מקרא
ויקרא פרק כה
(כה) כִּי יָמוּךְ יהיה עני אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ ואינו יכול לגאול את קרקעו[1] וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו ממשפחתו[2] וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו ואין הלוקח יכול לעכב[3]:
(כו) וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ:
(כז) וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ שיחשוב כמה שנים יש משמכרו לו עד היובל, וכמה עולים דמי המקח לכל שנה, וכמה עמדה בידו, והיתרה יחזיר לו[4] וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:
(כח) וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ: ס
(כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה בית בתוך עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון[5] וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים כלומר שנה תִּהְיֶה אפשרות ל -[6] גְאֻלָּתוֹ:
(ל) וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל אפילו בתוך השנה הראשונה[7]:
(לא) וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב הרי הן כשדות הנגאלים עד היובל ויוצאין ביובל לבעלים אם לא נגאלו גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ מיד אם ירצה ובזה יפה כחו מכח שדות שהשדות אין נגאלות עד שתי שנים ואם לא יגאל - וּבַיֹּבֵל יֵצֵא בחינם[8]:
(לב) וְעָרֵי הַלְוִיִּם ארבעים ושמנה עיר שנתנו להם[9] בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם אעפ"י שהיא מוקפת ולא תימכר לצמיתות גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם אפילו לאחר מלאות שנה תמימה[10]:
(לג) וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם שאם ישראל מכר בית עיר חומה ללוי וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כלומר, אין לה דין בתי ערי חומה, שכשם שאין ישראל יכול לקנות לצמיתות מלוי, כך אין הלוי יכול לקנות מישראל לצמיתות, אלא יגאל או יצא ביובל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם מ"ח עיר שהיה להם בארץ ישראל, ו' ערי מקלט ומ"ב שניתוספו עליהם כדכתיב - "ועליהם [תתנו] ארבעים ושתים עיר". ואין להם אחוזה אחרת ולא שדות וכרמים אלא הערים ומגרשיהם ו -[11] הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לד) וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כלל וכלל ואין דינו כבית[12] כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם: ס
(לה) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ שאינו יכול להשיג מה שהוא צריך וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ על ידי מתנה או על ידי הלואה אבל לא בריבית כמו שמפרש בהמשך[13] גֵּר וְתוֹשָׁב אף אם הוא גר או תושב ואיזהו תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבלות[14] וָחַי עִמָּךְ זהו מצות עשה להחיותו עמך, וממנה נצטוינו על פיקוח נפש[15]:
(לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ הוא שילונו מנה ליתן לו ברביתו חמשת שקלים בכל שנה, ויקרא כן בעבור כי אחריתו כנחש ישך וְתַרְבִּית הוא שילונו עד זמן פלוני ואז יפרענו ויתן לו רבית חמשה שקלים, ואין בו רביתאחר הזמן ההוא, כי זה איננו נושך שלא יעלה יותר מן הסך ההוא אבל הוא רבית[16] וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:
(לז) אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:
(לח) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים: ס
(לט) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד כל עבד עברי ואין חילוק בין מכרוהו בית דין או מוכר עצמו או אמה העבריה. אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים מבוזים שהעבדים עושים כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד במה דברים אמורים בעבד עברי מפני שנפשו שפלה במכירה אבל ישראל שלא נמכר ואפילו בנו ותלמידו מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו וי"א שאסור גם בישראל שלא נמכר כל שלא התנה עמו על מנת כן[17]:
(מ) כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ כלומר שיכול אדם לצוותו בכל הדברים שדרך בני אדם לצוות השכיר והתושב ולפיכך מותר להעבידו שיספר לו שערו ולכבס לו כסותו ולאפות לו עיסתו[18] עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ:
(מא) וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו שניזונו על ידי האדון עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:
(מב) כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד אחד המוכר את עצמו או שמכרוהו ב"ד אינו נמכר כדרך שמוכרין העבדים כנעניים בהכרזה בפרהסיא על אבן המקח לומר ולהכריז יש כאן עבד לימכר ולא בסימטא שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד אינו נמכר אלא בצנעה ודרך כבוד כמו כן אין האדון יכול למכור עבד עברי לאחר ולא ליתנו לאחר במתנה שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד דהיינו כעבד שנמכר לזה ולזה[19]:
(מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך ואין חילוק בין מכרוהו בית דין או מוכר עצמו או אמה העבריה. ועבודת פרך יש בה שני עניינים אחד זו עבודה שאין לה קצבה לפיכך אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבא שהרי לא נתן לו קצבה אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני וי"א שהאיסור הוא להעבידו בעבודה יותר מדאי ושלא כדרך שאר פועלים ולפיכך אסור לומר עשה במלאכה פלונית עד שאבא והוא מכוין שיהא שוהה כדי שירבה במלאכה יותר מדאי ויאמר לו לא היה לי פנאי לבא עד עתה ועל זה נאמר -[20] וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:
(מד) וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם שאינם משבעה האומות שנאמר בהם לא תחיה כל נשמה[21] מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה:
(מה) וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם שבאו מסביבותיכם לישא נשים בארצכם וילדו להם הבן הולך אחר האב ואינו בכלל לא תחיה אלא אתה מותר לקנותו כעבד[22] מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה:
(מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם החזיקו בהם לנחלה לצורך[23] לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ ובא למעט שאין לו רשות לשחררו[24] וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ: ס
נביא
מלכים ב פרק ט
(טז) וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה כִּי יוֹרָם שֹׁכֵב שָׁמָּה וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת יוֹרָם:
(יז) וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל וַיַּרְא אֶת שִׁפְעַת את שפע הגדוד שבא עם יֵהוּא בְּבֹאוֹ וַיֹּאמֶר שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם קַח רַכָּב משרת רוכב הסוס וּשְׁלַח לִקְרָאתָם וְיֹאמַר הֲשָׁלוֹם:
(יח) וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הֲשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם מה לך שתשאל השלום, האם נוגע בך הדבר סֹב אֶל אַחֲרָי ללכת עם אנשי, ולא תשוב אל המלך וַיַגֵּד הַצֹּפֶהלֵאמֹר בָּא הַמַּלְאָךְ עַד הֵם וְלֹא שָׁב:
(יט) וַיִּשְׁלַח רֹכֵב סוּס שֵׁנִי וַיָּבֹא אֲלֵהֶם וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם סֹב אֶל אַחֲרָי:
(כ) וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא עַד אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁב וְהַמִּנְהָג הנני רואה הנהגת העם הבא, הוא כמנהג יהוא, אשר הנהגתו בשגעון, מבלי סדר וישוב הדעת כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי כִּי בְשִׁגָּעוֹן יִנְהָג:
(כא) וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם אֱסֹר וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אִישׁ בְּרִכְבּוֹ וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא וַיִּמְצָאֻהוּ בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי:
(כב) וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת יֵהוּא וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם יֵהוּא וַיֹּאמֶר מָה הַשָּׁלוֹם מהו השלום הראוי, עד שיהא תשלום גמול עַד זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים וכאומר, וכי ראוים אתם לשלום:
(כג) וַיַּהֲפֹךְ יְהוֹרָם יָדָיו וַיָּנֹס הפך ידיו האוחזות ברסני הסוסים, להפכם לאחור ולנוס וַיֹּאמֶר אֶל אֲחַזְיָהוּ מִרְמָה הנה קשר ומרד, ובמרמה היו מראים עצמם כאוהבים אֲחַזְיָה:
(כד) וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת משך הקשת בכל כחו וַיַּךְ אֶת יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו וַיֵּצֵא הַחֵצִי מִלִּבּוֹ וַיִּכְרַע בְּרִכְבּוֹ:
(כה) וַיֹּאמֶר אֶל בִּדְקַר שלשה שָׁלִשׁוֹ שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו תן דעתך לזכור, כי אני ואתה את אשר היינו רוכבים צמדים ומחוברים אחרי אחאב, ואז וַיקֹוָק נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה על ידי אליהו:
(כו) וזה היה המשא אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ כמשמעו הלילה שעבר ונאמר לאליהו ממחרת שמת נבות הנבואה הזאת כי ביום שמת נבות שלחו אל איזבל ולא ירד לכרם לרשתו עדלמחרתו הנבואה באה אל אחאב בו ביום שהיה אחאב בכרם ואמר לו ראיתי הלילה דמי נבות ודמי בניו על דרך קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה נְאֻם יְקֹוָק וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת נְאֻם יְקֹוָק וְעַתָּה שָׂאהַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה כִּדְבַר יְקֹוָק:
(כז) וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה רָאָה וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא וַיֹּאמֶר גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה בעודו יושב במרכבה בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת סמוך ל - יִבְלְעָם וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם ובדברי הימים הוא אומר והוא מתחבא בשמרון ויביאוהו אל יהוא וימיתוהו נראה כי בדרך הכוהו כמו שאמר להם הכוהו אל המרכבה והם הורו לו חצים והכוהו והוא נס מוכה אל מגדו וימת שם ולא מת ממש אלא נשתתק מחמת המכות כמו שאומר בנבל וימת לבו בקרבו ולא מת ממש עד עשרה ימים וכן פירושו וימת שם שנשתתק ואמר כן נשאוהו עבדיו להחבא בשמרון מפני יהוא ועבדי יהוא שרדפו אחריו ומצאוהו מתחבא בשמרון הביאוהו אל יהוא ביזרעאל והמיתוהו שם:
(כח) וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְרוּשָׁלְָמָה וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ אשר כרה לו בחייו עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד: פ
(כט) וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ אֲחַזְיָה עַל יְהוּדָה:
(ל) וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ כלומר איפרה את עצמה וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ תקנה צעיף ראשה וקשטה עצמה, למצוא חן בעיני יהוא, לבל יהרגנה וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן:
כתובים
משלי פרק יב
(י) יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ מכיר ודואג אפילו לצרכי בהמתו וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי אף שנראה שמרחם אינו כן אלא אכזריות. (ויש לפרש = הצדיק דואג לצרכי גופו לתת לגוף המוכרח לו, הרשעים המרחמים על גופם ונותנים לו כל תאותיו אינו אלא אכזריות): (יא) עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם המתיגע לעבוד באדמתו ישבע תבואתה וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב הרודף להרויח מדברים ריקניים (משחק בקוביא וכו') לבו חסר מחכמה: (יב) חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים הרשע מתאוה לצייד של הרעים שהוא גזל וחמס. רשע הוא פחות גרוע מרַע (ואומר שאף הרשע שדרכו בחטאים שבין אדם למקום , מתאוה אף הוא להנות מגזל וחמס שהוא דרכם של הרעים) וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן בזכות מעשיהם הטובים (שהם שורשם) יקבלו צרכיהם. (הרשע מתאוה להשיג צרכיו ע"י רע , הצדיקים ע"י מעשיהם הטובים יגיעו צרכיהם): (יג) בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע האיש הרע (ה' מסבב ש-) מגלה בשפתיו את הפשע שמתכנן לעשות ובזה שם מוקש לעצמו שנתפס כשמגלה תוכניתו. (מוקש רע = נוקש האיש הרע) וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק הצדיק ניצול מהרעה שתכנן עליו הרע הנ"ל: (יד) מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב משכר תורתו ישבע טוב וּגְמוּל יְדֵי אָדָם יָשִׁיב לוֹגמול מעשי האדם ישיב לו ה' , אם טוב טוב ,ואם רע רע: (טו) דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו חושב עצמו לחכם ודרכו ישרה בעיניו וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם החכם מתיעץ האיך לעשות: (טז) אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ האוויל כשיכעיסוהו מיד ובגלוי נראה כעסו (ומתגלה בזיונו , בזה שכועס ועל מה שכועס) (ביום = בו ביום) וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם הערום אינו כועס ובזה מכסה בזיונו: (יז) יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק המדבר תמיד אמונה = אמת, בעדותו (כל שכן) יגיד דברי צדק וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָה המדבר תמיד (איש-) מרמה גם בעדות ידבר שקרים: (יח) יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב יש מדבר (בוטה = דבור חזק) דברים רעים והורג בדבורו כדקירות חרב (לשון הרע) וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא המביא שלום בין אדם לחברו, מרפא למִבְטָא ההוא: (יט) שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד דברי אמת קיימים לעולם וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר דברי שקר עומדים אך רגע. (שקר אין לו רגלים) כשנודע השקר הוא מתבטל: (כ) מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע החורשים רע לבם מלא מחשבות האיך לרמות שלא יתגלה מה שחורשים, ותמיד הם בדאגה, וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה הם שמחים בשלום שעשו והמשלימים שמחים במי שיִעַצָם: (כא) לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן לא יזדמן לצדיק אפילו בטעות לעשות רע וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע מלאים במעשים רעים בכונה: (כב) תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר מתעב המדברים שקר וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ עושי אמת בהם ה' רוצה. (ואמר עושי , לא די שמדברים אלא גם עושים): (כג) אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת מכסה חכמתו וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת הכסיל מכריז האולת שבלבו: (כד) יַד חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל העושים ביושר ובזריזות לבסוף הם ימשלו וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַסהמרמים סופם להיות נשלטים על ידי החרוצים וישלמו להם מס:
משנת ההלכה
דיני אבק רבית
תשלום הפסדים או מניעת ריוח הבאים למלוה מחמת ההלואה
א. הפסדים שנגרמו למלוה בצורה ישירה מחמת עיכוב הפרעון צריך הלוה לשלמם למלוה ואין בכך משום רבית[25].
ב. אבל אם אינו הפסד אלא שנמנע מהמלוה ריוח וכגון שמחמת עיכוב הפרעון לא יכל לקנות סחורה בזול וכל כיו"ב אסור ללוה לשלם את מניעת הריוחמחמת אבק רבית[26] .
ג. הפסד שנגרם למלוה מחמת שהיה צריך לקחת הלואה משום שהלוה עיכב את הפרעון כגון שלקח המלוה הלואה ברבית בהיתר עיסקא מחמתשהלוה לא שילם בזמן או שנכנס למשיכת יתר בבנק מחמת שלא פרע הלוה בזמן יש להחמיר שאסור ללוה לשלם את ההפסד ואפילו אם התנו כך בשעת ההלואה[27].
ד. שילם הלוה את ההלואה בהמחאה (שיק) וחזרה ההמחאה מהבנק מותר ללוה לשלם את העמלה שגובה הבנק שהרי זה כתשלום הפסד[28].
מכירה באשראי או בתשלומים
ה. מוצר שיש לו מחיר קבוע[29] ומוכרו ביותר ממחירו כיון שהקונה רוצה לשלם באשראי בזמן מאוחר יותר או בתשלומים הרי זה רבית[30] (שו"ע יו"ד סי' קעג סעי' ב).
ו. ואם אין לו מחיר קבוע אין בו משום רבית אם אינו מפרש שלוקח מחיר גבוה יותר מחמת שמשלם באשרי או בתשלומים ולפיכך כל מוצר שמיוצר בהזמנה כבגד אצל חייט או רהיט אצל נגר אין בו משום רבית אם לוקח יותר מחמת אשראי או תשלומים[31] (שו"ע שם).
ז. ואם מפרש בין בעל פה ובין בכתב[32] שלוקח בזול מחמת תשלום במזומן או ביוקר מחמת תשלום באשראי אף אם אין לו מחיר ידוע יש בו משוםרבית אם לוקח ביוקר.
ח. ולפיכך אין להציג שני מחירים אחד לאשראי או תשלומים ואחד למזומן או לפרסם שישנה הנחה למשלמים במזומן ואם פירסם אסור לקונה לשלם את מחירו הגבוהה באשראי.
ט. י"א שאם פירש מחיר לאשראי ואחר זמן בא הקונה ואז פירש לו מחיר באשרי אין בו משום רבית כיון שאינו באותו מעמד (ברית יהודה פכ"ב ס"ק יג).
י. אם שואל המוכר את הקונה אם רוצה לשלם במזומן או באשראי או בתשלומים ועפ"ז קובע לו את המחיר ואינו מפרש לו את המחיר למזומן אין בו משום רבית (שם).
יא. אמנם אסור למוכר לעשות את חשבון הרבית בפני הקונה ואפילו אם יש לו טבלה המוכנה לכך שהרי הוא כמפרש את מחירו במזומן (שם).
יב. אם פירש המוכר מחיר במזומן[33] ורצה הקונה לקנות בתשלומים יכול המוכר לומר לו במוצא שאין מחירו ידוע שחוזר בו מהמכירה קודם גמר המכר ואינו מוכר לו אלא במחיר היקר בין למזומן ובין לתשלומים (חוו"ד סי' קעג ביאורים ס"ק ב).
יג. מוצר שהדרך המקובלת לקנותו באשראי מותר למוכר להוזיל עבור תשלום במזומן ומותר לקונה לשלם את המחיר הגבוהה באשראי[34].
[1] רש"י
[2] אבע"ז
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רש"י
[6] חזקוני
[7] רש"י
[8] רש"י
[9] רש"י
[10] חזקוני
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רש"י
[15] רמב"ן
[16] רמב"ן
[17] אלה המצוות ל"ת רנז
[18] אלה המצוות שם
[19] שם ל"ת רנח
[20] שם ל"ת רנט
[21] רש"י
[22] רש"י
[23] רש"י
[24] מלבי"ם
[25] כ"כ כתבו האחרונים בשם שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכז וכן הוא בט"ז סי' קע ס"ק ג ועיין בברית יהודה פ"ב ס"ק לה
[26] שם ברשב"א ועיין בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' קמט
[28] תורת רבית פ"ה דין כח
[29] דהיינו כל מוצר שאין צריך לראותו כדי לקבוע את מחירו אלא ע"פ נתוני משקל מדה או חומר גלם ניתן לקבוע את מחירו או שיש לו ייצור סטנטדרטי חוו"ד שם ס"ק יא ודרכי תשובה שם ס"ק ה ועיין בברית יהודה פכ"ב ס"ק ד שי"א בגדים אין להם מחיר ושומא ידועה כיון שיש בהם מידות וסוגים שונים ואין מחיר קבוע
[30] כיון שזמן החיוב הוא בזמן הקניה וא"כ מש שאינו משלם עכשיו הוא משום שהקונה כביכול לוה את הכסף הקניה מהמלוה עד זמן הפרעון ואם משלם יותר מחמת המתנה זו הרי זה רבית
[31] עיין תורת רבית פ"ח סעי' י והקונה רכב משומש אע"ג שיש ל מחיר מחירון מ"מ כיון שאין המחיר נקבע על פי המחירון על פי רוב אלא על פי משא ומתן בין הקונה למוכר לפי מצב הרכב וכו' א"כ דינו שמוצר שאין לו שומא ידועה
[32] שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' קסד מובא בדרכ"ת סי' קעג ס"ק יז ועיין בברית יהודה שם אינו מפרסם בחנות וכגון שמפרסם בעיתון או בקטלוג המןפץ מחוץ לחנות כיון שאינו מפרסם בשעת מעשה אין בו משום רבית אמנם בתורת רבית פ"ח סעי' א כתב שגם בזה נחשבכרבית כיון שעכ"פ כשקונה ביוקר באשראי הוא מחמת פרסום זה שראה בעיתון
[34] שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קנ וטעם הדבר שבמוצרים אלו כיון שדרכם להשתלם באשרי א"כ אין גמר חיובם בעת הקניה אלא בעת סוף התשלום ולפי"ז יש להסתפק במוצרי חשמל יקרים או ריהוט שדרכם שמשתלמים בתשלומים ויש שאין משלמים את התשלום האחרון אלא עם הספקת המוצר אם יש בו משום רבית שכיון שכך דרכם א"כ אין גמר חיובם אלא בתשלום האחרון או בהספקת המוצר אמנם כיון שיש רבים המשלמים במזומן א"כ אפשר שיש בו משום רבית וצ"ע
