מקרא
דברים פרק לג
אחר שסיים לברך השבטים אחד אחד התחיל עתה לדבר עם כולם בכלל ויודיע להם טוב חלקם כי יוצר הכל הוא, ויבשר אותם בירושת הארץ ושיזכו לבוא בתוכה מה שלא זכה הוא, ויבאר עוד להם ענין העולם הבא כאשר אבאר, וחתם דבריו בענינים כאלה, ולכך יאמר :
(כו) אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן שאין אתם כהכנענים כי הם תחת ממשלת המלאכים שרי מעלה, ולא כן ישראל, כענין שכתוב (שמות לג, טז) ונפלינו אני ועמך, ועל כן קראם ישורון כי הוא שם ישר, להורות שאין בכל שרי מעלה כאלהי ישראל שהוא רֹכֵב שָׁמַיִם בעזר ישראל בתפלה והוא יהיה נמצא בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ רוכב שְׁחָקִים כינה הממשלה בלשון רכיבה, וכענין שכתוב (דברים לב, יג) ירכיבהו על במתי ארץ שהוא לשון ממשלה לבאר כי כמו שהרוכב מתגבר על הסוס לפי שאין מרוצת הסוס מכח עצמו אלא מכח הרוכב כענין שכתוב (איוב לט, יח) תשחק לסוס ולרוכבו, כן מרוצת הגלגלים ותנועתם אינם מכח עצמן אלא מכח השליט המניע אותם יתעלה[1]:
(כז) מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם הקב"ה שהוא אלהי קדם הוא מעון העולם, כלומר סובל מחיה ומחזיק העליונים וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם הוא סובל התחתונים גם כן, שהמציאות כולו הוא נשען עליו שכן כתיב (תהלים קד, ב) נוטה שמים כיריעה, כלומר כיריעה הזו הפרוסה למעלה שהיא תלויה באויר ואינה נשענת על שום דבר בעולם, וכתיב (איוב כו, ז) תולה ארץ על בלימה, כלומר על לא דבר אלא על כוחו[2] וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב כל אויביך וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד שהרי עמלק שהוא אויביך, אמר לך - "תמחה את זכר עמלק". הכנענים שהם אויביך, אמר - "לא תחיה כל נשמה"[3]:
(כח) וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרין ואין צריכין להתאסף ולישב יחד מפני האויב עֵין יַעֲקֹב כעין הברכה שברכם יעקב לא כבדד שאמר ירמיה בדד ישבתי אלא כעין הבטחה שהבטיחם יעקב והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל אף מברכתו של יצחק שנאמר בה ויתן לך האלהים מטל השמים, לכך מרמז ברכתו של יצחק בלשון יערפו טל[4]:
(כט) אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ כי אינם כשבעים אומות, על כן יודיעם שלא שם חלקנו כהם ולא גורלנו ככל המונם[5] עַם נוֹשַׁע בַּיקֹוָק שתשועתו מאת הקב"ה, שתשועתו שלימה בכל, שהוא מושיע עמו, הוא משמיד אויביך, הוא משפיע טובות, הוא זן, הוא מפרנס מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ הוא חרבך להשמיד אויביך עד שמגביה אותך על הכל וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ אויביך בלבם אומרים לך מפני יראתך ואימתך - אנו אוהבים אותך, ומשועבדים לעשות כל רצונך והם משקרים מפני פחדם, שיראים לומר שהם אויביך וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ על גדוליהם וגבוה שבהם, שתדרוך ותתנינו תחת כפות רגליך, וכדכתיב ביהושע "שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה"[6]: ס
נביא
ירמיה פרק נא
לא רָץ לִקְרַאת רָץ יָרוּץ, וּמַגִּיד לִקְרַאת מַגִּיד שלחו שליח, לרוץ ולהגיד למלך, שנופלים לפני האוייב, ולפני שהספיק השליח לחזור, שלחו רץ אחר להודיע על תבוסה נוספת. לְהַגִּיד לְמֶלֶךְ בָּבֶל כִּי נִלְכְּדָה עִירֹו מִקָּצֶה להודיע לנ"נ, כי נכבשה העיר שבקצה בבל:
לב וְהַמַּעְבָּרֹות נִתְפָּשׂוּ גשרי המעבר שעל הנהרות נתפסו ע"י האוייב. וְאֶת הָאֲגַמִּים שָׂרְפוּ בָאֵשׁ הגומא, (כמו קני סוף, הגדלים בשפת הנהר), שרף האוייב באש (שמגיני העיר, היו מסתתרים שם מפני האוייב). וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה נִבְהָלוּ וכל החיילים מבוהלים ומפוחדים:
לג כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בַּת בָּבֶל, כְּגֹרֶן עֵת הִדְרִיכָהּ בבל, בזמן מפלתה, נמשלה לגורן בזמן הדישה, (שאז הגורן מלאה שבבל היתה מלאה ברוב טובה) עֹוד מְעַט וּבָאָה עֵת הַקָּצִיר לָהּ ועוד מעט, תהיה דומה לגורן בזמן הקציר שאז הגורן ריקה מתבואה. (נמשל: שבבל תהיה ריקה מכל הטובה שהיתה בה):
לד אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בנ"י אמרו: נ"נ ועמו, אכלו ושברו אותי, הִצִּיגַנִי כְּלִי רִיק העמיד אותי, ככלי ריק מכל טובה שהיתה בי. בְּלָעַנִי כַּתַּנִּין בלע אותי כתנין הבולע את טָרְפּוֹ. מִלָּא כְרֵשׂו מֵעֲדָנָי מלא את בטנו (את ארצו) מהטובה שהיתה בארצי. הֱדִיחָנִי לא השאיר מאומה בארצי, ככלי, שהדיחו אותו במים, ונשאר ריק מכל:
לה חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי עַל בָּבֶל, תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיֹּון יושבי ציון, צעקו על החמס שחמסו ממנה, ועל ההרוגים שהרגו בה (שְׁאֵרִי בשרי.) וְדָמִי אֶל יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים תֹּאמַר יְרוּשָׁלִָם אנשי ירושלים, צעקו על הדם ששפכו הכשדים:
לו לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ יְקֹוָק יריב את המריבה של בנ"י בבבל, וינקום את נקמתם מהם. וְהַחֲרַבְתִּי אֶת יַמָּהּ, וְהֹבַשְׁתִּי אֶת מְקוֹרָהּ אייבֵּש, כל מקור מים שבבבל,(שתאבד מהם כל טובה):
לז וְהָיְתָה בָבֶל לְגַלִּים לגלי אבנים. מְעוֹן תַּנִּים מעון, בית לתנים. (שרגילים לדור בגלים) שַׁמָּה שממה. וּשְׁרֵקָה מֵאֵין יוֹשֵׁב שישרקו מרוב תמהון, על השממה מכל יושביהָ:
לח יַחְדָּו כַּכְּפִרִים יִשְׁאָגוּ כל יושבי בל יחד, יצעקו על רעתם, כשאגת אריות. נָעֲרוּ כְּגוֹרֵי אֲרָיֹות שאגו כגורי אריות:
לט בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת מִשְׁתֵּיהֶם אשים על בבל חום גדול, כדי שישתו יין מתוך רוב צמא, (שבלשאצר מלך בבל, נרדם מתוך שכרותו ונרצח בשנתו.) וְהִשְׁכַּרְתִּים וישתכרו מתוך שמחת המשתה. לְמַעַן יַעֲלֹזוּ וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ שימות בשנתו. נְאֻם יְקֹוָק :
מ אֹורִידֵם כְּכָרִים לִטְבֹוחַ אוריד את בבל למיתה כמו שטובחים כבשים שמנים. כְּאֵילִים עִם עַתּוּדִים וכאילים, ועיזים זכרים:
מא אֵיךְ נִלְכְּדָה שֵׁשַׁךְ בבל בא"ת ב"ש. וַתִּתָּפֵשׂ תְּהִלַּת כָּל הָאָרֶץ ונתפסה ביד האוייב, בבל, שהיו מהללים אותה בכל הארץ. אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם איך נהיתה בבל לשממה:
מב עָלָה עַל בָּבֶל הַיָּם, בַּהֲמֹון גַּלָּיו נִכְסָתָה הים וגליו (אוייב רב מאוד כְּמֵי הים) כיסו את בבל:
מג הָיוּ עָרֶיהָ לְשַׁמָּה לשממה. אֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה שממה. אֶרֶץ לֹא יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל אִישׁ וְלֹא יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן אָדָם:
מד וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל אזכור להעניש את בבל שעבדו בה את "בל". (שם ע"ז שבבבל) וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו כבייכול, אוציא מתוך פיו, את האוכל שהיו נותנים לו. וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עֹוד גּוֹיִם לעבוד אותו(ינהרו יבואו המונים לעבדו כְּמֵי הנהר הרבים) גַּם חוֹמַת בָּבֶל נָפָלָה:
מה צְאוּ מִתּוֹכָהּ עַמִּי בנ"י. וּמַלְּטוּ אִישׁ אֶת נַפְשֹׁו מֵחֲרֹון אַף יְקֹוָק שבא על בבל:
כתובים
קהלת פרק ח
(א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר אשרי הוא מי שעל אף כל זאת הוא חכם ויודע פתרונו של ענין חכמת אדם תאיר פניו חכמה של אדם מאירה את פניו ועז פניו ישנא וחוזק פניו משתנה ומתרכך:
לשמור את מצוות ה', שהוא השולט ונותן לאיש כדרכיו
(ב) אני פי מלך שמור אני מזהיר לשמור את דבר האלהים שהוא המלך ועל דברת שבועת אלהים וליזהר לעשות מה שהאלהים משביעך לעשות: (ג) אל תבהל מפניו תלך אל תברח מפניואל תעמד בדבר רע אל תעמוד ותעשה מעשה רע כי כל אשר יחפץ יעשה כי יכול האלהים לעשות כל אשר יחפוץ, ולא תוכל לברוח מפניו: (ד) באשר דבר מלך שלטון כי דבר ה' הוא השולט בעולם ומי יאמר לו מה תעשה ואין מי שיאמר לו מה לעשות: (ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע השומר את ציוויו לא יקרה לו שום דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם והחכם צריך לזכור שלכל דבר יש עת ומשפט, שה' שופט על הטוב והרע: (ו) כי לכל חפץ יש עת ומשפט כי לכל רצון של ה' יש עת ומשפט כי רעת האדם רבה עליו כי בני אדם עושים הרבה דברים רעים, וצריך להעניש על זה: (ז) כי איננו ידע מה שיהיה כי אדם לא יודע מה שיהיה איתו. ואינו יכול להיות בטוח שיהיה לו טוב, וצריך לשמור את המצוות בשביל זה כי כאשר יהיה מי יגיד לוכי כשיבוא הרעה מי יזהיר אותו קודם שהיא תגיע, ויוכל להיזהר ממנה: (ח) אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח אין אדם ששליט ברוחו לכלוא את רוחו שלא תצא ממנו ואין שלטון ביום המות ואף המלך לא עוזר לו שלטונו ביום המוות ואין משלחת במלחמה ובמלחמה זו עם המוות, אין אפשרות לשלוח מישהו אחר במקום ולא ימלט רשע את בעליו וכל דברי רשע שעשה אדם בכדי למלט את עצמו, לא יעזרו לו:
פעמים שאין הדבר נראה שה' נותן שכר ומעניש, ולכן בני אדם עושים רע, אבל זה טעות, ואין הם יורדים לסוף דעת ה'
(ט) את כל זה ראיתי ונתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש התבוננתי במעשים הנעשים בעולם וראיתי את האמור בהמשך עת אשר שלט האדם באדם לרע לו בזמן שאדם שולט באדם אחר להרע לו: (י) ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וראיתי רשעים שבא עיתם ונקברים בכבוד וממקום קדוש יהלכו וגם בחייהם היו מכבדים אותם והיו מהלכים במקומות קדושים ככהנים וצדיקים וישתכחו בעיר אשר כן עשו ונשכח בעיר דברי הרשע שהם עשו גם זה הבל גם זה דבר רע: (יא) אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה שבגלל שאין דבר העונש על מעשה הרעה מגיע מהר על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע לכן מלא מחשבת בני האדם לעשות רע: (יב) אשר חטא עשה רע מאת שיש חוטא שעושה רע מאה פעמיםומאריך לו וה' מאריך לו אף, ואינו מענישו. והוא סבור שנמחל לו כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו אבל אני יודע שרק ליראי האלהים יהיה טוב: (יג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל ולרשע לא יהיה טוב, ולא יאריך ימים אלא כצל שחולף אשר איננו ירא מלפני אלהים: (יד) יש הבל אשר נעשה על הארץ יש דבר רע שנעשה בעולם אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים שיש צדיקים שמגיע להם רע כאילו הם חטאו ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים ויש רשעים שמגיע להם טובה כאילו היו צדיקיםאמרתי שגם זה הבל: (טו) ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח אבל אין להצטער על כך, שטוב לאדם בעולם לאכול ולשתות ולשמוח ולא להתעצב והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש וזה יעזור לו לעמול בעמל שנתן לו האלהים לעמול בעולם: ועל עצם הענין אומר קהלת (טז) כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה ולראות את הענין אשר נעשה על הארץ כשנתתי לבי להחכים ולהבין את מה שה' עושה בארץ כי גם ביום ובלילה שנה בעיניו איננו ראה וראיתי שהמנסה להשיג הכל, לעולם לא יראה שינה, לא ביום ולא בלילה: (יז) וראיתי את כל מעשה האלהים והתבוננתי במעשה האלהים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש וראיתי שא"א להשיג ולהבין את כל המעשים שהוא עושה בעולם בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא שהאדם מנסה להבין, ולא עולה בידו וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא ואפי' חכם ינסה לדעת ולא יצליח. ולפיכך טוב לשמוח, ולסמוך על האלהים:
משנת ההלכה
דיני ארבעת המינים
אף על פי שההידור בארבעה המינים הוא מתנאי המצוה, לא כל תנאי ההידור מעכבים, אלא יש מהם שמעכבים ואם חסרו תנאים אלה פסולים; ויש שאינם מעכבים ואפילו חסרו, עדיִן לא יצאו מהידורם וכשרים
הדברים שפוסלים בארבעה המינים:
א. יבש שאינו מוציא שום לחות - פסול בכל ארבעה המינים, שאינו הדר כלל. ועוד, שהיבש הרי הוא כמת וכתוב (תהלים קטו): לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ. אבל יבשים כלשהו, כשרים.
ב. גזול - פסול בכולם, שהרי היא מצוה הבאה בעבֵרה, והכתוב אומר (ישעיהו סא). אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה:
פסולי אתרוג
א. אתרוג של ערלה או של שאר איסורי אכילה,
ב. קטן מכביצה,
ג. נקב עד חדרי הזרע אע"פ שאינו חסר
ד. חסר אפילו משהו מגופו של אתרוג
ה. נסדק, נקלף עורו ונחסר משהו בגוף האתרוג,
ו. עלו בו אבעבועות בשנים או בשלשה מקומות, ועל חוטמו - אפילו בכל שהוא. נשתנה מראהו (חום או שחור),.
ז. נִטל הפיטם או העוקץ.
ח. אתרוג העגול ככדור.
ט. אתרוג שלא נגמר בישולו ועדיִן ירוק כעשבי השדה.
י. אתרוג מורכב.
יא. לפיכך יש להקפיד לקנות אתרוג בעל הכשר מהודר שידוע שאינו מורכב או ערלה ומי שאינו יודע לבחור אתרוג יבקש ממי שיודע לבחור עבורו או קנה בקופסה חתומה וסגורה
פסולי לולב
א. קצרה שדרתו מארבעה טפחים
ב. נקטם (נחתך) ראשו. או העלה העליון.
ג. נפתחו רוב עליו שאינם שוכבים על שדרתו של לולב.
ד. נחלקה התיומת העליונה ברובה, או אפילו במיעוטה ונראית כשתים,.
ה. נסדקה השדרה ונראה כשני לולבים.
ו. קוצים בשדרה. עקום לפניו או לצדדין.
ז. כפופה שדרתו בראשה.
פסולי הדס
א. הדס השוטה כלומר ששלשת העלים אינם יוצאים בשוה ברוב שיעור גודלו. קצר משלשה טפחים.
ב. נשרו עליו ברוב שיעורו או בחציו.
ג. היו ענביו מרובין מעליו והענבים אדומים או שחורים, אבל ירוקים – כשר.
פסולי ערבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה