מקרא
במדבר פרק כח
(כו) וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים ע"ש שתי הלחם[1] בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק מתבואה חדשה[2] שהם ראשונים למנחת חטים הבאה מן החדש ולחם התנופה הוא העיקר ועמו שבעה כבשים ופר בן בקר ואילים שני' ושני כבשי שלמים והעולה הנזכרת בפרשה הזאת היא חובת היום[3] בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם כשימלאו שבעה שבועות מפסח[4] מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(כז) וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה:
(כח) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד:
(כט) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
(ל) שְׂעִיר עִזִּים בעצרת אין כתיב חטא. א"ל הקב"ה מכיון שקבלתם התורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתכם מימיכם[5] לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:
(לא) מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם גם הנסכים צריכים להיות תמימים שאם עלו בהם קמחים הרי הם פסולים[6]: פ
במדבר פרק כט
(א) וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי חודש תשרי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם:
(ב) וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם:
(ג) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל:
(ד) וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
(ה) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:
(ו) מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק: ס
(ז) וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(ח) וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיקֹוָק רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד ואינם פר כהן גדול והאיל שלו כי האיל הנזכר בפרשת אחרי מות שלקח מן העם איננו זה כי על אילו ואיל העם נאמר ועשה את עולתו ואת עולת העם[7]כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם:
(ט) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד:
(י) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
(יא) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים פר ושעיר של אהרן פר ושעיר של צבור המוזכרים בפרשת אחרי מות[8] וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם: פ
(יב) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים:
(יג) וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק פרי החג שבפרשה זו הם שבעים כנגד שבעים אומות, ובימי המקדש מגינין עליהם מן היסורין ולכך הענישם הכתוב בספר זכריה על חג הסוכות יותר מבשאר מצות לפי שפרי החג הסוכות מגינין עליהם[9] פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם יִהְיוּ יש בסוכות תוספת שמחה לפי שכבר אספו כל פירותיהם ותוספת מצות סוכה וד' מינים שבלולב לפיכך יש בהן תוספת מוסף[10]:
(יד) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד לִשְׁנֵי הָאֵילִם:
(טו) וְעִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים:
(טז) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: ס
(יז) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
(יח) וּמִנְחָתָם של קרבנות התמיד[11] וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(יט) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כל לשון נסך דשאר ימות החג קאי אנסכי יין ואנסכי מנחה ולפי שקרבנות החג חלוקים הזכירו דבר יום ביומו [12]: ס
(כ) וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פָּרִים עַשְׁתֵּי עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
(כא) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(כב) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: ס
(כג) וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי פָּרִים עֲשָׂרָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
(כד) מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(כה) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: ס
(כו) וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי פָּרִים תִּשְׁעָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
(כז) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(כח) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: ס
(כט) וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי פָּרִים שְׁמֹנָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
(ל) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(לא) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וּנְסָכֶיהָ: פ
(לב) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי פָּרִים שִׁבְעָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
(לג) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם נאמר בשני ונסכיהם ובששי ונסכיה ובשביעי כמשפטם, מ"ם יו"ד מ"ם הרי כאן מים, מכאן סמכו חכמים ז"ל רמז לניסוך המים בחג[13]:
(לד) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ שבעים פרים הם גם כנגד חמשים ושתיים שבתות ושבעה ימי פסח ויום אחד של עצרת ויום אחד של ר"ה ויום אחד של יום הכפורים ושמונה ימי החג שבשנה עולים לשבעים[14]: פ
(לה) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וביום לא נאמר ללמדך שהוא יו"ט לעצמו[15] עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם עצורים מן הסוכה שתתכנסו בשמחה מהסוכה לבתיכם ותעשו אותו יו"ט מקרא קודש[16] כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לו) וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד הקיל בקרבן שמיני עצרת להראות שלא עצרם לישראל אלא מתוך חבתם[17] כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם:
(לז) מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(לח) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ:
(לט) אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיקֹוָק בְּמוֹעֲדֵיכֶם לחובת המוספים לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם תקריבום ברגל שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו ונמצא עובר בבל תאחר[18]:
נביא
ירמיה פרק יב
יא שָׂמָהּ לִשְׁמָמָה שמו אותה (את א"י) לשממה. אָבְלָה עָלַי שְׁמֵמָה והארץ השוממה מתאבלת לפני. נָשַׁמָּה כָּל הָאָרֶץ שממה. כִּי אֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב כי אין איש, ששם אל ליבו את דבר יְקֹוָק :
יב עַל כָּל שְׁפָיִם מקומות גבוהים. בַּמִּדְבָּר בָּאוּ שֹׁדְדִים כִּי חֶרֶב לַיְקֹוָק אֹכְלָה מִקְצֵה אֶרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ חרב האוייב תאכל בכל קצות הארץ. אֵין שָׁלוֹם לְכָל בָּשָׂר:
יג זָרְעוּ חִטִּים וְקֹצִים קָצָרוּ משום שלא זרעו בזמן הנכון. (משום שלא חזרו בתשובה גדלו וקצרו קוצים במקום חיטים; כמו: "נירו לכם ניר ואל תזרע אל קוצים") נֶחְלוּ לֹא יוֹעִלוּ כשהיו חולים מהמכות, צעקו ליְקֹוָק שיושיעם מצרתם, אך ללא הועיל שיְקֹוָק לא ישמע (משום שלא הוציאו הקוצים שלא שבו בתשובה) וּבֹשׁוּ מִתְּבוּאֹתֵיכֶם יתביישו מהתבואה שצמחה. (הקוצים) מֵחֲרוֹן אַף יְקֹוָק :
יד כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים השכנים של בנ"י מסביב א"י. הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם הגויים שהרעו לישראל, יעקרו מארצם, וילכו גם הם לגלות. וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם ובנ"י שבתוכם גם אעקור ואוליך לגלות:
טו וְהָיָה אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים וַהֲשִׁבֹתִים אחר שיגלו אשיב אותם לארצם. אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ:
טז וְהָיָה אִם לָמֹד יִלְמְדוּ אֶת דַּרְכֵי עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בִּשְׁמִי חַי יְקֹוָק אם ילמדו מבנ"י להשבע בשם יְקֹוָק . כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּ אֶת עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בַּבָּעַל כמו שהם למדו את בנ"י להשבע בשם הע"ז. וְנִבְנוּ בְּתוֹךְ עַמִּי אז, יחיו בתוך עמי:
יז וְאִם לֹא יִשְׁמָעוּ להשבע בשם יְקֹוָק , וְנָתַשְׁתִּי אֶת הַגּוֹי הַהוּא נָתוֹשׁ וְאַבֵּד ולא ישובו. נְאֻם יְקֹוָק :
ירמיה פרק יג
א כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים חגורה מפשתן. וְשַׂמְתּוֹ עַל מָתְנֶיךָ וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ אל תכבסו במים:
ב וָאֶקְנֶה אֶת הָאֵזוֹר כִּדְבַר יְקֹוָק וָאָשִׂם עַל מָתְנָי:
ג וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר:
ד קַח אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ אֲשֶׁר עַל מָתְנֶיךָ וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה נהר פרת. וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע:
ה וָאֵלֵךְ וָאֶטְמְנֵהוּ בִּפְרָת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אוֹתִי:
ו וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קוּם לֵךְ פְּרָתָה וְקַח מִשָּׁם אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטָמְנוֹ שָׁם:
ז וָאֵלֵךְ פְּרָתָה וָאֶחְפֹּר וָאֶקַּח אֶת הָאֵזוֹר מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר טְמַנְתִּיו שָׁמָּה וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר לֹא יִצְלַח לַכֹּל לא ראוי כלל לשימוש:
כתובים
איוב פרק ה
(יא) לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע למה לא מתתי מיד כשיצאתי ממעי אימי היה עלי למות מיד: (יב) מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם וּמַה שָּׁדַיִם כִּי אִינָק למה קבלו את פני הברכיים של אימי כאשר נולדתי ולמה היה לי את שדי אימי לינוק ולתת לי חיים הרי הייתי צריך למות: (יג) כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי אילו הייתי מת כבר אז הייתי שוכב לי בשקט ובמנוחה: (יד) עִם מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אָרֶץ הַבֹּנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ הייתי שוכב מת יחד עם המלכים והיועצים הגדולים ששם אין יתרון ביניהם שדרכם היה לבנות עיר חריבה ולקרותה על שמם לזכרון שמם: (טו) אוֹ עִם שָׂרִים זָהָב לָהֶם הַמְמַלְאִים בָּתֵּיהֶם כָּסֶף או שהייתי שוכב דומה לשרים בעלי הזהב שבקבר אין הבדל בחשיבות האנשים: (טז) אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה כְּעֹלְלִים לֹא רָאוּ אוֹר חבל שלא הייתי כמו נפל שטומנים אותו או כתינוקות שלא מספיקים לראות האור ומתים מיד: (יז) שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ בקבר, בשאול הרשעים מפסיקים להרגיז במעשיהם ונחים שם אלו שהתייגעו בכוחם בעוה"ז: (יח) יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ נמצאים שם ביחד האסירים שפה היה להם קול נגש ושם אין מי שינגש בהם: (יט) קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו אין מעמדות של חשיבות בקבר המכובדים עם השפלים נמצאים ביחד והעבד - שם חפשי מאדונו (ואדונו נמצא שם איתו): (כ) לָמָּה יִתֵּן לְעָמֵל אוֹר וְחַיִּים לְמָרֵי נָפֶשׁ ואם הקבר הוא מקום מנוח ומרגוע אז למה נתן לי אור היום למי שנפשו עמל וסובל אור וחיים: (כא) הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ וַיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִים המצפים למות שיבוא ומחפשים אחריו יותר ממטמונים: (כב) הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר שמחה גדולה יש להם כאשר מתים ומגיעים לקבר: (כג) לְגֶבֶר אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ הוא איוב הגבר שדרכו מוסתרת וה' סכך ועשה מחיצה בעדו שלא יצא מצרותיו: (כד) כִּי לִפְנֵי לַחְמִי אַנְחָתִי תָבֹא וַיִּתְּכוּ כַמַּיִם שַׁאֲגֹתָי עוד לפני שאוכל את לחמי יוצאת כבר אנחה מגופי על ריבוי צרותי ויורדים בחוזק כמו זרם מים השאגות על כאבי: (כה) כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי גם בשלותי היה לי פחד שאולי יקרה לי או לבני דבר צרה וכן היה שהגיע ובא עלי מה שפחדתי ממנו: (כו) לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז מעולם לא ישבתי בשלוה ובהשקט מפני הדאגה לימים הבאים וכבר בא עלי הרגז והפורענות: פ
עד כאן המערכה הראשונה של איוב
משנת ההלכה
איסור לא תחנם
א. אסור לספר בשבחו של עובד כוכבים ואפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם[19]שנאמר ולא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו, או שימצא שבח גדול יותר לבני אומתנו מתוך שבח שמשבח אותם[20] מותר (שם ושם סעי' יד)
ב. אע"ג שאסור לומר כמה נאה גוי זה ואסור להסתכל ביותר ולהתבונן בדמותו ראיה בעלמא מותר ולפיכך הרואה בריות נאות, אפילו עכו"ם או בהמה, אומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שככה לו בעולמו ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר, לא עליהם ולא על אחרים, אא"כ היו נאים מהם. ועכשיו לא נהגו כלל לברך ברכה זו ומ"מ נכון לברך בלא שם ומלכות (שו"ע או"ח רכה סעי' י ומ"ב ס"ק לג)
ג. אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו. ואם עושה כן עובר בלאו זה[21] אבל נותן הוא לעובד כוכבים שמכירו[22] או לשכנו
ד. מותר לתת מתנת חינם ומותר למכור קרקע לגר תושב ואין בזה איסור של לא תחנם שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי במכירה ולא בנתינה. וישמעלים דינם כעכו"ם ולא כגר תושב[23] (שם ושם סעי' יא ובאר היטב ס"ק יד) ועיין ל"ת נ"א בפרטי דינו של גר תושב
ו. כלי חדש הטעון טבילה, שאסור להטבילו בשבת ויו"ט, יתננו לגוי במתנה[25], ויחזור וישאלנו ממנו[26] וכן יעשה אפילו בחול, במקום שאין לו מקוה[27] או בכלי גדול וכבד שאין שייך להטבילו ואין בו משום לא תחנם (או"ח סי' שכג סעי' ז ויו"ד סי' קכ סעי' טז ודרכי תשובה שם ס"ק קיב)
ז. אסור להשיא עצה טובה לגוי או לעבד רשע ואפילו להשיאו עצה שיעשה דבר מצוה והוא עומד ברשעו אסור ולא נתנסה דניאל אלא על שהשיא עצה לנבוכדנצר ליתן צדקה שנאמר (דניאל פ"ד פס' כ"ד) "להן מלכא מלכי ישפר עלך": (רמב"ם רוצח ושמירת נפש פי"ב הט"ו)
[1] רש"י
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] אבע"ז
[4] ת"י
[6] רש"י
[7] אבע"ז
[8] בעלי התוספות
[9] חזקוני
[10] חזקוני
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] חזקוני
[13] רבינו בחיי
[14] חזקוני
[15] חזקוני ועיין ברבינו בחיי "שמיני עצרת רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב, פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שיר בפני עצמו, ברכה בפני עצמו, כלומר ברכה ותפילה שמזכירין בו את יום שמיני חג העצרת הזה, ואין יושבים בו בסוכה, ולענין שהחיינו, ולענין אבלות, שהקובר מתו ערב הרגל בטילה ממנו מחמת שמיני זה גזירת שלושים שנתנו חכמים לאסור תספורת, כמו שאמרו (מועד קטן כ.) יום אחד לפני החג חשוב כשבעת ימי אבלות, והחג שבעה, ושמיני שלו שהוא כשבעה הרי כאן עשרים ואחד יום, וימנה עוד תשעה ויהא מותר בתספורת"
[16] ת"א ת"י ורש"י ורבינו בחיי פי' על דרך הפשט עצורים מן עשיית מלאכה ולפ"יז פי' הכתוב עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם עצורים מ - כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ
[17] חזקוני
[18] רש"י
[19] וז"ל החינוך מצוה תכו "שלא נחמול על עובדי עבודה זרה ולא יישר בעינינו דבר מהם, כלומר שנרחיק ממחשבתנו ולא יעלה על פינו שיהיה במי שהוא עובד עבודה זרה דבר תועלת, ולא יהי מעלה חן בעינינו בשום ענין, עד שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ע"ז כ' ע"א) שאסור לומר כמה נאה גוי זה או מה נחמד ונעים הוא, ועל זה נאמר (דברים ז', ב') , ולא תחנם, ובא הפירוש על זה לא תתן להם חן, כענין שאמרנו. ויש מרבותינו שלמדו מלא תחנם לא תתן להם מתנות חנם, והכל שורש אחד".
[20] חינוך מצוה תכו
[21] ומה שכתב הרמב"ם דנלמד מקרא זה, נראה דמודה דעובר גם כן בלאו דלא תחנם, ועובר על עשה (דמכור לנכרי לנכרי במכירה ולא בנתינה) ולא תעשה, עיין בע"ז כאן בתוס' ד"ה רבי יהודה, ומ"מ צ"ע דלא כתב להדיא דעובר בלאו, עיין בלשונו. שוב ראיתי בספר משנת חכמים מצוה מ"ב (יבין, שמועה ד"ה והנה כבר) שעמד בזה (מנ"ח שם אות ג)
[22] שבכה"ג לא הוי כמתנת חנם, שגם הוא ישלם כגמולו בטובת הנאה או כבר שילם לו והוי כמו מכירה. (קיצור שולחן ערוך סי' קסז סעי' יא)
[23] ועיין שו"ת משפט כהן שכל שמותר להעמידו בביתו אין בו איסור של לא תחנם ועיי"ש באריכות לענין היתר מכירה
[24] שו"ת עמודי אש סי' יג אות יז ועיין דרכי תשובה סי' קכ ס"ק קיא
[25] ועיין בדרכי תשובה שם ס"ק קט שהאריך אם צריך ליתן מתנה גמורה או מהני מתנה ע"מ להחזיר ודעת יד המלך פ"א ה"ד מחמץ ומצה שאין שייך בגוי מתנה ע"מ להחזיר
[26] ועיין שו"ת רשב"ש סי' תסח. שהערמה היא זו ואסורה, שניכרים הדברים שלא נתן לו אלא על מנת שיחזור וישאילנו לו, ולא במתנה גמורה, שודאי לא יעבור על לא תחנם ועי' שו"ת עמודי אש סי' יג אות יז שדחה דברי הרשב"ש שכיון שאינו על מנת לתת לו מנתנת חינם אלא לצורך הישראל אין בו משום לא תחנם ועוד כיון שהוא על מנת להחזיר אין בן משום לא תחנם.
[27] ומ"מ במוצאי שבת או בחול לכשימצא מקוה יחזור ויטבלנו בלא ברכה או אם כלי אחר המחויב בברכה (מ"ב שם ס"ק לה)
