מקרא
דברים פרק כו
(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ ורק אחר כך נתחייבו במצות ביכורים ולא קודם ירושה וישיבה[1]:
(ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית מפירות שנקראים ראשית הפירות המעולים כלומר פירות שבעת המינים כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה תפריש הפרי בשדה וקרא לו שם ביכוריםאֲשֶׁר תָּבִיא אל הבית מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא בסל או כלי שראוי להביא לבית המקדש[2] וְהָלַכְתָּ בעצמך ולא על ידי שליח[3]אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(ג) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם בבית המקדש שהוא מאנשי המשמר של אותו הזמן ולא יוליך איתו כהן מעירו או עד שיהיה שם כהן מקרוביו לתת לו[4] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ מגיד אני ומודה לפני הקב"ה כי באתי אל הארץ אשר נשבע וקיים שבועתו, ועמד באמונתו. ונטלתי חלקי ממנה, והנני מביא לו דורון מפירותיה, להכיר שהוא נתנה לנו[5]:
(ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ ויניף למעלה ולמטה[6] וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ להראות ולהודיע שהבכורים לא הובאו לכהן אבל הובאו אל האל ית' והוא נתנם לכהן עם שאר מתנות כהונה[7]:
(ה) וְעָנִיתָ בקול קם[8] וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי לבן הארמי ביקש להיות אֹבֵד לאבד מן העולם את אָבִי יעקב וה' הצילו מידו ואחר כך[9] וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט בשבעים נפש[10] וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:
(ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ עשו לנו רע[11] הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:
(ז) וַנִּצְעַק התפללנו[12] אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ שהיינו עניים וְאֶת עֲמָלֵנוּ בבנין הערים במצרים וְאֶת לַחֲצֵנוּשלחצו עלינו מצרים למהר לעבוד קשה[13]:
(ח) וַיּוֹצִאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל נסים גדולים שראו כולם[14] וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:
(ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְקֹוָק וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ: ס
(יב) כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ כלומר מעשר שני שמפרישים בשתי שנים ראשונות אחר השמיטה[15] בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂרמעשר עני[16] וְנָתַתָּה לַלֵּוִי מעשר ראשון לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה את המעשר עני[17] וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:
(יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ זו תרומה גדולה שהיא קודש מִן הַבַּיִת זו חלה הניתנת לכהנים וְגַם לרבות מעשר שני שהיה מפריש לעצמו נְתַתִּיו לַלֵּוִי זה מעשר ראשון וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה זה מעשר עני כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי הפרשתי כסדר המתנות לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ להפריש ממין על שאינו מינו[18] וְלֹא שָׁכָחְתִּי:
(יד) לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי באבלימִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי הפרשתי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ תכריכים לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי לתת למי שנתחייבתי לתת ולהביאו למקום שנתחייבתי להביאו[19] עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי:
(טו) הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: ס
(טז) הַיּוֹם הַזֶּה הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצות אשר צוה אותו השם לחדש להם, ולכך אמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים, כי כבר השלמתי לך הכל[20] יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(יז) אֶת יְקֹוָק הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם גדלתם השם ורוממתם אותו שיהיה הוא לבדו לכם לאלהים לא תודו באל אחר כלל כיון שקבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ובדקדוקיה ובחדושיה לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו שתעשו הטוב והישר ותגמלו חסד איש את רעהו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו מצוות עשהוְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ מצוות לא תעשה[21]:
(יח) וַיקֹוָק הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם רומם וגדל אתכם בקבול התורה שתהיו לו לעם סגולה מכל העמים, ולשמר כל מצותיו, כי לכם לבדכם יתן תורתו ויצוה אתכם בכל המצות הרצויות לפניו לא לעם אחר, כענין שכתוב (תהלים קמז יט כ) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי[22] לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:
(יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה שיהללוך כל עמי הארץ בהיות ה' קרוב בכל קראך אליו וּלְשֵׁם שיצא לך שם בגוים בהדרו אשר שם עליך, כי אתה נעלה על כלם[23] וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: ס
נביא
ירמיה פרק מ
ז וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם שברחו מהכשדים. כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בָּאָרֶץ וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר לֹא הָגְלוּ בָּבֶלָה:
ח וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם. וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי עֵיפַי הַנְּטֹפָתִי וִיזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם כל אלו גם באו למצפה אל גדליה בן אחיקם:
ט וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר אַל תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם:
י וַאֲנִי הִנְנִי ישֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן אתם אספו יין, ודבילות ושמן. וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם:
יא וְגַם כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל הָאֲרָצוֹת גם כל היהודים שברחו לארצות אלו מפחד נ"נ. שָׁמְעוּ כִּי נָתַן מֶלֶךְ בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ שמעו שנשארו בארץ שארית, וגדליה התמנה על היהודים בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן:
יב וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם שברחו מפחד נ"נ. וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד:
יג וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה:
יד וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ יוחנן בן קרח ושרי החילים, הזהירו את גדליה, מפני ישמעאל בן נתניה ששלח מלך עמון להורגו. וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם לאזהרתם מפני ישמעאל בן נתניה:
טו וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְאִישׁ לֹא יֵדָע לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה:
טז וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל שלא האמין על כוונתיו של ישמעאל בן נתניה:
ירמיה פרק מא
א וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בראש השנה. בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה משום שהיה מזרע המלוכה קינא בגדליהו. וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ שרי המלך. נוַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה:
ב וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ בגלל שנ"נ מינה אותו כמושל בארץ:
ג וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ אֶת גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל:
ד וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת גְּדַלְיָהוּ וְאִישׁ לֹא יָדָע:
ה וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים מצער על גודל החורבן. וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית יְקֹוָק כשיצאו מביתם, עדיין לא ידעו על החורבן:
כתובים
איוב פרק כד
(טז) חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים בא בחושך במחתרת לגנוב מבתי העשירים יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ לֹא יָדְעוּ אוֹר וביום חותמים וסוגרים את עצמם שאינם גונבים באור היום: (יז) כִּי יַחְדָּו בֹּקֶר לָמוֹ צַלְמָוֶת לכל הרשעים ביחד הבוקר והאור בשבילם הוא רע כִּי יַכִּיר בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת שהרי אז מכירים אחד את השני ומקבלים בהלה שיתפשו אותם: (יח) קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ הם הרשעים כמו דבר קל שצף על המים ולא איכפת להם שחלקת שדותם מקוללת שהרי הם גוזלים מאחרים לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים וגם לא עוברים דרך כרמיהם שלהם לתקנם ולשומרם שגם אם יתקלקל יקחו מאחרים: (יט) צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ כמו שציה וחום באים על שלג והוא מיד נמס ונכרת כך גם הרשעים יכרתו וירדו לשאול: (כ) יִשְׁכָּחֵהוּ רֶחֶם מְתָקוֹ רִמָּה עוֹד לֹא יִזָּכֵר תשכח אותו אפילו אימו שיצא מרחמה והוא יהיה "ממתק" לתולעים בקבר שיאכלו אותו ולא ישאר ממנו זכר וַתִּשָּׁבֵר כָּעֵץ עַוְלָה וישבר כמו עץ עולה שאין לו קיום והמשך: (כא) רֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵדהרשע לוקח לו אשה שתהיה עקרה ולא תלד וְאַלְמָנָה לֹא יְיֵטִיב ועוד אשה אחת שתלד לו ילדים שבסוף תהיה אלמנה ולה הוא לא מיטיב: (כב) וּמָשַׁךְ אַבִּירִים בְּכֹחוֹ יָקוּם מושך במריבה עם אבירים חזקים וקם עליהם למלחמה וְלֹא יַאֲמִין בַּחַיִּין ולא מאמין ומעריך את חייו שלא איכפת לו שיפגע: (כג) יִתֶּן לוֹ לָבֶטַח וְיִשָּׁעֵן וְעֵינֵיהוּ עַל דַּרְכֵיהֶם ה' נותן לו לרשע בטחון ומשענת ומסתכל על דרכיו: (כד) רוֹמּוּ מְּעַט וְאֵינֶנּוּמתגאים מעט ואינם כי נכרתים וְהֻמְּכוּ כַּכֹּל יִקָּפְצוּן יִמָּלוּ מושפלים ככל כמו כולם יקפצו לקבר וימותו וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת וכמו ראש השבולת שנשרפת מהשמש ומתיבשת ונכרתת כך גם לרשעים יהיה: (כה) וְאִם לֹא אֵפוֹ מִי יַכְזִיבֵנִי וְיָשֵׂם לְאַל מִלָּתִי ואם זה לא כמו שאני טוען שדברי הם לא נכונים מי יתן לי טענות נגדי וישים את דברי ככזב ושקר ואת מלותי ישים לאל - ללא נכונות: ס
איוב פרק כה
תשובת בלדד השוחי:
(א) וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר: (ב) הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו עם ה' נמצאים הממשלה והפחד והוא עושה שלום בצבאו שבשמים: (ג) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו וְעַל מִי לֹא יָקוּם אוֹרֵהוּ האם יש מספר לצבאו ומי מברואיו לא נמצא עליו אור מה': (ד) וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵל וּמַה יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה ואם כן מה האדם יכול להיות צודק ולזכות בדין נגד ה': (ה) הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל וְכוֹכָבִים לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו הרי ה' מסתכל ומגיע עד הירח ויכול לגרום שהירח לא יתן אור וכן הכוכבים יכול לעשותם שיהיו לא זכים בעיניו: (ו) אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה כל שכן האדם שסופו רימה ותולעה שה' משגיח בו ויודע כל מעשיו: פ
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ו
זריזים מקדימים למצוות
א. זריזין מקדימין[24] למצוה[25] כדכתיב "וישכם אברהם בבקר" (פסחים ד א') ומצוה המוטלת האדם יקדים לעשותה[26] (חיי אדם ח"א כלל ס"ח סעי' ו') ולכן אע"ג שאפשר לעשות הבדלה עד יום שלישי לכתחילה יבדיל מוקדם ככל האפשר (מ"ב סי' רצ"ט ס"ק ט"ז)
ב. דבר שמצותו ביום, יקדים בבוקר לעשותו ולכן מצוה למול מיד בבוקר (יו"ד רס"ב סעי' א') וכן אם לא בדק בדיקת חמץ בליל י"ד בודק מיד בבוקר (מ"ב תל"ג ס"ק ה') ודבר שמצותו בלילה, יקדים בתחלת הלילה. ולכן ראוי להתפלל ערבית מיד ביציאת הכוכבים. (שם ומ"ב רל"ה ס"ק כ"ו)
ג. דבר שמצותו ביום אין מצוה להקדימו לעשותו בלילה וכן דבר שמצותו בלילה אין מצוה להקדימו ליום[27]אבל אם אין תלוי ביום דוקא, מצוה להקדימו כל מה שיוכל מיד כשחל המצוה[28] (שו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' ד"ה והא דכתבו)
ד. ולפיכך יש לקיים מצות פדיון הבן מיד אחר שעברו שלושים יום מהלידה אפילו אם הוא בלילה ולא להמתין ליום.
[1] רש"י
[2] רמב"ן
[3] חזקוני
[4] רמב"ן חזקוני
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"י
[7] ספורנו
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ת"א ת"י
[10] רש"י
[11] ת"א ת"י
[12] ת"א ת"י
[13] אבע"ז
[14] ת"א ת"י חזקוני
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] ת"י
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רבינו בחיי
[19] ת"א
[20] רמב"ן
[21] רמב"ן
[22] רמב"ן
[23] רמב"ן
[24] עיין שבת דף ק"ל א' תוד"ה ר"א דמשום למהר המצווה חיללו שבת אע"ג דהיה אפשר לעשותה באיסור דרבנן וכן עיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ל"ה דמילה בזמנה מלין ביום ח' אפי' שהוא ביה"ש דיום ט' דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין מוכח דזריזין הוא חיוב גמור ואינו רק מעלה ועיין בשד"ח ריש מע' ז' דשיהוי מצוה לא משהינן הוא מדין זריזין ועיי"ל הע' כ"ג מש"כ בשם אבנ"ז או"ח תנ"ט או"ק ב' לחלק בין זריזין מקדימין למצוה הבאה לידך אל תחמיצנה ואין מעבירין על מצוה
[25] וז"ל המאירי הוריות דף י' ב' "כשתבא דבר מצוה לידו שיהא מכלל זריזים מקדימים למצות ולא יתאחר בעשיית מצוה שאין זה אלא דרך מי שאינו עושה המצוה דרך כונה מעולה אלא כמי שעושה אותה דרך פירוק עול ומצוה מלמדה" ועיין שו"ת פנ"י אהע"ז סי' ט"ו בשאלה השניה בטעם דשיהוי מצווה לא משהינן גבי יבם "דחשו חכמים לשום קלקול פן שמא תטרוף השעה ותיבטל המצוה כמו שחשו לשמא תיבטל מצות יבמים וכו' אע"ג דמיתה וכו' לא שכיחא וכו' כיון שהיבם מוכן לפנינו אין מחמיצין המצוה" ונראה דטעם זה כתב דוקא גבי יבום וכ"מ צורת התשובה שם דמשמע דרק ביבום אין משהין כלל אבל בשאר מצוות אפ' דמשהין לעשותה מן המובחר ודלא כדברי שלום (יודייקין) ח"א סי' מ"ג ועיין שו"ת חו"י סי' ט' שכתב דאפ' דטעם דזריזין הוא משום שמא ימות [וזה צ"ע דזריזין שייך אף על שעה מועטת כגון לקרוא ק"ש מהרה בבוקר כשו"ע נ"ח סעי' ב' ועל זמן מועט כזה ודאי אין שייך שמא ימות] ועיי"ל הערה ז' וח'
[26] עיין חת"ס או"ח סי' ר"ח ד"ה ומ"ש דדוקא במצוה שכבר מוטל עליו יש לו לזרז ולהקדים ולא להמתין, ואפי' אם נאחר יהיה מצוה מן המובחר אבל מצוה שאנו מקבלים עלינו תחלה ועדיין לא נתחייבנו בה, לא שייך כל כך זריזין וטוב לקבוע ביום המובחר ולכן קבעו פורים באדר שני לסמוך גאולה לגאולה ועיין יעיר אזן לחיד"א מע' ז' אות ג' שזריז היינו "להקדים ולעשות הדבר הידוע ומוסכם בכמותו ואיכותו וענינו אבל להוליד עצה וענין חדש וכו' אז צריך ישוב ומתון לעמוד על נקודת המרכז וכו' והמקדים טרם זה הוא שטו"ת מלגאו ומלבר
[27] ז"ל החת"ס ח"ז סימן ע"ד "וא"א להקדים בדבר שמצותו בלילה כמו ספירת עומר לספור בעוד היום משום זריזין, ז"א שעדיין לא הגיע זמנו וא"א ג"כ למול ביום השמיני קודם עלה"ש משום זריזין דעדיין לא הגיע זמנו" ועיין ביד מלאכי כללי הדינים אות רט"ז דכשעדיין לא הגיע זמן עשיית המצוה לא שייך זריזין ואדרבא מקריא מצוה שלא בזמנה
[28] כגון פדיון הבן דמצותו מיד במישלם ל' יום וכן מזוזה לשוכר ולשואל דמצותו מיד לאחר ל' א"כ מיד בזמן חלות החיוב מחויב לקיים מדין זריזין ואפי' בלילה (שם ובשו"ת חיים ביד סימן פ"ו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה