כוליה חורבנא, ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא, וישעיה כוליה נחמתא, (פירוש: וירמיה רוב הספר הינו נבואות החורבן ויחזקאל תחילתו נבות החורבן וסופו נחמות וספר ישעיה רובו נבואות נחמה) וסמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא (סומכין אנו חורבן לחורבן כלומר ירמיה למלכים ויחזקאל לירמיה ונחמות לנחמות כלומר ישעיה ליחזקאל)
יחזקאל בן בוזי הכהן התנבא בשנה החמישית לגלות יהויכין והיא שנת ג' אלפים של"ב (3332) והיא שנת ה - ל' (30) ליובל האחרון . בימי המלך יהויקים גלה יחזקאל הנביא בבבל ועמד בבית האסורים בשנת ג' אלפים שט"ז (3316) חמש שנים ובהיותו בן שלשים שנה כתב ספרו. ויש אומרים שהוא לא כתב ספרו אלא חכמים אחרים והוא היה יפה תואר ויפה מראה
י"ד שנים אחר החורבן (היא ג' אלפים שנ"ב) היתה יד ה' על יחזקאל (יחזקאל מ') והראה לו בנין העיר והבית. והיה שנת היובל כ"ה שנים לגלות יהויכין ג' אלפים שנ"ב
יחזקאל נבא על מצרים ג' אלפים של"ז (יחזקאל כ"ט) ואז דבר ה' לירמיה שנת י' לצדקיהו (ירמיה ל"ב) יחזקאל נבא על ירושלים תשע לצדקיהו (יחזקאל כ"ד) (י"ז לנבוכדנצר), שנת ג' אלפים של"ו, ובשנה ההיא ותבוא העיר במצור עד י"א לצדקיהו (מלכים ב' ה'):
בגמ' מסכת ברכות (דף נז:) שלשה נביאים הם: הרואה ספר מלכים - יצפה לגדולה, יחזקאל - יצפה לחכמה, ישעיה - יצפה לנחמה, ירמיה - ידאג מן הפורענות
בגמ' מסכת (שבת יג:) אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו שלש מאות גרבי שמן, וישב בעלייה, ודרשן.
יחזקאל נפטר בחיי נבוכדנצר ונקבר בבבל בין נהר פרת ונהר כבר וכשמלך אויל מרודך והוציא יהויכין מבית הכלא ובא יהויכין ול"ה אלפים יהודים עמו ובנו כיפה על קבר יחזקאל ועל קברו צב שקורין שילדקרע"ט מלאכה נפלאה וגם היום נראה שם חקוק יהויכין ויחזקאל וגדוד אנשים. ויעשו כנסת גדולה סמוך לה ובמקום הכנסת יש כמו שישים מגדלים ובין מגדל למגדל כנסת ובחצר כנסת יחזקאל בנויה תיבה ואחרי הכנסת קברו של יחזקאל והכל יחד נקרא כנסת יחזקאל ויהויכין. הדרן לכנסת יחזקאל נחלות וכרמים שנתן לו אויל מרודך להתפרנס מהם ואותו מקום מקודש על שם ישראל ובאים להתפלל ממרחקים וביום הכיפורים מוציאין ספר תורה מגויל מכתב יד של יחזקאל וקורין בו, ועל קברו עששיות דולקות כל היום. ושם בית הקדש גדול מלא ספרים רבים מחורבן בית ראשון ושני, ונשיא ישמעאלים כשמלך במקומות ההם קיים לכנסת זה כל ההכנסות ההם עד היום. והבית המדרש שעל קבר יחזקאל בנין יפה מאד והכל מוזהב וכותל מערבי הוא מחומר והקבר הוא מסיד וגובה שלש אמות והשער של בית המדרש קטן וכשבאין בני אדם להתפלל שם אזי מתגדל השער
בקבר יחזקאל נותנין צדקה להדליק מהם נרות על קברו ומי שרוצה מניח שם מעות ואין שום אדם יכול לטלו משם רק מי שהניחו שם ומי שהניח שם מעות ומת אזי כשבאין יורשיו לוקחין המעות בשלמות כמו שהניח. והקבר הוא אצל נהר כבר עיר מלוח וחצי פרסה משם הוא קבר חנניה מישאל ועזריה (גלילות ארץ ישראל)
יחזקאל פרק א
א. וַיְהִי בִּשְׁלשִׁים שָׁנָה - מהיובל האחרון בָּרְבִיעִי - בחדש הרביעי (חדש תמוז) בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ - בה' בחודש וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר - הנביא אומר, שהוא היה בגלות ליד נהר כבר (ששם ליד המים הוא יכול להתנבא למרות שזה חו"ל כיון שזה מקום טהור, או בגלל שהתחיל כבר להתנבא בא"י לכן יכול להמשיך בחו"ל) נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹקִים - משל למראה הנבואה, שראה דברים מחוץ לטבע, מראות אלקים.
ב. בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ – הרביעי הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין – שנת ה – 30 ליובל האחרון, היא השנה החמישית, לגלות שגלה יחזקאל עם הגולים בזמן יהויכין.
ג. הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר- היה ליד נהר כבר וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה'- היתה עליו רוח הנבואה מן ה' (וכן בכל הספר).
ד. וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן - במראה הנבואה, ראה רוח סערה חזקה מאד באה מהצפון. עָנָן גָּדוֹל - הרוח הביאה ענן גדול. וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת - ואש דולקת. וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב - ומסביב לאש היה "נגה", הוא מראה הזהר והאור שהאש מפיצה. וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ - בתוך האש היה כעין החשמל, הוא האש הבהירה או הכחולה שסביב לפתילה. לכל נר יש ג' חלקים, הצמוד לפתילה הבהיר ביותר - הוא חשמל, סביבו - האדום או הצהוב - הוא אש, ומסביבו - הוא הנגה.
ה. וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה - בתוך הענן והאש היו דמויות של ארבע חיות שמראיהן כגוף אדם.
ו. וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת - לכל חיה ארבע פנים שצורתם כתובה בהמשך (פסוק י'). וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם - לכל חיה ארבע כנפים (לא כרש"י).
ז. וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל - מחלק אחד ולא מכמה פרקים. וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחשֶׁת קָלָל - הרגלים וכף הרגל שהיתה כרגל עגל היו נוצצים כנחשת ממורקת.
ח. וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם - ארבע ידים מתחת לארבע כנפים. עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם - לארבעת צדדיהם. וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם לְאַרְבַּעְתָּם - לכל אחת מהארבע חיות יש 4 פנים ו4 כנפיים.
ט. חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ כַּנְפֵיהֶם - שתי כנפים היו מחוברות אחת לשניה כלפי הפנים, וכך היו מכסות את הפנים. לֹא יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּן אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ - הפנים לא צריכות להסתובב בלכתן כי לכל צד יש פנים.
י. וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן - לצד קידמת הפנים היו פני אדם ולצד ימין פני אריה ולצד שמאל פני שור. וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן - מצד אחורי של פני האדם היה פני נשר וכך היה לכל הארבע חיות.
יא. וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה - גם הפנים וגם הכנפים היו מחוברות לגוף ופרודות מלמעלה. לְאִישׁ שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ - שתי כנפיים מחוברות אשה אל אחותה. וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת - ושתי כנפיים מכסות את הגוף. אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה - הגוף נקרא גויה.
יב. וְאִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן - החיות הולכות כפי שהרוח מוליכה אותם.
יג. וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ - וראה את החיות כמראה גחלי אש. בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים - שבוער כמו לפידים. הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת - ואש זו (כמראה הלפידים) הולכת בין החיות. וְנֹגַהּ לָאֵשׁ - וגם לאש זו היה נגה. וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק - ויוצאים ממנה ברקים.
יד. וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק - כמו לשונות אש שיוצאות מן הכבשן ומיד חוזרות כך החיות רצוא ושוב.
כתובים
איוב פרק לז
(א) אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ גם לזה אני נחרד וקופץ ממקומו הלב שלי מרוב תמהון: (ב) שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא תשמעו את קולו ע"י הרעם שנשמע כמו רוגז וההגה שנשמע מפיו: (ג) תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ הארץ שתחת השמים שורים בתוך מים (כמו משרת ענבים) וגשם הוא שולח לכל קצות הארץ: (ד) אַחֲרָיו יִשְׁאַג קוֹל יַרְעֵם בְּקוֹל גְּאוֹנוֹ וְלֹא יְעַקְּבֵם כִּי יִשָּׁמַע קוֹלוֹ אחרי שגוזר על הגשם שירד מרעים בקולו החזק ולא מתעכבים הגשמים מלירד אחרי שנשמע קולו: (ה) יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְלֹא נֵדָע ה' מרעים בקולו בצורה נפלאה ועושה גדולות ואנו לא נדע: (ו) כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ מצוה לשלג להיות על הארץ ועל הגשם מצוה להמטיר מטר רגיל או שמצוה על הגשם לרדת כמטר עז: (ז) בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ כל אדם חותם את פעולותיו ומעשיו והעבירות שעשה: (ח) וַתָּבֹא חַיָּה בְמוֹ אָרֶב וּבִמְעוֹנֹתֶיהָ תִשְׁכֹּן כאשר יורד המטר החיות מתחבאות כמו במארב ושוכנות במעונותיהן: (ט) מִן הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה וּמִמְּזָרִים קָרָה מהמזל ששמו חדר מגיעה הסופה ומהמזל ממזרים מגיעה הקרה: (י) מִנִּשְׁמַת אֵל יִתֶּן קָרַח וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק הקרח נוצר מנשמת ה' ורוחב המים המוצקים שהם הקרח: (יא) אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ גם כאשר האויר ברור ונקי ה' מטריח את העננים ומפזר הענן גשם כמו שצווה מה': (יב) וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בתחבולתו בְּתַחְבּוּלֹתָיו לְפָעֳלָם כֹּל אֲשֶׁר יְצַוֵּם עַל פְּנֵי תֵבֵל אָרְצָה ה' מסובב את המסיבות וכל מה שקורה. והענן מתהפך לכל מיני צורות ומקומות בתחבולות - בחכמה כפי שה' יצוום, כדי להוריד את מימיו על הארץ: (יג) אִם לְשֵׁבֶט אִם לְאַרְצוֹ אִם לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ מצום לרדת או בדרך שבט - בחוזק על הארץ או אם רוצה ממציאם לרדת בחסד: (יד) הַאֲזִינָה זֹּאת אִיּוֹב עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלְאוֹת אֵל תקשיב לדברי עמוד ותתבונן בנפלאות ה': (טו) הֲתֵדַע בְּשׂוּם אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם וְהוֹפִיעַ אוֹר עֲנָנוֹ האם אתה יודע מתי ה' שם עליהם ציווי להוריד גשם, ויופיע גשם מהענן:
משנת ההלכה
דיני אמירת משיב הרוח
א. תיקנו חז"ל להזכיר גבורתו של הקב"ה בהורדת הגשמים ולומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת שמונה עשרה בברכת אתה גיבור, ומתחילים לומר ממוסף של שמחת תורה.
ב. ארבעה גבורות מוזכרים בברכה זו וסימנם מפת"ח. – מטר, פרנסה, תחיה (תחית המתים), חיה (לידת תינוק), והם המסורים בידיו של הקב"ה.
ג. שכח לומר משיב הרוח ומוריד הגשם, אם נזכר בטרם שאמר ונאמן אתה להחיות מתים יאמר במקום שנזכר. אבל לא יאמר באמצע משפט, למשל אם נזכר ששכח אחר שאמר ומקיים אמונתו, יסיים לישני עפר ויאמר משיב הרוח וכו'.
ד. נזכר אחר שאמר ונאמן אתה להחיות מתים יאמר משיב הרוח ויחזור ויאמר ונאמן אתה וכו' כדי להזכיר מעין חתימת הברכה בסופה
ה. נזכר אחר שאמר את חתימת הברכה אם כלומר שאמר "ברוך אתה ה'" אם רגיל לומר מוריד הטל בקיץ, יסיים מחיה המתים ויאמר משיב הרוח וכו'. וימשיך אתה קדוש.
ו. ואם אינו רגיל לומר מוריד הטל או יודע שלא אמר מוריד הטל, יסיים למדני חוקיך, ויחזור למשיב הרוח וכו' וימשיך ממוריד הגשם את הברכה כסדרה
ז. נזכר אחר שסיים את הברכה ואמר מחיה המתים, יאמר משיב הרוח וימשיך אתה קדוש וכו'.
ח. נזכר אחר שאמר אתה קדוש, אם רגיל לומר מוריד הטל בקיץ ימשיך בתפילתו ואינו חוזר, כיון שהזכיר גבורתו של הקב"ה בטל שהוא מעין גשמים.
ט. ואם אינו רגיל לומר מוריד הטל, או יודע שלא אמר מוריד הטל, חוזר לראש התפילה.
י. המסופק אם אמר משיב הרוח בתוך שלושים יום מתחילת אמירת משיב הרוח, דינו כיודע שלא הזכיר אחר שלושים יום, שאנו תולים שודאי הזכיר.
יא. האומר תשעים פעם "רב להושיע משיב הרוח ומוריד הגשם". אפילו בתוך שלושים יום אנו תולים שודאי הזכיר בתפילה. ומי שרוצה לצאת מכל ספק יכול לכתחילה לנהוג כך לומר תשעים פעמים לצאת מכל ספק. ויש מהדרים לומר מאה ואחת פעמים.
[1] רמב"ן
[2] פי' הטור
[3] פי' הטור
[4] רמב"ן
[5] ת"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רמב"ן
[8] ת"י רש"י רבינו בחיי
[9] רמב"ן
[10] ת"א ת"י
[11] אבע"ז
[12] ספורנו
[13] רבינו בחיי
[14] ת"א רש"י
[15] פי' הטור
[16] אבע"ז
[17] ת"א רש"י ועיין בחזקוני "ולפי פשוטו צהר תעשה לתבה לשון יצהר פי' שמן תעשה לצורך התיבה להאיר בה. ואין לפרש חלון להאיר בה ולהכניס בה אורה שהרי לא שמשו המזלות להדיא כל ימי המבול".
[18] רש"י על פי הגור אריה
[19] אבע"ז
[20] ספורנו
[21] רמב"ן
[22] רש"י
[23] רמב"ן
[24] חזקוני
[25] רמב"ן חזקוני
[26] ת"א ת"י
[27] פי' הטור
[28] רמב"ן
[29] רבינו בחיי
[30] רש"י
[31] ספורנו
[32] ת"י
[33] אבע"ז
[34] העמק דבר
[35] רמב"ן
