לימוד יומי

מקרא

שמות פרק כז

(כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מצוה עולמית על הצבור לתת תמיד שמן זית להעלות נר תמיד. ומה שהביאו הנשיאים שמן. היה בשביל שמן המשחה. אבל שמן למאור חיוב הצבור[1] וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שיביאוהו לפניו והוא יראנו אם הוא זך וכתית כראוי[2] שֶׁמֶן זַיִת זָךְ ללא שמרים מאותן זיתים הגדלים בראש הזית גרגר אחד מכאן וגרגר אחד מכאן לפי שאותן זיתים מבושלים היטב ואין בהם שמרים כָּתִית כתוש במכתש ולא טחון ברחיים שהטחון יש בו שמרים[3] לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד שנר המערבי יהיה דלוק תמיד ויש מפרשים להעלות נר תמיד, שיעלה וידליק שאר הנרות מנר מערבי, שהוא דולק תמיד וכך הוא מדרש רבותינו בספרי (ריש בהעלותך) יאירו שבעת הנרות (במדבר ח ב), שומע אני שיהיו דולקין לעולם, ת"ל מערב עד בקר (ויקרא כד ג) אי מערב עד בקר, יכול יהיו דולקים מערב עד בקר ויכבם, ת"ל יאירו שבעת הנרות הא כיצד, יאירו שבעת הנרות מערב עד בקר לפני ה' תמיד (שם), שיהא נר מערבי דולק תדיר, שממנו מדליקין את המנורה בין הערבים[4]:

(כא) בְּאֹהֶל מוֹעֵד אהל הקבוע והמזומן לצבור[5] מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל כלומר בסמוך הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן או[6] וּבָנָיו כמות שמן שתספיק[7] מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר והיא חצי לוג. והפתילות יעשה דקות או עבות לפי אורך הלילות[8] לשאר הנרות לִפְנֵי יְקֹוָק חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ס

שמות פרק כח

(א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה. על כן נאמר הקרב אליך[9] אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹןפירש שמותם, לומר, אע"פ שנתכהן אביהם על ידי שמן המשחה, צריכין גם הם להמשח לעלות לכהונה, ולמעוטי פנחס, שאע"פ שנמשחו, לא נתכהנו רק אלה הארבעה ומולדתם אשר יולידו אחריהם[10]:

(ב) וְעָשִׂיתָ בצווי לחכמים העושים במלאכה, כדרך כל מלאכת התבנית[11] בִגְדֵי קֹדֶשׁ נקראו כן בעבור שישרתו בהם במקום הקדש[12] לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה[13]:

(ג) וְאַתָּה שידבר עמהם הוא עצמו תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב כי הוא יכיר את חכמתם וידע המלאכה הראויה להמסר לכל אחד מהם[14] אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִישצריך עשיה לשמם[15]:

(ד) וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי הזכיר כולם לבד מציץ ומכנסים, ואפשר מפני שאמר (פסוק ג) ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ואלו השנים אין חכמה בעשייתם[16]:

(ה) וְהֵם יִקְחוּ שיקבלו הנדבה מן הצבור ויעשו בה את הבגדים ולא ישקול להם הנדבה ולא ימנה, כי נאמנים הם[17] אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ: פ

(ו) וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד מלבוש ממתני אדם ולמטה, ושפתו העליון עשוי כמין אזור מלאכת מחשבת, ובו יחגור הלובש את האפוד על המעיל, כאמרו ויחגור אותו בחשב האפוד, ויאפד לו בו[18] זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר חמשת מינים הללו שזורין בכל חוט וחוט היו מרדדין את הזהב כמין טסים דקים וקוצצין פתילים מהם וטוין אותן חוט של זהב עם שש חוטין של תכלת וחוט של זהב עם שש חוטין של ארגמן וכן בתולעת שני וכן בשש שכל המינין חוטן כפול ששה וחוט של זהב עם כל אחד ואחד ואח"כ שוזר את כולם כאחד נמצא חוטן כפול כ"ח מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב אריגת שתי קירות שאין צורות שני עבריה דומות זו לזו[19]:

(ז) שְׁתֵּי כְתֵפֹת ב' רצועות אחד לימין ואחד לשמאל כל אחד רחבו כחצי גב האדם עד חוט השדרה, ולמעלה אצל הצואר מתקצר להיות רצועה כמדת הכתף ולכן נקראו שתי כתפות, והם עולות מאחורי הכהן על שתי כתפיו ונקפלות לפניו למטה מכתפיו לתלות בהם אבני השוהם חֹבְרֹת מחוברות בתפירה באמצע נגד אמצע גבו זה לזה לעשותם אחד יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו של האפוד מאחוריו וְחֻבָּר יחבר אותם בתפירה אל חשב האפוד המבואר לקמן[20]:

(ח) וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ כלומר חגורה היוצאת ממנו שבה חוגר את האפוד לפניו אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ ארוג באותו אופן של האפוד מִמֶּנּוּ יִהְיֶה כלומר שיעשהו באריגת האפוד ולא יעשהו בנפרד ויחזור ויחבר אותו[21]זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר:

(ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ תגלף[22] עֲלֵיהֶם בכך שתגרד האבן סביב תמונת האותיות עד שיושארו האותיות בולטות[23] ויש מפרשים שהיה חורץ את שמותם באבן[24] שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(י) שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי יהודה דן ונפתלי עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים גד אשר יששכר זבולן יוסף ובנימין מלא שכן הוא כתוב במקום תולדתו עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם כ"ה אותיות בכל אחת ואחת[25]:

(יא) מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אומן[26] אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם כעין פתוחי אותיות של חותמות שעושים בטבעות תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב שעשו מלמטה מושב כמדת האבן ומוציאין ממנו מזלג שלש השנים שיאחזו את האבן[27] תַּעֲשֶׂה אֹתָם:

(יב) וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד כתפות האפוד באים עד צוארו מכאן ומכאן ונקפלות לפניו ושם קבועים שתי אבנים בראשי הכתפות ויש בהן שרשרות שמגיעות עד החשן שכנגד לבו והוא תלוי בהן[28] אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל להשיג רחמים על ישראל בזכותם[29] וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן לטוב ולברכה. שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן שנא' ה' זכרנו יברך[30]: ס

(יג) וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב כעין טס של זהב שיש גומות באמצעיתו להכניס בו ראשי השרשרות לחתיכה אחת[31]:

(יד) וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת זָהָב טָהוֹר מִגְבָּלֹת מכוונות מקצה הכתפות אל קצה החשן בצמצום[32] תַּעֲשֶׂה אֹתָם מַעֲשֵׂה עֲבֹת שיש שלשלאות בענין אחר תחובות זו בתוך זו כעין לולאות לכך צריך לפרש שלא היו עשויות אלא כעין חבלים שלנו וְנָתַתָּה אֶת שַׁרְשְׁרֹת הָעֲבֹתֹת עַל הַמִּשְׁבְּצֹת ועדיין לא פירש כאן באיזה מקום יקבעום[33]: ס

נביא

ישעיהו פרק יט

א. מַשָּׂא מִצְרָיִם נבואה על מצרים. הִנֵּה יְקֹוָק רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם כבי'יכול, ה' רוכב על ענן הממהר במעופו לבוא על מצרים, (שה' ימהר להביא עליהם הפורענות) וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו אלילי מצרים, ינועו מרוב פחד, מפני ה' שמביא עליהם הרעה, (שאינם יכולים להושיעם) וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ לב מצרים, ימס בתוך גופו - מרוב הפחד.

ב. וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם, וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו, וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ, עִיר בְּעִיר, מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה אבלבל את מצרים בינהם, כך שילחמו בינם לבין עצמם.(מלבד מלחמתם - באוייב)

ג. וְנָבְקָה רוּחַ מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ תתרוקן חכמת מצרים, וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ ואשחית את מחשבותם. (שלא ימצאו עיצה - להנצל) וְדָרְשׁוּ אֶל הָאֱלִילִים וְאֶל הָאִטִּים מיני ע"ז, וְאֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים מיני כישוף.

ד. וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם אמסור את מצרים, בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה, וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם, נְאֻם הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת ביד מלך קשה (מלך אשור)

ה. וְנִשְּׁתוּ מַיִם מֵהַיָּם יסורו ויופסקו המים - מהים, (מהנילוס - שהוא מקום כינוס המים במצרים), וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ ונהר הנילוס יהיה חרב ויבש. (חורבן מצרים נמשל לחורבן הנילוס, משום, שכל שבחה של מצרים הוא מהיאור)

ו. וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת יֵעָזְבוּ מֵימֵי נהרות שבמצרים ממקומם.(שהנהרות יתייבשו) דָּלְלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר ולכן, יאורי מצרים העמוקים (שלשם זורמים הנהרות) - יהיו דלילים וחרבים (יבשים) ממים. קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ והקנה והסוף הגדלים בשפת היאור - יתייבשו ויכרתו.

ז. עָרוֹת עַל יְאוֹר עַל פִּי יְאוֹר העשבים המְעוּרִים ומחוברים בקרקע על יד היאור, וְכֹל מִזְרַע יְאוֹר וכל הזרעים הנזרעים ליד היאור, יִיבַשׁ, נִדַּף וְאֵינֶנּוּ יתייבשו, יכרתו, ואינם עוד !

ח. וְאָנוּ הַדַּיָּגִים הדייגים - יצטערו ויתאבלו על שאין עוד דגים, וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה יתאבלו כל המשליכים חכה לדוג דגים, וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ ופורשי הרשתות לצוד הדגים - יכרתו.(שתכרת פרנסתם)

ט. וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים, שְׂרִיקוֹת עושי הרשתות מהפשתים וסורקים אותם במסרק- (לעשות ממנו חוטים לרשתות) - יבושו במלאכתם - שאין בה עוד צורך. וְאֹרְגִים חוֹרָי והאורגים רשתות עם חורים, מחוטי הפשתים - יתביישו.

י. וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ מְדֻכָּאִים הרשתות, כאילו יהיו נשברים ונכרתים, (שאין בהם עוד צורך) כָּל עֹשֵׂי שֶׂכֶר אַגְמֵי נָפֶשׁ כל עושי הסכרים (להקל על תפיסת הדגים) - יהיו מדוכאים מעָגְמַת נפש.

יא. אַךְ אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן כל שרי צוען (עיר במצרים) - תאבד חכמתם, ויהיו כאוילים, חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה החכמים שביועצי פרעה יהיו כבערים וכסילים בעיצות שיתנו לפרעה, אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, בֶּן חֲכָמִים אֲנִי, בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם איך תוכלו לֹאמַר, ולשבח עצמכם לפני פרעה, שאתם בנים של חכמים גדולים, ואבותי מלכי קדם נתנו בידינו חכמה רבה.

יב. אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ, וְיַגִּידוּ נָא לָךְ, וְיֵדְעוּ מַה יָּעַץ יְקֹוָק צְבָאוֹת עַל מִצְרָיִם היכן כל חכמיך פרעה ! ויגידו לך מה חושב עליך ה', וכיצד תוכל להנצל !

יג. נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן אוילים שרי העיר צוען, נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף התפתו שרי נוף (כמו: "...הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי - וָאֹכֵל" ; בראשית ג', יג'), לשמוע בקול החכמים שינצחו במלחמה, הִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ ראשי העם, (פינת שבטיהָ - כמו אבן פינה, שהיא ראש ובסיס לבנין, כך השרים הם ראשי שבטי העם) התעו את מצרים בדבריהם שינצחו במלחמתם.

יד. יְקֹוָק מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים ה' מזג וערבב בדעת החכמים - רוח עִוְעִים - שדעתם ועצתם - תתעוות ותעקם. וְהִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ התעו את מצרים בכל המעשים שעשו, כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ כמו השיכור, שתועה, ומתגלגל בקיאו.

טו. וְלֹא יִהְיֶה לְמִצְרַיִם כל תועלת, מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בכל מעשה שיעשו - להנצל, רֹאשׁ וְזָנָב, כִּפָּה וְאַגְמוֹן גם עיצות גדולי החכמים, וגם עיצות החלושים - יכשלו.(כִּפָּה - ענף עץ חזק,(גדולי היועצים), אגמון - עץ חלש.(היועצים הקטנים)

כתובים

דברי הימים א פרק ט

(טז) וְעֹבַדְיָה בֶּן שְׁמַעְיָה בֶּן גָּלָל בֶּן יְדוּתוּן המכונה בספר עזרא עבדא בן שמוע וּבֶרֶכְיָה בֶן אָסָא בֶּן אֶלְקָנָה שלא הוזכר כלל בספר עזרא הַיּוֹשֵׁב בְּחַצְרֵי נְטוֹפָתִי: (יז) וְהַשֹּׁעֲרִים שַׁלּוּם וְעַקּוּב וְטַלְמֹן וַאֲחִימָן וַאֲחִיהֶם שַׁלּוּם שנאמר ראשון הוא הָרֹאשׁ לכולם: (יח) השוערים שהזכיר היה להם ירושה מאבותיהם שגם בימי דוד ושמואל שייסדו את השוערים, הם היו השוערים וְעַד הֵנָּה בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ מִזְרָחָה זהו שמו של השער הֵמָּה הַשֹּׁעֲרִים לְמַחֲנוֹת בְּנֵי לֵוִי: (יט) וְשַׁלּוּם בֶּן קוֹרֵא בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח וְאֶחָיו למשפחות לְבֵית אָבִיו הַקָּרְחִים עַל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים לָאֹהֶל שלא יכנס איש באהל מועד שכך בימי דוד המלך שלא נבנה ביהמ"ק וַאֲבֹתֵיהֶם עַל מַחֲנֵה יְקֹוָק שֹׁמְרֵי הַמָּבוֹא שבני קהת היו אחראיים על הארון וכלי הקודש: (כ) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם והוא היה הראש לְפָנִים בזמן שנכנסו לארץ יְקֹוָק עִמּוֹ כמ"ש בפרשת פנחס הנני נותן לו את בריתי שלו: (כא) זְכַרְיָה בֶּן מְשֶׁלֶמְיָה שֹׁעֵר פֶּתַח לְאֹהֶל מוֹעֵד בצד צפון: (כב) כֻּלָּם הַבְּרוּרִים שהיו נבחרים לעמוד על הסף לְשֹׁעֲרִים לשמור השעריםבַּסִּפִּים מָאתַיִם וּשְׁנֵים עָשָׂר הֵמָּה בְחַצְרֵיהֶם שגרו בקרבת מקום לירושלים כדי להיות קרובים לבוא לביהמ"ק הִתְיַחְשָׂם הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם בקיומם. שלא יפחת מ-212 שוערים כי כשיתחלקו לשבעת ימי השבוע, יהיו שלושים לכל יום. שלושים הללו מתחלקים: 24 למשמרות ועוד 6 לתחומי אחריות שהם הלשכות, האוצרות, כלי העבודה, הכלים הסולת והיין, מעשה החביתים, לחם המערכה: (כג) וְהֵם וּבְנֵיהֶם עַל הַשְּׁעָרִים לְבֵית יְקֹוָק ולפני שנבנה ביהמ"ק לְבֵית הָאֹהֶל מועד לְמִשְׁמָרוֹת: (כד) לְאַרְבַּע רוּחוֹת יִהְיוּ הַשֹּׁעֲרִים מִזְרָח יָמָּה צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה: (כה) וַאֲחֵיהֶם בְּחַצְרֵיהֶם לָבוֹא לְשִׁבְעַת הַיָּמִים מֵעֵת אֶל עֵת עִם אֵלֶּה שכל שבוע היו מגיעים לויים אחרים לעמוד על המשמרת: (כו) כִּי בֶאֱמוּנָה הֵמָּה שהיו נאמנים אַרְבַּעַת גִּבֹּרֵי הַשֹּׁעֲרִים הֵם הַלְוִיִּם ולכן הם היו השוערים וגם וְהָיוּ אחראיים עַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל הָאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים: (כז) וּסְבִיבוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים יָלִינוּ כִּי עֲלֵיהֶם מִשְׁמֶרֶת הוטל משמרת הבית וְהֵם עַל הַמַּפְתֵּחַ פתיחת השערים וְלַבֹּקֶר לַבֹּקֶר בכל בוקר: (כח) וּמֵהֶם ומן השוערים היו ממונים עַל כְּלֵי הָעֲבוֹדָה כמו מזרקים ומחתות שהביאו אותם מלשכת הכלים אל מקום המזבח כִּי בְמִסְפָּר יְבִיאוּם וּבְמִסְפָּר יוֹצִיאוּם: (כט) וּמֵהֶם מְמֻנִּים עַל יתר הַכֵּלִים וְעַל כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ כגון שולחנות ומנורות וְעַל הַסֹּלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְהַלְּבוֹנָה וְהַבְּשָׂמִים הסולת והשמן למנחות והיין לנסכים והלבונה לתת הבזיכין על מערכת לחם הפנים והבשמים בשביל הקטורת: (ל) וּמִן בְּנֵי הַכֹּהֲנִים רֹקְחֵי הַמִּרְקַחַת לַבְּשָׂמִים שהיו מערבבין וכותשין את הבשמים של הקטורת: (לא) וּמַתִּתְיָה מִן הַלְוִיִּם הוּא הַבְּכוֹר לְשַׁלֻּם הַקָּרְחִי בֶּאֱמוּנָה בקיום חזק היה ממונה עַל מַעֲשֵׂה הַחֲבִתִּים שהם מעשה המנחות: (לב) וּמִן בְּנֵי הַקְּהָתִי מִן אֲחֵיהֶם של בני קרח עַל לֶחֶם הַמַּעֲרָכֶת לְהָכִין אותם מידי שַׁבַּת ב- שַׁבָּת: ס

משנת ההלכה

איסור חדש

א. אסור לאכול חדש מתבואת חמשת המינים והם: חיטה, שעורה, כוסמת, שיפון, ושבולת שועל, עד שיקרב העומר שהוא בט"ז בניסן ובזמן הזה, שאין עומר, עד שיעבור יום ט"ז בניסן שנאמר "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה"

ב. כוסמת הנמכרת היום בחנויות אינה מחמשת המינים אלא היא מין קטניות וכן "קוואקר" שלנו י"א שאינו שיבולת שועל, חיטה היא Wheat, שעורהBarley , כוסמין הם Ricewheat, שבולת שועל Oats, (ולדעת הערוך secale בלטינית) שיפון ^{^[34]}Rye, (ולדעת הערוך Triticum spelta בלטינית).

ג. איסור החדש נוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ולכן אסור לאכול חדש אף בזמן הזה, בין לחם בין קלי בין כרמל, עד תחלת ליל י"ח בניסן; ובארץ ישראל, עד תחלת ליל י"ז בניסן (שו"ע או"ח סי' תפט סעי' י).

ד. בזמננו יש שאין נזהרין כלל באיסור חדש[35] בחוץ לארץ והנה אף שאין בידינו למחות ביד המקילין מ"מ לא יסמוך[36] על המתירים ויחמיר לעצמו בכל מה שאפשר לו אם לא בשעת הדחק, שאף הגדולים שהקלו היינו דוקא בימיהם במדינות פולין ורוסיא שהיה קשה מאד להשיג תבואת ישן, אבל בימינו שאין טירחא כלל להשיג תבואה שאין בה איסור חדש ודאי אין להקל. (מ"ב שם שדי חמד מע' חמץ ומצה סי' י אות טז תשובות והנהגות ח"א סי' תרצה).

ה. ולפיכך מוצרי דגן המיובאים מחו"ל כגון צ'יריוס [Cheerios, Fiber One ,KELLOGG'S cereals Post Cereals,], עוגות עוגיות, מוצרי פסטה Noodles, אבקות מרק המכילו קמח או עמילנים, בירות, Cake Mix, pie Crust, או כל כיוצא באלו, וכן לחם או לחמניות המוגשים בטיסות, צריך לברר בתקופה זו שאינם עשויים מתבואה שגדלה לאחר הפסח של שנה שעברה מכיון שאז יש בה איסור חדש, (עיקר הבעיה במוצרים המיובאים מארצה"ב, דנמרק, פינלנד, רוסיה, שבדיה).

ו. אין לסמוך רק על העובדה שיש על מוצרים אלו הכשר אלא אם כן הוא מההכשרים המהודרים בארץ ישראל, או שנכתב במפורש שאין בו איסור חדש. (מכיון שחלק מההכשרים בחו"ל נותנים הכשר גם על התבואה החדשה).

ז. בתבואה הגדילה בארץ ישראל אין מקום כלל להקל אם ידוע שהיא מתבואה חדשה. אמנם אין מצוי איסור חדש בתבואת א"י מכיון שזמן הזריעה הוא בתחילת החורף והקצירה אחר הפסח.

ח. אף הנזהרים מחדש בחו"ל אינם צריכים להיזהר בפליטת כלים אם לא שברור לו שנתבשל בו מתבואה חדשה. ונראה שאף בזה אין להחמיר רק בתוך 24 שעות מן הבישול הראשון (מ"ב שם ס"ק מח).

קישור למדריך כשרות בענין חדש (באנגלית) http://www.crcweb.org/yoshon%20guide%20prelim.%205774.pdf

http://www.jerusalemkoshernews.com/2013/12/chodosh-bulletin-dec-29-13/

ניתן לקבל מידע גם בכתובת הבאה chodosh-subscribe@jif.org.il

[1] אבע"ז

[2] רמב"ן

[3] רש"י. שפתי חכמים

[4] רמב"ן

[5] ת"א הכתב והקבלה

[6] חזקוני

[7] חזקוני

[8] רש"י מנחות פט. ד"ה ושיעורו

[9] אבע"ז

[10] רמב"ן

[11] רמב"ן

[12] אבע"ז

[13] רמב"ן

[14] רמב"ן

[15] רבינו בחיי

[16] פי' הטור

[17] רמב"ן

[18] ספורנו

[19] רש"י

[20] מלבי"ם

[21] רש"י

[22] ת"א

[23] הכתב והקבלה

[24] רש"י ורמב"ם פכ"ה פס' כז

[25] רש"י

[26] ת"א ת"י

[27] רמב"ן פכ"ה פס' כז

[28] רשב"ם

[29] ספורנו

[30] העמק דבר

[31] רשב"ם

[32] ספורנו

[33] רש"י רשב"ם

[34] ועיין אנציקלופדיה תלמודית כרך ז ערך דגן

[35] "יש שלמדו עליהם זכות לפי שהוא דבר קשה להיות זהיר בזה ולכן סומכין מפני הדחק על מקצת הראשונים שסוברין שחדש בחו"ל אינה אלא מד"ס שגזרו משום א"י ולא גזרו אלא במקומות הסמוכין לא"י כגון מצרים ובבל ויש שלמדו עליהם זכות שסוברין שחדש אינו נוהג אלא בתבואה של ישראל אבל לא בשל עכו"ם" (מ"ב שם) ויש שלימדו עליהם זכות שתולין שרוב התבואה נזרעה קודם הפסח (שו"ע הרב שם סעי' ל)

[36] כי להרבה גדולי הראשונים הוא איסור דאורייתא בכל גווני. (מ"ב שם)