מקרא
בראשית פרק ג
(א) וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם חכם להרע[1] מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר שמא אמר לכם[2] אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן:
(ג) וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ לאכלו כמו ובנבלתם לא תגעו[4] פֶּן תְּמֻתוּן:
(ד) וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן:
(ה) כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים מלאכים[5] יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:
(ו) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל היתה סבורה כי הוא מר וסם המות, ולכן יזהירנו ממנו ועתה ראתה כי הוא מאכל טוב ומתוק[6] וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:
(ז) וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם נתנו לב אל כל ערב ותענוג אע"פ שיזיק כי שימת לב וההשגחה בדבר תקרא פקיחת עין כאמרו אף על זה פקחת עיניך וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם ידעו שראוי לכסות מקום הערוה בהיות מעתה רוב פעולתו מכוונת לתענוג מאוס ומזיק[7] וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:
(ח) וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן והוא ענין גלוי שכינה במקום ההוא כמו והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו יב) לְרוּחַ הַיּוֹם כי בהגלות השכינה תבא רוח גדולה וחזק, כענין שנאמר (מ"א יט יא) והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה'[8] וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן:
(ט) וַיִּקְרָא יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה שאינך נראה בגן כמאז שנחבאת עתה ולא עשית כן מקודם[9]:
(י) וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כמו שקרה לישראל אחר חטאם כאמרו וייראו מגשת אליו[10] כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא:
(יא) וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה שאין נקרא ערום אלא מי שראוי ללבוש ואין לו, אין דרך לומר על הבהמה ערומה היא, כיון שאינה ראויה לבגדים, כי היא מכוסה בכסות הראוי לה, וגם אתה קורא עצמך "ערום", כלומר - שאתה ראוי לבגדים, מי הגיד לך שאתה ראוי לבגדים[11] הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:
(יב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי להיות עזר כנגדי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל והייתי חושב שכל אשר תאמר אלי יהיה לי לעזר ולהועיל[12]:
(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית לעבור על מצותי, כי האשה בכלל אזהרת אדם, כי היתה עצם מעצמיו בעת ההיא, וכן היא בכלל העונש שלו[13] וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי פיתה אותיוָאֹכֵל:
(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
(טו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב שיהיה לאדם יתרון עליך באיבה, כי הוא ישופך ראש ואתה לא תשופנו רק בעקבו, וירצץ מוחך שם[14]: ס
(טז) אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ צער הגוף שבא לה מידי חודש בקבלת המחזור וְהֵרֹנֵךְ צער ההריון בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ שתהיה נכספת מאד אל בעלה, ולא תחוש לצער ההריון והלידה, והוא יחזיק בה כשפחה, ואין המנהג להיות העבד משתוקק לקנות אדון לעצמו, אבל יברח ממנו ברצונו והנה זו מדה כנגד מדה, כי היא נתנה גם לאישה ויאכל במצותה, וענשה שלא תהיה היא מצוה עליו עוד, והוא יצוה עליה כל רצונו[15]: ס
(יז) וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
(יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר אתה תַּצְמִיחַ לָךְ להקיף גן ופרדס שלך שלא יכנסו חיות השדה עד עתה נתקיימה גזירת וירדו וגו' ולא נצטרכת לשמור גן ופרדס אלא מעתה תצטרך[16] וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה:
(יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם נמצא בספר ר' יהודה החסיד שזו הקללה אינה מתקיימת אלא בעובדי אדמה ולא במלכים ושרים. אבל בעצב תלדי בנים מתקיימת בכל הנשים. ולפי שהאשה חטאה והחטיאה לפיכך קללתה מרובה[17] עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:
(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי:
(כא) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת ללבוש על ה- עוֹר שלהם[18] וַיַּלְבִּשֵׁם: פ
(כב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים כנגד המלאכים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ כמלאך[19] לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:
(כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְקֹוָק אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:
(כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם במזרחו של לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים מלאכי חבלה ובידם - וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת שיש לה חוד בשני צדיה לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: ס
נביא
כא וְהָעַמּוּדִים, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה - קוֹמַת הָעַמֻּד הָאֶחָד - כל עמוד 18 אמה גבהו. וְחוּט - שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה - יְסֻבֶּנּוּ - היקף העמוד היה 12 אמה. וְעָבְיֹו - אַרְבַּע אַצְבָּעֹות נָבוּב - עובי דופן העמוד, היה 4 אצבעות, והעמוד - חלול:
כב וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת - בראש העמוד כעין כותרת - מנחושת. וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאַחַת חָמֵשׁ אַמּוֹת - גובה הכותרת - 5 אמות. וּשְׂבָכָה, וְרִמּוֹנִים עַל הַכּוֹתֶרֶת סָבִיב, הַכֹּל נְחֹשֶׁת - וכעין רשת סבכה, וצורות רימונים על הכותרת - הכל מנחושת. וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי וְרִמּוֹנִים:
כג וַיִּהְיוּ הָרִמֹּנִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רוּחָה - שלכל רוח, (שמכל צד), היו נראים רק 96 רימונים, כָּל הָרִמּוֹנִים - מֵאָה עַל הַשְּׂבָכָה סָבִיב - בכל טור רימונים, סך כל הרימונים היה 100. (4 רימונים היו מוסתרים בין העמוד לקיר האולם):
כד וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ - כהן גדול. וְאֶת צְפַנְיָה כֹּהֵן הַמִּשְׁנֶה - סגן הכהנים. וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף - שומרי השערים:
כתובים
איוב פרק לה
(א) וַיַּעַן אֱלִיהוּ וַיֹּאמַר: (ב) הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט אָמַרְתָּ צִדְקִי מֵאֵל וכי אתה חושב שדבריך שאתה יותר צדיק מה' הוא משפט צודק?: (ג) כִּי תֹאמַר מַה יִּסְכָּן לָךְ מָה אֹעִיל מֵחַטָּאתִי שאתה טוען מה כבר אני מועיל ומשנה במעשי החטאים שלי: (ד) אֲנִי אֲשִׁיבְךָ מִלִּין וְאֶת רֵעֶיךָ עִמָּךְ אני אענה לך ולרעיך: (ה) הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ תסתכל לשמים ותביט אליהם שהם גבוהים ממך: (ו) אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ באמת אם חטאת ופשעת אתה לא פועל ומחסר לו דבר: (ז) אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח וכן אם תעשה מעשים טובים אין לו מידך רווח: (ח) לְאִישׁ כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן אָדָם צִדְקָתֶךָ לעצמך אתה מזיק ברשעותך ומועיל בצדקותיך: (ט) מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּים אתה יכול לעשות כרצונך מעשי רשע אבל ה' שומע את זעקת העשוקים: (י) וְלֹא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה הרשע לא שואל היכן ה' שעשני ולא נותן זמירות שהם לרנן ולשבח לה' בלילה, שאינו עובדו ושומר מצוותיו: (יא) מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ ה' לימד אותנו והחכים אותנו יותר מהבהמות ומעופות: (יב) שָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה מִפְּנֵי גְּאוֹן רָעִים במקום שהעשוקים יזעקו ה' ישמע להם. ולעושקיהם ה' לא ישמע כאשר תבוא אליהם הפורענות מפני גאותם ורשעותם: (יג) אַךְ שָׁוְא לֹא יִשְׁמַע אֵל וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶנָּה צעקת הרשעים היא לשוא כי ה' לא שומעם ולא רואם: (יד) אַף כִּי תֹאמַר לֹא תְשׁוּרֶנּוּ דִּין לְפָנָיו וּתְחוֹלֵל לוֹ שאתה טוען שאינך רואה את הנהגת ה' ברשעים, תדע שיש דין ומשפט לפניו ותקווה ותצפה לה' שיעשה משפט: (טו) וְעַתָּה כִּי אַיִן פָּקַד אַפּוֹ וְלֹא יָדַע בַּפַּשׁ מְאֹד מה שנענשת זה מעט לעומת מה שבאמת מגיע לך על ריבוי פשעיך ולא ידעת בריבוי הענש: (טז) וְאִיּוֹב הֶבֶל יִפְצֶה פִּיהוּ בִּבְלִי דַעַת מִלִּין יַכְבִּר דברי איוב הם הבל, ובלי דעת מרבה מילים וטענות: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה