לימוד יומי

מקרא

(ו) וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ הכריזו[1] קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה נאמרו בזה שני דברים א. שלא יביאו יותר נדבה כי ממון נקרא מלאכה כמו שנאמר "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (לעילכב, ז) ב. שהנשים העושות מלאכת טוויה יפסיקו לטוות[2] לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הפסיק[3] הָעָם מֵהָבִיא כתב הפסוק לשבח העם המביאים נדבתם, שהזדרזו להביא והביאו יותר מהצורך ולפאר החכמים בנאמנותם, שהפסיקו ממלאכתם כדי לומר שיש די בידיהם וגם הנגיד עליהם כלומר משה רבינו משובח, בזה שהעביר קול במחנה למונעם, כי אין לו חפץ בכספם ובזהבם[4]:

(ז) וְהַמְּלָאכָה ומלאכת המתנדבים כלומר ההמון שהביאו בכל דבר שהתנדבו הָיְתָה דַיָּם לְכָל עושי הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ המלאכה וְהוֹתֵר ולהותיר, באופן שלא היו צריכים לצמצם אופן עשייתם מדאגה פן יחסר החומר[5] ולא פירש הכתוב המותר, כי לא היה דבר חשוב שיספר ב"אלה פקודי" מה עשו בו, והיה מונח באהל לחזק בו בדק המשכן, או שעשו ממנו כלי שרת כאשר עשו במקדש בירושלים במותרות (שקלים פ"ד מ"ד)[6]: ס

(ח) וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה היותר חכמים שבהם עשו אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם צורות שונות משני עבריהם:

(ט) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְכָל הַיְרִיעֹת:

(י) וַיְחַבֵּר אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל אֶחָת וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חִבַּר אַחַת אֶל אֶחָת:

(יא) וַיַּעַשׂ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּמַּחְבָּרֶת בקצה של החמש המחוברות כֵּן עָשָׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית:

(יב) חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אַחַת אֶל אֶחָת:

(יג) וַיַּעַשׂ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וַיְחַבֵּר בצלאל אֶת הַיְרִעֹת אַחַת אֶל אַחַת בַּקְּרָסִים וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד לפני הקמת כל המשכן והעמיד היריעות על כלונסאות וכדומה שיעמדו לשעה. כדי להכניס לתוכם את הכלים ולא יעמדו לעין כל אדם בחוץ שאין זה כבוד כלי קודש[7]: ס

(יד) וַיַּעַשׂ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל לגג שנפרש עַל יריעות הַמִּשְׁכָּן הנזכרות עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אחת עשרה יְרִיעֹת עָשָׂה אֹתָם:

(טו) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְאַרְבַּע אַמּוֹת רֹחַב הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת:

(טז) וַיְחַבֵּר אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד:

(יז) וַיַּעַשׂ לֻלָאֹת חֲמִשִּׁים עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצֹנָה בַּמַּחְבָּרֶת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית:

(יח) וַיַּעַשׂ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים בכדי לְחַבֵּר אֶת הָאֹהֶל לִהְיֹת אֶחָד אבל לא חיברם עדיין שזה לא נעשה עד שלב הקמת המשכן ואז מי שחיברם בפעם ראשונה היה משה[8]:

(יט) וַיַּעַשׂ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחד של עורות אילים מאדמים ועוד למעלה ממנו מכסה עורות תחשים ואותן מכסאותלא היו מכסין אלא את הגג ארכן ל' אמה ורחבן י' אלו דברי רבי נחמיה ולדברי רבי יהודה מכסה אחד היה חציו של עורות אילים מאדמים וחציו של עורות תחשים[9]: ס

(כ) וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים לא שוכבים זה על זה כשורות הבנין[10] וכן שלא יקחו עצי שטים נופלים והקצוצים מימים רבים שכבר נרקבו אלא מן העומדים והמחוברים לקרקע דרך גדלתן:

(כא) עֶשֶׂר אַמֹּת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:

(כב) שְׁתֵּי יָדֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אַחַת אֶל אֶחָת כֵּן עָשָׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן:

(כג) וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קְרָשִׁים לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה:

(כד) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף עָשָׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקְּרָשִׁים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו:

נביא

ירמיה פרק נב

ו בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר, וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ וּבְ ט' בתמוז, (בשנה ה 11 לצדקיהו) לא נשאר בעיר לחם:

ז וַתִּבָּקַע הָעִיר נבקעה החומה. וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה בלילה. דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה יצאו מגן המלך, בשער העומד בין שתי החומות, לדרך ההולכת אל ערבות יריחו:

ח וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּשִּׂיגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבֹת יְרֵחֹו השיגוהו בערבות יריחו. (דרשו בו חז"ל, כי מערה אחת היתה מביתו עד ערבות יריחו, וזימן הקב"ה צבי אחד, וראוהו חיל כשדים ורדפו אחריו. והצבי הלך על המערה והם אחריו, וכשהיו על פתח המערה ראו את צדקיהו יוצא מן המערה ולקחו אותו ; רד"ק) וְכָל חֵילֹו נָפֹצוּ מֵעָלָיו כל חיילי צדקיהו, ברחו והתפזרו:

ט וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲלוּ אֹתֹו אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת לקחו את צדקיהו לנ"נ, לעיר רִבְלָה שבארץ חמת. וַיְדַבֵּר אִתֹּו מִשְׁפָּטִים והוכיח אותו בדברים קשים, על שמרד בו:

י וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ לְעֵינָיו וְגַם אֶת כָּל שָׂרֵי יְהוּדָה שָׁחַט בְּרִבְלָתָה שחט את בני לעיניו של צדקיהו, ואת כל שרי יהודה:

יא וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר, וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם, וַיְבִאֵהוּ מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה עִוֵּר את צדקיהו, קשר אותו בשרשראות ברזל להביאו כך לבבל. וַיִּתְּנֵהוּ בֵית הַפְּקֻדֹּת, עַד יֹום מוֹתֹו נְתָנוֹ, בבית הסוהר, עד יום מותו:

יב וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂור לַחֹדֶשׁ, הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּ י' בְּ אב, בשנה ה 19 לנ"נ. בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל, בִּירוּשָׁלִָם בא נבוזראדן, שהיה עומד ומשמש את נ"נ לירושלים:

יג וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית הַגָּדֹול שָׂרַף בָּאֵשׁ שרף את המקדש, את בית המלך ובתי ירושלים, וכל בתי גדולי ירושלים:

יד וְאֶת כָּל חֹמֹות יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ שברו כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר אֶת רַב טַבָּחִים חיל הכשדים שהיו עם רב טבחים. (נבוזראדן):

טו וּמִדַּלֹּות הָעָם וְאֶת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וחלק מדלת העם (העניים) שנשארו, ומאלו שנכנעו לנ"נ וְאֵת יֶתֶר הָאָמֹון יתר ההמון שנשאר בארץ, הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָןרַב טַבָּחִים לבבל:

טז וּמִדַּלֹּות הָאָרֶץ הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים וחלק מדלת העם (העניים) השאיר בארץ, לעבוד בכרם ובשדות:

יז וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לְבֵית יְקֹוָק - עמודי הנחושת שלפני ההיכל (יכין ובועז) וְאֶת הַמְּכֹנוֹת - כני הכיורות. (הבסיס שעליו עמדו הכיורות) וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת - שעשה שלמה - לטבול בעזרה. אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים וַיִּשְׂאוּ אֶת כָּל נְחֻשְׁתָּם - בָּבֶלָה - שברו הכשדים, ואת הנחושת עצמה - לקחו לבבל:

יח וְאֶת הַסִּרוֹת - להוצאת הדשן, וְאֶת הַיָּעִים - לשים דשן המזבח - בסירות. וְאֶת הַמְזַמְּרֹות - כלי זמר שבמקדש. וְאֶת הַמִּזְרָקֹת - לזריקת הדם. וְאֶת הַכַּפֹּות - הבזיכין ללבונה, שעל שלחן הפנים. וְאֵת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁתאֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶם - לָקָחוּ - הכשדים לבבל:

יט וְאֶת הַסִּפִּים - רבים של "סף", כלי קבלת הדם. וְאֶת הַמַּחְתֹּות - לגחלים. וְאֶת הַמִּזְרָקֹות וְאֶת הַסִּירֹות, וְאֶת הַמְּנֹרֹות - להאיר במקדש. וְאֶת הַכַּפּוֹת - ללבונה שעל שולחן הפנים.וְאֶת הַמְּנַקִיֹות - ארבע לוחות זהב משני צידי השולחן, שבהם נכנסים הקשוות (כמין חצאי קנים מזהב), שעליהם עומד לחם הפנים. אֲשֶׁר זָהָב - זָהָב, וַאֲשֶׁר כֶּסֶף - כָּסֶף, לָקַח רַב טַבָּחִים - כלי הזהב והכסף, הכל לקח נבוזראדן:

כ הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם - יכין ובועז. הַיָּם אֶחָד וְהַבָּקָר - שְׁנֵים עָשָׂר נְחֹשֶׁת, אֲשֶׁר תַּחַת הַמְּכֹנֹות - וְ - 12 הבקר מנחושת שהיה תחת ים הנחושת, שהיה ליד המכונות. אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְבֵית יְקֹוָק לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֻשְׁתָּם כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה - מחמת ריבוי כלי הנחושת - לא מדדו משקלם:

כתובים

נחמיה פרק ח

(יג) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי של ראש השנה נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר ללמוד וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: (יד) וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תשרי: (טו) וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ והם צוו להשמיע ולהעביר קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן ענפי עצים וארבעת המיניםוַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: פ (טז) וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: (יז) וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי הגלות בבבל סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד: (יח) וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים והקריבו את קרבנות החג שבעת ימים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט הכתוב בתורה: פ

נחמיה פרק ט

(א) וכשעברו החגים וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה תשרי נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לשוב לה' על המעל שבידם בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם על ראשם: (ב) וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר ומנשיהם שלהעכו"ם וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם: (ג) וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם ועמדו על מקומם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם רבע היום וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם: פ (ד) וַיָּקָם עַל מַעֲלֵה מדרגות ששם היו עומדים בשעה שהיו אומרים שירה הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וּבָנִי קַדְמִיאֵל שְׁבַנְיָה בֻּנִּי שֵׁרֵבְיָה בָּנִי כְנָנִי וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל כדי לעורר את הכוונה אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם: (ה) וַיֹּאמְרוּהַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה:

משנת ההלכה

מלאכת הפוצע

א. הפוצע אב מלאכה י"א[11] שהפוצע הוא שמסיר חוטי[12] הערב מעל חוטי השתי או השתי מעל הערב לצורך אריגה והוא שלא יהיה מקלקל אלא יתכוין לתקן דהיינו שכדי לתקן את הבגד מוציא מחוטי השתי או הערב במקום שלא יקלקל את הבגד כדי לתקן את המקום הקרוע[13] כדרך שעושין אלו שמאחים את הבגדים הקלים ביותר שפוצעין ואח"כ מאחין וחוזריןואורגין חוטין שפצעו עד שיעשו שני הבגדים או שני הקרעים אחד [רמב"ם שם פ"ט ה"כ רע"ב פ"ז מ"ב]

ב. וי"א[14] שפוצע פי' מנתק שלפעמים היריעה רחבה יותר מדי ועי"ז נעשים החוטים רפויים ומפריע הדבר למלאכת האריגה ולכך מנתק שני חוטין כדי שיוכל למותחו (רש"י ע"ג ע"א ד"ה בתי נירין)

ג. וי"א שלפעמים נקרעים החוטים וכדי לחברם שוב פוצע דהיינו פותח את שזירת החוט משני קצותיו ושוזר אותם יחד כדי לחברם לכלל הריגה (חי' המיוחסים לר"ו ומאירי עג ע"ב בפי' המשנה שם)

ד. וי"א[15] שפוצע הוא לשון חיתוך דהיינו שאחר שהשלים אריגתו חותך את הארוג ממכשיר האריגה וכשחותך ב' חוטין מהשתי שמחובר למכשיר האריגה חייב אע"ג שלא חתך כל חוטי השתי[16] (השגת הראב"ד שם)

ה. הסותר את קליעת החוט[17] או כל כיו"ב כדי לתקן ה"ז תולדת בוצע ושיעורו כשיעור הבוצע דהיינו שני חוטים (רמב"ם שם ומנחת חינוך מוסך השבת פוצע)

[1] חזקוני

[2] רמב"ן

[3] ת"א ת"י

[4] רמב"ן. רבינו בחיי

[5] ספורנו

[6] רמב"ן פי' הטור

[7] העמק דבר

[8] העמק דבר

[9] רש"י

[10] ספורנו

[11] והיינו כפי' ראשון של המאירי במשנה שם "שכשנפסק החוט באמצע היריעה ורוצה לחברו ולהשלימו פוצע שני ראשי החוטים וטווה אותם בראשי אצבעותיו ואף על פי שאינו קושרם לגמרי מ"מ מתקיים הוא עד שיוכללו בתוך היריעה" עכ"ל אמנם המאירי לכאורה מחייב על מה שחוזר וטווה בראשי אצבעותיו והרמב"ם מחייב על מה שחותך את החוטים כדי לחזור ולשוזרם ולכאורה הרמב"ם בפוצע דהמאירי אפשר שלא יחייב משום פוצע אלא משום טווה ועיין שו"ת שבט הלוי חלק א סימן קא שכתב "ולרש"י והחולקים עליהם דמפרשים פוצע בענין אחר, י"ל פוצע של המאירי הוא טווה ממש כמו שוזר ואינו אב בפ"ע, ולהמאירי ודעמי' צ"ל דכיון דבא באמצע מלאכת האריגה נחשב אב בפ"ע אף שדומה לטווה, כמו הזורה והבורר ומרקד כדאי' בש"ס".

[12] ושני חוטין דוקא, וחוט אחד לא נאסר משום חצי שיעור (מנחת חינוך מוסך השבת פוצע)

[13] ובראב"ד שם הקשה דזה הוי קורע ע"מ לתפור ועיין במ"מ שם שפי' "י"ל שאין דומה קורע החוטין עצמן וחותך אחת לשנים לזה שאינו חותכן אלא מפריד הארוג":

[14] וכפי' השני במאירי המשנה שם וז"ל פוצע מנתק החוטין לצורך שפעמים שהיריעה רחבה יותר מדאי ומנתק ממנה חוטין להשוותה ונתוק שני חוטין ממנה נקרא מלאכה

[15] הנה גדר מלאכת פוצע שיטת הרמב"ם דמוציא חוטי השתי מן הערב או הערב מן השתי בדרך תיקון, והראב"ד השיג עליו דזה מעין קורע ע"מ לתפור, ותשובת המ"מ פשוטה דהתם קורע והכא מעביר ומפרק החוטים ומלאכה בפני עצמה היא, ושיטת הראב"דדמחתך חוטי השתי מן המסכת לאחר אריגה ומשחתך ב' חוטין חייב, ובמ"מ השיג דזה מעין מכה בפטיש, ובמגן אבות כתב כיון דנשארים עדיין חוטין מחוברין אין כאן מכה בפטיש. (שו"ת שבט הלוי חלק א סימן קד)

[16] ולכאורה לדינא אין מחלקות שבכל גווני חייב רק המחלוקת תהיה משום מה מחייבו דפוצע דהרמב"ם אפשר דלשאר דיעות הוי קורע ע"מ לתפור ופוצע דרש"י נמי הו קורע ע"מ לפור ופוצע דהמאירי הוי טווה ופוצע דהראב"ד הוי מכה בפטיש וכמש"כ במ"מ שםועפ"ז יבואר מה שלכאורה קשה דכיון שודאי כל אופנים אלו היו במשכן א"כ להוי פוצע לכו"ע בכל האופנים הנ"ל ולפי הנ"ל מיושב שמכיון שחייב עליהם משום מלאכה אחרת כל אחד לשיטתו להכי אינו פוצע וכן משמע בערוה"ש סי' שמ סעי' יז וז"ל "ולכל הפירושים ודאי שהיה במשכן כיון ששייך למלאכת אריגה":

[17] עיין פמ"ג א"א סי' שיז סוס"ק כ שהקשה שהרמב"ם בפ"י ה"ח כתב שהמתיר קליעת חבלים חייב משום תופר ולכך חילק בין חוט דק שהוא בוצע לבין חבל עבה שהוא משום מתיר