מקרא
דברים פרק כא
(י) כִּי תֵצֵא לחוץ לארץ[1] לַמִּלְחָמָה מלחמת הרשות[2] עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:
(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ התירה הכתוב רק מפני החשק בהיות יצרו מתגבר עליו, אבל אם מוצא בעצמו שאין לו חשק בבעילתה אלא שהוא רוצה לקחת לו אשה לא ישא לזו[3] וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:
(יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ ורק אז מותרת לך ולא במלחמה[4] וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה י"א שתתקן אותם כלומר שתקצוץ[5] אֶת צִפָּרְנֶיהָ וי"א שהכוונה שתגדל אותם כדי שתהיה מנוולת עליו[6]:
(יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ שמא בעבור יופי מלבושה חשק בה[7] וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ ותטבול ותתגייר וּבָכְתָה אֶת העבודה זרה של אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וגם תתאבל עליהם כדי להשכיח מלבה כל קשר לע"ז ולהיותה גויה ותתיאש ממשפחתה ומבית אביה ותדבק עם האיש הזה שהיא עתידה להיות לו לעולם[8] יֶרַח יָמִים חודש ימים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה:
(יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ בנתינת גט וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר לא תסחור[9] בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ מלשון עונה כלומר בעילה[10]: ס
(טו) כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה:
(טז) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ דין זה רק במה שיש לו ולא במה שעתיד להיות לו לֹא יוּכַל התורה מצווה לנו שאין לו רשות[11]לְבַכֵּר לתת לו כבכור[12] אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי במקום[13] בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר:
(יז) כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר יודיע לכולם שהוא הבכור[14] ומצווה לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ ראוי מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה המשוה את הבכור לאחיו בנחלתו עובר בלא תעשה ועשה[15]: ס
(יח) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר סר מלקבל תוכחות וּמוֹרֶה ממרה אביו ואמו ומקנטר אותם[16] אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ ילמדו ויוכיחו אותו[17] וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם:
(יט) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר בית הדין שב[18] -מְקֹמוֹ:
(כ) וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ וגונב משלנו[19] זוֹלֵל בשר וְסֹבֵא יין[20]:
(כא) וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ אמנם אם הבן מקבל על עצמו דרכי התורה אין עושים בו דין סורר ומורה[21]: ס
(כב) וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת חטא גדול שראוי להמיתו עליו ולתלותו על עץ לגודל חטאו כגון מורד במלכות[22] וְהוּמָת או שהומת בבי"ד בבסקילה[23] וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ:
(כג) לֹא תָלִין שלא ישהה לילה את נִבְלָתוֹ של התלוי עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי כי חרפה לפני אלהים לִתלות איש אלא חטאיו גרמו לו וכשרואין בני אדם את התלוי רגילין לקלל את הדיינים או קרובים של הרוג והקב"ה אמר לא תקלל ולכך לא תלין נבלתו אלא קבר תקברנו[24] וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ שאם לא היה נקבר יטמאו בו נוגע או מאהיל[25] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה: ס
דברים פרק כב
(א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים שברחו והרחיקו מבעליהם[26] וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם אלא הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:
(ב) וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ והוא בארץ אחרת או ש - וְלֹא יְדַעְתּוֹ אינך חייב לרדוף אחריו אלא[27] וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ:
(ג) וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם: ס
(ד) לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים רובצים[28] בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם אלא הָקֵם תָּקִים משאו שנפל מעליו עִמּוֹ עם בעליו אבל אם הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה אם רצית להטעין טעון פטור[29]:
(ה) לֹא יִהְיֶה כְלִי כלי זיין או בגדים מיוחדים לגבר[30] גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה: פ
נביא
ירמיה פרק לו
טז וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת כָּל הַדְּבָרִים פָּחֲדוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ פחדו מלהעלים הדבר מיהויקים. וַיֹּאמְרוּ אֶל בָּרוּךְ הַגֵּיד נַגִּיד לַמֶּלֶךְ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שלא יכעס שלא ספרנו לו:
יז וְאֶת בָּרוּךְ שָׁאֲלוּ לֵאמֹר הַגֶּד נָא לָנוּ אֵיךְ כָּתַבְתָּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּיו:
יח וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ וכתבתי במדויק כל מה שאמר:
יט וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל בָּרוּךְ לֵךְ הִסָּתֵר אַתָּה וְיִרְמְיָהוּ לכו להסתתר מפני המלך (וכבר אמרו חז"ל, שיהויקים היה רשע ודורו היו צדיקים, וההפך בצדקיהו, שכן תראה שהם רצו להציל את ירמיהו, והמלך רצה להרגו, ובימי צדקיהו היה בהפך, שהשרים רצו להרגו והמלך הצילו ; מלבי"ם) וְאִישׁ אַל יֵדַע אֵיפֹה אַתֶּם:
כ וַיָּבֹאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ חָצֵרָה וְאֶת הַמְּגִלָּה הִפְקִדוּ בְּלִשְׁכַּת אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר וַיַּגִּידוּ בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הכתובים בספר:
כא וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת יְהוּדִי לָקַחַת אֶת הַמְּגִלָּה וַיִּקָּחֶהָ מִלִּשְׁכַּת אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר וַיִּקְרָאֶהָ יְהוּדִי בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְאָזְנֵי כָּל הַשָּׂרִים הָעֹמְדִים מֵעַל הַמֶּלֶךְ:
כב וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בֵּית הַחֹרֶף בית שישב בו המלך בתקופת החורף. בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי וְאֶת הָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת העצים באח, בוערים:
כג וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה יהודי קרא בספר שלושה וארבעה דפים. יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר קרע יהויקים המגילה בסכין הסופר. וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח והשליך לאש שבאח. עַד תֹּם כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח עד שכל המגילה נשרפה באש:
כד וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו הַשֹּׁמְעִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
כה וְגַם אֶלְנָתָן וּדְלָיָהוּ וּגְמַרְיָהוּ הִפְגִּעוּ בַמֶּלֶךְ לְבִלְתִּי שְׂרֹף אֶת הַמְּגִלָּה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם אֶלְנָתָן, וּדְלָיָהוּ וּגְמַרְיָהוּ, בקשו מהמלך, לא לשרוף המגילה אך לא שמע להם:
כו וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֶת יְרַחְמְאֵל בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת שְׂרָיָהוּ בֶן עַזְרִיאֵל וְאֶת שֶׁלֶמְיָהוּ בֶּן עַבְדְּאֵל לָקַחַת אֶת בָּרוּךְ הַסֹּפֵר וְאֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וַיַּסְתִּרֵם יְקֹוָק יְקֹוָק הסתיר אותם בנס, מפני המלך:
כז וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ אַחֲרֵי שְׂרֹף הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּגִלָּה וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר כָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
כח שׁוּב קַח לְךָ מְגִלָּה אַחֶרֶת וּכְתֹב עָלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַמְּגִלָּה הָרִאשֹׁנָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה:
כט וְעַל יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה תֹּאמַר כֹּה אָמַר יְקֹוָק אַתָּה שָׂרַפְתָּ אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּתַבְתָּ עָלֶיהָ לֵאמֹר בֹּא יָבוֹא מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהִשְׁבִּית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה:
ל לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד שלא ימלוך מזרעו על ישראל. וְנִבְלָתוֹ תִּהְיֶה מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה שלא יקבר, ונבלתו תשכב מול חום היום וקור הלילה בבזיון:
לא וּפָקַדְתִּי עָלָיו וְעַל זַרְעוֹ וְעַל עֲבָדָיו אֶת עֲוֹנָם וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם וְאֶל אִישׁ יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ:
לב וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ ברוך כתב מילה במילה מפי ירמיהו. אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה ועוד הוסיף על המגילה הראשונה עוד נבואות (הוסיף את הפרק באיכה: "אני הגבר..."):
כתובים
איוב פרק כא
כאן מתחילה המערכה השלישית
דברי איוב:
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם שמעו את דברי וזה יהיה לי לתנחומים כי דיבורכם אלי לא מנחמני: (ג) שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג תסבלו אותי אע"פ שדברי כבדים עליכם ואחרי שאדבר תצחק עלי. (איוב מדבר בעיקר אל צופר): (ד) הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וכי לאדם אני מדבר ומשוחח הלא אל ה' אני טוען וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי ומדוע אם כן לא אצעק במהרות מקצרות רוחי על יסורי: (ה) פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ תפנו אלי - תקשיבו ותשבו שוממים - בשקט וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה ותשימו יד על פיכם לשתוק: (ו) וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי אפילו אני שאני נזכר בטענותי אני נבהל וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת ואת בשרי אוחזת רעדה גדולה: (ז) מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל למה הרשעים חיים ומצליחים מתחזקים ומתגברים בעושרם: (ח) זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם מדוע ילדיהם - זרעם מוכנים בטובות שמסודרים ומבוססים בחייהם ורואים הרשעים את הצלחת זרעם: (ט) בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד ומדוע אין להם שום פחד במקומותם ורק שלום וטובה יש בהם וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם ואין שבט - שוט מה' שבא עליהם: (י) שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל השור מעבר את הפרה ולא נדחה זרעו אלא הפרה מתעברת ונולד לו לרשע עוד ועוד צאן ובקר: (יא) יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן שילדיהם מרובים כמו צאן עֲוִילֵיהֶם ילדיהם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן וילדיהם יש להם רק שמחה שרוקדים כל העת שאין בהם צער: (יב) יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב מרימים קול ניגון של תוף וכינור ושמחים לניגון העוגב: (יג) יבלו יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ וגומרים את ימיהם בטוב וברגע - מרגוע יורדים יחתו לשאול: (יד) וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ והם אומרים לא-לסור ממנו ואיננו חפצים לדעת את דרכיך: (טו) מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ מה נרויח שנעבוד את ה' ונתפלל אליו: (טז) הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם האם לא נראה שהרשעים שולטים על טובם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי ומיד גם איוב מבאר את דעתו שעצתם של הרשעים רחוקה ממנו והוא לא חושב כך:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ב
שלא תהיה המצוה בזויה עליו
א. לא יעשה המצוה בקלות ראש ובדרך בזוי[31] בין במצוה דאורייתא ובין במצוה דרבנן ואפילו בהכשר מצוה וכמו שיבואר להלן.
ב. ובכלל זה שלא תהיה בזויה עליו עשיית המצוה ומכבד גופו יותר מן המצוה כגון שמתירא שיתלכלכו ידיו או גופו על ידי המצוה ולכן לובש כפפות על ידיו[32] אמנם אם עושה כן כדי להגן על ידיו מותר וכגון שוחט הלובש כפפה כדי שלא יפצעו ידיו, וכן אם עושה כן מצד הידור המצוה מותר וכגון הלש בצק למצה ומלביש כפפות חד פעמיות על ידיו ש\כשי שלא ישארו שאריות בצק בצפרניו .
ג. אסור ליהנות מן המצוה כל זמן מצותה. ולכן אסור להשתמש בציצית כל זמן שהם קבועים בטלית כגון לקשור בהם דבר מה, ואפילו אם אינו לבוש בהם עתה (או"ח סי' כ"א סעי' א), וכן אסור להנות מנוי סוכה, (תרס"ז), ולאכול האתרוג או להריח בהדס של לולב (תרנ"ג), ואפילו לאחר סוכות אסור אם כונתו להשתמש בהם שוב בשנה הבאה (מ"ב סי' כא ס"ק ד) ולהשתמש בנר חנוכה. ואפילו להדליק נר חול מנר של חנוכה, אסור (תרע"ד). ואפילו מנר של בית הכנסת, אסור מדינא, אלא שנוהגין להקל, מכיון שלב בית דין מתנה עליהן שישתמשו בהם (קנ"ד). וכל זה הוא כדי שלא תהיה המצוה בזויה עליו.
ד. בציצית או בחפצים שמקיים בהם מצוה בעצמם אין מועיל תנאי לומר שרוצה להשתמש בהם גם לצורכו האישי (מ"ב סי' כא ס"ק ה)
ה. גם לאחר שקיים המצוה ואינו עומד עוד למצוה אע"ג שמותר ליהנות מן המצוה אסור לנהוג בה מנהג בזיון ולפיכך אין לזרוק ציציות, שופר סכך, או לולב אתרוג ערבה או הדס לאשפה אפילו אחר שסיים המצוה בהם ונכון שאפילו בהכשר מצוה לא יעשה תשמיש מגונה כגון בטלית שבה קשורה הציצית או בדפנות הסוכה. (מ"ב שם ס"ק ו)
ו. ולפיכך לא יעשה מהטלית ואפילו טלית קטן תחתונים אפילו לאחר שהסיר את הציציות ממנו מכיון שהוא בכלל תשמיש מגונה וכן לא יעשה מהם ממחטה או מגבת (שם ס"ק ט יא)
ז. יש האוסרים להשתמש בטלית אפילךו כדי לקנח משקפיו אם לא לצורך מצוה כגון לראות יותר טוב כדי ללמוד או להתפלל, ודאי שיש להחמיר בכך בטלית גדול.
ח. וכן יש להזהר שלא לכבס או להניח עם כביסה מטונפת בצואה וכדומה את הטלית אבל עם כבסים רגילים נהגו להקל.
ט. מותר להכנס בטלית קטן לבית הכסא ונהגו גם לישכב בהם אבל נהגו שלא ליתנם לכביסה על ידי נכרי אמנם אם מתיר את הציציות מותר. וכן בימינו נהגו להקל לתת למכבסה או ניקוי יבש שהכל נעשה על ידי המכונה. ובטלית קטן יש להקל בכל ענין.
י. צריך להזהר כשלובש הטלית או תפילין וכן כל מצוה אחרת שלא יגררו על הריצפה משום ביזוי מצוה (שו"ע או"ח כ"א סעי' ד)
יא. אסור לישון בעודו לבוש בתפילין ויש בזה משום ביזוי מצוה (שו"ע הרב סי' מד סעי' א
[1] ספורנו
[2] רש"י
[3] רמב"ן
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] תי" חזקוני
[6] ת"א רש"י והוא מחלוקת תנאים בגמ'
[7] אבע"ז
[8] ת"י רבינו בחיי
[9] ת"י
[10] ת"א
[11] רמב"ן
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] חזקוני
[14] ת"י
[15] רמב"ן
[16] רבינו בחיי רשב"ם
[17] ת"א רש"י
[18] ת"א ת"י
[19] רבינו בחיי
[20] ת"י
[21] ת"י
[22] רמב"ן העמק דבר
[23] ת"י
[24] ת"י רשב"ם
[25] רשב"ם
[26] רמב"ן
[27] רמב"ן העמק דבר
[28] אבע"ז
[29] רש"י
[30] ת"א רש"י
[31] וילפינן מדכתיב [ויקרא י"ז י"ג] ושפך את דמו וכסהו בעפר, וקבלו חז"ל [חולין פז, א], דרצה לומר במה ששפך יכסה, דהיינו כשם ששחט ביד, כך יכסה ביד. ולאו דוקא ביד, אלא על ידי כלי, שהרי גם השחיטה היתה על ידי כלי, אלא לאפוקי שלא יכסה ברגל שהוא דרך בזיון (בשבת כ"ב ברש"י אבוהון דכולהו דם משמע שהיא דרשה גמורה מדאורייתא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה