לימוד יומי

מקרא

שמות פרק יח

(א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה נחלקו בו רבותינו (זבחים קטז, א), יש אומרים יתרו קודם מתן תורה בא, כסדר הפרשה, ויש אומרים אחר מתן תורה בא, מדכתיב (פסוק ה) אשר הוא חונה שם הר האלהים, ועוד, שאמר לו משה מיד בבואו אליו, והודעתי את חוקי האלהים ואת תורתיו (פסוק טז) ועוד ראיות אחרות ופשוטו של מקרא שקודם מתן תורה בא מכך שלא הוזכר ששמא את מתן תורה שנאמר עליו "הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו" אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה הנפלאות שעשה למשה, שעשה עמו חסד וטובה שיבא אל פרעה תמיד ולא יפחד ממנו ויביא עליו המכות עד שיצאו ממצרים הוא והעם עמו, והוא כמלך עליהם[1] וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כל האותות והמופתים, והיד הגדולה אשר עשה הקב"ה לישראל על ידי משה[2] כִּי הוֹצִיא יְקֹוָק הזכיר תחלה "אלהים", השם שהיה יתרו יודע מלפנים, ו"כי הוציא ה"', בשמו הגדול שנודע עתה על ידי משה, שבו נעשו האותות[3] אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:

(ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ בעבור שהזכיר הכתוב (לעיל ד כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו וישב ארצה מצרים, הוצרך לומר כאן שהיתה בבית אביה, כי משה שלחה שם[4]:

(ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה:

(ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה כי בלידת אליעזר כבר מת אותו מלך מצרים שהיה רודף את משה, כאמרו ויהי בימים ההם. וימת מלך מצרים, ואז בטח להיות נמלט מחרב פרעה, כי עד מותו לא היה משה בטוח מחרבו בכל מקום שיהיה נודע אצל פרעה, כענין אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך והשביע את הממלכה ואת הגוי[5]:

(ה) וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אף אנו יודעין שבמדבר היה אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תוהו לשמוע דברי תורה[6] אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים:

(ו) וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה על ידי שליח[7] אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ להתגייר ואם לא תקבל אותי בזכות עצמי קבל אותי בזכות -[8] וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ והקדים להודיעו דרך מוסר למען יוכל להכין מקום לשבתם, כאמרם ז"ל (נדה פרק כל היד) אל תכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חבירך:

(ז) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מתוך ענני הכבוד[9] לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ לימד ענוותנותו של משה, שאעפ"י שהוא מלך לא נתייהר אלא השתחווה לחותנו, ונהג בעצמו דרך ענוה וסיפר לו כל המאורע[10] וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה הידוע, שהוא אהלו של משה[11]:

(ח) וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה צרה שילאה אדם לסבלה או להגידה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ רדיפת מצרים בים. וביאת עמלק ורעב הקהל וצמאו[12] וַיַּצִּלֵם יְקֹוָק:

(ט) וַיִּחַדְּ וישמח מלשון חדוה יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְיִשְׂרָאֵל שנתן להם המן והבאר ו -[13] אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם:

(י) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְקֹוָק אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם משה ואהרון והעם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה כי עשה עמכם נס גדול שלא הרגו אתכם פרעה ועמו, כי באו בעבורכם עליהם מכות גדולות בארצם והיה הנס הזה גדול במשה, על כן הזכירו לנכח בכלל, ואמר "אתכם", אתה והעם ועוד נס אחר אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם שהיו הם במצרים ויצאו משם לחירות עולם[14]:

(יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כשראיתי שדן את מצרים מדה כנגד מדה כִּי גָדוֹל יְקֹוָק מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם כי הציל את העם באותו הדבר עצמו אשר זדו המצרים עליהם של ישראל, כמו כי יזיד איש על רעהו. וזה היה שהרג בכוריהם כמו שהרגו המצרים כל הבן הילוד לישראל, והטביעם בים כדרך שהטביעו הם הבנים ביאור, והרג את הבכורות כנגד בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו והקשה את לבם אחרי שלא שמעו ברצונם. ובזה הורה גדולתו על כל האלהים כי לא חשבה שום אומה שיוכל שום אל מאלהיהם שרי מעלה לשלם מדה כנגד מדה בכל דבר, אבל חשבו שיוכל בדבר אחד מיוחד לו בלבד[15]:

(יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים קרבן שלמים[16] לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אבל משה לא היה צריך לבא כי האהל שלו הוא ובאו שם כולם לכבוד יתרו חמיו[17] לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים לפני משכן האלהים והוא עמוד הענן ועמוד האש ששם משכן האלהים. וסעודה זו עשאוה לכבוד יתרו שנתגייר במילה וטבילה במים כדין הגר הבא לחסות תחת כנפי השכינה[18]:

נביא

שופטים פרק כ

(ג) וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי בִנְיָמִן כִּי עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּה וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבְּרוּ אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת:

(ד) וַיַּעַן הָאִישׁ הַלֵּוִי אִישׁ הבעל של הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה וַיֹּאמַר הַגִּבְעָתָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן בָּאתִי אֲנִי וּפִילַגְשִׁי לָלוּן:

(ה) וַיָּקֻמוּ עָלַי בגללי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג ברור היה אצלו אם לא היה מניחם לעשות בו הנבלה הזאת טרם נתפייסו בפילגשו, היו הורגים אותו וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת:

(ו) וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶהָ וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל שְׂדֵה נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל כִּי עָשׂוּ זִמָּה וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל:

(ז) הִנֵּה כֻלְּכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הלא כולכם עם קדוש, ורע עליכם המעשה, לזאת - הָבוּ לָכֶם דָּבָר וְעֵצָה הֲלֹם כי הדבר נוגע לכם בכלל:

(ח) וַיָּקָם כָּל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד לֵאמֹר לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ וְלֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ עד שנפתור את הענין הזה:

(ט) וְעַתָּה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה עָלֶיהָ בעבורה לבער החטאים מקרבה בְּגוֹרָל נעשה גורל מי יילחם ומי יילך לביתו לדאוג לצידה עבור העם הנלחמים:

(י) וְלָקַחְנוּ ע"י הגורל עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵאָה לָאֶלֶף וְאֶלֶף לָרְבָבָה לָקַחַת צֵדָה לָעָם ויתר תשעת החלקים ייצאו למלחמה לַעֲשׂוֹת לְבוֹאָם בבואם לְגֶבַע בִּנְיָמִן לשלם להם גמול כְּכָל הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל:

(יא) וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים בהסכמה כאחד: פ

(יב) וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל משפחות שִׁבְטֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר מָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם:

(יג) וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא אָבוּ בְּנֵי בִנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(יד) וַיֵּאָסְפוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הֶעָרִים הַגִּבְעָתָה לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(טו) וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מֵהֶעָרִים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר:

(טז) מִכֹּל הָעָם הַזֶּה של בני בנימין שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר כלומר אטום יַד יְמִינוֹ ולכן השתמשו ביד שמאל כלומר היו שמאליים כָּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה חוט השער וְלֹא יַחֲטִא: פ

(יז) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ והכינו עצמם למלחמה שמו ראשי צבאות לְבַד מִבִּנְיָמִן אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב כָּל זֶה אִישׁ מִלְחָמָה ולא חזר אף אחד מהם לביתם גם לא שבו כל הירא ורך הלבב וכו':

(יח) וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית של ה - אֵל כלומר משכן שילה וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים באורים ותומים וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֹּאמֶר יְקֹוָק יְהוּדָה בַתְּחִלָּה אמנם לא שאלו אם ינצחו אם לאו:

(יט) וַיָּקוּמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר וַיַּחֲנוּ עַל הַגִּבְעָה: פ

כתובים

תהלים פרק פא

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית כלי שיר הבא ממקום ששמו גת לְאָסָף: (ב) הַרְנִינוּ בפה לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ בשופר בראש השנה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: (ג) שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל בכל מיני כלי זמר ושיר: (ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ בתחילת החודש בעת חידוש הלבנה שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה בזמן הקבוע המיועד להיות לְיוֹם חַגֵּנוּ: (ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא לתקוע ביום הזה והוא יום ה- מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: (ו) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹשבר"ה יצא יוסף מבית האסורים בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע שהמלאך גבריאל בא ולמדו שבעים לשון: (ז) הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ בר"ה בטלה העבודה מאבותינו במצרים כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה שהפסיקו את העבדות לבשל קדירות לאדוניהם: (ח) בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם את הקריאה של בנ"י בעת צרה השמיעו בלחש, אבל הקב"ה ענה בקול רעם ובפרהסיא אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה אפילו שהיה ידוע כי בנ"י יבחנו את הקב"ה במי מריבה סֶלָה: (ט) שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי אם בנ"י ישראל ישמעו להקב"ה: (י) ו- לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר: (יא) אזי אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ תוכל לשאול ממני כל חפצך ותאוותיך ואמלאם: (יב) אבל וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה רצה לִי: (יג) וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם אשלחם מארצם ללכת בגולה יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם כפי עצתם הרעה לעצמם: (יד) ואילו לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ: (טו) אזי כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ חיש מהר הייתי מכניע את האויבים וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי:

משנת ההלכה

לכבוד ט"ו בשבט הקרב ובא נעסוק בס"ד בדיני כשרות הקשורים לבדיקת המאכלים מהימצאות תולעים

בדיקה מתולעים

א. כמבואר לעיל אסרה התורה את אכילת התולעים והשרצים והאוכלם יכול לעבור בחמישה או ששה לאוים[19]

ב. אמנם תולעים שאינם נראים לעין אלא בעזרת עזרי ראיה כגון זכוכית מגדלת וכיו"ב אין בהם איסור שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ולא נאסרו אלא דברים הנראים בראיה טבעית[20](ערוך השולחן יו"ד סי' פד סעי' לו)

ג. שרצים שאינם ניכרים אלא בעקבות הקורים אותם הם יוצרים (כעש הקמח) אינם אסורים[21]

ד. קושי בראיה הנובע מחמת רקע הדבר שעליו מונח השרץ או משום צורת השרץ או מחמת חוסר מומחיות המתבונן אינו מתיר את השרץ באכילה[22]

ה. ביצי תולעים ושרצים דינם כשרצים עצמם[23]

ו. ישנם כמה מיני אוכלים שנגיעותם בתולעים גבוהה ושכיחה וחייב לבדקם[24] לדוגמא נמנו להלן מאכלים שמצויים בכל מטבח ולרוב אין הקפדה לבודקם כראוי בימים הקרובים יבוארו מאכלים נוספים בחלוקה לתבלינים, ירקות, פירות, ופירות ט"ו בשבט

ז. אורז: כיון שיושב לפעמים זמן רב על המדפים מצויים בו תולעים ולפיכך רצוי לקנות אורז מאיכות טובה שארוז היטב ובמקום שיש בו יש תנועת קונים סדירה כמו כן רצוי לבדוק כשקונים שאין בתחתית האריזה אבקה או קורים שזה סימן למציאות חרקים ובודקים את האורז ע"י פיזור על משטח בהיר במקום שיש בו תאורה טובה ואחרי שנבדק ולא נמצאו חרקים יש לשוטפו במסננת תחת זרם מים באם האורז נגוע בחרקים אפשר להציפו במים ביחס של פי שנים מים מהאורז ובתוספת שתי כפות מלח לליטר מים ואחרי ערבוב החרקים והגרגרים הנגועים צפים על המים

ח. אפונת גינה טריה: יש לפתוח את התרמילים ולחפש סימני חדירה או מראה משונה ולאחר מכן מורידים את האפונים ובודקים מכל צידיהם שימורי אפונה מטיב מעולה אינם צריכים בדיקה ומכל מקום כדאי לעיין אם אין גוף זר

ט. בצל יבש: בעל קליפה כמושה כהה או שנבטו בו עלים ירוקים או שהוא רך ואין גלדיו מהודקים צריך לקלפו לוחפש אחר גרגירים לבנים ולהתבונן אם הם זזים

י. בצל ירוק: חסה: נענע: בגידול רגיל נגוע מאד וכמעט אי אפשר לבדקו

יא. ברוקלי: בגידול רגיל עדיף להשתמש רק בקלחים וצריך להשרותו זמן מה בחומר ניקוי ואח"כ לשוטפו בזרם מים חזק

יב. גרנולה: אם אינו טרי או שיש אבקה או קורים שכיח בו נגיעות ויש לפזרו על משטח בהיר ולבדקו

יג. חומוס: צריך בדיקה באופן כללי שאין בו פירורים או קורים ואח"כ צריך להשרותו או לבשלו[25] כדי שיתנפחו הגרגרים ולחפש נקבים או כתמים שחורים נמצאו שלוש נגועים בחבילה צריך לבדוק את כולם אחד אחד

יד. בגידול רגיל נגועה מאד ובדיקתה קשה מאד ולכך מן הראוי שלא לקנותה

טו. כרוב לבן: מגידול רגיל מסירים את העלים החיצוניים חותכים את הכרוב לרבעים ואז מפרידים את העלים ומשרים בנוזל ניקוי מספר דקות ואח"כ מוציאים ושוטפים כל עלה תחת זרם מים ואח"כ בודקים כל עלה כנגד מקור אור כל צללית כהה יש להסירה

טז. עדשים: יש לפזרם על משטח בהיר במקום מואר היטב ואח"כ לשוטפם היטב, בעדשים חומים יש להמיס 300 גרם מלח בליטר מים ולשפוך את העדשים לפנים ולערב היטב והעולה למעלה הרי הוא נגוע והשאר מותר

יז. עלי גפן: ראו להשתמש בעלים צעירים וחלקים וצריך להשרותם בנוזל ניקוי מספר דקות ולשפשפם היטב כמו כן אפשר להקפיאם ל48 שעות ואז לשוטפם היטב

יח. פטריות: בודקים שלושה ע"י תלישת ראש הפטריה ובודקיים שאין נקבים קטנים אח"כ בודקים את האזור החום בתחתית הראש לראות שאינו ממוסמס ומחלקים את הראש למספר פרוסות וכן את הרגל ובודקים שאין נקבים קטנים[26]

יט. פלפל טרי: חוצים לאורכו ומוציאים את הגבעול והגרעינים ובודקים שאין שם זוחלים ויש שמשרים לאחר מכן בנוזל ניקוי למספר דקות

כ. צימוקים: יש לבדוק שאין הצטברות של פירורים כהים על גבי הצימוקים ובדפנות האריזה ואח"כ שוטחים אותם ובודקים את פניהם לראות שאין דבוקים עליהם חרקים בצימוקים כהים רצוי להשרות במים פושרים זמן מה ולערבב ואם יש תולעים הם יצופו על פני המים

כא. שעועית יבשה לבנה: יש להשרות או לבשל עד שהקליפה נהיית שקופה ולחפש נקבים או כתמים שחורים שאינם מתקלפים ע"י הצפורן

כב. שעועית חומה יבשה: יש לבדוק שאין נקבים או כתמים לבנים וי"א שרצוי לחצות כל שעועית ולבדקה

[1] רמב"ן

[2] פי' ר' יוסף בכור שור

[3] אבע"ז

[4] רמב"ן

[5] ספורנו

[6] רש"י

[7] רש"י

[8] ת"י

[9] ת"י

[10] פי' ר' יוסף בכור שור

[11] חזקוני

[12] אבע"ז

[13] ת"י

[14] רמב"ן

[15] ת"א ת"י ספורנו

[16] אבע"ז

[17] חזקוני

[18] רבינו בחיי

[19] שרץ הארץ חמישה ושרץ העוף ששה

[20] וז"ל בשו"ת יחווה דעת ח"ו סי' מז "הדבר ברור שכל מה שאסרה תורה בדברים התלויים בבדיקה על ידי ראיה, אינם אלא על ידי ראיה טבעית, כי האדם יראה לעינים, ולמראה עיניו ישפוט, אבל לא על ידי ראיה במיקרוסקופ וזכוכית מגדלת. ולכן תולעים שאינם נראים לעין כלל, אין בהם שום איסור, אע"פ שנראים הם ע"י זכוכית מגדלת ומיקרוסקופ. וכן מתבאר בספר חכמת אדם בבינת אדם (כלל לח סימן מט), שהביא מה שכתב בספר הברית, שנתברר ע"י חכמי המחקר שאי אפשר ליין להיות חומץ עד שירום תולעים, והמסתכל במיקרוסקופ יראה שהחומץ מלא תולעים רוחשים, ולכן אסור לאכול מהחומץ אפילו על ידי סינון, אלא צריך להרתיחו תחלה, ואחר כך יסננהו דרך בגד דק מאד. וכתב על זה החכמת אדם, שבודאי אין מקום לאסור כל חומץ מטעם תולעים, שהרי נאמר בנזיר חומץ יין לא ישתה, הא לאחרים מותר, וברות נאמר וטבלת פתך בחומץ, וכי הכתוב יסתום כל כך באיסור לאו, ולא יפרש שזהו דרך בישול והרתחה תחלה, ואם באנו לחוש שהחומץ יש בו תולעים בכח, (ולא בפועל), אם כן גם ביצים לא נאכל, שהרי כתב בספר הברית, שבקשר הביצה נראה אפרוח על ידי מיקרוסקופ, אלא ודאי שלא אסרה תורה מה שבכח אלא מה שיצא לפועל ונראה לעין. ורק כוונת ספר הברית לאסור חומץ כזה שכאשר מסתכלים בו נגד השמש נראים בו תולעים, וכמו שכתב בבית יוסף סימן פד בבדק הבית בשם רבינו ירוחם וכו'. ע"ש. וכן כתב בספר מאורי אור (חלק קן טהור חולין נח: דף פח ע"א), שאותם רמשים קטנים מאד שאינם נראים אלא על ידי מיקרוסקופ בחומץ ובקמח, לא חששו להם חכמים כלל, ורק באותם הנראים לעין יש לחוש בהם משום איסור תולעים אף על פי שהם קטנים מאד. ע"ש. וכן פסק הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין בספר ערוך השלחן (סימן פד סעיף לו). ע"ש. וכן כתב הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת (תנינא, בקונטרס אחרון סימן נג), שבדיקה בזכוכית מגדלת דהיינו מיקרוסקופ לא מעלה ולא מורידה מצד ההלכה, שהרי ידוע מה שאומרים חוקרים מומחים שאם נסתכל במים במיקרוסקופ נראה בכל מים אפילו מסוננים תולעים רוחשים, וממה שאין אנו משגיחים בזה, מוכח שבדיקה בכלי זה אין לחוש לה אפילו לחומרא".

[21] ספר הכשרות פי"ג הערה ו ובענין כנימות עיין שמירת שבת כהלכתה פ"ג הערה קה בשם הגרש"ז אוירבאך וז"ל "לכאורה י"ל שאם א"א שיגיעו למצב כזה שיהיה אפשר להבחין בחיותן וברחישתן לא שייך כלל לכנותם בשם שרץ השורץ וכו' ורק לאחר זמן חזר ואמר הגרשז"א שנודע לו מבאי ביתו של החזו"א זצ"ל שחשש בזה לאיסור תולעים וגם נודע לו כי לפני שהכנימות מתכסות בקליפת המגן גם בעין רגילה יכולים להרגיש קצת ברחישתן"

[22] עיין בספר בדיקת המזון כהלכתה עמ' 102 ועיין שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קכד

[23] אמנם בנתערבו באחרים בטלים ברוב דאין להם דין בריה (שו"ת מחזה אליהו סי' צה)

[24] כיון שהדברים תלויים לפי אקלים המקום וצורות הגידול לא כתבתי אלא את הדברים השכיחים ברוב המקומות ע"פ ספרי אחרוני זמננו שנכתבו בענין זה ושאר מיני מאכלים יש לברר כל דבר לפי מקומו וצורת גידולו

[25] י"א שצריך להשרותו שמונה שעות או לבשלו בכמות של פי שלוש מים מהחומוס עד לרתיחה ואז להשאירו מכוסה למשך שעתיים

[26] החלל שבמרכז רגל הפטריה אינו סימן לנגיעות אלא כך דרך הגידול הטבעי