מקרא
בראשית פרק לח
(א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא אותו הזמן שנמכר יוסף למצרים בסבת עצת יהודה שאמר למכרו ולא אמר להשיבו ושכל את אביו, חל על יהודה פרי מעלליו והוליד שני בני מות ונשאר שכול משניהם[1] וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו כיון שראה צערו של אביו ובכיותיו לא היה יכול לסבול[2] וַיֵּט פרש מאת אחיו[3] עַד אל[4] אִישׁ עֲדֻלָּמִי מעדולם[5] וּשְׁמוֹ חִירָה:
(ב) וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ סוחר[6] שעשה את מסחרו עם ה - כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ גייר אותה ונשאה[7] וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:
(ד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אשתו אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן מלשון ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא א), מה יתאונן אדם חי (איכה ג לט), כמו בן אוני דרחל (לעיל לה יח)[10]:
(ה) וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה והטעם שקראתו שלה כי כאילו שכח אותה בעלה שהוא שם בלתי נאות מפני שיהודה אז - וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ בכזיב ותוחלתה נכזבה מראות פני אישה בעת לדתה והוא אם היה שם לא היה מסכים בקריאת שם בלתי נאות[11]:
(ו) וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר:
(ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כרעתו של אונן משחית זרעו שנאמר באונן וימת גם אותו כמיתתו של ער מיתתו של אונן ולמה היה ער משחית זרעו כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה[12] וַיְמִתֵהוּ יְקֹוָק:
(ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ כי כך היה מנהג הקדמונים קודם שניתנה תורה ליבם האח, ואחריו כל הקרוב אליו ממשפחתו, וכשניתנה תורה אסרה קצת הקרובים והתירה איסור אשת אח מפני היבום, ולא רצתה שידחה מפניו איסור אשת אחי האב וזולתם[13] וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ כאילו המת הוא אביו[14]:
(ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו:
(יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ התאבלי ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן כאשה חגורת שק על בעל נעוריה עד שיגדל שלה וייבם אותך, כי כן המנהג במתיבמת, כי היוצאת וחפצה להנשא לאיש זר לובשת בגדי אבל ימים מעט כפי המנהג, ומתנחמת ולובשת שנים, ותכס בצעיף ותתעלף עד שתנשא לאיש[16] עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי ויהיה חכם וישמור עצמו מעון גדול כזה[17] כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וכאשר יגדל וישמע למוסר אביו יתננה לו, וכאשר ראתה כי גדל שלה (פסוק יד) בעיניה, והוא עודנו נער בעיני אביו, כי אין לו עשר שנים, והיה אביו ממתין לו עוד, אז מיהרה תמר מרוב תאותה להוליד מזרע הקדש[18] וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ:
(יב) וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה היה לו להכניס את כלתו לביתו תחת אשתו כמו שעשה אברהם כאמרו ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ולכן נואשה תמר שיכניסה להיות עוד כלתו[19]וַיַּעַל עַל עם[20] גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה:
(יג) וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ בשעה שהיו גוזזים צאנם היו שמחים ועושים סעודות גדולות, כדכתיב באבשלום ובנבל, ובשעה שאדם שמח יצרו מתגבר עליו, ולכך בחרה לה בשעת גזיזת הצאן. ובדין עשתה, כי קודם מתן תורה כל הקרובים מייבמין, ואפילו אביו של מת, ומשלא ייבם שלה, היה על יהודה ליבם[21]:
(יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף התעטפה והסתירה פניה[22] וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם יש מפרשים בשער של פרשת דרכים שהכל עוברים ונראים לעינים דרך שם[23] ויש מפרשים כי שני מעיינות מים היו בדרך ויש להם כדמות פתח ומשם יעבור יהודה בשובו אל מקומו[24] אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה:
(טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה בגלל שישבה על אם. הדרך ולא הכיר אותה -[25] כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ כי כן דרך הזונות לשבת בפתח עינים מעולפת הצעיף, מכסה קצת השער וקצת הפנים, ומשקרות קצת העינים ושפתים, ומגלה הגרון והצואר, כי בעבור שתעיז פניה ותאמר לו ותחזיק בו ונשקה לו, תכסה קצת הפנים, ועוד בעבור שתזנינה גם עם הקרובים, מכסות פניהם, ובשובם לעיר לא יכירוה[26]:
(טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ אפשר לומר שביקש אותה שתכין עצמה שיבוא אליה לביתה שודאי לא היה בא אליה על אם הדרך כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי:
(יז) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ אז אסכים שתבוא אלי:
(יח) וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ טבעת שאתה חותם בה כי היה ליהודה חותם כצורת אריה וּפְתִילֶךָ צעיף שאתה מתכסה בו[27] או חגורה שאתה חגור בה[28] וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ:
נביא
ירמיה פרק ה
יא כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה נְאֻם יְקֹוָק ישראל לא הולכים בדרך יְקֹוָק .
יב כִּחֲשׁוּ בַּיְקֹוָק כחשו בהשגחת יְקֹוָק . וַיֹּאמְרוּ לֹא הוּא משגיח ומעניש וְלֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה:
יג וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ נבואות השקר יהיו כמו הרוח (שלא יתקיימו דבריהם). וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם כי יְקֹוָק לא דִּבֵּר איתם. כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם לכן כך יעשה להם (כַּרָעָה שאמר).
יד לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, יַעַן דַּבֶּרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בגלל הדיבורים הרעים שאמרתם (מכחישים השגחת יְקֹוָק , וחזקו פניהם מסלע מאנו לשוב) הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ דברי נבואתך, יהיו כמו אש שתאכל אותם. וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים וַאֲכָלָתַם העם יהיו "עצים" שהאש תשרוף.
טו הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְחָק בבל שיבואו מרחוק. בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְקֹוָק גּוֹי אֵיתָן הוּא עם חזק. גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא עוד מזמן, חזק הוא.גּוֹי לֹא תֵדַע לְשֹׁנוֹ וְלֹא תִשְׁמַע מַה יְדַבֵּר לא תבין את שְפָתּוֹ.
טז אַשְׁפָּתוֹ כְּקֶבֶר פָּתוּחַ נרתיק החיצים פתוח ומוכן לקרב, כמו הקבר הפתוח המוכן למת. כֻּלָּם גִּבּוֹרִים כל חַיָילָיו גיבורים.
יז וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ האוייב יאכל את הלחם והתבואה. יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ יהרגו את בניך ובנותיך. יֹאכַל צֹאנְךָ וּבְקָרֶךָ יֹאכַל גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ, יְרשֵׁשׁ עָרֵי מִבְצָרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה בֶּחָרֶב יעשה הערים הבצורות שאתה בוטח בחוזקם כשתבוא החרב עַנִיוֹת. (מלשון רָש עָנִי).
יח וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם יְקֹוָק לֹא אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה כִּלָיוֹן גמור.
יט וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ תַּחַת מֶה עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם ואם ישאלו אותך מדוע עשה יְקֹוָק לנו הרעה הזו? כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם כמו שאתם עזבתם את יְקֹוָק , ועבדתם ע"ז, כך, יְקֹוָק יעזוב אתכם, ותעבדו בגלות עמים אחרים (מידה כנגד מידה).
כ הַגִּידוּ זֹאת בְּבֵית יַעֲקֹב וְהַשְׁמִיעוּהָ בִיהוּדָה לֵאמֹר:
כא שִׁמְעוּ נָא זֹאת עַם סָכָל וְאֵין לֵב עם טיפש, בלי לב משכיל. עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ שאינם רואים ושומעים דברים פשוטים.
כב הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְקֹוָק אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ לא תפחדו אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם יְקֹוָק ששם את החול, להיות גבול לים. חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ חוק לעולם, שהים לא עובר את גבול החול. וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ, וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ גם אם המים גועשים וסוערים לא יוכלו להסיר גבול החול.
כג וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר לב שסר מדרך יְקֹוָק . וּמוֹרֶה מורד ביְקֹוָק . סָרוּ וַיֵּלֵכוּ לעבוד ע"ז.
כד וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ יְקֹוָק שומר את החוק, שבשבועות הקציר לא ירד גשם.
כה עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם: העווֹן גרם שלא ירדו הגשמים בעיתם.
כתובים
משלי פרק כג
(כט) לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי (מבזה את המשתכרים) למי צעקת אוי ויללת אבוי לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ למי יש מריבות ומי מדבר בלי שכל לְמִי פְּצָעִים חִנָּם למי יש פצעים בלי סיבה (שהשכור רב עם אנשים ועושים לו חבורות) לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם למי יש עינים אדומות מיין: (ל) לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן למתעכבים הרבה זמן לשתות יין לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ לבאים לחקור איך למזוג את היין שיהיה חזק וישתכרו: (לא) אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם אל תראה את היין שזה אדום ותחשוב שזה טוב בשבילך כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים כי מי שנותן עיניו בכוס לשתות יין כל הדרכים נראים לו ישרים: (לב) אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ ובסופו זה כמו נחש שנושך ולא מרגיש רק אח"כ גם ביין וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ וכנחש שעוקץ ואח"כ מרגיש כך השותה יין בתחילה לא מרגיש רק אח"כ ירבה נזקו: (לג) עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת העינים שלך יראו דברים זרים מחכמה וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת ולבך ידבר דברים הפוכים מהשכל הישר: (לד) וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם תהיה שוכב כמו ששוכבים בספינה כשיש רוח חזקה בים וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל וכמו שאתה שוכב בראש הספינה (שהחבלים של הספינה מגיעים לשם) שזה מפחיד ומבלבל דעתו: (לה) הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי (השיכור אומר) היכו אותי ולא נהייתי חולה הכו אותי ולא הרגשתי מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד מתי אקום משכרותי ואוכל לשתות עוד יין:
משלי פרק כד
(א) אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה אל תקנא בהצלחת "אנשי רעה" וְאַל תִּתְאָיו לִהְיוֹת אִתָּם ואל תתאוה להיות עם "אנשי רעה": (ב) כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם כי איך לגזול זה מחשבות לבם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה ושבר (איך לגזול) הם מדברים: (ג) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת בעבור החכמה יִבָנֶה בית האדם וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן ובעבור התבונה הבית יתבסס ויתקיים: (ד) וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ ובעבור הדעת ימלא הבית כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים בכל עושר יקר ונעים: (ה) גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז איש חכם עומד בחוזק ביראת ה' וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ ואיש שיש לו דעת זה מחזק כוחו ביראת ה': (ו) כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה כי על ידי הדעת תוכל להלחם בחכמה עמוקה נגד היצר הרע וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ והישועה במלחמה נגדו כשיתיעץ עם יועצים: (ז) רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת כמו אבן יקרה שקשה לקנות אותה כך לאויל נראית החכמה שא"א לקנותה בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ בשער המקום שהחכמים יושבים שם, לא הולך ללמוד שם: (ח) מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ אדם שחושב לעשות רע לאנשים לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ יקראו לו בעל מחשבות רעות שתתגלה מחשבתו:
משנת ההלכה
מלאכת הקוצר
א. אסור לרדות דבש מכוורת, דדומה לתולש. כיון שמקום גידול הדבש הוא בכוורת וחשבוהו חכמים כמחובר ודוקא אם דבוק לכוורת. אבל אם נתלשו חלות הדבש מערב שבת, מותר לרדותו כדי לאכול דבש הדבוק בו מסביב. ועיין במלאכת דש שאסור לרסק את החלות כדי להוציא הדבש (חיי אדם שם סעי' י ומ"ב סי' שכא ס"ק מז):
ב. מותר לילך על גבי עשבים, בין לחים בין יבשים, ואפילו אם הם ארוכים שמסתבכים בין אצבעותיו אע"ג שאפשר שיתלשו כיון שאינו מתכוין לתלוש אבל ללכת על עשבים ארוכים במהירות וכ"ש לרוץ אסור כיון שודאי שיתלשו (שו"ע סי' שלו סעי' ג ומ"ב ס"ק כד כה)
ג. בצלים וכל כיו"ב שהיו מונחים בעפר ונשתרשו שם אע"ג שהוא לא רצה בהשרשתם אסור לתלשם[29] (חיי אדם שם סעי' ד)
ד. אסור להריח בפרי שהוא מחובר, שמא יאכלנו. אבל מותר להריח בשושנים או כל מיני הפרחים[30] וכיוצא בו, כיון דאינן ראויין לאכילה רק להריח והרי יכול להריח בו במחובר, לא חיישינן שמא יתלוש (חיי אדם שם סעי' ח)
ה. אסור להשתמש באילן כלל, שמא יבא לתלוש ממנו בין אם הוא לקחת מה שמונח עליו או ליתן עליו דבר, ואפילו אם סל תלוי עליו, אסור ליקח דבר מן הסל, אא"כ הסל תלוי ביתד התקוע באילן, דזה נקרא צדי צדדין, שאז מותר ליקח מה שמונח בסל, אבל לא הסל עצמו. (חיי אדם שם סעי' ו) ולפיכך אין לשתמש בערסל התלוי באילן בשבת אבל אם תלוי ביתד הנעוץ בעץ מותר אמנם אם האילן מתנדנד ע"י השימוש אסור אף באופן זה[31]
ו. ולפיכך אסור להניח בערב שבת חפצים על גבי האילן כגון מגבת וכיו"ב מחשש שמא יטלם בשבת ודוקא דברים שרגילים ליטלם מיד לאחר השימוש מן האילן אבל דברים שדרכם להיות מונחים שם מותר (שו"ע סי' רעז סעי' ד ושמירת שבת כהלכתה פכ"ו ס"ק נ)
ז. אסור להשען על אילן, אם האילן מתנדנד על ידי נותוהשע. אבל אם אינו מתנדנד, מותר. ואדם שאינו בריא שמשום זה נשען על האילן בכל כוחו אף אם אינו מתנדנד האילן מחמתו אסור (מ"ב סי' שלו ס"ק ג)
ח. אסור לטפס על אילן ואפילו ענפים הסמוכים לקרקע אסור לטפס עליהם כיון שבמקום חיבורם גבוהים הם מג' טפחים מהקרקע אבל במקום חיבורם הרי הם נמוכים מג' טפחים מהקרקע וכן שרשי האילן הנמוכים למטה מג' טפחים מותר לישב או להשתמש בהם (שו"ע סי' שלו סעי' ב)
ט. ואם עלה באילן במזיד בשבת, אסור לירד עד מוצאי שבת, דקנסוהו חכמים. אבל בשוגג מותר לירד ומותר ליגע באילן, ובלבד שלא ינידנו (שו"ע שם סעי' א וחיי אדם שם סעי' ו):
[1] ספורנו
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רש"י
[4] ת"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"א
[7] ת"י ת"א
[8] דעת זקנים
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] ת"י ספורנו
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] שפתי חכמים
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
[17] חזקוני
[18] רמב"ן
[19] ספורנו
[20] חזקוני
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] ת"י אבע"ז
[23] רשב"ם
[24] אבע"ז
[25] רמב"ן
[26] רמב"ן
[27] רמב"ן
[28] רשב"ם ספורנו
[29] אם רוצה בהשרשתן התולש חייב אע"ג שכל הבצל מגולה ואין דרך גידולו בכך אבל אם נפלה עליהן מפולת ונתכסו האמהות של הבצלים והעלין מגולין כדרך גידולן ונשתרשו שם אפילו אינו רוצה בהשרשתן חייב כמו שאם היו נטועין בשדה חיי אדם שם ומ"ב שלו ס"ק נז בשם המג"א)
[30] ואפילו בפרחים שרגילים להשתמש לקישוט הבית שיש לחשוש שיתלשם לצורך כך מותר כיון שאין החשש אלא שמא יתלשם לאכילה (שמירת שבת כהלכתה פכ"ו סעי' כב)
[31] וכמש"כ במ"ב שם ס"ק סג
