מקרא
דברים פרק כב
(ו) כִּי יִקָּרֵא יזדמן ע"י מקרה[1] קַן צִפּוֹר טהורה לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת כל זמן שכנפיה נוגעות בקן קורא לה "רובצת"[2] עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל עם[3] הַבָּנִים:
(ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: ס
(ח) כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ הוא הדין בית ישן. והא דכתיב בית חדש בא ללמדנו דהבונה בית חדש ראוי לייסדה עם דבר מצוה בתחלתה. והכי מבואר בזוהר פ' מצורע. מש"ה צוה ה' להכין ביתו במצות מעקה[4] וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה גדר סביב[5] לְגַגֶּךָ ולא יניח ברשותו נזק ומכשול להכשל בו בני אדם וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ וכענין זה המגדל כלב רע או המעמיד סולם רעוע בתוך ביתו כִּי שמא[6] יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ: ס
(ט) לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם חיטה שעורה וחרצן ענבים בבת אחת פֶּן תִּקְדַּשׁ תתטמא תתחייב שריפה[7] הַמְלֵאָה מלאת הזרע והיא תבואת הזרע כשנתבשל או -[8] הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם: ס
(יא) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז שוע טווי ונוז, כלומר שוע שיהיו ה שהחליקו נימי הצמר ופשתים) במסרק ביחד, וכן שיהיו טוויים יחד הצמר והפשתים, ונוז היינו אריגה שארג החוטים לאחר שנשעו ונטוו ביחד ועשה מהם בגד[10] צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו: ס
(יב) גְּדִלִים ציצית צריך שיהא גדול וקלוע[11] תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ: ס
(יג) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה בלקוחי התורה שהם הקדושין בכסף, והיא המאורסה אשר יזכיר וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ שלא היתה עריבה אליו בביאתה, והשכים בבקר ובא לב"ד וטען[12]:
(יד) וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע כדי שיוכל לגרשה בלי לשלם כתובה[13] וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים:
(טו) וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת דם בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ הנמצאים על שמלתה[14] אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה לבית דין[15]:
(טז) וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ:
(יז) וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר כי זאת לפנים בישראל, מכניסין החתן והכלה לחופה ובודקין אותן, והעדים משמרים להם מבחוץ והם שהחכמים קורין להם שושבינין, וכאשר יפרדו נכנסין העדים שם ולוקחין השמלה אשר שכב אותה עליה ויראו הדמים, וזה ידוע בתלמוד[16]:
(יט) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו: ס
(כ) וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה שנתברר על ידי עדים והם גם התרו בה[18] לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ:
(כא) וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: ס
(כב) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הפושע בחטא יותר שהוא התובע והמפתה והעושה מעשה[19] הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל: ס
(כג) כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ:
(כד) וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר בית הדין של[20] הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר כי כאשר יראו עדים מרחוק איש תופס בנערה ושכב עמה בעיר, והרימו העדים קולם והתרו בהם, על דעת רבותינו (מכות ו:) יתחייבו שניהם סקילה שגם האשה בחזקת מזנה לדעת, כיון שלא צעקה כלל, כי דרך כל אנוסה לצעוק בעיר להושיעה ולהצילה וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה כי כאשר נראה שהאיש אוחז בה ושוכב עמה, נדון האשה כמתרצה, בעבור שהיתה יכולה להושע ממנו, ונחשב האיש כמענה אותה, כי לא פתה ולא דבר על לבה להשמע אליו[21] אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: ס
נביא
ירמיה פרק לז
א וַיִּמְלָךְ מֶלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ תַּחַת כָּנְיָהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים אֲשֶׁר הִמְלִיךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּאֶרֶץ יְהוּדָה:
ב וְלֹא שָׁמַע הוּא וַעֲבָדָיו וְעַם הָאָרֶץ אֶל דִּבְרֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא:
ג וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת יְהוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָה וְאֶת צְפַנְיָהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
ד וְיִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם שלא היה עוד בבית הסוהר. וְלֹא נָתְנוּ אֹתוֹ בֵּית הַכְּלוּא בית הסוהר:
ה וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם לעזור ליהודה. וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלַם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלָם נ"נ שמע שמצרים באים, ועלה מהמצור שעשה על ירושלים:
ו וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר:
ז כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה תֹאמְרוּ אֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם אֵלַי לְדָרְשֵׁנִי כך תאמרו (יְהוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָה וְצְפַנְיָהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן) לצדקיהו.הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם מצרים הבאים לעזרתכם, ישובו לארצם:
ח וְשָׁבוּ הַכַּשְׂדִּים וְנִלְחֲמוּ עַל הָעִיר הַזֹּאת וּלְכָדֻהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ ונ"נ ועמו ישובו להלחם, ויכבשו את העיר:
ט כֹּה אָמַר יְקֹוָק אַל תַּשִּׁאוּ נַפְשֹׁתֵיכֶם אל תתפתו לאמר. לֵאמֹר הָלֹךְ יֵלְכוּ מֵעָלֵינוּ הַכַּשְׂדִּים כִּי לֹא יֵלֵכוּ שהכשדים לא ישובו כי ישובו ויכבשו את העיר:
י כִּי אִם הִכִּיתֶם כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים כי אפילו אם תכו את כל חיל הכשדים, הַנִּלְחָמִים אִתְּכֶם וְנִשְׁאֲרוּ בָם אֲנָשִׁים מְדֻקָּרִים אִישׁ בְּאָהֳלוֹ יָקוּמוּ וְשָׂרְפוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ אותם המדוקרים בחרב, שישכבו איש באהלו, הם יקומו וישרפו את העיר. (ענין גוזמא, שלא יועיל שום תחבולה נגד גזירת יְקֹוָק ):
יא וְהָיָה בְּהֵעָלוֹת חֵיל הַכַּשְׂדִּים מֵעַל יְרוּשָׁלָם מִפְּנֵי חֵיל פַּרְעֹה כשהכשדים עלו מירושלים, בגלל חיל פרעה:
יב וַיֵּצֵא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלַם לָלֶכֶת אֶרֶץ בִּנְיָמִן לַחֲלִק מִשָּׁם בְּתוֹךְ הָעָם כשהוסר המצור של הכשדים, יצא ירמיהו בין כל היוצאים שלא ירגישו בו שומרי העיר:
יג וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן כשהגיע לשער בנימין. וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת בעל תפקיד לשמור היוצאים מהשער. וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה הוא חנניה בן עזור נביא השקר (לעיל פרק כח') וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל תפס את ירמיהו בטענה שיוצא להיות עם הכשדים:
יד וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל הַכַּשְׂדִּים אינני יוצא להיות עם הכשדים. וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים לא קבל טענתו והביאו אל השרים:
טו וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ כעסו עליו. וְהִכּוּ אֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר הכו את ירמיהו, ושמו אותו בבית הסוהר. בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר כִּי אֹתוֹ עָשֹוּ לְבֵית הַכֶּלֶא שעשו את בית יהונתן הסופר לבית סוהר:
כתובים
איוב פרק כא
(יז) כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ כמה רשעים אנחנו רואים שדועכים ונענשים וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ ובאה עליהם שברם ויסורים מחלק עליהם בכעסו: (יח) יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי רוּחַ כמה רשעים ראינו שנהיו כתבן שעף ברוח וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה וכמו מוץ שעף ונעלם בסופה: (יט) אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע ומה תטענו לי שה' מעניש בסוף את בניו?! אני רוצה לראות שה' משלם אל הרשע בעצמו וידע את כעס ה': (כ) יִרְאוּ עינו עֵינָיו כִּידוֹ וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה שיראו עיני הרשע עצמו את כדו - שברו וישתה את חמת ה': (כא) כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו כי מה אכפת לו לרשע מה שיקרה עם זרעו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ שיחצו מספר חדשי חייהם ויענשו שימותו בצעירותם: (כב) הַלְאֵל יְלַמֶּד דָּעַת וְהוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט אומר איוב שודאי הוא לא הולך ללמד את ה' דעת ולא מתכוון לשפוט את הרמים - הקב"ה אבל נראה בהנהגת ה' בעולם שאין דין צדק: (כג) זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ שהרשע הזה ימות בחוזק ובתמימות חייו כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו שימות שלם מתוך זקנה וכולו יש בו שאננות ושלווה: (כד) עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב כמו הפרה שמלאה בחלב כך הרשע מלא בעושר ובטובה וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה מח עצמותיו - החומר הממלא את חלל העצם כביכול מושקה בתענוגות ובמעדנים: (כה) וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה יש אדם אחר שמת מתוך נפש מרה שסבל עוני וצער בעוה"ז וְלֹא אָכַל בַּטּוֹבָה ואחר ימות בעושר ושלווה ושניהם התנהגו בשווה או אפילו הסובל התנהג בצדיקות והשליו ברשעות: (כו) יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם ובסוף ימותו שניהם ויקברו בעפר ותכסם רימה ותולעה: (כז) איוב תוקף את חבריו הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ הרי אני יודע את מחשבותיכם על ומזימותיכם עלי הן לרעה שכל יסורי הם בגלל מעשי הרעים: (כח) כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית נָדִיב שאתם שואלים היכן בית הנדיב איוב וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים אלא ודאי חטא ולכן נענש והיכן אהליהם של שאר הרשעים כמותו שאבד ביתם ועושרם: (כט) הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ הרי ודאי שאלתם עוברי דרך על מעשי ודרכי ואמרו לכם שאני צדיקוְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ ואת סימניהם שנתנו לכם עלי לא תנכרו - שאינם זרים לכם האותות והסיפורים שדברו עלי טובות עוברי הדרך: (ל) כִּי לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ שיום השבר והצער נמנע מהרשע ולא פוגע בו והרעות נמנעות מהרשעים כאשר בעולם יבולו - עוברת עברה וכעס מה' שהצרות והפורענויות נמנעות מלפגוש ברשעים: (לא) מִי יַגִּיד עַל פָּנָיו דַּרְכּוֹ וְהוּא עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם לוֹ מי מעיז להוכיח את הרשע בפניו על מעשיו ודרכיו ועל רעותיו שעשה מי ישלם לו ויענישו?: (לב) וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל והרשע בסוף שימות מתוך זקנה יובילו אותו בכבוד לקבורתו וימהר לשכב ולהקבר בתוך האדמה וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד ועליו יערם תלולית העפר שמכוסה על קברו כמו גדיש של תבואה שנערמת על הארץ: (לג) מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל שאפילו הרגבים - חתיכות עפר "מתוקים" לרשע שאין לו צער כלל וקבור במקום מכובד בין אנשים מכובדים וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר ואחריו ימותו וימשכו לאותה דרך של הרשע הזה עוד רבים ולפניו כבר היו בלי סוף כאלו אנשים שדרכם כמוהו היתה: (לד) וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל ואחרי כאלו טענות איך תנחמו אותי בטענות ההבל שלכם ובתשובות שלכם לטענותי נשאר רק שקר שהם לא נכונות כלל: ס
משנת ההלכה
סעיף ג
אין עושין מצות חבילות.
א. שלא יעשה ב' מצות כאחת, שמא לא יוכל להזדרז בשתיהן[22] וגם שמא יראה כאילו נמצוות הם משא עליו ועושה כמה שיוכל בבת אחת ועוד שיהיה לבו פנוי למצוה אחת.
ב. ולכן אין אומרים שתי קדושות על כוס אחת כלומר אין לומר ברכת המזון וקידוש או ברכת המזון והבדלה על כוס אחת משום שהם שני מצוות נפרדות ואין עושים מצוות חבילות חבילות.
ג. וכן נהגו האששכנזים שלא לברף ברכת המזון ושבע ברכות על אותו כוס אלא יברך על כוס אחת ברכת המזון ועל כוס אחרת שבע ברכות.
ד. אבל לומר קידוש שבת וקידוש יו"ט וכן קידוש והבדלה על אותו כוס אין בזה משום מצוות חבילות חבילות מכיון שקידוש היום הוא הכל מצוה אחת וכן הבדלה הוא ענין של קדושה.
ה. אין מועיל אם שופך את היין מכוס ברכת המזון לכוס אחרת כדי לקדש או להבדיל עליו או לברך עליו שבע ברכות האוליל ויין אחד הוא אלא צריך יין אחר ואם החזירו לבקבוק והתערב עם יין אחר יש להסתפק שאולי בטל ממנו שם יין של מצוה ואפשר לעשות בו מצוה אחרת.
ו. אם מקיים תחילה מצוה דאוריית ואח"כ מצוה דרבנן באותו הדבאר יש שכתבו שאין בו משום מצוות חבילות חבילות מכיון שהמצוה דרבנן טפילה לשל דאורייתא.
ז. אם במעשה אחד עושה שתי מצוות אין בו משום חבילות חבילות ולכן יכול לעשות סעודת סיום ולכוין לצאת בזה גם ידי סעודת יו"ט או ר"ח וככן כל כיו"ב.
[1] רשב"ם
[2] פי' ר' יוסף הכור שור
[3] חזקוני
[4] משך חכמה
[5] רש"י
[6] רבינו בחיי
[7] ת"א ת"י
[8] הכתב והקבלה
[9] רש"י
[10] רש"י נדה סא, ב ד"ה שוע
[11] רשב"ם
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רשב"ם
[15] ת"א
[16] רמב"ן
[17] רש"י
[18] רש"י
[19] רמב"ן
[20] ת"י
[21] רמב"ן
[22] והוא מדרבנן כמש"כ תוספ' בהדיא סוטה ח' וכדמוכח שם דבין לר"ש ובין לר"י טעמא דכתיב אותה [במדבר ה' ט"ז] ולא קאמר מטעם אין עושין חבילות ואפילו לר"ש דדריש טעמא דקרא היינו שלא יהיה לבה גס. ואם מותר להניח לפניו ב' דברים לעשות בהם ב' מצות כגון להביא ב' ילדים בבית א' למולן או ב' כוסות לברך עליהן ברכת המזון וז' ברכות עיין במ"א סס"י קמ"ז שכתב דלהרמב"ם מותר ולתוס' אסור). אמנם עיין קרית ספר על הרמב"ם פרק יא מטומאת צרעת מצוה קעז שכתב שאיסורו מן התורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה