הלכות בישול ביו"ט ודיני עירוב תבשילין

משנת ההלכה

עירוב תבשילין

       א.       אסור לבשל מיו"ט לשבת וכן כל הכנת מכל אסורה מיו"ט לשבת אבל התירו חז"ל לבשל על ידי עירוב תבשילים.

        ב.        יסוד ההיתר הוא שהמכין תבשיל ופת בערב יו"ט וסומך עליו שיהא בכנה זו משום תחילת הכנתו לצרכי שבת מותר לו להמשיך ולבשל לאפות ולהכין כל מאכל ביו"ט לצורך השבת.

         ג.         ולפיכך לכתחילה יש להכין את התבשילים עבור העירוב בערב יו"ט ולא קודם לכן ובדיעבד יכול לסמוך גם על מה שהכין לפני ערב יו"ט.

        ד.          שיעור התבשיל לעירוב תבשילין כזית ושיעור הפת כביצה ולצורך הידור מצוה ייקח תבשיל חשוב ופת שלימה כגון פיתה לחמניה וכדומה.

       ה.       מצוה על כל אדם לערב עירוב תבשילין ואשתו ובני ביתו טפילים לעירוב שלו ואפילו בני ביתו הנשואים האוכלים אצלו או אורחים האוכלים על שולחנו הרי הם טפלים עליו ולא יניחו עירוב תבשילין.

         ו.         לכתחילה יש להקפיד לסיים את הבישולים וההכנות ביו"ט ע"ש בעוד היום גדול ובדיעבד שסיים סמוך לכניסת השבת יש להקל ובמיוחד בר"ה הזה שיו"ט

         ז.         שני בע"ש.

       ח.       התבשיל והפת שהניח לצורך העירוב צריך שיהיו קיימים עד לשעה שיגמור לבשל לאפות ולהדליק לצורך שבת ונוהגים לשמור את הפת ללחם משנה של סעודה שלישית.

        ט.       אבדה הפת כל שנותר כזית מהתבשיל רשאי להכין לשבת אבל אם נותר פחות מכזית מהתבשיל הרי שוב נאסר להכין צרכי שבת.

         י.         המערב חייב לברך: - "בָּרוּךְ אַתָּה יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב".

      יא.     ויאמר: - "בְּדֵין יְהֵא שָׁרָא לָנָא לַאֲפוּיֵי וּלְבַשּׁוּלֵי וּלְאַטְמוּנֵי וּלְאַדְלוּקֵי שְׁרַגָּא וּלְתַקָּנָא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבַּתָּא לָנָא וּלְכָל יִשְֹרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת". פירוש –"בעירוב זה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נרות ולעשות כל צרכנו מיו"ט לשבת לנו ולכל ישראל הדרי בעיר הזאת".

דיני בישול ביו"ט

      יב.      האופה והמבשל, מותרים ביו"ט. והוא שיהא בדעתו לאכול מן התבשל שמבשל בו ביום אבל לצורך מחר אסור לבשל ולאפות אפי' לצורך יו"ט שני של ר"ה וכ"ש שאסור לבשל לצורך שבת שאחריו.

       יג.       אמנם לעיל ביארנו שעל ידי עירוב תבשילים מותר לבשל מיו"ט לשבת לפי התנאים המבוארים לקמן אמנם אין הדבר מתיר בישול מיו"ט ראשון ליו"ט שני(שו"ע תקג סעי' א)

      יד.      י"א שמי שאכל בשר ביום טוב, אסור לבשל מאכלי חלב לאחרים, אלא אם כן יש שהות ביום שיעבור זמן שש שעות אחר אכילת הבשר, כדי שראוי שיאכל זה מן התבשיל ההוא בו ביום, אבל אם אין שהות ביום שיאכל הוא עצמו ממנו, אסור לבשל לאחרים, אבל בטלטול מותר וכן נהגו במקצת מקהלות הספרדים (בן איש חי שם) וי"א שאף ם אין לו עצמו שהות ביום לאכלו מותר[1] אם יש שהות לאחרים, וכן נהגו האשכנזים (שמירת שבת כהלכתה פ"ב סעי' א)

      טו.      אסור לבשל פירות יבשים ביו"ט שהוא ידוע שהמבושלים מעיו"ט טובים הם יותר לאכילה אח"כ ביו"ט, מיהו אם לא היה לו שהות מקודם לבשל מותר לבשל ע"י שינוי וכש"כ כשלא היה לו הפירות מקודם בודאי מותר לבשלם ביו"ט אפילו שלא ע"י שינוי. (מ"ב תצה ס"ק ח)

      טז.      וכן כל דבר שטעמו לא יפוג כלל אם יבשלו בערב החג יבשלו מבעוד יום ואם לא הספיק או ששכח בערב החג מותר לבשל, והוא שיעשה בשינוי קצת ואם היה אנוס או שבאו אליו אורחים במפתיע ולא ידע להכין עבורם מבעוד יום מותר אף בלא שינוי (רמ"א תצה סעי' א ומ"ב שם ס"ק י).

        יז.       אם רוצה מים חמים מותר להחם אותם ביו"ט[2] ואין צריך לחמם מערב יו"ט ולהשאירם ע"ג האש (שמירת שבת כהלכתה שם הערה ו)

      יח.     אם לא היו לו את כל החומרים הדרושים לבישול או שלא ידע באיזה אופן רוצה את הבישול בערב החג או איזה מין רוצה לבשל אפילו מותר לבשלו ביו"ט אפילו בדבר שאין טעמו פג (שם)

      יט.      ממלאה אשה קדרה בשר[3] אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת וה"ה אם אינה צריכה רק לתבשיל או לרוטב בלבד ג"כ מותר שכל אלו משתבחים ע"י הוספת הבשר ומ"מ תזהר שלא תאמר בפיה שמבשלת לצורך לילה ומ"מ בדיעבד אינו נאסר עי"ז (שו"ע ורמ"א סי' תקג סעי' א ומ"ב ס"ק ז)  

        כ.        וכן יכולה לבשל הרבה קדרות ולאכול מכל אחת מעט. ואפילו כונתה לצורך הלילה כיון שרוצה לאכול מכל אחת בסעודת שחרית ודוקא כשבכל קדרה היתה מבשלת מין בפני עצמו אבל מין אחד בשתי קדרות אין להתיר כיון שטעם שתי הקדרות הוא שוה א"כ כל מה שטועם משתיהן יכול לטעום מאחת ונמצא שהקדרה השניה אינה מתבשלת כ"א לצורך לילה לבד וכן בכמה מינים דוקא קודם אכילה מותר, אבל אחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר: "אוכל ממנה כזית", דהוי הערמה[4] (שם ומ"ב ס"ק י)

    כא.    ואפילו אחר שהניחה הקדרה על האש מותרת להוסיף בשר שאינה צריכה היום מפני שהתבשיל משתבח טעמו יותר כשיש שם בשר הרבה ואפילו הוא בקדרה קטנה מותר ליתנו בקדרה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהיה שמן ביותר (מ"ב שם ס"ק ה)

     כב.     וכ"ז שייך דוקא כשמבשל בשר ודגים בקדרה אבל בשאר תבשילין אינה רשאה להוסיף בשביל מוצאי יו"ט כשעומדת כבר הקדרה על האש כיון שאינו מוסיף שבח עי"ז בתבשיל וכן כשצולין בשר על השפוד אינו רשאי להוסיף בשביל לילה כשעומד כבר השפוד על האש אבל בתחלה יכול להוסיף על השפוד כמה שירצה כיון שהוא בטרחא אחת וכן בתבשיל כה"ג (מ"ב שם ס"ק ה)

      כג.      ממלא אדם דוד של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד כלומר לכמות קטנה של מים וצריך להשים הכל אצל האש בפעם אחת.

     כד.     סיבת ההיתר מכוין שיהיה לצורך הלילה שטרחא אחת היא ודוקא אם ממלא בפעם אחת אבל בפעמים רבות ע"י כלים אסור ומ"מ גם בממלא בפעם אחת[5] יזהר שלא יאמר בפיו שמבשל לצורך הלילה (שם סעי' ב ומ"ב וס"ק יד ס"ק טו)

    כה.    אם הדוד עומד כבר על גבי האש אסור להוסיף, אלא אם כן ישתמש בהם בחג שטרחא שלא לצורך הוא[6] (שו"ע שם)

      כו.      מותר להשתמש ביו"ט בכל המיתקנים לחימום מים בין בשעה שהם מופעלים ובין בשעה שאינם מופעלים מחמת שוסת החום הפסיק את פעולתם וע"י הוצאת המים יחזרו ויפעלו[7] ואפילו אם ע"י הוצאת מים יכנסו מים קרים תחתיהם מותר ובלבד שלא ידליק בידים את גוף חימום (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' ז)

      כז.      ואפילו אם מוציא מים שעה קלה לפני צאת החג מותר אע"ג שנכנסים מים אחרים תחתיהם ולא תהיה שהות לשתותם קודם צאת החג שמכיון שאי אפשר להוציא מים חמים אא"כ נכנסים אלו תחתיהם נחשב בישול זה כצורך אוכל נפש (שם הערה כב)

    כח.    מותר לצלות בשר ע"ג גחלים, אע"פ שמכבה הגחלים ע"י הנחת הבשר, כיון שאי אפשר בענין אחר. (חיי אדם כלל פו סעי' א)

     כט.    אם גרף מקצת הגחלים עד שאפשר לצלות באותו מקצת, אסור לגרוף השאר: (שם סעי' ב)

        ל.        בתנורים שלנו[8]  אין לאפות פת[9] יותר ממה שצריך[10]. אבל מותר לאפות פת אחד גדול כיון שטרחא אחת היא[11] (שו"ע תקז סעי' ו שו"ת באר משה ח"ח סי' קלז)

     לא.    אם יש לו פת מוכנה מערב יו"ט אסור לאפות פת אחרת מאותו המין אא"כ רוצה לאפות כדי שתהיה לו פת חמה[12] או שאופה פת ממין אחר וכנ"ל במלאכת לישה (מ"ב סי' תקו ס"ק לו לז)

     לב.     כירה חשמלית מותר לבשל עליה ביו"ט אם מופעלת מעיו"ט או מחוברת לשעון שבת אבל אסור להקטין או להגדיל את מידת חומה שכן כל שינוי במידת החום נעשה בדרך כלל על ידי כיבוי של חוט מלובן והבערתו של חוט אחר במקומו (שמירת שבת כהלכתה פ"א סעי' כז)

      לג.      תנור גז או חשמלי שחומו מכוון על יד טרמוסטאט מותר להשתמש בו ביו"ט ומותר לפותחו ולסגרו גם לשם ביקורת אע"ג שעי"כ עשוי להדליק ולהגדיל את הלהבה[13] (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' ל)

     לד.     מותר להקטין ביו"ט את הלהבה של כירת גז אם אין שם אלא להבה אחת ואינו יכול להבעיר להבה אחרת שהיא קטנה מזו וגם אינו רוצה להסיר לגמרי את הקדירה מן האש כדי לשמור על חום התבשיל ויש חשש שהתבשיל שעל הלהבה ייקדח ויתקלקל או אם יש חשש שהמים יתאדו אבל אסור להקטין את הלהבה כדי למנוע שהאוכל יתחרך במקצת או שהקדירה תפוייח ועל אחת כמה וכמה שאסור לעשות כן אם כוונתו בהקטנת הלהבה היא רק כדי למנוע הפסד ממון (שמירת שבת כהלכתה פי"ג סעי' י)

     לה.    אין מבשלים[14] לצורך נכרים ביו"ט, לפיכך אסור להזמינו[15] שמא ירבה בשבילו ואינו מועיל מה שכבר הכינו כל צרכי סעודה שיש לחוש שמא יבשל עוד בקדרה אחרת בשבילו אחרי שמזמינו ורוצה לכבדו ולהרבות בשבילו אסור אפילו בקדירה אחת ודוקא להזמינו לביתו, אבל לשלוח לו לביתו ע"י נכרי או על ידי יהודי במקום המותר בטלטול, מותר[16] (שו"ע סי' תקיב סעי' א ומ"ב ס"ק ג וס"ק ז)

      לו.      שליח נכרי שנשתלח אליו, וכן נכרי שבא מאליו אפילו אם הוא אדם חשוב, מותר להאכילו עמו רק באדם חשוב לא יפציר בו שיאכל אצלו[17] ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו שדוקא כשמזמן הנכרי אצלו שחפץ ביקרו חיישינן שמא ירבה בשבילו משא"כ כל אלו שבאו מאליהם כיון שלא הזמינו לבוא לא חיישינן לזה ודוקא שבא אחר שכבר הכין סעודתו. (שו"ע שם ומ"ב ס"ק ט י)

       לז.      מותר[18] להרבות בשביל נכרי העובד ודר בביתו באותה קדירה שמבשל בה לעצמו וצריך ליזהר שלא יאמר בפירוש שמבשל  בשבילם ודוקא בבת אחת שטרחא אחת היא אבל להוסיף אח"כ בשר בשבילם אסור אלא א"כ יש לו מאכלים אחרים שיוכל לפייסם בם[19] ונמצא שכל הבשר היה ראוי בשביל ישראל ואז מותר ליתן להם לאכול ממנו (שו"ע שם ומ"ב ס"ק יא וס"ק יב)

     לח.    מומר[20] לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם: (מ"ב שם ס"ק ב)

---

[1] שכיון שמותר לו לבשל כל מאכל חלבי וגם קודם שאכל בשר היה מותר לו לאכול חלבי איך נאמר שפתאום באמצע היום יאסר עליו לבשל מאכל חלבי (שם הערה א)

[2] אע"ג שאין טעמם פג במה שמשאירם להחם על האש מעיו"ט עכ"פ כיון שאיכא פסידא שצריך לשלם עבור בעירת האש (כגון בגז או חשמל או אם משלם עבור עצים) וכן המים הולכים ומתחסרים הוי כטעמו פג.

[3] היינו אף אם כונתה בהוספת הבשר בשביל לילה שהוא חול אעפ"כ מותר כיון שעכ"פ צריכה לחתיכה אחת לאכול ביו"ט (מ"ב שם ס"ק ו) ואם א"צ לסעודת היום כלל ועיקר בישולו רק לצורך הלילה ואוכל קצת ממנה כי היכי דלא ליתסר עליה לבשל יש דיעות בין הפוסקים דיש אוסרין דהוא בכלל הערמה ויש מתירין כיון שעכ"פ אוכל קצת ממנה וגם הוא קודם אכילה והעולם נהגו להקל כדעה זו שמבשלין בשחרית לצורך הלילה וטועמין קצת מהן ואין למחות בידם כי יש להם על מי שיסמוכו ודוקא מיו"ט א' ליו"ט ב' אבל מיו"ט לחול יש ליזהר בזה. והמחמיר כדעה ראשונה שלא לבשל לצורך הלילה בקדרה בפני עצמה אלא באותה קדרה עצמה שמבשל לצורך סעודת שחרית הוא מרבה בה לצורך הלילה תבוא עליו ברכה (שם ס"ק ז)

[4] ובזה לכו"ע אסור אף שאוכלת אח"כ מעט דהוי הערמה הניכרת לכל כיון שכבר סעדה (מ"ב שם ס"ק יב): ובשו"ע כתב מיהו אם עברה ובשלה, מותר לאכלו. ונחלקו בזה האחרונים יש מן האחרונים שמפרשי דאריש הסעיף קאי דהיינו אם עבר במזיד ובישל מיו"ט לחבירו ולא קאי כלל אדסמיך ליה דמיירי בדין הערמה דשם אפשר דאף בדיעבד אסור דהערמה חמירא ממזיד כדאיתא בסימן תקכ"ז סעיף כ"ד אבל כמה אחרונים כתבו דאדסמיך ליה קאי דהערמה זו קילא להתיר בדיעבד כיון שעכ"פ אכל ממנה קצת מבע"י (מ"ב שם ס"ק יג)

[5] ובדיעבד אינו נאסר בכך דמ"מ חד טרחא היה (שם ס"ק טו)

[6] דלא דמי לבשר שכתבנו בס"א דמותר אף להוסיף אח"כ דהתם ההוספה משביח בהתבשיל משא"כ הכא אין המים משביחין בכך. ואם עושה כן כדי שלא תבקע הקדירה שרי דהרי זה לצורך יו"ט (שם ס"ק טז)

[7] דהוי גרמא דהבערה לצורך אוכל נפש וגם אינו פסיק רישא ודאית כיון שיש והטרמוסטאט נמצא במצב שבלא"ה היה מתחיל לפעול ואז הוצאת המים לא ישפיעו עליו כלל (שם הערה כג)

[8] שדוקא בתנוריהם, שהיו קטנים והיו מדבקים הפת בדפנותיהם ומתוך שהוא מלא אין מקום  לחומו להתפשט והפת נאפה יפה מותר למלאותו אבל לא בשלנו שאין דרכן לדבק גדול וקטן שוה לאיסור (שו"ע שם ומ"ב ס"ק לג)

[9] הטעם משום שבכל ככר וככר איכא טרחא בעריכה ואפיה ולכן לא שרי לאפות יותר כל שאין הפת נאפה יותר יפה מצד מילוי  התנור. ואפילו ע"י עכו"ם אסור: ויש פוסקים שמתירין אף בתנור שלנו ודוקא כשצריך באמת עכ"פ פת אחד ליו"ט ובשעת הדחק כגון מי שלא הניח ערובי תבשילין וצריך לו פת לשבת וכן בכל שעת הצורך יש לסמוך על דעה זו לאפות קודם אכילת שחרית אם צריך עכ"פ  לפת אחד בו ביום עצמו אבל אם אינו צריך רק שמערים לאכול מעט כדי להתיר לו האפיה אסור אף שעושה זה בשביל שבת (מ"ב שם ס"ק לד לה ושער הציון ס"ק נ וכ"מ במ"ב תקי"ב ס"ק יב)

[10] ולענין אפית פת כדי ליתן לנכרי הדר בביתו מסקי האחרונים שכיון שיש על כל ככר וככר טרחא בפ"ע ע"כ אין להתיר אפילו אופה בתנור אחד ולעת הצורך אם יוכל לפייסן בדברים אחרים ונמצא שכל הפת ראוי בשביל ישראל אז מותר ליתן גם להם לאכול ממנו (מ"ב תקיב ס"ק יב)

[11] ועיי"ל מלאכת לש שאין ללוש עיסה שהיא בשותפות עם עכו"ם וה"ה גבי אפיה וכן אין לאפות פת קיבר וכו' וכנ"ל גבי לישה

[12] ולכאורה ה"ה ברוצה פת טריה

[13] כיון שהכיבוי וההדלקה הם לצורך אוכל נפש וגם לסוגרו אחר שהוציא את התבשיל מותר אע"ג שאינו לצורך אוכל נפש מותר כיון שאינו מכוין ממש לכבותה שהרי כך הרגילות לסגור את דלת התנור וגם הקטנת הלהבה שתבוא ע"י סגירת הדלת לא נעשית מיד עם סגירתה אלא רק קצת אח"כ וא"כ הו"ל פס"ר של גרם כיבוי ואפשר לצרף כמב קולות א. שרבו הסוברים דגרם כיבוי שרי ביו"ט ב.שכיון שאינו עושה פחם הוי גרם כיבוי בדומה לגחלת של מתכת שהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה ג. וגם אין הגז נכבה לגמרי ואינו אלא מיעוט הלהבות (שם הערה פ)

[14] ולאו דווקא בישול אלא כל מלאכה שהותרה משום אוכל נפש הותרה רק לצורך ישראל (מ"ב שם ס"ק א)

[15] ואפילו יהיה לו עי"ז איבה אסור אם לא שהענין נוגע לבטול שמחת  יו"ט יש להקל להזמינו לאכול ממה שהכין לעצמו: (בה"ל שם ד"ה אסור להזמינו)

[16] עיין במאמר מרדכי ועוד כמה אחרונים שהסכימו דדוקא אם שולח לו ממה שהכין לעצמו אבל אם הרבה בשבילו אפילו באותה  קדרה שבישל ג"כ לעצמו אסור דכיון שמרבה בשבילו חיישינן שיבוא לבשל עבורו בקדרה אחרת ומזה תראה דמה שנוהגין רבים לשלוח ביו"ט דורון לנכרי שרוצה  לכבדו ומוסיפין בשבילו שלא כדין הם עושין ולא מבעיא שאסור לאפות בשבילו חלה אחת כמו שנוהגין או לעשות בשבילו חרעמזי"ל ובלינצע"ס דכל אחד ואחד צריך  טרחא לעצמו וגם אין אחד משביח מחמת הריבוי אלא אפילו מה שמרבין לבשל בשבילו דגים כשמבשל ביחד גם לצורך עצמו אסור וכנ"ל ויש מאחרונים שמקילין  כשמבשל ביחד גם לצורך עצמו ובמקום איבה או הפסד ממון אפשר שיש לסמוך ע"ז (מ"ב שם ס"ק ד)

[17] דיש חולקין דאם הוא אדם חשוב וראוי לכבוד  חוששין שמא ירבה בשבילו אלא צריך שיאמר לו הישראל קודם שמאכילו אם יספיק לך במה שהכינו לעצמנו בא ואכול והט"ז מכריע להלכה דאם בא מאליו  והישראל נותן לו לאכול בלי הזמנה והפצרה שיאכל אצלו מותר דבזה אין חשש שמא ירבה אבל אם מפציר בו שיאכל אצלו אע"פ שבא מאליו מ"מ כיון שחביב לו  שיאכל אצלו חיישינן שמא יבשל לו קדרה אחרת עוד דמה לי שמזמינו דרך שליחות לביתו או שמזמינו אחר שבא אליו (מ"ב שם)

[18] שכל החשש בנכרי שמא יבשל קדירה לבדה שלא היה מבשל אם לא בשביל הנכרי יש היתר באחד שדר ועובד בביתו שאין לחוש שמא יבשל בקדרה  אחרת בשבילו (מ"ב שם ס"ק ד)

[19] וגם באופן זה אסור בקדירה אחרת (שער הציון שם ס"ק כג)

[20] ולצורך קראי"ם בתשובת ר' בצלאל סי' ס"ג  אוסר ויש מתירין דטועים הם ומנהג אבותיהם בידיהם (מ"ב שם) ולפיכך בזמננו רוב רובם של אלו שאינם שומרים תורה ומצוות אין לדונם כמומרים ומותר לבשל להם ביו"ט שו"ת שבה"ל ח"ב סי' קעב