מקרא
דברים פרק כד
(ז) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ ע"י עדים והתראה גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר והשתמש[1] בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
(ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת שלא לקצוץ ולהסיר את נגע הצרעת[2] לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם שלא תשא פני איש מפני גדולתו,שאפי' הוא מלך כעוזיה לא יכבדוהו אלא יסגר שבעת הימים וישלחוהו ובדד ישב[3] הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אם להסגיר אם להחליט אם לטהר:
(ט) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה, גם אתה אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תנצל לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: ס
(י) כִּי תַשֶּׁה שיהיה לך חוב בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה כל חוב אילו אינו חוב של הלואה אלא שכר שכער או הקפת חנות[4] לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹלקחת ממנו משכון כדי שלא יבא לכדי בושה במה שאתה מחטט לו בביתו[5]:
(יא) בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה:
(יב) וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא ביחס לכלי זה שאין לו אלא אחד מאלו לֹא תִשְׁכַּב לישון בַּעֲבֹטוֹ כשהעבוט אצלך אלא -[6]:
(יג) הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ אם כלי ללילה הוא מחזיר בשקיעה ואם כלי ליום הוא מחזיר בזריחה וכך בכל יום ויום וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וחוזר וגובה ממנו וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: ס
(יד) לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר מבלי לשלם לו משכורתו עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:
(טו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ אם שכיר יום הוא ישלם קודם השקיעה ואם שכיר לילה קודם הזריחה[7] כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ שיקנה בו מזון להחיות נפשו וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק וְהָיָה בְךָ חֵטְא: ס
(טז) לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל פי עדות בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל פי עדות אבות[8] אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ על פי שני עדים כשרים[9]: ס
(יז) לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם דבר הכתוב בהווה והוא הדין לכל אדם, אלא באילו הזהיר טפי, לפי שרשעים רגילין להטות משפטן[10] וְלֹא תַחֲבֹל תמשכןבֶּגֶד אַלְמָנָה אפילו עשירה ואפילו להחזיר לה לפי שהיא יחידה פן יבא הדבר לידי עבירה[11]:
(יח) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: ס
(יט) כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ בין אם שכחת לקצור ובין אם שכחת עומר קצור[12] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:
(כ) כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ שלא יגמור ללקט את הזית ויניח פאה לאילן, וזהו שיניח ענפים שלא יחבוט אותם אלא יניח לעני למטה באילן כדי שלא יהא לו טורח לעלות[13] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: ס
(כא) כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל לא תיקח את העוללות כלומר האשכולות שענביהם מפוזרים אבל אותם שגדילים בצורה שהאשכול רחב למעלה כאילו יש לו כתף ולמטה נראה כאילו נוטפים הענבים הם של בעל הבית[14] אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:
(כב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: ס
דברים פרק כה
(א) כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים ויתחייב מלקות כגון שחבל בו פחות משוה פרוטה או שקלל חבירו בשם או שמשכנו בכלי הנדרשים לאוכל נפש שבכל אלו יש לאו וחייב בהם מלקות וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם על פי שני עדים[15] וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע:
(ב) וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת כמו בן מלקות כלומר שנתחייב מלקות[16] הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט ימתחנו על העמוד[17] וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר:
(ג) אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ:
נביא
ירמיה פרק לח
כד וַיֹּאמֶר צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ אִישׁ אַל יֵדַע בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא תָמוּת אם לא תאמר את הנבואה שאמרת לי לא תמות, כפי שנשבעתי לך:
כה וְכִי יִשְׁמְעוּ הַשָּׂרִים כִּי דִבַּרְתִּי אִתָּךְ וּבָאוּ אֵלֶיךָ וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ הַגִּידָה נָּא לָנוּ מַה דִּבַּרְתָּ אֶל הַמֶּלֶךְ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנּוּ וְלֹא נְמִיתֶךָ אם ישאלו אותך השרים מה דברת עם המלך. וּמַה דִּבֶּר אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ:
כו וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם מַפִּיל אֲנִי תְחִנָּתִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְבִלְתִּי הֲשִׁיבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן לָמוּת שָׁם התחננתי לפני המלך, שלא ישיבני לבור, בבית יהונתן שלא אמות שם:
כז וַיָּבֹאוּ כָל הַשָּׂרִים אֶל יִרְמְיָהוּ וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ וַיַּגֵּד לָהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ וַיַּחֲרִשׁוּ מִמֶּנּוּ שתקו אחר ששמעו דבריו, והאמינו לו.כִּי לֹא נִשְׁמַע הַדָּבָר שאיש לא שמע הדבר האמיתי, שדבר עם המלך:
כח וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה עַד יוֹם אֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלָם בידי נ"נ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם:
ירמיה פרק לט
א בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ אֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ בשנה ה 9 לצדקיהו, בחודש טבת, התחיל המצור על ירושלים:
ב בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר ובשנה ה 11 לצדקיהו ב ט' בתמוז הובקעה חומת העיר:
ג וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ שער אמצעי (שער ניקנור, שהוא בין שער עזרת נשים לשער ההיכל.) נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר, סַמְגַּרְ נְבוֹ, שַׂרְסְכִים שמות שרים. רַב סָרִיס שם תפקיד. נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר היו שני נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר. רַב מָג שם תפקיד. וְכָל שְׁאֵרִית שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל:
ד וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ לַיְלָה מִן הָעִיר ברחו מהעיר בלילה. דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ בְּשַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתָיִם וַיֵּצֵא דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה יצאו מגן המלך, בשער העומד בין שתי החומות, לדרך ההולכת אל ערבות יריחו:
ה וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ השיגוהו בערבות יריחו. (דרשו בו חז"ל, כי מערה אחת היתה מביתו עד ערבות יריחו, וזימן הקב"ה צבי אחד, וראוהו חיל כשדים ורדפו אחריו. והצבי הלך על המערה והם אחריו, וכשהיו על פתח המערה ראו את צדקיהו יוצא מן המערה ולקחו אותו ; רד"ק) וַיִּקְחוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלֻהוּ אֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים לקחוהו לנ"נ, ברִבְלָה שבארץ חמת, והוכיח אותו בדברים קשים, על שמרד בו:
ו וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ בְּרִבְלָה לְעֵינָיו וְאֵת כָּל חֹרֵי יְהוּדָה שָׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל שחט את בני לעיניו של צדקיהו, ואת כל שרי יהודה:
ז וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לָבִיא אֹתוֹ בָּבֶלָה עִוֵּר את צדקיהו, קשר אותו בשרשראות ברזל להביאו כך לבבל:
ח וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּית הָעָם שָׂרְפוּ הַכַּשְׂדִּים בָּאֵשׁ וְאֶת חֹמוֹת יְרוּשָׁלַם נָתָצוּ:
ט וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר אלו שלא נהרגו. מוְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עָלָיו אלו שנכנעו לכשדים. וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בכל ערי יהודה.הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בָּבֶל הגלה לבבל נבוזראדן שר ההריגות:
י וּמִן הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מְאוּמָה הדלים, שאין להם רכוש כלל. הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים השאיר בארץ, ונתן להם כרמים ושדות לעבוד. בַּיּוֹם הַהוּא:
כתובים
איוב פרק כג
דברי איוב:
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) גַּם הַיּוֹם מְרִי שִׂחִי יָדִי כָּבְדָה עַל אַנְחָתִי דיבורי אתכם גם היום מתוך מרירות וידי - מכתי יותר כבדה מהאנחות שהמכות שאני מקבל מאד חזקות: (ג) מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ הלוואי ואדע היכן ה' נמצא ה' הייתי מחפשו והולך עד מקום מכון כסאו: (ד) אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת ומסדר לפניו את טענותי ואתווכח על הנהגותיו: (ה) אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי וְאָבִינָה מַה יֹּאמַר לִי ואני יודע מה ישיב לי על טענותי ואבין את דבריו: (ו) הַבְּרָב כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי האם בשביל להראות לי את כח גבורתו יריב עמדי? לֹא אַךְ הוּא יָשִׂם בִּי ודאי שלא יעשה ככה אלא רק ישים בי מה שמגיע לי בצדק: (ז) שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי במקום המשפט הצדק והיושר למולו ולכן אנצל לתמיד מיסורי: (ח) הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְלֹא אָבִין לוֹ אני מחפשו קדימה ואחורה ולא מוצאו ולא מבין איה הוא נמצא: (ט) שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא אָחַז צד צפון הוא עשה ואני לא אחז - רואה אותו יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה יכסה את צד דרום וגם כן לא רואהו: (י) כִּי יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵא ה' יודע את דרכי איתו ובחן ובדק אותי ויצאתי מבחינתו כזהב: (יא) בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָט בדרכיו ובצעדיו אני הולך ואת דרכו שמרתי ולא נטיתי: (יב) מִצְוַת שְׂפָתָיו וְלֹא אָמִישׁ מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי פִיו לא מסיר את מצוותיו שצוה בשפתיו, ואת אמרי פיו שהם חוקיו ורצונותיו אני צופן ושומר לפני חוקי שלי - רצונותי שלי: (יג) וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ וה' הוא יחיד ואין מי שיחזיר אותי מדעתי ומה שנפשי רוצה הוא עושה: (יד) כִּי יַשְׁלִים חֻקִּי וְכָהֵנָּה רַבּוֹת עִמּוֹ ואת כל זה אני עושה בעבור ההטבות שמיטיב לי שאת חוקי וצרכיי הוא משלים ועוד כהנה טובות רבות יש לו איתי: (טו) עַל כֵּן מִפָּנָיו אֶבָּהֵל אֶתְבּוֹנֵן וְאֶפְחַד מִמֶּנּוּ ולכן מפניו אבהל ואפחד מממנו כאשר אני מתבונן בדרכיו: (טז) וְאֵל הֵרַךְ לִבִּי וְשַׁדַּי הִבְהִילָנִי וה' עשה את ליבי רך ומפוחד והבהיל אותי: (יז) כִּי לֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וּמִפָּנַי כִּסָּה אֹפֶל ולא כרת אותי מפני הצרות החשוכות שמביא עלי ורואה את הצרות והאופל שלא מכוסה ממני:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ה
הידור מצוה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה