מקרא
דברים פרק לג
(טז) וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ כל תבל ומלואה יש כמה מינים בזו המדינה שאינם בזו. והכל נמצא בהר המלך[1] וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה וגם רצון האל שנגלה בסנה אשר בו הורה ענין עמו אנכי בצרה[2] ויש מינים שאינם נאכלים אלא למי שמרזה את גופו להיות פרוש מתאות העולם. ומכונים המינים הללו רצון שוכני סנה. שביקש אז הקב"ה לשכון דכא כ"י כך ברא מינים אלו למי שרצונו לחיות בזה האופן. גם זה נמצא בשבט יוסףתָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף מלבד ברכותיו עם הצבור תבואנה על ראשו מאת אלהי מרום שהוא יברך בלתי אמצעי[3] כל זה השפע ראוי לבא לראש יוסף. שהיה משפיע כל טוב במצרים וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו על מה מגיע לו גם רצון שכני סנה. היינו מינים המכחישים את הגוף בשביל שגם יוסף התנהג בנזירות בשעה שפירש מאחיו. וכתיב בלשון קדקוד משום שמי שהוא נזיר ופרוש מן התבל עוסק בדבקות ומשוקע בדעת שהוא באחורי הראש[4]:
(יז) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ בעבור שבירך יוסף בתבואות דמה אותו לשור, כי רב תבואות בכח שור (משלי יד ד) הָדָר לוֹ ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות, ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף ויהיה לו גדולה ומלכות[5] שאע"פ שהמלכות ליהודה ונקרא אריה הנה אחריו במעלה היה יוסף כמו השור אחר הארי כאמרם ז"ל מלך בחיות אריה. בבהמות שור. ובזה היה שבטו של יוסף ראשון בשבטים אחר שבט יהודה[6] וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו קרניו של שור הנזכר בָּהֶם ובקרניו עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ שיכבוש ארץ ישראל, וינצח שלשים ואחד מלכים ואמר כי קרניו שהם שנים - וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה הקרן הימין לאפרים והשמאל למנשה והם קרניו של יהושע וחוזקו, שהם קרוביו ואנשי מלחמתו והנה הזכיר בברכתו שהיו לרבבות ולאלפים, כטעם רבבות אלפי ישראל[7]: ס
(יח) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ בעת צאתך באניות סוחר, התפלל משה שישמח ויצליח בסחורתו ירמוז כי לחוף ימים ישכון ואתה וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ רמוז כי ראה מנוחה כי טוב ואת ארצו כי נעמה, כברכת יעקב כי ארץ יששכר היתה ארץ טובה למרעה, והוא יושב באהלים לשמור על שדותיו, ולא היה יוצא לסחורה, כי פירות ארצו היו מספיקות לו, ואמר לו משה שיצל[י]ח וישמח בשדותיו. וכן אמר לו יעקב[8] ועוד בירכו הצלח בישיבת אהליך לתורה לישב ולעבר שנים ולקבוע חדשים כמו שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ראשיהם מאתים ראשי סנהדרין היו עוסקים בכך. ועל פי קביעת עתיהם ועיבוריהם[9]:
(יט) עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כשהיו העמים באים לארץ זבולן היו מתכנסים שם בים, ומזמנין עצמם להר ציון לזבוח שם זבחי צדק - אם ינצלו מן הים, כי הגוים נודרים נדרים ונדבות כישראל כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ כי בשפע תבא להם סחורה דרך הים וירויחו יששכר וזבולון ויהא להם פנאי לעסוק בתורה וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל גם מן הספינות שישברו בנמל ויהיו טמונים וטבועים בהם בחול יקחו ממונם[10]: ס
נביא
יונה פרק ג
א. וַיְהִי דְבַר ה’ אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר:
ב. קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ:
ג. וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר ה’, וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים, מַהֲלַךְ שְׁלשֶׁת יָמִים אורכה מקצה לקצה, מרחק הליכה של שלושה ימים.
ד. וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר, מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד התחיל יונה ללכת בעיר, עד שהלך שליש מאורכה של העיר, וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת:
ה. וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים, וַיִּקְרְאוּ צוֹם הכריזו על צום, וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם:
ו. וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה הגיע השמועה על נבואת יונה, אל מלך נינוה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ לשבת על הארץ, וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו הוריד מעליו את לבוש המלכות,
וַיְכַס שַׂק, וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר:
ז. וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הכריזו הכרזה בשם המלך ושריו, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, הַבָּקָר וְהַצֹּאן, ציוה לענות את הבהמות, ע"מ לעורר את האנשים לתשובה אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה, אַל יִרְעוּ הבהמות במרעה, וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ:
ח. וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה, וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם ומהגזל שעשו בכפיהם.
ט. מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים מי יודע, אולי ישוב ה' מכעסו ויתחרט מהרעה, וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד:
י. וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וְלֹא עָשָׂה:
כתובים
קהלת פרק ה'
(א) אל תבהל על פיך אל תמהר את הפה שלך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים ואל תמהר להוציא דיבור כשאתה מדבר עם ה' כי האלהים בשמים ואתה על הארץ שה' רם ונישא עליך הרבה על כן יהיו דבריך מעטים לכן תדבר קצת וביישוב הדעת: (ב) כי בא החלום ברב ענין – כשם שהחלום מגיע עם הרבה ענינים מעורבים בו וקול כסיל ברב דברים כך קול הכסיל בהרבה דברים מעורבים בלא יישוב הדעת, ואין ראוי לדבר כך לפני ה': (ג) כאשר תדר נדר לאלהים כשתדור נדר להביא דבר לאלהים, כגון קרבן וכד' אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים אין רצון לה' בכסילים, ומי שמתחייב דברים שאינו יכול לעמוד בהם הוא כסיל את אשר תדר שלם: (ד) טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם טוב יותר שלא תדור, משתדור ולא תשלם: (ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך אל תתן לפה שלך להביא על עצמך חטא ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא ולא תצטרך לטעון למלאך שבא להעניש אותך שאתה שוגג למה יקצף האלהים על קולך למה יכעס ה' על הקול שלך שנודר שקר וחבל את מעשה ידיך ויזיק לדברים שאתה עושה: (ו) כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי הערבוב בא בהרבה חלומות והבלים וכשאדם מדבר דברים הרבה כי את האלהים ירא אבל אתה ירא את האלהים, ותתנהג ביישוב הדעת, והזהר מערבוב: (ז) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אם אתה רואה במדינה שעושקים את העניים וגוזלים ומטים את המשפט והצדק אל תתמה על החפץ אל תתמה וכי רצונו של ה' שיהיה כך, ותגיע מזה שלא להאמין בהשגחת ה' כי גבה מעל גבה שמר אלא היה סמוך ובטוח שה' שהוא עליון מאד שומר שהכל יהיה כרצונו וגבהים עליהם ועל אותם שנוהגים שלא כהוגן, הוא שולח מלאכים עליונים שיענישוהו. והכל נעשה כפי רצון ה', אלא שיש לו עת לכל חפץ, כאמור לעיל:
טוב לעמול מעט אבל לא לרצות מדי עושר
(ח) ויתרון ארץ בכל היא הוא יש יתרון לארץ בהכל, וטוב לעמול בעבודתה מלך לשדה נעבד שאפי' המלך זקוק לה שתוציא את פירותיה: (ט) אהב כסף לא ישבע כסף אבל לא יעמול יותר מדי, שאם הוא רדוף יותר מדי אחר כסף, לעולם לא ישבע כסף ומי אהב בהמון ומי שרוצה המון תבואה לא תבואה תמיד מרגיש שאין לו תבואה, כיון שלעולם לא ישבע גם זה הבל הכסף והתבואה, ואין לרדוף אחריהם יותר מדי: (י) ברבות הטובה רבו אוכליה כשיש לאדם הרבה נכסים, לא הוא לבד נהנה מהם, שאינו יכול ליהנות מהכל ומה כשרון לבעליה כי אם ראית ראות עיניו ואין טובה ותועלת לבעל הממון, כי אם מה שהוא רואה שיש לו הרבה ממון, אבל מחלק גדול מזה אין הוא נהנה בעצמו: (יא) מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל אדם שעבד מתוקה שנתו, בין אם אכל הרבה בין אם אכל מעט והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון אבל מי שאוכל יותר מדי, השובע כבר אינו מניח לו לישון:
ראוי לאדם ליהנות בעצמו מעמלו
(יב) יש רעה חולה – יש רעה גדולה מאד ראיתי תחת השמש – שראיתי בעולם עשר שמור לבעליו לרעתו – עשר שהסיבה שהוא שמור לבעליו זה בשביל רעתו, שהוא טורח בה ובסוף אינו נהנה ממנה: (יג) ואבד העשר ההוא בענין רע שהעושר אבד באיזה עסק רע והוליד בן ואין בידו מאומה ואותו עשיר הוליד בן, שאין לו מאומה במה לפרנסו: (יד) כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא כמו שיצא העשיר מבטן אמו ערום ללא כלום, כך יצא מן העולם ערום בלא כלום כמו כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו ומאומה הוא לא יקח מכל העמל שלו, שהוא יכול להוליך איתו בידו כשהוא יצא מן העולם: (טו) וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך כנגד אותו אופן שהוא בא לעולם, כך הוא ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח ומה הרווח שלו שעומל בשביל הבל וכלום: (טז) גם כל ימיו בחשך יאכל וכשהיה עשיר לא נהנה מעמלו, אלא כל ימיו היה עמל בממונו, והיה אוכל בלילה ומתוך קמצנות ודלות וכעס הרבה והיה כועס הרבה מתוך דאגה על ממונו וחליו וקצף וכן בגלל זה, היה לו חולי וקצף תמיד: (יז) הנה אשר ראיתי אני – לכן כך נראה לי טוב אשר יפה – טוב וזהו אשר יפה. לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים כי הוא חלקו כי העמל שלו זהו חלקו שראוי שהוא יהנה ממנו: (יח) גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ונתן לו שליטה על רכושו שהוא זה שיהנה ממנו בסופו של דבר ולשאת את חלקו ולקחת בעצמו את חלקו ולשמח בעמלו מתת אלהים היא זה מתנה מאת ה': (יט) כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי לא הרבה אנשים זוכרים שימי חייהם ספורים, ולכן הם אוספים ממון בלי ליהנות ממנו כי האלהים מענה בשמחת לבו וה' הוא העונה לאדם ועושה שיהיה לבו שמח:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה