לימוד יומי

מקרא

שמות פרק יב

(יח) בָּרִאשֹׁן בחודש הראשון חודש ניסן[1] בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב:

(יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר שהוא מחמיץ והוא הידוע לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת כל דבר שיחמץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר לפי שהנס נעשה לישראל הוצרך לרבות את הגרים[2]וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ:

(כ) כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ הזכיר העונש תחלה ואח"כ האזהרה שאין עונשים אלא אם כן מזהירים בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אפילו חוץ לירושלים שאין שם אכילת פסח תֹּאכְלוּ מַצּוֹת חיוב למען תזכור[3]: פ

(כא) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם י"א שהם הם יאמרו לקהל[4] וי"א שקרא להם והם יאספו את הקהל ואז יאמר להם משה ובקריאה זו עשה את הזקנים בית דיו[5] מִשְׁכוּ מן העדר אל בתיכם להיות לכם למשמרת מבעשור לחדש ופרשה זו מקצרת כי בידוע שאמר משה לכלל ישראל את כל מה שנצטווה למעלה ואמר "משכו", בעבור היות צאנם רחוק מאד מהם בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רועה צאן[6]וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם מכאן שחייב אדם לקרב קרוביו כדי שישמחו עמהם בימים טובים, וכן בימות הגאולה הבטיחנו הקב"ה להתקרב איש אל משפחתו[7] וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח:

(כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת של שלוש קלחי -[8] אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם של השה השחוט אֲשֶׁר בַּסַּף בכלי שבו קיבלו את הדם וזהו כקבלת הדם הנעשית בכל הקרבנות[9] וְהִגַּעְתֶּם על ידי הזאה תזרקו[10] אֶל הַמַּשְׁקוֹף כאן הוזכר קודם המשקוף לומר שסדר נתינתו אינו מעכבוְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת תזרקו על ידי טבילה שוב לכל מזוזה - מִן הַדָּם לומר שכל נתינת דם צריכה טבילה מחדש[11] אֲשֶׁר בַּסָּף וזהו כזריקת הדם על המזבח בכל הקרבנות[12] וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר כי סימני הדם אשר במזוזות יגן עליהם[13]:

(כג) וְעָבַר יְקֹוָק לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְקֹוָק עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן למלאך[14] הַמַּשְׁחִית כי אף על פי שהקב"ה הוא המכה, המלאך המכה היה שם הוא וכוחותיו הרבים שכולן כוחות מדת הדין הממונין על הדין כמלך שהוא עובר ממקום למקום לעשות נקמה באויביו ובאין עמו התליינים שלו אבל אותם התליינים לא היו רשאין להכות כלל ולא מצאו ידיהם לפעול במנויים בלילה ההוא במצרים, כי המניעה הזאת באה להם מאת הקב"ה שהוא לא רצה לעשות נקמה כי אם על ידו, ולכך לא היו רשאין להשחית במצרים כי הוא יתברך מנעם מזה, וכענין שדרשו (ילקוט רמז קצט) אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח, אבל בישראל אין להם מניעה והיה אפשר שישלוט עליהם אחד מן הכוחות המשחיתים ולכן הוצרכו לאות הדם כי לולא האות היו משחיתים, וזהו שאמר ולא יתן המשחית[15]לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף[16]:

(כד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כלומר שחיטת הפסח ואכילתו אבל לא מתן הדמים על המשקוף וכו' שזה לא היה אלא בפסח מצרים ולא לדורות[17] לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם:

(כה) וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְקֹוָק לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ ולא נתחייבו במדבר אלא בפסח אחד שעשו בשנה השנית על פי הדבור[18]:

(כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם וטעם שאלת הבנים בראותם כל המשפחה חבורה אחת אוכלים שה תמים ראשו על כרעיו ועל קרבו ועצם לא תשברו בו ובן נכר ותושב ערל ושכיר לא יאכל בו ואין זה המנהג במועדים אחרים[19] ועוד צורת הקרבתו שונה שהרי אינה ביום מקרא קדש כשאר הקרבנות, אלא בערב החג ולא תוך זמן שאר הקרבנות שהוא מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, ולמה לא יספיק קרבן אחד לכל ישראל כמו בשאר קרבנות צבור[20]:

(כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח זה נקרא - פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק בגלל אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם ואין מקריבים קרבן בלילה לכן אנו שוחטים מבעוד יום וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל כל יחיד בעצמו ולכן אינו קרבן ציבור וממילא מחוייבים אנו לעשותו בפרסום רב ועל כן נצטוינו בהלכותיו השונות[21] וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ וקיבלו את המצוה בשמחה[22]:

(כח) וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ: ס

(כט) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה כשהיו אוכלים פסחיהם[23] וַיקֹוָק הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה שראוי להיות[24] הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר הוא הבכור שאחר הרחיים שהיו מטחינום אותם כמ"ש ויהי טוחן בבית האסורים[25] וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:

(ל) וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת כי מתו בכור לאם ובכור לאב וגדול הבית, ואעפ"כ לא קידש השם רק בכור לאם, שהוא הידוע ומפורסם יותר[26]:

(לא) וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה הלך עד פתח ביתם וצעק בחשך[27] כי משה ואהרן לנו במצרים בלילה ההוא, לקיים דבריו (לעיל יא, ח) וירדו כל עבדיך אלה אלי וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ובבוא פרעה אליהם שלחו המלאכים לגושן, אשר שם בני ישראל, לתת להם רשות לצאת, ונאספו כולם ברעמסס, והיה יום גדול קודם שנאספו, ומשם יצאו ביד רמה[28] וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק כְּדַבֶּרְכֶםכמו שאתם אומרים "גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות", לקחו את מקנה שלי[29]:

(לב) גַּם מלבד המקנה שאני נותן לכם[30] צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי תפללו עלי שתכלה ממני הפורענות, כלומר שלא יענש עוד בעבורם[31]:

(לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים אם נמתין מכה אחרת, עתה מתו הבכורות, במכה אחרת ימותו גם הפשוטים[32]:

(לד) וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם הוא הכלי שנותנין בו הבצק[33] צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם לכך נהגו העולם לתת האפיקומן תחת המפה זכר לצרורות בשמלותם[34]:

(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת:

(לו) וַיקֹוָק נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם לתת להם במתנה[35] וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ וירוקנו[36] אֶת מִצְרָיִם: פ

נביא

יחזקאל פק מח

(ח) וְעַל גְּבוּל יְהוּדָה - ליד נחלת יהודה (מדרום להּ). מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה תִּהְיֶה הַתְּרוּמָה - ממזרח למערב תהיה הרצועה לכהנים, ללווים ולאחוזת העיר (פרק מה'). אֲשֶׁר תָּרִימוּ - שבנ"י יתרמו לשלושת הרצועות. חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף רֹחַב - רוחב רצועת הכהנים, רוחב רצועת הלווים ורוחב אחוזת העיר - יחד - 25,000 קנים. וְאֹרֶךְ - אורך הרצועות (ממזרח למערב).כְּאַחַד הַחֲלָקִים - היתה כנגד האורך של החלקים שקבלו השבטים (יהודה ובנימין). מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה - שאורך הנחלות היה גם ממזרח למערב. וְהָיָה הַמִּקְדָּשׁ בְּתוֹכוֹ - בתוך הרצועות שתרמו:

(ט) הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תָּרִימוּ לה’ לכהנים. אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים:

(י) וּלְאֵלֶּה תִּהְיֶה תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ לַכֹּהֲנִים - ואלו הגבולות של רצועת הכהנים. צָפוֹנָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף - מצפון 25,000 קנים. וְיָמָּה רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים - ורוחב הרצועה ממערב 10,000 קנים.וְקָדִימָה רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים - ורוחב הרצועה ממזרח 10,000 קנים. וְנֶגְבָּה אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אָלֶף - ואורך מדרום 25,000 קנים. וְהָיָה מִקְדַּשׁ ה' בְּתוֹכוֹ - בתוך רצועת הכהנים:

(יא) לַכֹּהֲנִים הַמְקֻדָּשׁ מִבְּנֵי צָדוֹק - לכהנים המקודשים - מבני צדוק. אֲשֶׁר שָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי אֲשֶׁר לֹא תָעוּ בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - שלא תעו יחד עם בנ"י - בע"ז שלהם. כַּאֲשֶׁר תָּעוּ הַלְוִיִּם - כמו שתעו שאר הכהנים מבני לוי עם כל בנ"י (עי' מד' י'- טו'):

(יב) וְהָיְתָה לָהֶם תְּרוּמִיָּה - תרומה. מִתְּרוּמַת הָאָרֶץ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים אֶל גְּבוּל הַלְוִיִּם - ליד (מצפון) לתרומה ללווים:

(יג) וְהַלְוִיִּם לְעֻמַּת גְּבוּל הַכֹּהֲנִים - כנגד ומדרום לרצועת הכהנים. חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ - מצפון 25,000 קנים. וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים - ורוחב הרצועה ממערב 10,000 קנים. כָּל אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף - ואורך מדרום, 25,000 קנים. וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים - ורוחב הרצועה ממזרח 10,000 קנים:

(יד) וְלֹא יִמְכְּרוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָמֵר - לא ימכרו או יחליפו עם בנ"י - מרצועות אלו.

וְלֹא יַעֲבִיר רֵאשִׁית הָאָרֶץ - ולא יעבירו שטח זה, שהוא "רֵאשִית" - תרומה.

כִּי קֹדֶשׁ לה’:

(טו) וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים הַנּוֹתָר בָּרֹחַב עַל פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף - ו - 5000 הקנים שנשארו, מרוחב כל הרצועות יחד (פס' ח'). חֹל הוּא לָעִיר לְמוֹשָׁב וּלְמִגְרָשׁ וְהָיְתָה הָעִיר בְּתוֹכוֹ - רצועה זו היא לעיר(לישראל):

(טז) וְאֵלֶּה מִדּוֹתֶיהָ - של העיר עצמה (בתוך הרצועה). פְּאַת צָפוֹן חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּפְאַת נֶגֶב חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּמִפְּאַת קָדִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּפְאַת יָמָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים – 4500 קנים מכל צד:

(יז) וְהָיָה מִגְרָשׁ לָעִיר - מסביב העיר היה מגרש 250 קנים מכל צד. צָפוֹנָה חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם וְנֶגְבָּה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וְקָדִימָה חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם וְיָמָּה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם:

(יח) וְהַנּוֹתָר בָּאֹרֶךְ לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ - מה שנותר מהאורך של אחוזת העיר (25,000 קנים), אחר שמחסרים את ה - 5000 קנים של העיר עצמה (כולל המגרש).

עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים קָדִימָה וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יָמָּה - ממזרח וממערב לעיר נשאר - 10,000 קנים כנגד (ומדרום) לרצועת הלווים. וְהָיָה לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ - כנגד ומדרום לרצועת הלווים. וְהָיְתָה תְבוּאָתוֹ לְלֶחֶם לְעֹבְדֵי הָעִיר - התבואה שגדלה במזרח ובמערב לעיר - שייכת לעובדי העיר:

(יט) וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל - העובדים בעיר יהיו מכל שבטי ישראל:

(כ) כָּל הַתְּרוּמָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אָלֶף רְבִיעִית תָּרִימוּ אֶת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ - כל התרומה יחד - מרובעת (25,000 X25,000 קנים).

אֶל אֲחֻזַּת הָעִיר - עם אחוזת העיר:

(כא) וְהַנּוֹתָר לַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה - ממזרח וממערב ל"תרומה" יהיה לנשיא. לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר אֶל פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף תְּרוּמָה עַד גְּבוּל קָדִימָה וְיָמָּה - ממזרח וממערב עד הגבול. עַל פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף - כנגד 25,000 קנים שבמזרח ובמערב. עַל גְּבוּל יָמָּה לְעֻמַּת חֲלָקִים לַנָּשִׂיא - כנגד החלקים של השבטים (יהודה מצפון, ובנימין מדרום). וְהָיְתָה תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וּמִקְדַּשׁ הַבַּיִת בְּתוֹכוֹ:

(כב) וּמֵאֲחֻזַּת הַלְוִיִּם וּמֵאֲחֻזַּת הָעִיר בְּתוֹךְ אֲשֶׁר לַנָּשִׂיא יִהְיֶה - רצועות הלווים והעיר יהיו בין שטחי הנשיא שממזרח וממערב. בֵּין גְּבוּל יְהוּדָה וּבֵין גְּבוּל בִּנְיָמִן לַנָּשִׂיא יִהְיֶה - שטח הנשיא יהיה בין יהודה ובנימין מצפון ודרום:

כתובים

נחמיה פרק יב

(מד) וַיִּפָּקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא הופקדו אֲנָשִׁים עַל הַנְּשָׁכוֹת לשכות לָאוֹצָרוֹת לַתְּרוּמוֹת לָרֵאשִׁית לחלה וְלַמַּעַשְׂרוֹת לִכְנוֹס בָּהֶם לִשְׂדֵי הֶעָרִים מְנָאוֹת הַתּוֹרָה לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם כִּי שִׂמְחַת יְהוּדָה עַל הַכֹּהֲנִים וְעַל הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שהתורה צוותה לתת לכהנים וללויים כי שמחת יהודה על הכהנים והלווים העומדים על עבודתם: (מה) וַיִּשְׁמְרוּ מִשְׁמֶרֶת אֱלֹהֵיהֶם וּמִשְׁמֶרֶת הַטָּהֳרָה וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים כְּמִצְוַת דָּוִיד ו- שְׁלֹמֹה בְנוֹ: (מו) כִּי בִימֵי דָוִיד וְאָסָף מִקֶּדֶם ראש רָאשֵׁי הַמְשֹׁרְרִים הותקנו לשיר וְשִׁיר תְּהִלָּה וְהֹדוֹת לֵאלֹהִים: (מז) וְכָל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי זְרֻבָּבֶל וּבִימֵי נְחֶמְיָה נֹתְנִים מְנָיוֹת מנות בשביל הַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וּמַקְדִּשִׁים את המעשר לַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם מַקְדִּשִׁים את תרומת המעשר לִבְנֵי אַהֲרֹן הכהנים: פ

נחמיה פרק יג

(א) בַּיּוֹם הַהוּא שקידשו את החומה נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם ובפרשה שקראו בה וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד עוֹלָם ולא יקבלו מהם גרים להתחתן בם: (ב) וזאת בגלל ש- כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ וַיַּהֲפֹךְ אֱלֹהֵינוּ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה: (ג) וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מהגרים שהיו מעמון ומואבמִיִּשְׂרָאֵל: (ד) וְלִפְנֵי מִזֶּה לפני שהתקין נחמיה דבר זה היה אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן נָתוּן בְּלִשְׁכַּת בֵּית אֱלֹהֵינוּ קָרוֹב לְטוֹבִיָּה העמוני שהיה חברו של סנבלט: (ה) וַיַּעַשׂ לוֹ לטוביה לִשְׁכָּה גְדוֹלָה וְשָׁם הָיוּ לְפָנִים נֹתְנִים אֶת הַמִּנְחָה הַלְּבוֹנָה וְהַכֵּלִים וּמַעְשַׂר הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר מִצְוַת שיש לתת ל- הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וּתְרוּמַת הַכֹּהֲנִים: (ו) וּבְכָל זֶה ובזמן המעשה שעשה אלישיב הכהן לֹא הָיִיתִי (נחמיה)בִּירוּשָׁלִָם כִּי בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאתִי אֶל הַמֶּלֶךְ וּלְקֵץ יָמִים נִשְׁאַלְתִּי מִן הַמֶּלֶךְ רשות לחזור לירושלים: (ז) וָאָבוֹא לִירוּשָׁלִָם וָאָבִינָה והתבונן בָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶלְיָשִׁיב לְטוֹבִיָּה לַעֲשׂוֹת לוֹ נִשְׁכָּה לשכה בְּחַצְרֵי בֵּית הָאֱלֹהִים: (ח) וַיֵּרַע לִי מְאֹד וָאַשְׁלִיכָה אֶת כָּל כְּלֵי בֵית טוֹבִיָּה הַחוּץ מִן הַלִּשְׁכָּה: (ט) וָאֹמְרָה וַיְטַהֲרוּ הַלְּשָׁכוֹת וָאָשִׁיבָה שָּׁם כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים אֶת הַמִּנְחָה וְהַלְּבוֹנָה: פ (י) וָאֵדְעָה ולנחמיה נודע כִּי מְנָיוֹת מנות הַלְוִיִּם לֹא נִתָּנָה ניתנות אל הלשכות ואין להם די סיפוקם וַיִּבְרְחוּ הלווים המשוררים אִישׁ לְשָׂדֵהוּ הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה: (יא) וָאָרִיבָה אֶת הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה להם מַדּוּעַ נֶעֱזַב בֵּית הָאֱלֹהִים ועזובה היא מן הלווים שומרי הבית? וחזר נחמיה וָאֶקְבְּצֵם וָאַעֲמִדֵם עַל עָמְדָם והעמידם על משמרתם בעבודתם: (יב) וְכָל יְהוּדָה הֵבִיאוּ מַעְשַׂר הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר לָאוֹצָרוֹת: (יג) וָאוֹצְרָה ובא נחמיה ומינה עַל ה- אוֹצָרוֹת את שֶׁלֶמְיָה הַכֹּהֵן וְצָדוֹק הַסּוֹפֵר וּפְדָיָה מִן הַלְוִיִּם וְעַל יָדָם חָנָן בֶּן זַכּוּר בֶּן מַתַּנְיָה כִּי נֶאֱמָנִים נֶחְשָׁבוּ וַעֲלֵיהֶם לַחֲלֹק את המתנות לַאֲחֵיהֶם: פ

משנת ההלכה

המאכלים המוגדרים כדבר חריף

א. דברים חריפים הם צנון, שום, בצלים גדולים (בצל יבש), כרישים (לוף כמין בצל לי"ק בלע"ז), חזרת (קריין\חריין), פלפלים חריפים.

ב. הש"ך (ס"ק י"ט) כתב דזיתים הוי דבר חריף.

ג. והמג"א כתב דאתרוג הוי חריף.

ד. והפר"ת כתב דחבושים הוי חריף.

ה. משקה חריף שאי אפשר לשתות חי בלי עירוב מים, דינו חריף. ויש מחמירים אפילו במשקה חריף שאפשר לשתותו כמות שהוא.

ו. בוסר כלומר ענבים בקוטנם, הוי ספק חריף ותלוי לפי המקום ולפי ראות עיני הרב.

ז. פירות חמוצים דינם כחריף אם הם חמוצים הרבה עד שאינן נאכלים לבד.

ח. פירות חמוצים שנאכלים בדוחק, יש מחלוקת האם הם דבר חריף. לפיכך אם יש צד להקל כגון אם חתכו בסכין נקי שאינו בן יומו, מותר ע"י הדחה ונכון שיסיר כדי קליפה.

ט. פירות חמוצים קצת שנאכלים לבדן, אם הסכין בן יומו במקום הפסד יסיר כדי קליפה. ואם הסכין אינו בן יומו אין להחמיר כלל. וכן הדין בתפוחי עץ חמוצים.

י. ירקות חמוצים כגון מלפפונים חמוצים, כרוב חמוץ, וכדומה אין להחמיר כלל משום שנראה בחוש שאין בהם חריפות.

יא. חומץ יין או שכר נחשבים כדבר חריף. ואם החומץ אינו חזק, יש להתיר במקום הפסד.

יב. יין נחלקו בו הפוסקים האם הוא דבר חריף. ויש להתיר במקום הפסד וה"ה בשמן זית.

יג. דגים מלוחים הרבה כגון הערינג, הוי חריף, אבל שאר דגים שהם מלוחים קצת לא הוי חריף וסגי בגרידה.

יד. על אף שאסור חיתוך בחריף עד ששים, אם קנה מעכו"ם הערינג בשוגג, מותר ע"י נטילה שדבר שנחתך ונקנה כבר נחשב דיעבד.

טו. וכל זה בדגים שאין חותכים מהם הרבה, אבל בדגים מלוחים שמביאים הגוים הרבה יחד מותר משום שנתבטל הטעם ברוב.

טז. ציר של דגים מלוחים הוי חריף.

יז. זנגביל נחשב דבר חריף.

יח.

[1] ת"י אבע"ז

[2] רש"י

[3] אבע"ז

[4] אבע"ז

[5] רמב"ן ועיי"ש כתב שהוא מחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן ודעת ר' יאשיה כרמב"ן ודעת ר' יונתן כאבע"ז.

[6] רמב"ן

[7] רבינו בחיי

[8] רש"י

[9] צרור המור

[10] ת"א ת"י

[11] רש"י

[12] צרור המור

[13] רשב"ם

[14] רמב"ן

[15] רבינו בחיי

[16] מפני שישראל היו סיבה בפרסום האלהות בעולם בגאולה זו של מצרים על כן נצטוו במצות הפסח לעשות ענינים מפורסמים כנגד המלך הרשע שהיו ברשותו לבזות אמונת המצרים לעיניהם ולקבוע בלב אמונת הקב"ה ויראתו, ומזה נצטוו לשחוט אלהיהם ולאכלו צלי לא מבושל בקדרה כי אם צלי אש להיות הענין נגלה ומפורסם יותר לכל הנכנסים בבתים ואף לעוברי דרך יתפרסם בריחו, וכדי לפרסם הענין עוד נצטוו לתת מן הדם במשקוף ובמזוזות שהם מקומות נגלים ומפורסמים להורות שמדת הדין מתוחה כנגד המצרים. רבינו בחיי

[17] אבע"ז רמב"ן

[18] רש"י

[19] ספורנו

[20] אבע"ז

[21] ספורנו

[22] רש"י

[23] רשב"ם

[24] ת"א

[25] רשב"ם

[26] רמב"ן

[27] רמב"ן פרק י פסוק כט

[28] רמב"ן

[29] פי' ר' יוסף בכור שור

[30] אבע"ז

[31] רמב"ן

[32] פי' ר' יוסף בכור שור

[33] רשב"ם

[34] חזקוני

[35] רשב"ם

[36] ת"א ת"י