מקרא
דברים פרק לג
(כד) וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו יהיה אשר מבורך מפי כל בני יעקב אביהם ורצוי לכל אחיו והטעם וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ, כי ארצו שמנה ומשם יבואו כל מעדני מלך לכל השבטים, וכולם יאמרו תמיד יברך ה' הארץ הזאת אשר תוציא כפירות האלה, והיתה ארצו משופעת בשמן, ומשפיע שמן לכל אחיו ויבואו מכל השבטים לאשר לקנות שמן, ויהיו יהודה וישראל רוכליו בחטים ודבש וצרי וכל זמרת הארץ שיביאו הכל וימכרו לו ויקנו השמן, ,והן סכין ומתעדנין בו, ומברכין אותו, ואף נשותיהם ובנותיהם מתפנקות בו, ומשיר השיער ומעדן הבשר ומפשט הקמטין. ורבותינו אמרו שהיו בנותיו של אשר נאות, מתוך שמתעדנות בשמן, ונשואות למלכים ולכהנים גדולים והנה הוא מבורך מכל הטוב הנמצא לכל השבטים, והוא טעם "רצוי אחיו" שימכרו לו ויקנו ממנו לרצון להם[1]:
(כה) בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ בחלקו יהיו הרי ברזל ונחושת. או בא לרמוז שתהיה ארצו מנעול ארץ ישראל, ויהיו לו דלתות נחושת ובריחי ברזל וכל הארץ נעולה בהן. והכוונה בזה, שלא יבואו בארצו אויבים לשלול ממנו השמן שלו, אבל יוליכהו מארצו לשאר ארצות וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ וכל ימיך תהיה ארצך זבת השמן[2]:
נביא
ירמיה פרק נא
טז לְקֹול תִּתֹּו הֲמֹון מַיִם בַּשָּׁמַיִם יְקֹוָק נתן קול של המון מים בשמים (הגשם) וַיַּעַל נְשִׂאִים מעלה עננים. מִקְצֵה אָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה בזמן המטר עושה ברקים. וַיֹּצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו מוציא הרוח, ממקום ששומר אותה:
יז נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת העובד לפסל, הוא בַּעַר, וחסר דעת. הֹבִישׁ כָּל צֹרֵף מִפָּסֶל כל צורף, סופו שיתבייש בפסל שעשה. כִּי שֶׁקֶר נִסְכֹּו וְלֹא רוּחַ בָּם שהמסכה שעשה שקר היא, ואין בה רוח:
יח הֶבֶל הֵמָּה הע"ז. מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים מעשה של אנשים תועים. בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ בזמן שיזכר עוונם יאבדו:
יט לֹא כְאֵלֶּה לא כמו הע"ז שהיא הבל, חֵלֶק יַעֲקֹוב חלקם של בנ"י. כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא שיְקֹוָק ית', נחלתם של בנ"י, יוצר הכל הוא. וְשֵׁבֶט נַחֲלָתֹו ובישראל בחר לנחלה. יְקֹוָק צְבָאֹות שְׁמֹו:
כ מַפֵּץ אַתָּה לִי כְּלֵי מִלְחָמָה אתה, בבל היית משמש ליְקֹוָק עד כעת כפטיש המנפץ את כל הארץ. וְנִפַּצְתִּי בְךָ גּוֹיִם וְהִשְׁחַתִּי בְךָ מַמְלָכֹות אך כעת, אנפץ ואשחית אותך ע"י עמים וממלכות שאשלח:
כא וְנִפַצְתִּי בְךָ סוּס וְרֹכְבֹו אנפץ את הסוסים והרוכבים שלך. וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֶכֶב וְרֹכְבֹו אנפץ את הרֵכָבִים והרוכבים בהם:
כב וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִישׁ וְאִשָּׁה וְנִפַּצְתִּי בְךָ זָקֵן וָנָעַר וְנִפַּצְתִּי בְךָ בָּחוּר וּבְתוּלָה אנפץ אִישׁ וְאִשָּׁה, זָקֵן וָנָעַר, בָּחוּר וּבְתוּלָה שבך:
כג וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרֹו וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדֹּו וְנִפַּצְתִּי בְךָ פַּחֹות וּסְגָנִים אנפץ, את רועי הצאן יחד עם כל הצאן, איכר והבקר שעובד בו האדמה, והשרים שבך:
כד וְשִׁלַּמְתִּי לְבָבֶל וּלְכֹל יוֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים אֵת כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְצִיֹּון לְעֵינֵיכֶם שאתם, (השומעים את הנבואה) ראיתם את כל הרעה שעש הכשדים בציון. נְאֻם יְקֹוָק :
כה הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר הַמַּשְׁחִית נְאֻם יְקֹוָק הַמַּשְׁחִית אֶת כָּל הָאָרֶץ אני פונה אליך (להכותך), בבל, שהיית כהר גדול וחזק שהשחית את כל הארץ וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עָלֶיךָ להכותך. וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן הַסְּלָעִים אגלגל אותך מסלעי ההר. וּנְתַתִּיךָ לְהַר שְׂרֵפָה ותהיה כהר שרוף שהושחת:
כו וְלֹא יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה וְאֶבֶן לְמֹוסָדֹות מפלתך תהיה כה גדולה, עד שלא ימצאו בבבל, אבן גדולה לקחת אותה כאבן פינה, וכאבן, ששמים ליסוד בנין. כִּי שִׁמְמֹות עוֹלָם תִּהְיֶה שבבל תהיה שממה לעולם. נְאֻם יְקֹוָק :
כז שְׂאוּ נֵס בָּאָרֶץ תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם הרימו סימן על מקל גבוה, ותקעו בשופר לאסוף את כולם למלחמה על בבל. קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם זמנו עצמכם עליהָ למלחמה. הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכֹות השמיעו קול על התאספות להלחם על בבל. אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז שמות ממלכות. פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר זַמְנוּ עליהָ, שרים. (כמו: " וְטַפְסְרַיִךְ כְּגוֹב גּוֹבי" ; נחום ג', יז'.) הַעֲלוּ סוּס כְּיֶלֶק סָמָר העלו על בבל סוסים רבים כארבה, וכל סוס שערותיו סומרות, עומדות. (שהסוס בגבורתו, בשעת דהירתו שערותיו סומרות):
כח קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גוֹיִם זמנו על בבל גויים, אֶת מַלְכֵי מָדַי אֶת פַּחוֹתֶיהָ וְאֶת כָּל סְגָנֶיהָ וְאֵת כָּל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתֹּו את מלכי מדי (והם דריוש וחתנו כורש, שירש המלוכה אחרי מותו) שריו וכל אלו שתחת ממשלתו:
כט וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל ענין פחד ורעדה כִּי קָמָה עַל בָּבֶל מַחְשְׁבֹות יְקֹוָק לָשׂוּם אֶת אֶרֶץ בָּבֶל לְשַׁמָּה מֵאֵין יוֹשֵׁב התקיימו מחשבות יְקֹוָק , לעשות את בבל לשממה:
ל חָדְלוּ גִבּוֹרֵי בָבֶל לְהִלָּחֵם מרוב פחד. יָשְׁבוּ בַּמְּצָדֹות בערים הבצורות. נָשְׁתָה גְבוּרָתָם הָיוּ לְנָשִׁים סרה מהם גבורתם, והיו חלשים כנשים. הִצִּיתוּ מִשְׁכְּנֹתֶיהָ שרפו את בתיהם. נִשְׁבְּרוּ בְרִיחֶיהָ ושברו, את בריחי שערי הערים:
כתובים
קהלת פרק ז
לשמוע בקול ה', גם כשזה לא נראה לאדם
(טו) את הכל ראיתי בימי הבלי הרבה דברים ראיתי בחיי ההבל שלי יש צדיק אבד בצדקו יש אדם שעושה מעשים שנראים של צדקות, ובגללם הוא אובד מן העולם ויש רשע מאריך ברעתו ויש אדם שנראה שהוא עושה מעשים רעים של רשעות, ובזכות זה הוא מאריך ימים: והסיבה לזה היא שלא תמיד אנשים יודעים מהו צדק, ומהו רשע, שיש מעשה שנראה לבני אדם כמעשה של צדק, וה' אמר שלא לעשות כן, ולכן- (טז) אל תהי צדיק הרבה אין לאדם לרדוף אחר הצדק בצורה מופרזת, אלא לשמוע בקול ה' ואל תתחכם יותר ולא ינסה להיות חכם יותר ממה שהוא יכול, ולהתחכם נגד ה' למה תשומם למה תהיה לשממה, שה' יעניש אותך: (יז) אל תרשע הרבה ואל תהי סכל מצד שני תיזהר כשה' מצוה לעשות מעשים שנראים כרשעות, שלא להגזים בהם יותר ממה שציוה ה', שזה סכלות למה תמות בלא : (יח) טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך טוב לאחוז בצדקות, וגם מדבר הנראה כרשעות לא להניח את היד כשה' מצוהו על זה כי ירא אלהים יצא את כלם כי ירא ה' מקיים ויוצא ידי חובת כל מצוותיו: (יט) החכמה תעז לחכם והעושה כך הוא החכם האמיתי, והחכמה הזאת תהיה לו לכחמעשרה שליטים אשר היו בעיר יותר מכח של עשרה מלכים גיבורים שנמצאים בעיר אחת:
לא להקפיד על אנשים יותר מדי
(כ) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא האנשים אין ביניהם צדיק, שתמיד יעשה את הדבר הנכון והטוב ולא יטעה ויחטא באיזה דבר: (כא) גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך לכן אל תשים את לבך לכל הדברים שאנשים מדברים, גם אם מדברים עליך דברים רעים אשר לא תשמע את עבדך מקללך ואפילו אם העבד שלך מזלזל בך, אל תשים לזה את לבך: (כב) כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם אתה קללת אחרים כי אתה יודע שגם פעמים רבות אתה ביזית אחרים:
החכמה היא דבר רחוק, ויש ליזהר מדברים המרחיקים ממנה
(כג) כל זה נסיתי בחכמה כל דברי החכמה ניסיתי להשיג בחכמתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני רציתי להחכים עוד, אבל עדיין עיקר החכמה רחוקה ממני: (כד) רחוק מה שהיה רחוק כמו שהיה מתחילה ועמק עמק מי ימצאנו ועמק מאד עד שאין מי שימצאו: (כה) סבותי אני ולבי הסבתי את עצמי ואת מחשבתי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון לחפש אחר החכמה והמחשבה ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות ולדעת את הגורם לכך שאנשים מדברים דברי רשע שמגיע מכסילות וסכלות שמגיע מהוללות: (כו) ומוצא אני מר ממות אני רואה שיש דבר יותר מר מהמות, שהוא מרחיק אדם מן החכמה הרבה את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה וזאת אשה שלבה כמצודות ורשתות להפיל בני אדם בחטא אסורים ידיה וידיה הם כמו אזיקים, שכשאוחזת באדם אינו מסוגל להתנתק ממנה, וזה גורם להרבה רשע וכסילות בעולם טוב לפני האלהים ימלט ממנה מי שעושה את הטוב בעיני ה' ימלט ממנה וחוטא ילכד בה: (כז) ראה זה מצאתי ראו שמצאתי דבר זה הכתוב לעיל אמרה קהלת אמר שלמה. (כיון שקהלת זה כינוי, שייך להסב את זה ללשון נקבה) אחת לאחת למצא חשבון אחר שהתבוננתי הרבה וצרפתי ענין לענין בכדי להגיע לידי מחשבה נכונה: (כח) אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי וחפשתי אשה הגונה לגמרי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי אדם הגון וחכם מצאתי אחד מתוך אלף ואשה בכל אלה לא מצאתי אבל אשה הגונה וחכמה אפי' מתוך אלף לא מצאתי, וע"כ מעטים הזוכים לאשה כשרה ורק הטוב לפני ה': (כט) לבד ראה זה מצאתי ומלבד זאת ראה מה עוד מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר שהאלהים עשה את האדם מתחילה ישר בלי רשע, וממילא החכמה היתה קרובה והמה בקשו חשבנות רבים בני האדם בקשו מחשבות ומזימות רבים של חטא וכסילות:
משנת ההלכה
בין יום הכפורים לסוכות
א. נוהגין להשכים לבית הכנסת ביום שלאחר יום הכיפורים.
ב. ארבעה ימים שבין יוה"כ לסוכות, נוהגים בהם קצת שמחה. אין מתענים בהם אפילו תענית של ימי הזכרון לאב ואם, ואין אומרים 'תחנון'.
ג. וטעם שאנו נוהגים שמחה בימים אלה, לפי שהיו ימים של חנוכת המקדש בבית הראשון שבנה שלמה, וגם אנחנו עוסקין במצוות, בנין סוכה והכנת אתרוג ושאר המינים לכבוד אדון האדונים מקדש ישראל והזמנים.
ארבעה מינים מהודרים:
· מיוחדת היא מצוַת ארבעת המינים שבחג בענין זה שצריכים הידור והידורם הוא מעיקר המצוה.
· הרי שכתוב (שמות טו): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ ודרשו חכמים: 'התנאה לפניו במצוות'. כלומר כל דבר שבמצוה שעושים לשמו של הקדוש ברוך הוא, צריך להיות מן הנאה ומן המובחר, אף על פי כן חזרה תורה וכתבה במצוה זו פְּרִי עֵץ הָדָר (ויקרא כג). ואמרו חכמים שהדר זה שנאמר כאן, לא לענין אתרוג בלבד נאמר, אלא על כל ארבעת המינים נאמר, שצריכים כולם להיות מהודרים והידורם הוא מעיקר מצוָתם.
'הדר' שבאתרוג.
א. כל שהוא נקי ביותר ואין בו כתמים כל שהם, חשוב מהודר ביותר.
ב. שיש בו בליטות ושקיעות הרבה ואינו חלק כלימון.
ג. שהעוקץ שבתחתיתו משוקע קצת ונכנס בבשר האתרוג.
ד. שתהא צורתו כצורת מגדל. היינו, רחב למטה בצד העוקץ ומתקצר והולך לצד הפיטם. שתהא השושנתא שעל הפיטם (כלומר כמו שושנה הרוכבת על הפיטם) שלמה מכל צדדיה וכל הפיטם מכוון באמצעו של האתרוג למעלה וכנגד העוקץ שלמטה.
'הדר' שבלולב
א. שיהיה לח וירוק מראשו לסופו בלי יבשות כלל.
ב. שיהיה יפה במבנהו ובגידולו, זקוף וישר כשרביט בלי עקמומיות וכפיפות כלל, לא לצדדים ולא לפנים או לאחור.
ג. שלא יהיה נקטם בראשו אפילו כלשהו.
ד. שהתיומת (כלומר כל עלה בלולב הרי הוא כפול משני עלים המופרדים מצד אחד ודבוקים בגבם מצד שני) העליונה והתיומות הסמוכות לה, לא יהיו פתוחות כלל (כלומר שהדבק המדביק את העלים לא יהיה פתוח כלל) אלא שלמות לגמרי עד חודן.
ה. שלא יהיו העלים פרודים זה מזה כלל אלא שוכבים זה על גבי זה ונראים כגוף אחד, ורק בשעת הנענועים בלבד הם מתפרדים.
ו. שחודו של הלולב יהא רק מתיומת אחת היוצאת משדרתו.
'הדר' שבהדסים
א. שיהו כל העלים לחים וירוקים, באין יבשות כלל.
ב. שיהו העלים משולשים בכל קן וקן, ולא יהיה אחד נמוך ואחד גבוה. ושיהיו הקנים סמוכים זה לזה, עד שראשי העלים מן הקן שלמטה יגיעו לעוקצי העלים מן הקן שעל גביו, וכן באורך של שלשה טפחים עד ראשו של ההדס.
ג. שלא יהיו העלים גדולים מדי ולא קטנים מדי אלא קרוב לשיעור של צפורן אגודל של אדם בינוני.
ד. שראשי העלים זקופים ושוכבים על הקנה לכסותו.
ה. שלא יהיה הקנה קטום בראשו כלל וגם העלים יהיו שלמים ולא קטומים בראשיהם.
ו. שלא יהיו ענבי ההדס מרובים מן העלים.
ז. שלא יהיו גדלים בהדס בדים קטנים בין העלים ברוב שיעור הדס, היינו ביותר מטפח ומחצה מארכו של ההדס.
ח. שיהיה ארוך קצת יותר משיעורו.
'הדר' שבערבות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה