מקרא
דברים פרק לב
(כא) הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא במי שאינו אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם בעבודה זרה שלהם ומידה כנגד מידה וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בעם שאינו עם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם כגון בני ברבריא ובני מרוטניא שהולכים ערומים בשוק שאין לך משוקץ ומתועב לפני הקב"ה כמי שהולך ערום בשוק, והם מצירים לישראל, וכגון אלו הנוצריים[1]:
(כב) כִּי אֵשׁ קָדְחָה בערה בְאַפִּי בגלל כעסי עליהם וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית שתלהט עד שאול, שלא יוכלו להמלט אפילו בשאול מפני האש וַתֹּאכַל אֶרֶץ ישראל וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים ירושלים המיוסדת על ההרים שנאמר ירושלים הרים סביב לה[2]:
(כג) אַסְפֶּה אוסיף ואחבר עָלֵימוֹ עליהם רָעוֹת שמלבד שנענשו בקללת הארץ בשביל ע"ז. עוד נענשו על חרבן הארץ שגרמו בעונותיהם והקב"ה רוצה בישובה ועונש עבירה עבירה. נמצאה הוסיף הקב"ה על עונם[3] חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם שלא הניח חץ שלא ירה בהם, ויכלו הרעות, והם אינם כלים[4]:
(כד) מְזֵי רָעָב שדופי רעב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף גופם יחלה בחום לוהט וְקֶטֶב מְרִירִי מיתה חטופה הבאה על האדם כשאינו מוכן לה[5] וְשֶׁן בְּהֵמוֹת חיות רעות[6] אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר כמים הזוחלים על הארץ[7]:
(כה) מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים מי שינסה לברוח להסתתר בחדרים תבוא עליו אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה:
(כו) אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אפזרם בכל פינה ירמוז לגלות עשרת השבטים שגלו לנהר גוזן (מ"ב יז ו), הוא שהחכמים קורין סמבטיון, כי נקרא גוזן מלשון ויגז שלוים (במדבר יא לא), אתה גוזי (תהלים עא ו), כי העומדים אחריו מוסרים מבני אדם, וקורין אותו סמבטיון מפני שביתתו בשבת, כי יום השבת בלשון ההוא סבט כאשר הוא בערבי, ונהוג בלשונם להוסיף בתארים "יון" אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם רומז על גלותנו בין העמים אנחנו יהודה ובנימין, שאין לנו זכר בעמים ולא נחשב לעם ואומה כלל והנה יאמר הכתוב, כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם - [8]:
(כז) לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר אם לא שכעס אויב כנוס עליהם להשחיתם[9] פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ שינכרו את הצלחתם מידי הקב"ה ויתלו פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא יְקֹוָק פָּעַל כָּל זֹאת כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו, כענין שאמר ביחזקאל (כ מא מד) וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל, וכן נאמר עוד (שם פסוק ט) ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים וגו'[10]:
(כח) כִּי גוֹי אותם האויבים שמסרתי ישראל בידם אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה שאילו היו חכמים ישכילו זאת איכה ירדוף וגו':
(כט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת איך נפלו ישראל בידם נגד הטבע בעונם יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם ובזה היו מבינים מה יהיה באחריתם ברוב פשעיהם[11]:
(ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד מהם אֶלֶף מישראל וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַיקֹוָק הִסְגִּירָם:
(לא) כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם כי לא כצורם של ישׂראל אליליהם של הגוים כי צורם של ישׂראל כאשר יחטאו מביא עליהם פורענות וכאשר פורסים ידיהם בתפילה עונה ומציל אותם, אבל אליליהם של הגוים עכו"ם אין בהם ממש [צורך] ועל אשר הרגזנו לפניו ולא חזרנו לעבודתו נעשו - וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים האויבים שלנו נעשו דיינים ושופטים עלינו[12]:
(לב) כִּי אמר זה על האומות כי שורשם רע ומר ואיך ימתקו הענבים, כי כיון שהגפן גפן סדום הלא הענבים יהיו ענבי רוש וגם היין חמת תנינים מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם כי מעשׂיהם של העם האלה דומים למעשׂי העם של סדום וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה ועצותיהם הרעות כעצותיהם של העם של עמורה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ מחשבותיהם הרעות כראשי נחשים שרפים[13] אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ משקה מר ראוי להם לפי מעשיהם פורענותם[14]:
(לג) חֲמַת תַּנִּינִם כמו מרירותם של תנינים יֵינָם כאשר הינם שיכורים מיין בעבור כן יהיה מריר כוס של תרעלה [קללות] שישתו ביום פורענותם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר וכמו ראשי פתנים כך המה אכזרים[15]:
(לד) הֲלֹא הוּא כָּמֻס הלא מעשיהם שהנם חושבים שהם כמוסים ומוסתרים עִמָּדִי לפני הם גלויים וידועים ולא שכחתי את מעשיהם חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי מעשיהם כולם גנוזים ושמורים לפני ליום הדין[16]:
נביא
ירמיה פרק מט
לו וְהֵבֵאתִי אֶל עֵילָם אַרְבַּע רוּחֹות מֵאַרְבַּע קְצֹות הַשָּׁמַיִם שמארבע רוחות יבואו להלחם על עילם. וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחֹות וגם יתפזרו לכל הרוחות האלו. הָאֵלֶּה וְלֹא יִהְיֶה הַגֹּוי אֲשֶׁר לֹא יָבֹוא שָׁם נִדְּחֵי עֵילָם לא יהיה עם שלא יגיעו אליו, הנידחים והגולים מעֵילָם:
לז וְהַחְתַּתִּי אֶת עֵילָם לפְנֵי אֹיְבֵיהֶם אשבור את עילם לפני אוייביהם. וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה אֶת חֲרֹון אַפִּי נְאֻם יְקֹוָק וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם:
לח וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם לא ימשול בעילם, אלא יְקֹוָק לבדו וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים כי כל השרים יאבדו. נְאֻם יְקֹוָק :
לט וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת עֵילָם נְאֻם יְקֹוָק אשיב את שבויֵי בני עֵילָם:
ירמיה פרק נ
א הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל בָּבֶל אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים הנבואה על בבל. בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא:
ב הַגִּידוּ בַגּוֹיִם פַּרְסְמוּ נפילת בבל! וְהַשְׁמִיעוּ וּשְׂאוּ נֵס הרימו סימן על מקל גבוה לאסוף את כולם לפרסם נפילתם. הַשְׂמִיעוּ אַל תְּכַחֵדוּ אל תסתירו את דבר מפלתם. אִמְרוּ נִלְכְּדָה בָבֶל הֹבִישׁ בֵּל, חַת מְרֹדָךְ באה הבושה על בֵּל, ונשבר מְרֹדָךְ. (בֵּל וּמְרֹדָךְ שמות ע"ז שבבבל הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ באה הבושה, על גילולי ע"ז שבבבל, ונשברו:
ג כִּי עָלָה עָלֶיהָ על בבל. גֹּוי מִצָּפֹון הוּא הם מדי ופרס. יָשִׁית אֶת אַרְצָהּ לְשַׁמָּה ישים את בבל לשממה. וְלֹא יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה נָדוּ הָלָכוּ נדדו, והלכו ממקומם:
ד בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְקֹוָק יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו אחר מפלת בבל, בזמן כורש מלך פרס, ישובו בנ"י ויהודה לארץ, הָלֹוךְ וּבָכוֹ יֵלֵכוּ ישובו, מתוך בכי של תשובה וְאֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ שיקבל תשובתם, ויצליחו:
ה צִיֹּון יִשְׁאָלוּ ישאלו השבים לארץ, את הדרך המובילה לציון. דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם ולדרך זו, יפנו את פניהם. בֹּאוּ וְנִלְווּ אֶל יְקֹוָק בואו נלווה אחד את השני, ללכת בדרך יְקֹוָק . בְּרִית עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ בברית לעולם, שלא תשכח עוד!:
ו צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי בנ"י, היו כצאן שהלך לאיבוד. רֹעֵיהֶם הִתְעוּם המנהיגים, גרמו לצאן, לתעות בדרכם. הָרִים שֹׁובְבוּם גרמו לצאן למרוד ביְקֹוָק על ההרים (שעבדו שם ע"ז). מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ לגלות.שָׁכְחוּ רִבְצָם שכחו ואבדו את מקום ישיבתם. (שגלו ממקומם מא"י):
ז כָּל מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם כל המוצא את בנ"י אכלם. וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם כל האוייבים, שהרעו לישראל אמרו, שאין בהם אשמה. תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיְקֹוָק נְוֵה צֶדֶק בגלל שחטאו ליְקֹוָק , שהוא מקום הצדק, וּמִקְוֵה אֲבֹותֵיהֶם יְקֹוָק ושאבותיהם היו מקווים אליו:
ח נֻדוּ מִתֹּוךְ בָּבֶל וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ צאו מהר מארץ בבל, וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן ולכו כעיזים זכרים שהולכים תמיד לפני כל הצאן (כך, בנ"י צאו מבבל, אף שעמים אחרים יתמהמהו מלצאת):
ט כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיר וּמַעֲלֶה עַל בָּבֶל קְהַל גּוֹיִם גְּדֹלִים מֵאֶרֶץ צָפֹון אני מעורר עם גדול, לעלות להלחם על בבל, וְעָרְכוּ לָהּ שם יעשו את המערכה (את המלחמה) מִשָּׁם תִּלָּכֵד ובמקום המערכה שם בבל, תלכד ותכבש. חִצָּיו כְּגִבֹּור מַשְׁכִּיל החיצים יהיו, כחיצי גיבור, שיעשה את האוייב שוֹכל את חייליו. לֹא יָשׁוּב רֵיקָם החץ לא ישוב ריקם אלא יפגע באוייב:
י וְהָיְתָה כַשְׂדִּים לְשָׁלָל יקחו שלל את רכוש בבל, כָּל שֹׁלְלֶיהָ יִשְׂבָּעוּ כל השוללים, את שלל בבל יִשְבְּעוּ מרוב השלל שיקחו. נְאֻם יְקֹוָק :
יא כִּי תִשְׂמְחוּ כִּי תַעֲלְזוּ אתם בבל, הייתם שמחים ועולזים, שֹׁסֵי נַחֲלָתִי כשרמסתם נחלתי, (את א"י). כִּי תָפוּשׁוּ כְּעֶגְלָה דָשָׁה השמנתם ברוב הטובה שבנחלתי, כעגלה הדשה את התבואה שאוכלת התבואה(בשעת הדישה) ומשמינה. (כמו: " ופשתה כעגלי מרבק "; מלאכי ג') וְתִצְהֲלוּ כָּאֲבִּרִים ותרימו קול שמחה, כאבירים במלחמה:
כתובים
איוב פרק לד
(א) וַיַּעַן אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר: (ב) שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי תשמעו לי אתם החכמים ותאזינו לי: (ג) כִּי אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ יִטְעַם לֶאֱכֹל האוזן שלכם יכולה לבחון את דברי כמו שהחך טועם את האוכל: (ד) מִשְׁפָּט נִבְחֲרָה לָּנוּ נֵדְעָה בֵינֵינוּ מַה טּוֹב נעשה משפט לטענות הנשמעות ונבחר מביניהן מה הנכון: (ה) כִּי אָמַר אִיּוֹב צָדַקְתִּי וְאֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי איוב טוען שהוא צדיק וה' הסיר את צדק משפטו ממנו: (ו) עַל מִשְׁפָּטִי אֲכַזֵּב אָנוּשׁ חִצִּי בְלִי פָשַׁע וטוען איוב שממשפטו הוא מאוכזב והחיצים שפוגעים בו הם חזקים ובאים עליו בלי שפשע: (ז) מִי גֶבֶר כְּאִיּוֹב יִשְׁתֶּה לַּעַג כַּמָּיִם מי עוד כמו איוב שלועגים לו על דבריו כ"כ הרבה כמו זרם מים: (ח) וְאָרַח לְחֶבְרָה עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן וְלָלֶכֶת עִם אַנְשֵׁי רֶשַׁע שהולך בדרך של אנשי רשע: (ט) כִּי אָמַר לֹא יִסְכָּן גָּבֶר בִּרְצֹתוֹ עִם אֱלֹהִים שטוען שאין תועלת לאדם לעשות את רצון ה': (י) לָכֵן אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל תשמעו לי אתם אנשים שיש להם לב להבין, רחוק מה' מלעשות עול ורשע: (יא) כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ לפי דרכי ומעשי האדם הוא משלם לו את גמולו: (יב) אַף אָמְנָם אֵל לֹא יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא יְעַוֵּת מִשְׁפָּט ובאמת ה' לא מרשיע ולא מעקם את משפטו: (יג) מִי פָקַד עָלָיו אָרְצָה וּמִי שָׂם תֵּבֵל כֻּלָּהּ מי ציוה על ה' על הקורות בארץ ומי שם את העולם כולו: (יד) אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף אם ה' ישים את ליבו אל האדם הוא ימיתו: (טו) יִגְוַע כָּל בָּשָׂר יָחַד וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב יכול להמית את כל בני האדם ביחד ולהשיבם לעפר: (טז) וְאִם בִּינָה שִׁמְעָה זֹּאת הַאֲזִינָה לְקוֹל מִלָּי אם יש לך בינה תשמע לדברי: (יז) הַאַף שׂוֹנֵא מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ וְאִם צַדִּיק כַּבִּיר תַּרְשִׁיעַ האם החובש שהוא המושל (וזה כינוי לה') שונא משפט? והאם אתה יכול להרשיע את ה' שהוא צדיק כביר - גדול?: (יח) הַאֲמֹר לְמֶלֶךְ בְּלִיָּעַל רָשָׁע אֶל נְדִיבִים האם אתה יכול לומר למלך שעושה דברי בליעל ולרשע אתה מחניף וקורא לו נדיב?:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה