מקרא
במדבר פרק כג
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם ותוכל לתת עיניך בם לרע אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה אל תתן את עיניך בכולם, כי אז לא תוכל לקללם, כיון שנאמר כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה[1] וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם:
(יד) וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים שצפו וראו הכנענים משם את ישראל וראו שמת אהרון נסתלק הענן ושמע הכנעני ושבה מהם שבי[2] אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן בלק[3] שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:
(טו) וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה מאת הקב"ה שיגיד לי מה לדבר[4]:
(טז) וַיִּקָּר יְקֹוָק אֶל בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר את המשל והמליצה הכתובים לקמן[5] בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר:
(יז) וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה דִּבֶּר יְקֹוָק:
(יח) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ משל שנאמר לו בנבואה[6] וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע באשר היה נצב ושקוע דעתו בקרבנו. ע"כ אמר קום לקראת דבר ה'[7] הַאֲזִינָה עָדַי אלי בְּנוֹ צִפֹּר:
(יט) לֹא אִישׁ אֵל אין דברי הקב"ה כדברי בני אנוש וִיכַזֵּב בני אנוש אומרים ומכזבים וּבֶן אָדָם וגם אינו כבני אדם וְיִתְנֶחָם שמחליטים דבר וחוזרים בהם הַהוּא אָמַר הקב"ה אמר שירבה העם הזה ככוכבי השמים לרוב ויירשו את ארץ כנען האם אפשר[8] ש - וְלֹא יַעֲשֶׂה ומה ש - דִבֶּר האפשר ש - וְלֹא יְקִימֶנָּה אם כן איך תוכל לומר וקבנו לי משם[9]:
(כ) הִנֵּה אתה שואלני מה דבר ה' בָרֵךְ לָקָחְתִּי קבלתי ממנו לברך אותם[10] וּבֵרֵךְ והוא כבר ברך[11] וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה ואני לא אשיב את ברכתו[12]:
(כא) לֹא הִבִּיט הקב"ה אָוֶן שקר וע"ז בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל וכעס שיעשו לפניו בְּיִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ ועל כן הוא עמם וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ מלשון רעות ואהבה שכינת הקב"ה בינהם[13]:
(כב) אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם ובזה הראה שבחר בהם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ כלומר כפלי כפלים כחו כפול משל ראם[14]:
(כג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב כיון שתרועת מלך בו ויש לו דבקות עם ה' יתברך לא יצטרכו למנחשים וקוסמים, ואינם מעונגים וקוסמים כמונו ולא שואלין אוב וידעוני. וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל אלא כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל מתוך ששכינה ביניהם אומרים להם הנביאים לעיקב ולישראל היום מה פעל וגזר הקב"ה לימים הבאים ואינם צריכים נחש וקסם:
(כד) הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא אתה היית סבור להשפילם, לא כן אלא יתנשאו ויתגברו כלביא וכאריה לֹא יִשְׁכַּב על המנוחה ועל הנחלה[15] עַד יֹאכַל טֶרֶף עד שיהרוגו יאכלו ויבערו אותן האומות שבעה עממים שהם מעכשיו טרף לשיניהם, כאמרו כי לחמנו הם[16] וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה ויירש את נכסיהם[17]:
(כה) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ:
(כו) וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה:
(כז) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם כי אולי יהיה אותו החלק מהם יותר ראוי לקללה[18]:
(כח) וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן:
(כט) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים:
(ל) וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם וַיַּעַל בלעם עצמו לבדו ללא שותפות בלק פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:
נביא
מלכים א פרק א
(טז) וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שזה היה מורה שבאה לבקש דבר, כי נשי המלך בבואן לחדרו כדרך נשים לא תשתחוינה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ:
(יז) וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי:
(יח) וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ לא אחשוד אותך שעברת על השבועה, והדבר נעשה בידיעתך:
(יט) וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא הביאה ראיה לדבריה, ואמרה שעשה משתה וקרא לכל בני המלך, ולשלמה לא קרא, ואם לא היתה המשתה בעבור דבר המלוכה, היה אם כן קורא גם לשלמה:
(כ) וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ ופן תחשוב שכולם בחרו בו ולא תוכל להם, לא כן הוא, כי - עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו ויקבלו מאמריך:
(כא) וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים נענשים כי מפני שידע אדניהו כי הממלכה עתידה להיות לשלמה ישתדל להמיתו כמו שהי' מבקש שאול להרוג את דוד לזאת הסבה:
(כב) וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת עִם הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא בָּא:
(כג) וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל אַפָּיו אָרְצָה:
(כד) וַיֹּאמֶר נָתָן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ האם - אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי:
(כה) כִּי יָרַד הַיּוֹם אל עין רוגל וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ:
(כו) וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא:
(כז) אִם מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא הוֹדַעְתָּ אֶת עבדיך עַבְדְּךָ מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו: ס
(כח) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר קִרְאוּ לִי לְבַת שָׁבַע כי נתרחקה מאצלו בבוא נתן, שלא ירגיש המלך שבאת בעצתו, לזה צוה לקרותה אליו וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
(כט) וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי יְקֹוָק אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה:
(ל) כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה להמליכו מיד בחיי:
כתובים
איוב פרק טו
(לא) אַל יַאֲמֵן בשו בַּשָּׁיו נִתְעָה כִּי שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ הוא לא יאמין שלא יהיה קיום לעושרו והכל שווא הבל וטעות וכל תמורתו - יגיעו הוא לשווא: (לב) בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא לפני שיגיע יומו הם יגמרו וימלאו שימות בלא זמנו וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה וכפתו - ענפיו שמסוככים עליו לא יהיו רעננים כדי להגן עליו או שכפתו הכוונה לענפי זרעו שלא יתקיימו ולא יהיו רעננים: (לג) יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ יִכָּרֵת בסרו - פרי קטן שלא התבשל כמו שכורתים גפן וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ ויושלכו הפרחים הקטנים כמו זיתים שנופלים מהעץ וממשיל את הבוסר והניצנים לילדיו שלא יגדלו ולא יהיו לאנשים: (לד) כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד החברה של החנפים יהיו לגלמודים ויכרתו וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד ואש תאכל את בתיהם שמלאים בשוחד: (לה) הָרֹה עָמָל וְיָלֹד אָוֶןלרשעים יש הריון של עמל שעושים רעות לכן ילדו וירויחו מרעתם און שזה ריק ובלי קיום וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָה ומה שהכינו בבטנם לתאותם יהפך להם וירמה אותם שלא יצליחו במחשבתם להוציאה לפועל: ס
איוב פרק טז
מענה איוב:
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת כבר שמעתי דיבוריכם כמו שלכם הרבה מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם ואתם כולכם מנחמים לרוח ואין בניחומכם אמת: (ג) הֲקֵץ לְדִבְרֵי רוּחַ מספיק לי לשמוע את דברי הרוח שלכם אוֹ מַה יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה או מה מחזק אתכם ומכריח אתכם להשיב לי על טענותי דברים כאלו: (ד) גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי גם אני הייתי מתנהג ומדבר כמותכם אם הייתי במצבכם אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי ואתם במצבי אחבירה - הרבה דיבורים ואנוד לכם עם ראשי: (ה) אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ פִי אני הייתי מחזק אתכם בדיבורי וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ והייתי נד לכם ומנחם אתכם ומונע את כאבכם בתנחומי: (ו) אִם אֲדַבְּרָה לֹא יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי וְאַחְדְּלָה מַה מִנִּי יַהֲלֹךְ אבל אני בין אם אדבר ובין אם אחדל ואשתוק לא יתמעטו כאבי ולא ילכו ממני כאבי: (ז) אַךְ עַתָּה הֶלְאָנִי עייפו אותי הדיבורים איתכם הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי ואחרי שאת כל עדתי - חברי הנאמנים לי עשיתם שממה שהם מורשעים על ידי דיבוריכם: (ח) וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד הָיָה מצבי שאני מקומט ומלא פצעים ויסורים הוא לעדות בי שאני רשע וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה וגם כחשות גופי שיש בי רזון מרוב חוליי גם מעיד בפני על רשעותי: (ט) אַפּוֹ טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו כעסו של ה' טרף אותי ושונא אותי ורוצה להרע לי וחורק עלי בשיניו לדרך שנאה שרוצה להזיק לי צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי כמו צר אויב מחדד ומלטש את עיניו עלי כדי לעשות לי צרות: (י) פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם בְּחֶרְפָּה פתחו את פיהם עלי לדבר בגנותי והכו את לחיי בחרפה הִכּוּ לְחָיָי יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן כולכם מתאספים עלי להרע לי:
משנת ההלכה
מצוות מעשיות לזמן הזה מתוך תרי"ג המצוות
שש מצוות תמידיות
מצוות אהבת ה'
א. דרך האוהב להאהיב אחרים ולכן בכלל המצוה להאהיב את הקב"ה על אחרים ולקרוא לבני האדם כולם להאמין בו ולעובדו, כאברהם אבינו[19] שעשה כך מרוב אהבתו את ה'[20]. וצריך אדם להתנהג באופן שה' יהיה מתאהב על ידו, שיהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות, שהבריות יאמרו עליו: אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה[21].
ב. אסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבהכ"נ, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום[22]. וכשאומר ואהבת את ד' וגו' יראה להכניס אהבת הש"י בלבו שלא יהיה כדובר שקר ח"ו.
ג. ואפילו בשעת העבירה והכעס ישיב אל לבו אהבת האל[23] ולא יהיה רגע אחד ביום ובלילה בהקיצו שלא יהיא זוכר אהבת אדוניו בלבו[24].
ד. בכלל האהבה היתירה שנצטוינו בה שאפילו בעת שיהיה בצרה לו יודה וישבח בשמחה[25].
ה. לימוד התורה וקיום כל מצוות ה' צריך להעשות מתוך אהבה[26] ולא ע"מ לקבל כבוד בעולם הזה [27]או שכר בעולם הבא[28] ולא ע"מ להנצל מעונש בעוה"ז ובעוה"ב[29]
ו. יאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', כאילו הוא חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מהאהבה בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, ויתירה מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהבו וישגה בה תמיד[30], ויהיה לבו ריק מאהבת העולם ופנוי מתאוותיו[31] ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה[32], וישים כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת השי"ת, ויערוך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם מעושר ובנים וכבוד וממשלה הכל כאין ואפס ותוהו כנגד אהבתו יתברך[33]. וידוע וברור שרק כך תתקשר אהבת הקב"ה בלבו[34].
[1] ספורנו
[2] שפתי כהן
[3] העמק דבר
[4] רש"י
[5] העמק דבר
[6] ת"א ת"י
[7] העמק דבר
[8] ת"י
[9] רבינו בחיי
[10] רש"י
[11] ספורנו
[12] רש"י
[13] ת"א רמב"ן
[14] חזקוני
[15] ת"א
[16] ספורנו
[17] ת"א
[18] ספורנו
[23] והוא שאמרו: משנה ברכות נד א ואהבת וגו' בכל לבבך, בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע פהמ"ש להרמב"ם שם. ועי' שמונה פרקים להרמב"ם פ"ה
[24] חינוך תיח החינוך תיח, עי"ש ובהקדמתו שזו מן המצוות התמידיות, והובא בבאור הלכה להמ"ב ריש סי' א, וכ"כ בס' חרדים מ"ע התלויות בלב אות ג, וכ"נ משאלתות שאילתא קא
[25] רמב"ם ברכות פ"י ה"ג, ולכן חייב אדם לברך על הרעה בשמחה ובלב שלם כשם שמברך על הטובה, שנאמר ואהבת את ה' אלהיך וגו' ובכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד משנה ברכות נד א, וגמ' שם ס ב, ורש"י
[27] נדרים סב. שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם אשנה שיקראוני רבי אשנן שאהיה זקן ויושב בישיבה, אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא ונלמד מהפסוק בדברים ל כ, וכ"ה בספרי סו"פ עקב
[28] רמב"ם תשובה פ"י ה, וכמו שנאמר אבות פ"א מ"ג אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס -סמ"ג מ"ע ג, ובאברבנאל שהובא במהרש"א עבודה זרה י"ט ובשל"ה עשרה מאמרות סוף מאמר ג כתוב ש"ע"מ לקבל פרס" היינו שכר בעוה"ז, ולא קאי אעוה"ב, ועי"ש תויו"ט ותוס' חדשים
אמר דרך משל: כי חולת אהבה אני - שה"ש ב ה, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה - רמב"ם תשובה שם ה"ג. ועיין בראב"ד תשובה פ"י ו שהשיג ששגיון היינו שיר או אי שימת לב, ועיין כס"מ, ובחרדים פ"א ו שפי' שבתוקף אהבתו ישיר שיר.
[34] רמב"ם וחוה"ל שם. וכתב חוה"ל שער אהבת ה' פרק א -שע"י אהבה זו לא יהיה לנפשו שום עסק ומחשבה חוץ מעבודתו ולא יפעיל שום אבר מלבד רצון ה', ולשונו רק תשבחו ותודה לו, ואם ייטיב יודה לו, ואם יענהו יסבול וכמו שנאמר (דברים ה ו) "ואהבת וכו' בכל לבבך ובכל נפשך", ובאיוב (יג טו) "הן יקטלני לו איחל", וראה שבת פח: צרור המור וכו', וראה לקמן
