מקרא
דברים פרק לג
(כ) וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד ברוך המקום שהרחיב נחלתו של גד, לפי שהיה נחלתו של גד מקום מרעה ומקנה, שייך למימר בזה לשון "מרחיב". כי מקום מרעה הוא רחב, כדכתיב "ירעה מקניך - כר נרחב"[1]ונתן לו חלק גדול מחלק כל אחד משאר השבטים בעבר הירדן כי אמנם ארץ סיחון ועוג היתה גדולה בכמות אע"פ שלא היתה זבת חלב ודבש כמו עבר הירדן כְּלָבִיא שָׁכֵן ראוי הוא לזאת ההרחבה מפני שהוא שוכן כמו אריה לאכול את סביביו[2] כמו שאמר שם הכתוב (לא נג) אנשי הצבא בזזו איש לו, ולהיות בני גד גבורי כח בזזו יותר מכולם[3] וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד כשהיה מכה ואויבו מרים יד שמאלו כנגד המכה, הוא חותך הזרוע ומכה בראש, וממיתו במכה אחת[4]:
(כא) וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ ראה ליטול לו חלק בארץ סיחון ועוג שהיא ראשית כבוש הארץ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה סָפוּן אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו וַיֵּתֵא באו אנשי גד רָאשֵׁי עָם הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ לפי שהיו גבורים[5] שבאו ראשי שבט גד עם ישראל חלוצי צבא, כי כן התנו עם ישראל צִדְקַת יְקֹוָק עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל שקיים מוצא שפתיו שאמר לא נשוב אל בתינו עד התנחל וגו' (במדבר לב, יח) [6]: ס
(כב) וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן המשילו בגבורה לגור אריה כאשר הוא מדלג מהר בשן יצא ויטרוף טרף ולפי שבשן מקום אריות וחיות רעות מדמה אותו לאריה[7]:
(כג) וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן פירותיו מבכרות וכל זמן שירצה יאכל וישבע מהם קודם שיאכל אדם פירות ממקום אחר וּמָלֵא בִּרְכַּת יְקֹוָק כל הבא בארצו ורואה פירות מבכרות מודה ומברך את הקב"ה עליהם[8] יָם וְדָרוֹם ים כנרת נפלה בחלקו ונטל מלא חבל חרם בדרומה לפרוש חרמים ומכמורות יְרָשָׁה לשון צווי כמו עלה רש: ס
נביא
יונה פרק ד
א. וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה - היה רע בעניו שנחם ה' על הרעה,
וַיִּחַר לוֹ - שמא יהיה קטרוג על ישראל שלא שבו בתשובה לה'.
ב. וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה’ וַיֹּאמַר, אָנָּה ה', הֲלוֹא זֶה דְבָרִי - הלא כך חשבתי בתחילה, שישובו בתשובה ותרחם עליהם, עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי - בעוד הייתי בא"י, עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה - ולכן הקדמתי וברחתי לתרשיש,
כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה:
ג. וְעַתָּה ה’ קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי - שלא אראה ברעה שתבוא על ישראל.
ד. וַיֹּאמֶר ה’ הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ - ועוד אראה לך, שלא בדין הוא, שחרה לך על כך.
ה. וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר - ממזרח לעיר, וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר - אולי ישובו להרע ויענשו.
ו. וַיְמַן ה’ אֱלֹהִים קִיקָיוֹן - זימן ה' ליונה, קקיון, ( מין צמח שעליו גדולים) וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ - לעשות צל על ראש יונה, לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ - להצילו מחום השמש,( שיבשו עצי הסוכה שמעליו ) וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה:
ז. וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת - זימן ה' תולעת בעלות השחר למחרת, וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ - חתכה בפיה את הקיקיון סמוך לקרקע, ועל ידי כך נפסק מקור חיותו, והתיַבֵּש.
ח. וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית - זימן ה' רוח מזרחית מרעישה מאוד ומחרשת אזנים, ( חֶרֶשׁ - שמלבד רעש הרוח, לא שומעים דבר ) וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה - הכתה השמש על ראש יונה, וַיִּתְעַלָּף - עד שכמעט יצאה נפשו ממנו, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת - בקש למות, וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי:
ט. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן, וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת - מאוד חרה לי עד שאמרתי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.
י. וַיֹּאמֶר ה’ אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד:
יא. וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ - שיש בה יותר מ - 12 ריבוא ( 120,000 ) קטנים, שלא יודעים להבחין בין טוב לרע, ואבותיהם הלא שבו בתשובה, ולא ארחם עליהם ?! וּבְהֵמָה רַבָּה:
כתובים
פרק ו'
(א) יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם ורעה גדולה היא לאדם: (ב) איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא חסר לעצמו כלום מכל מה שהוא מתאוה להשיג ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו ולא נותן לו ה' שליטה על ממונו שהוא יאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו אלא אדם זר יאכל ממונו זה הבל וחלי רע הואזה דבר הבל וצער כמו מחלה רעה: (ג) אם יוליד איש מאה וגם אם יוליד אותו איש מאה ילדים ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי שניו ויאריך ימים הרבה ונפשו לא תשבע מן הטובה אבל כיון שנפשו לא שבעה מהטובה שהיה לו, אלא איש נכרי וגם קבורה לא היתה לו והוא מת כעני, עד שאפי' לא קברוהו אמרתי טוב ממנו הנפל אמרתי שעדיף ממנו הנפל שמת במעי אמו: (ד) כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה כי הנפל מעולם לא ראה את האור והטובה אלא בא בהבל ומת בחשך, ואף אחד אינו מכירו ע"י החשך: (ה) גם שמש לא ראה ולא ידע וגם את השמש הוא מעולם לא ראה והכיר נחת לזה מזה יש יותר נחת לנפל מאותו אדם שכן הכיר את הטובה, אך לא נהנה ממנה: (ו) ואלו חיה אלף שנים פעמים ואף אם חי אלף שנים פעמיים (אלפיים שנה) וטובה לא ראה ולא זכה ליהנות מהטובה הלא אל מקום אחד הכל הולך כיון שבין כך גם הוא הולך לשוב לעפר, וכבר היה טוב לו שיקרה לו כך מתחילה, כיון שלא ראה טובה: (ז) כל עמל האדם לפיהו כל עמל האדם הוא בשביל להביא אוכל לפיו וגם הנפש לא תמלא וכי אינו ראוי שימלא נפשו מעמלו, ויהנה בזה בעצמו?! : (ח) כי מה יותר לחכם מן הכסיל איזה יתרון יש לחכם על הכסיל, אם גם החכם משאיר עמלו לאחרים מה לעני יודע להלך נגד החיים ומה חסרון יש לסכל כיון שגם הוא יודע לשמור עצמו בחיים ומתהלך יחד עם האנשים החיים: (ט) טוב מראה עינים מהלך נפש יש אנשים שטוב להם לראות בעיניהם את ממונם מאשר להנות בזה את נפשם גם זה הבל ורעות רוח ודבר זה הוא שטות והבל, שודאי עדיף ההנאה מהממון: (י) מה שהיה כבר נקרא שמו מה שהיה כבר מפורסם כפי שהוא ונודע אשר הוא אדם וידוע שהאדם אינו אלא אדם ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו ואינו יכול לדון עם האלהים שתקיף ממנו, ואלהים קבע שיש שנהנים מממונם ויש שאינם נהנים: (יא) כי יש דברים הרבה מרבים הבל יש הרבה דברים בעולם שאדם יגע בהן ואינם אלא מרבים לו הבל מה יתר לאדם ואין יתרון לאדם העוסק בהם: (יב) כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל כי מעטים היודעים מה טוב לאדם לעשות עם ממונו בחייו, והיודע יעשם בחייו המועטים שעוברים כצל וזה ליהנות בעצמו מעמלו אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש שהרי מי יגיד לאדם מי יקח את ממונו אחר שימות:
קהלת פרק ז'
המעשים הטובים עדיפים מהנאות העולם
(א) טוב שם משמן טוב טוב הזכרון הטוב שיש לאדם מהמעשים הטובים שעשה, יותר משמן טוב שמבשם את האדם ויום המות מיום הולדו וטוב יום המות של האדם יותר מיום שהוא נולד, אף שביום המות כבר אינו יכול ליהנות, כיון שביום מות כבר ידוע מה עשה האדם אם טוב ואם רע, וביום הלידה עדיין לא ידוע: (ב) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה עדיף ללכת אל בית אבל מללכת אל בית משתה, אפילו שבבית המשתה נהנים יותר באשר הוא סוף כל האדם בגלל שמוות זה סוף כל אדם והחי יתן אל לבו ולכן ראוי לחיים ללכת לשם, כדי שיתנו אל לבם שעתידים הם למות: (ג) טוב כעס משחק טוב כעס שאדם כועס עליך ומוכיח אותך, משחוק שהוא שוחק איתך כי ברע פנים ייטב לב כי ע"י הכעס והפנים הרעות שהוא מראה לך, בסופו של דבר זה יביא אותך לעשות דברים ראויים ואז יהיה לבך טוב ושמח: (ד) לב חכמים בבית אבל מחשבת החכמים בבית אבל, כיון שהם נותנים על דעתם את סוף האדם וכדלעיל ולב כסילים בבית שמחה: (ה) טוב לשמע גערת חכם עדיף לשמוע גערה מאדם חכם, שמכון אותך לדרך הנכונה מאיש שמע שיר כסילים מלשמוע את השיר והשמחה של הכסילים, ואינו נותן ליבו לדרך הראויה: (ו) כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחק הכסיל כי כמו קולות הקוצים הנשרפים תחת סיר הבישול, כך נשמע שחוק הכסיל, שאין לו שליטה על צחוקו וגם זה הבל שחוק הכסיל הוא הבל והכעס והתוכחה טובים לחכם, שכן בקלות יכול לאבד את חכמתו: (ז) כי העשק יהולל חכם שהרדיפה אחר העושק מערבבת את חכמתו של החכם ויאבד את לב מתנה ומתנת שוחד מאבדת את החכמה של הלב: (ח) טוב אחרית דבר מראשיתו טוב הדבר כשהוא מגיע לידי סיום, יותר מתחילתו קודם שהגיע לתכליתו טוב ארך רוח מגבה רוח טוב ארך רוח שיש לו סבלנות לחכות ולראות את סיום הדבר, ואינו נחפז מיד להנאות המידיות. מבעל גאוה שמיד כועס שאין הענין כפי שהוא רוצה, ואין לו סבלנות לחכות לסיום: (ט) אל תבהל ברוחך לכעוס – אל תהיה נחפז לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח כי הכעס נמצא באופן תמידי אצל הכסילים:
אין להתלונן על הרעה
(י) אל תאמר מה היה אל תקנטר ותשאל מה קרה ולמה הדבר הוא כך שהימים הראשנים היו טובים מאלה שפעם היה לך יותר טובה, ועכשיו פתאום אין לך כי לא מחכמה שאלת על זה כי אין זה מחכמה להתלונן ולקנטר לפני ה' בשאלה זו: (יא) טובה חכמה עם נחלה אמנם באמת טובה חכמה כשיש יחד עמה נחלה ונכסים ויתר לראי השמש ויתרון הוא לאנשים שבעולם. ("רואי השמש" הוא ביטוי דומה ל"תחת השמש", כלומר, מי שנמצא בעולם) : (יב) כי בצל החכמה בצל הכסף כי כשם שהחכמה מגינה ומצילה על האדם, כך הכסף מגן ומצל על האדםויתרון דעת החכמה תחיה בעליה אלא שיש יתרון לדעת יותר מן העשירות, והחכמה מחיה את בעליה יותר מן העשירות: (יג) ראה את מעשה האלהים אבל עדיין אין לבוא אל ה' בקנטור, אלא תתבונן במעשיו ותשלים איתם כי מי יוכל לתקן את אשר עותו כי מי הוא שיכול לתקן דבר שה' החליט לעותו: (יד) ביום טובה היה בטוב ביום שה' נותן לך טובה תהנה מטובה זו וביום רעה ראה וביום שה' נותן לך רעה תתבונן גם את זה לעמת זה עשה האלהים שאת הטובה והרעה עשה ה' כנגד מעשיו של האדם, כפי הראוי לו על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומהועל כן לא ימצא האדם להרהר אחרי ה' מאומה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה