מקרא
ויקרא פרק א
(א) וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה תמיד מתוך הענן, כאשר עשה בהר סיני, כאמרו ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן כי לא יכנס שם לעולם בלי רשות וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר וזה היה ביום שכילה משה את הקמת המשכן, שאז ירד הכבוד לקדש את המקום ומשרתיו, כאמרו ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, וקדשתי את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו וכן עשה במקדש שלמה כאמרו ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן, כי מלא כבוד ה' את בית ה':
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לצוות אותם את כללות מצות כל קרבן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם את פרטיה של המצוה איך יעשו וממה יקריבו[1] אָדָם כִּי יַקְרִיב כשיתנדב ויקדיש קרבן, שאינו חובה בשביל חטא[2] מִכֶּם קָרְבָּן לַיקֹוָק מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן ולא מן החיה[3] תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:
(ג) אִם עֹלָה התנדב להביא את קָרְבָּנוֹ והתנדב להביא מִן הַבָּקָר יכול להביא רק זָכָר ולא נקיבה כלומר פר ולא פרה ויכול להביא גדול או קטן אחר שמונת ימים[4] תָּמִים ללא מום יַקְרִיבֶנּוּ כלומר יקדישנו ויאמר זה עולה לה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ שלא יאמר לכהן, קח בהמה שבבית ועשה אותה קרבן, שאין זה דרך כבוד של מעלה, אלא הוא בעצמו יטפל בה להביאה[5] לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק אז יהיה לו לרצון. אבל בחולה ובעל מום כתיב הירצך או הישא פניך. וכן ומנחה לא ארצה מידכם[6]:
(ד) וְסָמַךְ יָדוֹ שלו ולא של שליח כלומר שלא יסמוך עך ידי שליח אבל צריך לסמוך בשתי ידיו עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ חטאו כאלו העון רצוי לפני השם, לא יחר אפו בו עוד[7] לְכַפֵּר עָלָיו על עבירת עשה שעבר או אל לאו הניתק לעשה[8]:
(ה) וְשָׁחַט אפילו מי שאינו כהן אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְקֹוָק בצפון המזבח כמו שמפורש להלן בקרבן הצאן וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם כלומר יקבלו את הדם בכלי שרת ויוליכוהו למזבח והם עבודות "קבלה" ו"הולכה" וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב קיבלו רבותינו שיהיה בזריקה סביב, שהם שתי מתנות שהן אקבע וכך היה נעשה היה עומד על רצפת העזרה וזורק מהכלי שבו קיבל את הדם על הזוית = הפינה המזרחית צפונית של המזבח והדם מתפשט על קיר מזרח וקיר צפון ואח"כ זורק על הפינה המערבית דרומית והדם מתפשט לקיר מערב ודרום נמצא שיש דם על המזבח סביב בשתי מתנות נתינות מים שהם ארבע כלומר על ארבע קירות המזבח וזריקה זו חייבת להיות למטה מחוט הסיקרא בחלקו התחתון של המזבח[9] אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד ולא מזבח שבתוך אהל מועד[10]:
(ו) וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ חוזר על בעליו של הקבן שהפשט ונתוח כשרים בזר שאינו כהן[11]:
(ז) וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ אין זה הסדר, אלא קודם ערכו הכהנים המערכה ונתנו אש על המזבח ואחרי כן נתחו העולה[12] דבור זה היה לו צורך בעת המסעות, שאז כבו את האש בהכרח. ואם קרה שחנו אחר חצות היום שכבר עבר זמן התמיד ובא לידו עולת נדבה היה צריך להבעיר אש המערכה בשבילה[13] או שדבור זה מתייחס לעולת התמיד שמצוה שיהיו עצים ערוכים מכבר על האש[14] וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ אמר לשון רבים ונתנו, וערכו, כי בכל מצות הכהונה יאמר כן, בעבור שהכהנים רבים יאספו בבית השם לעשות העולה, וברב עם הדרת מלך אבל איננו עכוב, שהרי לימד למטה (פסוק יב) וערך הכהן אותם:
(ח) וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ של העולה וְאֶת הַפָּדֶר החלבים שהם שומנים מסוימים בבהמה ושם אותו על הראש במקום בו נשחטה הבהמה לכסות את מקום השחיטה המלוכלך בדם והא דרך כבוד[15] עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ היא הקטרת הנתחים אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ:
(ט) וְקִרְבּוֹ כלומר אברי העיכול הפנימיים[16] וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם זה נעשה לפני העריכה אחרי הפשטה וניתוח וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל לרבות עצמות וגידים קרניים וטלפים וצמר שבראש הכבשים ושער שבזקן התישים בזמן שהם מחוברים[17] הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיקֹוָק: ס
(י) וְאִם מִן הַצֹּאן התנדב את קָרְבָּנוֹ מִן הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ וכל דינה כדין עולת בקר, לכך קצר בה ולא הזכיר בה "וסמך" "ונרצה", והוסיף בה (פסוק יא) "צפונה לפני ה"' ללמד על "לפני ה"' דבן בקר שהוא בצפון, וכתיב כאן (פסוק יב) "וערך הכהן" ללמד שדי בכהן אחד[18]:
(יא) וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ צד הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְקֹוָק וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
(יב) וְנִתַּח אֹתוֹ לִנְתָחָיו וְאֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ וְעָרַךְ הַכֹּהֵן אֹתָם עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ:
(יג) וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק: פ
(יד) וְאִם מִן הָעוֹף התנדב עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַיקֹוָק וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים גדולים דוקא אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה קטנים דוקא אֶת קָרְבָּנוֹ:
(טו) וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ הקרבה זו היא העלאה, שמעלה אותו למזבח כדי למולקו וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ חותך את מפרקתו של העוף בצפורן הכהן וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ כלומר מועך וכאילו סוחט את דם הגוף והראש עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ בקרן דרומית מערבית:
(טז) וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ הזפק יחד עם הושק הקורקבן והמעי הדק בְּנֹצָתָהּ עם העור והנוצה שמול הזפק וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ הוא כינוי לכבש שנמצא סמוך – אצל המזבח קֵדְמָה בצד מזרח מימין הכבשאֶל מְקוֹם שזורקים את הַדָּשֶׁן כלומר האפר שנשאר מהקרבנות:
(יז) וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו כלומר במקום כנפיו - בגבו לֹא יַבְדִּיל כלומר לא יחצה אותו לשניים אלא רק יפתח אותו מגבו וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק: ס
נביא
ישעיהו פרק לח
טו. וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר:
טז. יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, ישֵׁב הַכְּרֻבִים השוכן בין הכרובים בקה"ק, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ:
יז. הַטֵּה יְקֹוָק אָזְנְךָ וּשְׁמָע הטה ה' את אזנך - לשמוע את דברי סנחריב, פְּקַח יְקֹוָק עֵינֶךָ וּרְאֵה פקח את עיניך לראות את דברי הגדופים שבספרים שפתחתי, וּשְׁמַע אֵת כָּל דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שָׁלַח לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי:
יח. אָמְנָם יְקֹוָק באמת ה', הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת החריבו את הערים הגדולות בארצות הגויים, וְאֶת אַרְצָם וגם העיירות הקטנות, שמסביב הערים הגדולות.
יט. וְנָתֹן אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ, כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם ושרפו את הע"ז שלהם באש, שהלא מעשה ידי אדם הם - ולכן יכלו לאבד אותם מן העולם.
כ. וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ מיד סנחריב, וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה יְקֹוָק לְבַדֶּךָ מושל ושולט בעולם !
כא. וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר כה אמר ה' בדבר תפילתך על מלך אשור.
כב. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עָלָיו על סנחריב, בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן תבוּז ותִּלְעַג עליך, בתולת בת ציון, אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה אחר מפלתך, תניע את ראשָהּ בזילזול, בַּת יְרוּשָׁלִָם:
כג. אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל, וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
כד. בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ יְקֹוָק ביד עבדיך (רבשקה) חרפת את ה' ית', וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי בזכות רכבי המלחמה הרבים שברשותי, אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים לירושלים - שבראש ההרים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן בית המקדש, וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחַר בְּרֹשָׁיו כל הארזים והברושים המובחרים (הגיבורים) - אכרות ! וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ בית המקדש, שהוא המקום הרם, וקֵץ וסוף לכל פאר ויופי. יַעַר כַּרְמִלּוֹ חוזק יופיו.
כה. אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם אני חפרתי - ומצאתי מקור מים.(תמיד הצלחתי בכל מעשי ובמלחמותי) וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי וייבשתי, כשדרכו כפות רגלי חיילַי במים, כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר כל היאורים העמוקים.
כו. הֲלוֹא שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אוֹתָהּ עָשִׂיתִי, מִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ, עַתָּה הֲבֵאתִיהָ האם לא שמעת מלך אשור שעוד מזמן רב נבאתי על דבר זה, וכעת הבאתי הרעה על בנ"י, (ומפלתם תהיה, לא בזכות גבורתך, אלא בגזירת ה') וּתְהִי לְהַשְׁאוֹת ותהיה לשממה,(שְאִיָה - שממה) גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת הערים שהיו בצורות, יהיו לגלי חרבות ושוממות (ארץ צִיָה)
כז. וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד ויושבי הערים שסביבות ירושלים, (לפני מפלת אשור), היו חלשים, שידיהם היו קצרות מלהושיע, חַתּוּ וָבֹשׁוּ נשבר ליבם מפחד, ומתביישים במפלתם, הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה, וִירַק דֶּשֶׁא וחולשתם נמשלה לעשב השדה ולדשא ירוק, חֲצִיר גַּגּוֹת ולחציר (מאכל בהמה) הגָדל על הגגות - שחלש מאוד. וּשְׁדֵמָה לִפְנֵי קָמָה ולתבואה שנשדפה (שדמה - כמו שדפה) לפני שהיתה - "קמה" - תבואה מבושלת לפני הקציר.
כח. וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבוֹאֲךָ יָדָעְתִּי וידעתי מחשבותיך, כשישבת ותכננת לצאת מארצך, ולבוא על ירושלים וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי וידעתי, את רוגזך על ה', ברצונך לכבוש את ירושלים.
כט. יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי בגלל רוגזך כלפי ה' ת', וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי וקול השאון, הרעש שהקמת - שעלה באזני, וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ חח, היא הטבעת ששמים בלחי הבהמה, וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ כרסן השמים בפי הבהמה, וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ שישוב לארצו אחר מפלתו.
ל. וְזֶה לְּךָ הָאוֹת מפלת אשור תהיה לך לאות על הבטחה אחרת, אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ השנה (בזמן המצור) תתספקו בספיחי התבואה למאכלכם,(ספיחים - תבואה שגדלה מעצמה, מגרעינים שנפלו בזמן הקציר) וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס ספיחי ספיחים, (ספיחים מהספיחים של שנה קודמת.) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם ובשנה השלישית, תאכלו מהתבואה שתצמח.
כתובים
דברי הימים א פרק כב
(טו) וְעִמְךָ לָרֹב עֹשֵׂי מְלָאכָה חֹצְבִים וְחָרָשֵׁי אֶבֶן וָעֵץ וְכָל חָכָם וכל מיני סוגי חכמים שעוסקים בְּכָל מיני מְלָאכָה: (טז) למלאכות השונות ובהם לַזָּהָב לַכֶּסֶף וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִסְפָּר ולכן קוּםוהזדרז וַעֲשֵׂה וִיהִי יְקֹוָק עִמָּךְ: (יז) וַיְצַו דָּוִיד לְכָל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל לַעְזֹר לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ: (יח) וכך הוא אומר לשרים הֲלֹא יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עִמָּכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִסָּבִיב כִּי נָתַן בְּיָדִי אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנִכְבְּשָׁהשכבשנו ולכדנו את הָאָרֶץ לִפְנֵי יְקֹוָק היינו בעזרתו וְלִפְנֵי וע"י עַמּוֹ: (יט) עַתָּה תְּנוּ לְבַבְכֶם וְנַפְשְׁכֶם לִדְרוֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְקוּמוּ לעסוק ולעזור לשלמה וּבְנוּ אֶת מִקְדַּשׁ יְקֹוָק הָאֱלֹהִים לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וּכְלֵי קֹדֶשׁ הָאֱלֹהִים לַבַּיִת הַנִּבְנֶה לְשֵׁם יְקֹוָק שבעת ההבאה יהיה כבר בנוי הבניין: פ
לקראת פורים אנו נחל בלימוד מגילת אסתר
אסתר פרק א
(א) וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מלך פרס היה שמלך אחרי כורש וזרובבל בסוף הגלות של השבעים שנה הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ברשעו מתחילתו ועד סופו שבימיו בטלה עבודת בית המקדש בגלל עצתה של אשתו ושתי הַמֹּלֵךְשמלך מעצמו ולא היה מזרע המלוכה מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה: (ב) בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת כשרצה לשבת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כשנתקיים המלכות בידו עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ שבנה דומה לשל שלמה המלך שנלקח מירושלים על ידי פרע נכה וממנו נלקח על יד נבוכנצר לבבל ומשם לקחו כורש המדי לעילם ואחריו מלך אחשורוש ורצה לשבת על הכסא ולא יכל ולכן הביא אדריכלים ממצרים לעשות כמותו ולא יכלו ממש לעשות כמותו ועשו כסא דומה ושמוהו - אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה: (ג) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שאז נשלמה בניית הכסא ואז גם ניצח בכל מלחמותיו עָשָׂה מִשְׁתֶּה י"א ששקט ממלחמותיו י"א שנשא את ושתי וי"א כי לפי חישובו ישראל לא יגאלו עוד לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים דוכסים מזרע המלוכה של פרס ומדי וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו: (ד) בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר עושר זה מצא על שפת נהר פרת ששם החביא נבוכדנצאר את כל אוצרותיו כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ והיו בהם גם בגדי הזהב שמונת הבגדים של הכהן הגדול בבית המקדש ולבשם להתהדר בהם יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם: (ה) וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ משתה בעצתו של המן הרשע לְכָל הָעָם היהודי להכשילם הַנִּמְצְאִים חייבים מיתה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה מכיון שישבו והתערבבו בסעודת הרשע לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הפנימי של הַמֶּלֶךְ שהיו נטועים שם עצי פרי ועצי בשמים: (ו) ובין אילן לאילן היו פרוסים יריעות חוּר בדי תחרה עשויים מצמר לבן כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת מיני משי יקר אָחוּז בְּחַבְלֵירקומים עם בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ שיש נדיר ומתחת להם מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף כדי לישב עליהם בזמן הסעודה עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ אבנים טובות ויקרות וְדַר וקרא דרור וְסֹחָרֶת לסוחרים שאינם צריכים לשלם מיסים: (ז) וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וגם בכלי המקדש וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ והיה משקה כל אחד ביין זקן מכפי גילו: (ח) וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ שרי הסעודה והם שר המשקים האופים והטבחים לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ מבית ישראל וָאִישׁ מאומות העולם לכל אחד להכין לו כרצונו: (ט) גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: ס (י) ומרדכי הצדיק התפלל לפני ה' מאותו היום עד יוום השביעי חחם לא אכל ומים לא שתה ו - בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וי"א שהיה שבת כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן גירה ה' בו מלאך שיערבב את משתהו אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים באותם שבעה ימים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: (יא) לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְערומה ולבושה רק - בְּכֶתֶר מַלְכוּת ונעשנה על כך שהיתה מעבידה את בנות ישראל ערומות ביום השבת הניפוץ צמר וכותנה לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא: (יב) וַתְּמָאֵן מלשון סירוב הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ כי חשבה שאחשורוש שיכור ורבותינו פירשו שפרחה בה הצרעת כי הייתה מפשטת את בנות ישראל בשבת כך גם נגזר עליה להיות ערומה בשבת אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ: (יג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים בני יששכר שהם יֹדְעֵי הָעִתִּים שבקיאים בקביעת עיתים וזמנים מכיון שיודעים לעבר שנים ולקדש חודשים על פי חכמת התורה כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ זהו מנהג המלך להביא את הדבר לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין התורה: (יד) ובני יששכר סירבו לדון דין זה ואמרו למלך שמאז חורבן הבית ניטלה עצתם ואינם יכולים לדון דיני נפשות ואז פנה המלך ליועצים הגויים שסביבו וְהַקָּרֹב אֵלָיו לערוך את הדברים הללו הם כַּרְשְׁנָא הממונה על הכרשינים כלומר מאכל הבהמה שֵׁתָר הממונה על שתיה ורויה של יין אַדְמָתָא ממונה על כל עשיית דינים שעל פני האדמהתַרְשִׁישׁ ממונה על בית המלכות שהיה בנוי משיש מֶרֶס מערבב ממרס את העופות מַרְסְנָא ממרס מערבב את הסולת מְמוּכָן שמכין ומספק להם את כל צרכינם שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת: (טו) כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי עַל אֲשֶׁר לֹא עָשְׂתָה אֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אשר גזר עליה לעשות בְּיַד הַסָּרִיסִים: ס
