מקרא
בראשית פרק ו
(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה והתאפשר רבוי זה כיון ש- וּבָנוֹת הרבה[1] יֻלְּדוּ לָהֶם:
(ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים בני השרים והשופטים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם ממשפחות הפחותות[2] כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים באונס מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ גם מן הנשואות[3]:
(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא יָדוֹן מלשון נדן - תיק החרב רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם שהגוף תיק וכלי לנפש, ועל כן יאמר הכתוב רוחי שהיא הנפש השכלית שנתתי מרוחי לא יעשה תיק באדם לעולם, כלומר לא יתקיים בו לעולם לפי שאינו ראוי לאותו הרוח בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר שגם האדם הוא בשר ככל בשר הרומש על הארץ כעוף וכבהמה וכחיה, כי רוחי שנתתי בו הוא השכל והם נמשכים אחר הבשר והתאוות לא אחר השכל וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כלומר מפני זה אאריך להם אפי ואקבע להם מאה ועשרים שנה שישובו בתשובה ואם אינם חוזרים בתשובה יאבדו במבול[4]:
(ד) הַנְּפִלִים הענקים הגבורים[5] הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן שכעס עליהם הקב"ה כדכתיב לא ידון רוחי באדם וגו' לא נכנעו עד אֲשֶׁר המשיכו ו -[6] יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם: פ
(ה) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם:
(ו) וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ דבר תורה כלשון בני אדם והענין, כי מרו ועצבו את רוח קדשו בפשעיהם וענין "אל לבו", כי לא הגיד זה לנביא שלוח אליהם, וכן הלשון במחושב, כדרך לדבר אל לבי[7]:
(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:
(ח) וְנֹחַ שהיה צדיק[8] מָצָא חֵן שהיו כל מעשיו נאים ונעימים[9] בְּעֵינֵי יְקֹוָק: פ
סליק פרשת בראשית
נביא
הכונו נכונו שבוע הבא בעז"ה אנו מתחילים בלימוד הביא יחזקאל
וכמאמר הגמ' מסכת בבא בתרא (דף יד:) – "ת"ר, סדרן של נביאים: יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר... מכדי ישעיה קדים (קדם בזמן) מירמיה ויחזקאל, ליקדמיה לישעיה ברישא! (היה לו להקדים ישעיה בהתחלה) כיון דמלכים סופיה חורבנא (סוף ספר מלכים מתאר את החורבן) וירמיה כוליה חורבנא, ויחזקאל רישיה חורבנאוסיפיה נחמתא, (יחזקאל ראשו חורבן וסופו נחמה) וישעיה כוליה נחמתא, סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא.
משנת ההלכה
אסרו חג:
א. היום שלאחר החג, בשלשת הרגלים: פסח שבועות וסוכות - נקרא 'אסרו חג' על שם הכתוב (תהלים קיח): אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ:
ב. ודרשו חכמים למקרא זה כך: אִסְרוּ חַג - תוספת יום שקושרים (איסור, לשון קשר) אותו אל החג. בַּעֲבֹתִים - בהמות עבות ושמנות לסעודה. עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּח - מעלת דבר זה מגעת עד מעלת הקרבנות שמקריבים על המזבח. ולכן אמרו: 'כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה - מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן':
ג. לפיכך נוהגים באסרו חג קצת יום טוב שמרבים בו קצת בסעודה, וממעטים בו בהספד ותענית ואין אומרים בו תחנון.
ד. וכל הנוהג שמחה באסרו חג, הרי הוא מקיֵּם דברי חכמים ומקבל עליו שכר. ועוד שהוא מעיד על עצמו שחביב עליו החג שצותה תורה, וקשה עליו פרידתו ממנו בבת אחת, וכאילו רוצה להאחז בו גם אחר עברו. וזאת היא מידת ישראל קדושים שמחבבין את המצוות ומצפים להן קודם בואן, והוגים בהן אחר עברן:
שבת בראשית
ה. שבת ראשונה שלאחר החג, נקראת 'שבת בראשית' לפי שקורין בה סדרה ראשונה שבתורה, סדרת בראשית:
ו. במנחה של שבת בראשית מתחילין - כמנהג האשכנזים - לומר 'ברכי נפשי' וחמשה עשר 'שיר המעלות' שבתהלים. ואומרים אותם במנחה כל שבתות החורף עד שבת הגדול שלפני הפסח, שמפסיקין לומר 'ברכי נפשי' וכו'
ז. טעם שמתחילין לומר ברכי נפשי בשבת בראשית, לפי שכל אותו המזמור מדבר בענין מעשה בראשית, בגבורות הבורא ובפלאי היצירה. וחמשה עשר שיר המעלות שאומרים עם פרק זה - גם כן מאותו הטעם, שעל ידי חמשה עשר שיר המעלות אלה שאמר דוד, נתן קיום לכל מעשה בראשית.כדאמרינן בגמרא: 'בשעה שחפר דוד את היסודות למזבח, פגע בתהום ועלה התהום ובקש להציף את כל העולם. כתב שם של הקב"ה על החרס וזרקו לתהום וירד התהום ששה עשר אלף אמה ונסתם בחרס. ראה שירד התהום יותר מדי, אמר:
ח. התהום כמה שהוא סמוך לפני האדמה יותר, הוא משקה אותה יותר - אמר חמשה עשר שיר המעלות והעלהו לתהום חמשה עשר אלף אמה והעמידו באלף אמה סמוך לפני האדמה'. נמצא, שחמשה עשר שיר המעלות אלה, יש בהם קיום כל מעשי בראשית שאלמלא אמרם דוד, היה כל העולם כולו יבש מן המים:
ט. והיה ראוי לומר פרקים אלה בכל שבתות השנה, שהשבת היא זכרון למעשי בראשית אלא שבשבתות הקיץ הם נדחים מפני פרקי אבות שאומרים בהן, ולכן מתחילים לאמרם בשבת בראשית ואומרים אותם כל שבתות החורף:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה