מקרא
דברים פרק לד
(ט) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה לא היה מצד עצמו כמשה רק ע"י - כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כאמרו ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה[1]:
(י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה לא הגיע שום נביא למדרגת נבואתו ובזה התבאר שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה על דרך אמרם אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין[2] אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְקֹוָק אשר גדלו השם להיות אליו פָּנִים אֶל פָּנִים בדיבור[3] שהיה מודיע לו מה שהיה אומר לו, ולא היה מדבר עמו לא במראה ולא בחידות כשאר נביאים שהיה מדבר עמהם על ידי חלום וחזיון, כמו שאמר הקב"ה לאהרון ולמרים[4]:
(יא) לְכָל הָאֹתוֹת אותות מה שמגיד ומתרה מקודם וְהַמּוֹפְתִים הם שנויי הטבע לא קם נביא שעשה כמוהם וכולם היו בגלל -[5] אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹוהנה גם לשאר נביאים נעשו אותות ומופתים, כאליהו ואלישע, שעשו מופתים רבים והרמב"ם כתב במורה הנבוכים (ח"ב, פל"ה) כי ההפלגה למשה הוא מה שאמר לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, ו"לעיני כל ישראל" (פסוק יב), כי היו לעיני החולקים עליו ולעיני המסכימים עמו, אבל שאר הנביאים עשו אותם ליחידים מבני אדם והרמב"ן כתב ששאר הנביאים אם עשו מקצת מהם, לא הגיעו לרובם ולא למעלה הגדולה שבהם, כי לא היה כיום סיני לפניו ולאחריו, וכן לא הגיעו אותות הנביאים לזמן גדול, כמו שהגיע הוא עליו השלום, כי אות המן תמידי ארבעים שנה ועמוד האש והענן, גם הבאר והשליו, על דעת רבותינו (תענית ט, א), ולכתם המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון (לעיל ח, א), ולא חסרו דבר:
(יב) וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה זו קריעת ים סוף, שנאמר בו וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד, לא) וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל זו מעמד הר סיני, שנאמר (למען) [ולבעבור] תהיה יראתו על פניכם (שם כ, יז) ולפיכך הזכיר באלו שנעשו לעיני כל ישראל, שמתחילה (פסוק יא) הזכיר כל הנעשה לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שראו ועמדו מרחוק במתן תורה ומשה נגש אל הערפל כי אז קנה המדרגה העליונה בנבואת פנים אל פנים. ועשה את משה אז נורא בקרני הוד כאמרו וירא אהרן וכל בני ישראל את משה כי קרן עור פניו וייראו מגשת אליו[6] ודכל הנביאים שגרמו גלוי שכינה לא היה אלא לבני הנביאים תלמידי הנביא. אבל משה גרם גלוי שכינה לעיני כל ישראל בים סוף ובהר סיני ובאהל מועד. ומחמת זה היתה אהבת ה' כ"כ אליו. שבזה הראה לכל אשר הוא ית' ברא העולם ומלואו. ומשום הכי בידו לעצור הליכות עולם. והוא ית' מנהיג עולמו ומש"ה מראה אור פניו כ"י. וזהו תכלית הבריאה לדעת כי בראשית ברא אלהים[7]:
חזק חזק ונתחזק
סליק פרשת וזאת הברכה, ונשלם ספר דברים
חסלת חמשה חומשי תורה, בעזרת נותן התורה אשר עולמו ברא, למען אשר נלמד מב' בראשית ברא, עד סיום ל' ישראל אשר ראשית קרא, שבח לאל גדול ונורא.
בריך רחמנא דסייען מרישא ועד כאן
נחתם סיום התורה בל' שהיא גבוהה מכל האותיות, לומר שאם עוסק בה לשמה שמגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.
למ"ד בגימטריא עד, לומר שהיא מעידה עליו שלמד לשמה לא להתגדל בה[8]
בראשית פרק ה
(א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת יחוס וקורות[9] אָדָם המין האנושי בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ ונתן לו בחירה[10]:
(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: ס
(ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ אף כי כל הנולדים מן החיים יהיו בדמות המולידים ובצלמם, אבל בעבור שנתעלה האדם בדמותו וצלמו, שאמר בו (לעיל ה א) בדמות אלהים עשה אותו, פירש כאן שאף תולדותיו היו כן באותו הדמות המעולה וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת:
(ד) וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(ה) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לאו בצימצום ממש אלא אפי' יום אחד בשנה חשוב שנה, וכן כולם[11] וַיָּמֹת: ס
(ו) וַיְחִי שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ:
(ז) וַיְחִי שֵׁת אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אֱנוֹשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(ח) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: ס
(ט) וַיְחִי אֱנוֹשׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת קֵינָן:
(י) וַיְחִי אֱנוֹשׁ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת קֵינָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(יא) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: ס
(יב) וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת מַהֲלַלְאֵל:
(יג) וַיְחִי קֵינָן אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מַהֲלַלְאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(יד) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי קֵינָן עֶשֶׂר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: ס
(טו) וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת יָרֶד:
(טז) וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת יֶרֶד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(יז) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: ס
(יח) וַיְחִי יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת חֲנוֹךְ שביעי היה ונתחנך לקדושה שכן מצינו השביעי קדש וכן כתוב בדוד הוא השביעי דבר זה הביאו לקדושה וכן מצינו בשבעה רקיעים ערבות משבע ארצות - ארץ ישראל משבע מדברות - מדבר סיני משבעה ימים - ים כנרת מז' עולמות - עולם שביעי שכולו שבת משבע נרות - נר מערבי משבעה ימים - יום שביעי וכן תשרי, שמיטה ויובל[12]:
(יט) וַיְחִי יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת חֲנוֹךְ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(כ) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: פ
(כא) וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת מְתוּשָׁלַח:
(כב) וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(כג) וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה:
(כד) וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים עבד את ה' ביראה ובאמת והתהלך בדרכיו להיטיב לזולתו בצדקה ותוכחת[13] וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים: פ
(כה) וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת לָמֶךְ:
(כו) וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(כז) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: פ
(כח) וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן וחשבון זה עולה בכיוון אלף חמישים ושש שנה שמאדם ועד נח. ואדם חי תשע מאות ושלושים שנה אם כן לא ראהו נח אבל ראהו למך אביו, ואדם נפטר כשהיה למך בן חמישים ושש שנה[14]:
(כט) וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ והתפלל לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ שאינם מצליחים[15] וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְקֹוָק שהרי נאמר לאדם ארורה האדמה בעבורך כל ימי חייך ושנות אדם כלו לתולדות נח וחשב בלבו מה שקלקל זה יתקן זה[16]:
(ל) וַיְחִי לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(לא) וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:
(לב) וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת:
נביא
ירמיה פרק נב
ל בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים לִנְבוּכַדְרֶאצַּר הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים יְהוּדִים נֶפֶשׁ שְׁבַע מֵאֹות אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה - שבשנת - 23 לנ"נ, כשכבש נ"נ את צור, הגלה עוד 745 יהודים שהיו סביבות א"י. כָּל נֶפֶשׁ, אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאֹות - גלות יהויכין - 3023 יהודים, גלות צדקיהו - 832 יהודים, ובשנת 23 למלכותו - 745 יהודים. סה"כ - 4600 יהודים:
לא וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתֹו אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּצֵא אוֹתֹו מִבֵּית הַכְּלוּא - בשנה ה - 37 לגלות יהויכין, ב - 25 לחודש הַ - 12,(בכיְקֹוָק באדר) הוציא אויל מרודך מלך בבל, את יהויכין מבית הסוהר. (ובמלכים כתוב, ב - 27 לחודש, אלא, ב - 25 לחודש - מת נ"נ, וב - 26 לחודש - נקבר, והוציאו אויל מרודך מקברו, וב - 27 לחודש - הוציא את יהויכין מבית הסוהר; רש"י):
לב וַיְדַבֵּר אִתֹּו טֹבֹות - דברי נִחוּמִים. וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאֹו מִמַּעַל לְכִסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתֹּו בְּבָבֶל - מעל כסאות המלכים שהיו עמו בבבל:
לג וְשִׁנָּה אֵת בִּגְדֵי כִלְאֹו - החליף את בגדי מאסרו - לבגדים אחרים. וְאָכַל לֶחֶם לְפָנָיו תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּו:
לד וַאֲרֻחָתֹו - אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לֹּו, מֵאֵת מֶלֶךְ בָּבֶל - וכן, ניתן לו מהמלך מאכלו - לאנשי ביתו, דְּבַר הצריך לו בכל יֹום בְּיוֹמֹו, - מידי יום, עד עַד יֹום מוֹתֹו כֹּל יְמֵי חַיָּיו:
נשלם ספר ירמיה שבח לאל בורא עולם
כתובים
איוב פרק לו
(טז) אליהוא אומר לאיוב וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן שה' הסית והציל אותך מפתח צר (של גיהנם) והביא אותך אל מקום רחב שאין תחתיו דבר מוצק, ומונח יהיה על שולחנך מלא שפע: (יז) וְדִין רָשָׁע מָלֵאתָ דִּין וּמִשְׁפָּט יִתְמֹכוּ אתה איוב היית צריך להתמלאות בדין של רשע אבל ה' ריחם עליך ורק ייסר אותך ביסורין, והם הדינים והמשפטים שבאים עליך תומכים בך: (יח) כִּי חֵמָה פֶּן יְסִיתְךָ בְסָפֶק וְרָב כֹּפֶר אַל יַטֶּךָּ ה' יביא עליך חימה וישליך אותך עם כל סיפוק רכושך וריבוי כופר שתרצה לשלם בעד נפשך לא יטה אותך מדינך ומעונש: (יט) הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ וכי יקבל ויעריך ה' לפניו את שוועתך כאשר תהיה בצרה, ושום מאמץ וכח לא יעזור לך שה' ישמע אותך: (כ) אַל תִּשְׁאַף הַלָּיְלָה לַעֲלוֹת עַמִּים תַּחְתָּם אל תצפה להחלפת היסורים שלך שהם יכולים להיות יותר חזקים כמו שה' מעניש את העמים שעוקרם ממקומם: (כא) הִשָּׁמֶר אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי תזהר מלפנות לרשע כי את הרשע בחרת ולהיות עשיר מאשר שיכולת לבחור להיות עני וצדיק: (כב) הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה הרי ה' גדול מאד בכוחו מי עוד כמוהו משליך את החוטאים וכל מי שירצה: (כג) מִי פָקַד עָלָיו דַּרְכּוֹ וּמִי אָמַר פָּעַלְתָּ עַוְלָה מי פוקד על ה' את דרכו ומי זה שאומר לה' שפעל ועשה עוול: (כד) זְכֹר כִּי תַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים תזכר את מעשיו ותגדל את פעולותיו מה שראו אנשים: (כה) כָּל אָדָם חָזוּ בוֹ אֱנוֹשׁ יַבִּיט מֵרָחוֹק כל אחד רואה את פעולות ה' ומביט בו מרחוק: (כו) הֶן אֵל שַׂגִּיא וְלֹא נֵדָע מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא חֵקֶר ה' גדול ואין לנו בו ידיעה ומספר שניו בלי גבול ואפשרות לחקור: (כז) כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ ממעיט את טיפות המים - הגשם ומזקק את המטר מן הענן: (כח) אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב ה' מוריד את הגשם מהעננים שבשמים ומזילם על בני אדם: (כט) אַף אִם יָבִין מִפְרְשֵׂי עָב תְּשֻׁאוֹת סֻכָּתוֹ האם אפשרי לאדם להבין את פריסת העננים ואת רעש עלית הענן שפרוס כמו סוכה על הארץ: (ל) הֵן פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ וְשָׁרְשֵׁי הַיָּם כִּסָּה ה' פורס על הענן את הגשם ופעמים ומכסה את שורשי הים כדי שלא יעלו המים מהים להיות לעננים ברקיע: (לא) כִּי בָם יָדִין עַמִּים יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר ע"י הגשמים דן את העמים וברצונו נותן אוכל להרבה בנ"א: (לב) עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ על העננים ה' מצווה ונעצרים הגשמים ומצווה על העננים להוריד גשם ע"י פגיעה ותפילה אליו: (לג) יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מִקְנֶה אַף עַל עוֹלֶה מרמז על בוא הגשם התרועה - הרעם, וכן אפשר לדעת את בוא הגשמים ע"י סימנים במקנה וכן גם על העוללות שהן יודעות ומרגישות על בוא הגשם:
משנת ההלכה
הושענא רבא
א. בהושענא רבה קודם חשכה, נוהגין להכנס לסוכה ואוכלין שם מטעמת כל שהיא, איזה דבר קל שאין בו משום סעודה, כדי לקיֵּם בפעם האחרונה מצוַת 'בסכות תשבו', ומברכין אחריו ברכה אחרונה, וכשיוצאין מן הסוכה אומרים תפילה זו:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, כְּשֵׁם שֶׁקִּיַּמְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בְּסּוּכָּה זוּ כֵּן אֶזְכֶּה לְשָּׁנָה הַבָּאָה לֵישֵׁב בְּסֻכַּת עוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן:
ומסיְּמין - 'לשנה הבאה בירושלים':
שכך אמרו חכמים, שלעת קץ יעשה הקדוש ברוך הוא סוכה אחת שיֵּשבו בה כל ישראל והיא תהא עשויה מעורו של לויתן; ואילו בשרו יהיה מאכל לצדיקים
ובספר יסוד יוסף כתב להתפלל אז תפלה זו:
רִבּוֹנָא דְעָלְמָא יְהֵא רַעֲוָא מִן קֳדָמָךְ שֶׁאוֹתָן מַלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים הַשַּׁיָּכִים לְמִצְוַת סֻכָּה וּלְמִצְוַת ד' מִינִים לוּלָב וְאֶתְרוֹג הֲדַס וַעֲרָבָה הַנּוֹהֲגִים בְּחַג הַסֻּכּוֹת, הֵם יִתְלַוּוּ עִמָּנוּ בְּצֵאתֵנוּ מִן הַסֻּכָּה, וְיִכָּנְסוּ עִמָּנוּ לְבָתֵּינוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, וְלִהְיוֹת תָּמִיד עָלֵינוּ שְׁמִירָה עֶלְיוֹנָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ וְלַהֲצִילֵנוּ מִכָּל חֵטְא וְעָוֹן וּמִכָּל פְּגָעִים רָעִים וּמִכָּל שָׁעוֹת רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא לָעוֹלָם, וְהַעֲרֵה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְחַדֵּשׁ כִּלְיוֹתֵינוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה, וְנַתְמִיד מְאֹד בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד, וּזְכוּת אַרְבָּעָה מִינִים וּמִצְוַת סֻכָּה יַעֲמוֹד לָנוּ שֶׁתַּאֲרִיךְ אַפְּךָ עַד שׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה לְפָנֶיךָ וּנְתַקֵּן כָּל אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ, וְנִזְכֶּה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת בְּלִי צַעַר וְיָגוֹן אֲנִי וּבְנֵי בֵיתִי וְיוֹצְאֵי חֲלָצַי, וְנִהְיֶה כֻלָּנוּ שְׁקֵטִים וּשְׁלֵוִים דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים וְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בִּכְלַל כָּל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל:
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְדֹוָד צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
ענינו של היום
ב. בהושענא רבה, גמר החיתום של הדין המתחיל בראש השנה. בהתחלת הדין, בראש השנה ויום כיפורים, כל באי העולם עוברין לפני הקב"ה כבני מרון ונסקרים כל אחד לעצמו, ובחג הסוכות נִדון העולם בכללותו על המים, ויום השביעי של חג, הוא יום הושענא רבה, הוא יום החיתום האחרון של הדין הזה. ולפי שחיי האדם תלויים במים, והכל הולך אחר החיתום, לכך דומה הושענא רבה במקצת ליום הכיפורים, ומרבים בו בתפילה ובתשובה כעין יום הכיפורים.
ג. משלו בזה החכמים הקדמונים זכרונם לברכה משל ואמרו: 'מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא' (מלכות השמים כמו מלכות פה בארץ) וסדרי המשפט של זו דומה לשל זו. -
ד. במלכותא דארעא, מלך שהוא רחום וצדיק, כשהוא דן את הדין, אם הוא מוצא זכות - חותך את הדין מיד, ואם לאו - משהה אותו בשביל שהסנגורים יְלַמדו זכות. לאחר זמן הוא חותך את הדין. חתך לרחמים - מודיעו מיד, ואם לאו - מעכב גזר הדין בידו, שמא ימצא הנִדון זכות ומקרע גזר הדין והופכו לרחמים. לבסוף מוסר פתקיו ביד שליחיו אם למות ואם לחיים טובים, והשליחים יוצאים ובאים לעשות דין או רחמים. היו הפתקים של רחמים - שוב אינם משתנים לשל דין, היו של דין - אפשר שיהפכו לרחמים בשעה אחרונה. כיצד? הרי שיצא גזר דין קשה על פלוני שמרד במלך, ובאים שליחי המלך לבית הנִּדון ומוצאים אותו שמח במלכותו של המלך ועושה כל גזרותיו בשמחה - מה הם אומרים? לא זה שנגזר עליו כך, הוא הנראה לפנינו כך, איש אחר הוא! וחוזרין למלך, ואף הוא מסכים עמהם ואומר איש אחר הוא, קִרעו גזר דינו וחִתמו עליו לחיים טובים! -:
ה. אף במלכותא דרקיעא כך. בראש השנה כל באי העולם עוברים לפני הקדוש ברוך הוא, צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. בינונים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים ונחתמין ביום הכיפורים, וגמר החיתום הוא בהושענא רבה ונמשך עד השכמת הבקר של יום שמיני עצרת. לכן מרבים בתפילה ובתחנונים בהושענא רבה שהוא שביעי לסוכות, ומתעוררים בתשובה, ומעוררים רחמים חדשים; ואפילו כבר היה גזר דין קשה, קורעים אותו וכותבים בשמים 'פתקים' טובים.
ו. אמור מעתה, עיקר ענינו של היום: תפילה ורחמים בשעת חיתום הדין ו'יציאת הפתקים', ומכאן מנהג ישראל לברך איש את רעהו ביום זה 'פתקא טבא'
ז. כל ימי החג מקיפים את הבימה בתפילת הושענא פעם אחת, והיום הזה - שבע פעמים, ואחר שבע ההקפות אומרים עוד הרבה פיוטים ותחנונים וכולם בלשון הושענא, כמי שאין לו במה לתלות כלום ומבקש רק ישועה.
ח. הערבה שנוטלים באותו יום לאחר שמניחין את האתרוג והלולב, רומזת אף היא לתפילה. שהערבה דומה לפה ושפתים, והיא כנגד אלה מישראל שאין בהם לא תורה ולא מצוות ולא מעשים טובים. עכשָׁו מניחים את כל האיגוד שארבע כיתות מישראל נתאגדו יחד, ואומרים, אין בנו טעם תורה ולא ריח מצוות, לא אתרוג ולא לולב ולא הדס - כולנו דומים לערבה זו. ומה יש לנו? - פה להתפלל; כערבה זו שדומה לפה.
ט. ומובא בספרים שזהו גם ענין ההקפה במעגל - שאין בו לא ראש ולא סוף, לא ראשון ולא אחרון, אלא כולם שוים לפני הקב"ה ומצפים לישועתו:
י. וכן דרשו רז"ל: אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה' (תהלים לו) - אלו בני אדם שערומים בדעת - ומשימים עצמם כבהמה. הם הראויים ביותר לישועה:
יא. ערבה תפילה זו על הקדוש ברוך הוא, יותר מכל התחנונים. אל תקרי ערָבה, אלא ערֵבה:
יב. אין אומרים 'אום נצורה' בהושענא רבה, מפני שאינו חל בשבת לעולם. אין אומרים 'אערוך שועי' בהושענא רבה, שכל עיצומו של היום דומה ליום הכיפורים. ואין אומרים 'אל למושעות' בהקפות היום, מפני שתפילה זו מיוסדת על הגלות האחרונה, ושבע ההקפות האלה זכר להקפות שהיו במקדש לפני שהלכו ישראל לגלות אדום:
מנהגי שמחת תורה:
יג. ערבית אחרי התפילה מוציאין כל ספרי תורה מארון הקֹּדש ועושים בהם שבע הקפות סביב הבימה וכל העם מרקדין לפני ספרי התורה בשמחה גדולה ובחדוה עצומה, ומבקשים שהקדוש ברוך הוא יזכור לנו זכות שבעת הרועים הנאמנים, ותפילותינו יבקיעו כל שבעה הרקיעים, ויעלו לפני כסא הכבוד ויתקבלו ברצון. וכך עושים בבוקר אחר תפילת שחרית:
יד. ונוהגין בהרבה קהילות ספרד, לעשות הקפות גם במנחה ובערבית במוצאי החג. יש נוהגין כשמוציאין את ספרי התורה מן הארון מכניסין שם נר דולק. כדי שלא יהא הארון חסר אורה לגמרי, אלא יהא אור הנר במקום אור תורה שנמצא שם תמיד:
טו. ונהגו לעטר הספרים בכתרים ובעטרות לכבוד התורה:
טז. ונוהגים בהרבה קהילות ישראל, שקוראים בתורה בליל שמחת תורה, מה שאין עושים כן בשום לילה אחר. ומנהגים שונים בקריאה זו; יש קוראים שלשה קרואים ב'וזאת הברכה' ויש קוראים פרשיות של ברכה בשלשה מקומות בתורה: ברכת 'ויתן לך', וגוללין את הספר וקוראין 'המלאך הגואל', ומשם לברכת כהנים שבסדר נשא או לברכות בלעם שבסדר בלק. ובין גברא לגברא כל הקהל שר ומזמר לכבוד התורה:
יז. בקריאת התורה של יום שמחת תורה קוראים ב'וזאת הברכה'. ומפני שהכל עולין לתורה ביום זה, לכן חוזרין על הפרשה הרבה פעמים כדי שתספיק הקריאה לכל הציבור. ומסיְּמין את הקריאה בשלשה קרואים המיוחדים לשמחת תורה בלבד. אחד עולה ל'כל הנערים' והיא הקריאה שלפני סיום התורה, אחד גדול (בר מצוה) מברך בתורה תחילה וסוף, וכל הנערים הקטנים שבבית הכנסת עומדים לידו וחופה פרוסה על ראש כולם, והם מברכים עם העולה לתורה; ואחר הברכה האחרונה אומרים הכל 'המלאך הגואל':
יח. זה שעולה אחרון, והוא הרב או הנכבד שבבית הכנסת, מסיֵּם את התורה; והוא שנקרא 'חתן תורה' על שם תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה - מאורסה, כאילו התורה ארוסה לו והוא החתן. וכשמסיְּמים הקריאה, כל הקהל קורא בקול רם 'חזק חזק ונתחזק':
יט. אחריו עולה 'חתן בראשית' בספר שני. מתחיל בְּרֵאשִׁית בָּרָא וקורא עד סוף פרשת ויכולו - אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת:
כ. ואחריו עולה מפטיר, ונוהגים לקרוא גם אותו 'חתן מפטיר', והוא קורא בספר שלישי בקרבן היום, בסדר פינחס - בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם וגו':
כא. ובקהילות ספרדים עושים 'חתן מעונה', 'חתן תורה', ו'חתן בראשית'. 'חתן מעונה' - מתחיל בקריאתו מפסוק מְעֹנָה אֱלֹקֵי קֶדֶם שבסוף הפרשה עד עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ. חתן תורה - חוזר לראש הפרשה וזאת הברכה וקורא כולה עד שמסיֵּם התורה, ולפיכך גם קוראים לו: 'חתן מסיֵּם'. ואין נוהגים לקרוא בסיום התורה 'חזק', אלא חתן בראשית מתחיל בראשית, ואומרים לו: 'בסימנא טבא!'. סדר מפטיר שוה בכל הקהילות:
כב. ונוהגין ש'חתן תורה' מזמין כל הקהל למשתה בשמחת תורה. וזה לשון הגהות הרא"ש:
כג. 'וחתני תורה רגילין לעשות בשושבינין סעודה גמורה, ומזמינים את הקהל ונותנים להם מאכלים טובים. ומצאתי עיקרו של המנהג במדרש':
תפילת גשם
כד. הואיל והגשמים בחג אינם סימן ברכה, לפיכך אין מזכירין אותם בתפילה עד שמיני עצרת. כיון שישראל יצאו מסוכותיהם ונכנסו לבתיהם ולמחרת משכימים ובאים לבתי כנסיותיהם להתפלל, מיד עורכים תפילה לפני הקדוש ברוך הוא, ומחברין אותה לתפילת המוסף ומבקשים מלפניו שיפתח את אוצרו הטוב, את השמים, כדי שיפריחו את האדמה אשר תניב תנובתה ותתברך תבואתה:
כה. ואף על פי שקבעו תפילה על הגשם בשמיני עצרת, עדיִן אין אנו מבקשים על ירידת הגשמים לאלתר, אלא רק מזכירים אותה בדרך שבח להקב"ה ואומרים בברכת 'אתה גבור': 'משיב הרוח ומוריד הגשם', ואילו בברכת 'ברך עלינו' (או 'ברכנו' לנוסח הספרדים) שאומרים במוצאי החג, אין שואלין את הגשמים אלא ממשיכים בנוסח 'ותן ברכה', עד יום ז' בחשון - בארץ ישראל, כדי שיהא סִפֵּק לעולי הרגלים שעלו לירושלים לחג - להגיע לבתיהם קודם שיֵּרדו הגשמים:
דיני משיב הרוח ומוריד הגשם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה