מקרא
דברים פרק לג
(יב) לְבִנְיָמִן אָמַר אין בכל השבטים מבורך כבנימין בהשראת שכינה בחלקו ובמעלה ובזכות, ויש לו יתרון על כל יתר אחיו, ואולי מפני זה הזכירו הכתוב בפני עצמו ואמר לבנימין בלא וא"ו, כי לא רצה לערב אותו ולכלול ברכתו עם שאר השבטים, שכולן נקשרין יחד בקישור וא"ו[1] יְדִיד יְקֹוָק קורא "ידיד ה'", על שבחר הקב"ה לשכון בחלקו של בנימין, כי ירושלים בחלקו ובית המקדש בחלקו היה בנוי[2] יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיוהקב"ה שיכן שכינתו בחלקו, והקב"ה חֹפֵף ומגין עָלָיו כָּל הַיּוֹם כל הימים ועל זה היה בנימין שכן בטח, בזכות הקורבנות שהלוים מקריבים בחלקו כל היום למשמרותם[3] וּבֵין כְּתֵפָיו גבוליו כמו אל כתף ים כנרתשָׁכֵן כלומר בין גבוליו של הקב"ה שכן בנימין, נחלתו סמוכה אצל בית המקדש[4]: ס
(יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְקֹוָק אַרְצוֹ שמוציאה פירות ומספקת עם רב, כי בני יוסף עם רב, דכתיב "וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה', ויאמר אליהם יהושע - אם עם רב אתה עלה לך היערה"ואמר לו משה כי ארצו מבורכת מאת הקב"ה ותספיק להם כל צרכם מִמֶּגֶד לשון מיטב, מתוק, ובשום שָׁמַיִם מִטָּל שירדו עליה גשמים בנחת, להמתיק ולהתעדן את הפירות[5] וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת מטוב מעינות תהום שעולים ונובעים ומרביצים כלומר ומרוים צמחים מִלמטה[6]:
(יד) וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ מבאר והולך ברכת ה' בהפלגה. באשר נמצא בה מכל מיני גידולי ארץ. מה שאינו כן בכל מדינה שאם יש בה שפע תבואה אינה מוצלחת למינים אחרים. אבל בארץ יוסף מבאר תחלה מגד תבואת שמש. כלומר מה שגדל פעם אחת בשנה על פי תקופות השמש[7]. ובירכו שהשמש יזרח עליהם למתקם, שכל פירות הגדילים בצל אינם מוטעמות, אבל השמש מבשל הפירות וממתקם[8] וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִיםכלומר ירקות שמתחלפים בכל ירח כל חודש. והמה נאכלים מן הגנה ואינם נכנסים לקיום. ומה שמשתייר מאכילת הבעלים נשלכים לחוץ. ומשום כך נקראים גרש שמגרשין לחוץ[9]:
(טו) וּמֵרֹאשׁ מהמובחר שב - הַרְרֵי קֶדֶם עשבים לרפואה ולסגולה. שעיקר גידולם בהררי קדם. הרי המזרח הרחוק וגם אלה נמצאו בשבט יוסף וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם יש מיני מאכלים שאינם גדלים כי אם בהרי שלג תמידי ונמצא גם אלו בחלקו של יוסף[10]:
נביא
יונה פרק ב
א. וַיְמַן ה' זימן ה', דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה, וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת:
ב. וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה’ אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה התפלל לה' ממעי הדג:
ג. וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה’, וַיַּעֲנֵנִי קראתי בצרתי אל ה', וענה לי ה', מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי מבטן הדג, שהוא לי כשאול, צעקתי אליך ה', שָׁמַעְתָּ קוֹלִי ויודע אני, שתשמע תפילתי ותצילני[11].
ד. וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים בעומק ובלב הים, וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי מֵי הנהר הזורמים אל הים סובבים אותי, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ כל הגלים הנשברים בים, עלי עברו:
ה. וַאֲנִי אָמַרְתִּי ואני חשבתי, כשהשליכו אותי אל הים, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ שגרשת אותי מנגד עיניך, והסרת השגחתך ממני, אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ אך כעת, שעשית עימי הנס והצלת אותי ע"י הדג, אוסיף להביט לבוא אל היכל קדשך, ולהודות לך שם:
ו. אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ מי הים סובבים אותי, עד שכמעט נפשי יוצאת ומתה, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי מי התהומות סובבים אותי, סוּף, חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי כשהדג שט בים, נקשר הסוּף (מין צמח הגדל במים ) בראש הדג, וכאילו קשור בראש יונה:
ז. לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי לקצה ההרים שבים ירדתי, ( לקרקעית הים ), הָאָרֶץ, בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם כאילו סגרה הארץ את עצמה בבריחים כנגדי, שלא אוכל לעלות מהים לעולם, וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, ה’ אֱלֹהָי העַלֶה אותי מהקבר ( מבטן הדג, שהוא לי כבור הקבר ) ליבשה:
ח. בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי כשנפשי עטופה בצרה, אֶת ה’ זָכָרְתִּי להתפלל לפניך,
וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:
ט. מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא אנשי האניה, העובדים ע"ז שהיא הבל ושוא, חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ יודע אני, שחסדם שנדרו לעשות, יעזבו ולא יקיימו:
י. וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אך אני, אזבח לך זבחים ואשא לפניך קולי בתודה, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה ואשר נדרתי אשלם, יְשׁוּעָתָה לַה’ על הישועה שתושיע אותי:
יא. וַיֹּאמֶר ה’ לַדָּג ציוה ה' על הדג, וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה:
כתובים
קהלת פרק ד'
(א) ושבתי אני ואראה את כל העשקים אשר נעשים תחת השמש חזרתי והתבוננתי וראיתי את כל האנשים העשוקים שנעשה להם עושק בעולם והנה דמעת העשקים – והנה אני רואה את דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח וביד עושקיהם יש כח ואין להם מנחם ואין לעשוקים מנחם: (ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה ודבר כזה גורם כ"כ צער בראיית הדבר, עד שא"א ליהנות משום דבר בעולם, ובדבר זה יותר טוב למתים שכבר מתו, מהחיים שהם חיים עדיין: (ג) וטוב משניהם את אשר עדן לא היה ועוד יותר טוב למי שעדיין לא היה מעולם אשר לא ראה את המעשה הרע שלא ראה את הדבר הרע הזה, ולא היה צריך להצטער על דבר זה אשר נעשה תחת השמש: (ד) וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה ועוד אני רואה שכל המאמץ של האנשים בעניני העולם, ועשיית דברים באופן טוב ויעיל כי היא קנאת איש מרעהו מגיע מזה שאנשים מקנאים האחד במה שיש לשניגם זה הבל ורעות רוח וממילא המאמץ הוא הבל, שאנשים אינם עושים זאת באמת מפני הצורך, אלא מקנאה: (ה) הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו אע"פ שהעולם הוא מלא בצער, ואין אנשים עמלים אלא מקנאה, אין ראוי ליבטל לגמרי מעמל, שזה מידת הכסיל שחובק את ידיו, ואינו עושה מאומה, עד שאין לו מה לאכול ואוכל את בשרו: (ו) טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח אבל יש לזכור שלא לעמול בזה מדי הרבה בכדי לאסוף הרבה, שטוב כף אחת של ממון, כשזה בא בנחת, ממלא חפנים כשזה בא בטורח גדול מדי, שזה עמל ורעות רוח:
קהלת פרק ד
ראוי ליהנות מהטובה יחד עם עוד אנשים
(ז) ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש חזרתי וראיתי עוד דבר באופן ההתנהגות של בני אדם, שהוא הבל: (ח) יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו יש בני אדם שהם עמלים הרבה ללא סוף בהשגת ממון, אבל אינם עמלים להתחבר עם בני אדם, והם עומדים יחידים ללא אדם שני עמם, וגם בן ואח אין להם גם עינו לא תשבע עשר והוא עצמו לעולם אינו שבע מעושרו אלא תמיד רוצה להשיג עוד ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה וראוי לו לשאול את עצמו, למי אני עמל ומחסר את עצמי מטובה גם זה הבל וענין רע הוא: (ט) טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם יותר טוב להיות בשנים, שאז הם יכולים ביחד ליהנות מעמלם, אבל אדם בודד לא יהנה מעמלו. ומביא כעת כמה דוגמאות איך שני חברים טוב להם הרבה יותר מאחד: (י) כי אם יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו – וכמה רע לו לאחד שיפול ואין לו חבר שיעזור לו: (יא) גם אם ישכבו שנים וחם להם גם עוד תועלת יש, שיכולים לשכב יחד ולהתחמם אחד מהשני ולאחד איך יחם: (יב) ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו – ואם יבוא אחד לתקוף אחד מהם, השנים יעמדו נגד אותו אחד וינצחוהו והחוט המשלש לא במהרה ינתק וכ"ש חוט ששזור משלשה חוטים שלא יתנתק במהרה, כלומר, שלשה חברים אפי' יותר טוב להם:
עדיפה חכמה מעשירות מלכות וזקנה, אבל גם היא הבל
(יג) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד ילד עני וחכם עדיף ממלך זקן אבל כסיל, שהמלך הזה מחמת כסילותו עדיין לא למד להשמר מרעה: (יד) כי מבית הסורים יצא למלך כי המלך הזקן הוא כמי שיצא מבית האסורים למלוך, שאין לו שום נסיון כי גם במלכותו נולד רש וגם במלכותו הוא כמי שנולד עני, ואף אדם לא למדו דבר: (טו) ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש אבל התבוננתי באנשים החיים שמהלכים בעולם עם הילד השני בדור של הילד שהוא השני שהוזכר לעיל, [כלומר, לא המלך שדובר עליו עד עכשיו אלא האחר שהוזכר] אשר יעמד תחתיו שראוי לעמוד תחת המלך הזקן: (טז) אין קץ לכל העם לכל אשר היה לפניהם וכן חשבתי על האנשים הרבים שהיו בדורות שלפניהם גם האחרונים וגם הדורות שאחריהם לא ישמחו בו והגעתי למסקנא שכולם לא ישמחו גם בהנהגת הילד, שתמיד א"א להנהיג את העם באופן מושלם, ולאנשים תמיד יהיה תלונות כי גם זה הבל ורעיון רוח כי גם החכמה היא הבל, ואינה עושה את בני האדם שמחים לגמרי:
הוראות בעניני יראת ה'
(יז) שמר רגליך רגלך כאשר תלך אל בית האלהים – כשאתה הולך לבית האלהים, הזהר ברגלך מללכת באופן גס ומבזה, אלא צריך ללכת ביראה וקרוב לשמע והיה קרוב וזריז לשמוע את מה שה' מצווך מתת הכסילים זבח ולא כהכסילים שנותנים זבח, וחושבים שבזה עשו כל מה שצריכים כי אינם יודעים לעשות רע וכשעושים רע, אינם יודעים זאת, כיון שלעולם אינם מחשבים מה נכון ומה לא:
משנת ההלכה
הלכות יום הכיפורים פרק א
א. אלו הם הדברים האסורים היום הכיפורים מן התורה מלאכה אכילה שתיה רחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המטה.
ב. מלאכה כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום הכיפורים ואף האסור משום מוקצה בשבת אסור משום מוקצה ביום הכיפורים.
ג. אכילה: האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה, חייב והוא פחות מכביצה מעט[12], ושיעור זה שוה לכל אדם בין לננס בין לעוג מלך הבשן ולפי מדות זמננו שיעורו כ30 סמ"ק נפח[13]
ד. שתיה: השותה ביום הכיפורים מלא לוגמיו דהיינו מלא פיו, ולא מלא לוגמיו ממש, אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו[14] ויראה כמלא לוגמיו חייב[15] ולפעמים המלא לוגמיו ברביעית או יותר מרביעית כגון באדם גדול ביותר. ולהיפך באדם קטן שמלא לוגמיו אצלו הוא הרבה פחות מרוב רביעית ובאדם בינוני הוא יותר מחצי רביעית ובזה[16] משערים בכל אדם לפי מה שהוא, ולפי מידות זמננו שיעורו באדם בינוני נפח של כ- 40 – 45 גרם מים ובאדם קטן 32 גרם.
ה. כל האוכלים מצטרפים לשיעור זה וכן כל המשקים מצטרפים לכשיעור ואפילו מלח שעל הבשר וציר שעל ירק כיון שבאין להכשיר את המאכל נחשבים כאוכל מצטרפים לשיעור זה, וכן אם שרה פתו ביין או במים מצטרפים אבל אכילה ושתיה אינן מצטרפות ולפיכך אם אכל פחות מככותבת ושתה פחות ממלא לוגמיו אינם מצטרפים[17].
ו. אכל, פחות מכשיעור והפסיק וחזר ואכל פחות מכשיעור ובצירוף שניהם יש שיעור שלם, אם יש מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס, מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין. ואפילו אכל שיעור שלם בלי הפסק ונשתהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס כגון שפירר את האוכל לפירורים קטנים ועי"ז שפירר את האוכל לפירורים נשתהה הרבה באכילתו אין מצטרפים.
ז. שתה מעט והפסיק וחזר ושתה, אם יש מתחילת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין לכשיעור ואם לאו, אין מצטרפין. וי"א ששיעור צירוף השתיות כדי אכילת פרס, כמו צירוף אכילות.
ח. כל מה שצריך שיעור בין לענין אכילה ובין לענין שתיה היינו לחיוב כרת או מלקות או חטאת, אבל אסור מן התורה לאכול אפילו כל שהוא.
ט. לפיכך חולה או יולדת שנצרך לאכול ביום הכיפורים מחמת חשש פיקוח נפש אומדים אותם כמה הם צריכים לאכול ואם מספיק להם מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור הלכך מאכילים אותם פחות מ30 סמ"ק נפח, וישהו מסוף האכילה הראשונה עד תחילת האכילה השניה כדי אכילת ארבעה ביצים שהוא לכתחילה תשע דקות[18] כדי שלא יצטרפו האכילות אחת לשניה ואם אי אפשר להמתין תשע דקות ימתין שמונה דקות ואם אי אפשר ישתדל להאריך את זמן ההמתנה עד כמה שיוכל דהיינו שבע דקות שש דקות[19] חמש דקות שלוש עד ארבע דקות ובכל מקרה ישתדל שתהיה ההפסקה לפחות שתי דקות כל אחד לפי מצב בריאותו.
י. וכן צריך לאמוד אם צריכים לאכול ולשתות או די להם בשתיה לבד.
[1] רבינו בחיי
[2] פי' ר' יוסף כור שור
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] חזקוני
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"י
[7] העמק דבר
[8] רש"י
[9] העמק דבר
[10] העמק דבר
[11] אחר שראה יונה, שנשאר בחיים, ידע שיצא ממעי הדג בשלום. (רד"ק)
[12] לדגול מרבבה הוא ביצה בינונית בלי קליפתה ובבנין ציון החדשות ובחי' הרז"ה חלקו עליו שדוקא עם הקליפה (מ"ב שם ס"ק ב) ועיין בשו"ע סי' תריח סעי' ז שכתב שפחות מכשיעור הוא ב' שלישי ביצה בינונית ובמ"ב שם ס"ק יח כתב "ה"ה יותר מעט רק שלא יהא קרוב לביצה דבזה יש חיובא" ועיין בשמרת שבת כהלכתה פל"ט סעי' יח שכתב שמשקל ביצה בינונית הוא 40 – 45 גרם
[13] עיין שמירת שבת כהלכתה פל"ט סעי' יח ולכאורה אין מרפים את האויר שבמאכל כיון שהכל תלוי ביתובי דעתא והאויר שבמאכל ודאי אינו מועיל לכך ולכך לכאורה יש למעך המאכל כשמשער את שיעורו ויתבאר לקמן ועיין שיעורי תורה להגר"ח נאה עמ' קפז
[14] "ר"ל דלא בעינן שיהא שני הלחיים מלאין משקה אלא די שיהא אחד מלא ובולט אלא שאז יראה ממילא כאלו שניהם מלאין" ובעינן שיהא מלא לוגמיו בריוח (מ"ב ס"ק כה ושעה"צ ס"ק כז)
[16] ואינו דומה לאכילה שהוא שיעור אחד לכולם כיון שבשתיה קים להו לחז"ל שאין מתיישבת דעתו אלא במלא לוגמיו שלו הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו (מ"ב שם ס"ק כד)
[17] דקים להו לחז"ל שאין דעתו מתיישבת בכך (מ"ב ס"ק ה) ועיין נשמת אברהם סי' תריב ס"ק ו ובשמירת שבת כהלכתה פל"ט הע' סב ובתורת היולדת פנ"ב בפרטי הדינים מה נקרא מאכל ומה נקרא משקה ונ"מ לענין אכילה בשיעורים שלא יצטרפו אכילה לשתיה
[18] ועיי"ש במ"ב שכתב "וכן ישער מעיו"כ ויביט בשעון כמה דקות הוא שוהא בשיעור אכילת ד' ביצים וכשיעור הזה ישהא ביוה"כ בין אכילה לאכילה וכן בין שתיה לשתיה"
[19] שכן דעת הערוה"ש שם סעי' יד שהוא ששה לשבע דקות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה