מקרא
דברים פרק טז
(יח) שֹׁפְטִים דיינים וְשֹׁטְרִים הרודין את העם אחר מצותם שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט[1] תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עריך אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ ותתן גם בשבטיך לכ שבט ושבט דיינים גדולים מאלו שבערים[2] וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק נצטוינו בזה למנות דיינים שיכריחו אותנו לעשות מצוות התורה ונמנה בכל עיר עשרים ושלושה דיינים[3]:
(יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד אפילו ללא הטית משפט[4] כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם הוזהרנו בזה שלא לתת שוחד אפילו דיין גוי ואפילו כדי לדון דין אמת[5]:
(כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף ידבר הכתוב עם האנשים אשר להם הריב ויזהיר אותם לרדוף אחרי הצדק, הן לריוח הן להפסד[6] לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס
(כא) לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כל אילן הנטוע על פתחי בית אלהים יקרא אשרה[7] כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ הוזהרנו בזה שלא לנטוע אילנות במקדש או אצל המזבח בכל העזרה בין אילן סרק בין אילן מאכל אע"פ שעשאו לנוי למקדש ויופי לו מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם וי"א שאיסור זה נוהג גם היום בכל שטח הר הבית[8]: ס
(כב) וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה כי היו הכנענים השטופים בע"ז עושים בכל בתי אלהיהם מזבח להקריב עליו הקרבנות ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה הכומרים ואילן נטוע חוצה לה לאשר דרך הבאים שם, וגם היום הנוצרים עושים כן והנה השם הנכבד שנא ומאס כל מעשיהם ואסר המצבה והאשרה, ולא השאיר רק המזבח שהוא צורך הקרבנות אשר הוא יתברך צוה בהם, והיו נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו מאז קודם היות ע"ז בעולם[9] אֲשֶׁר שָׂנֵא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוזהרנו שלא להקים מצבה י"א שהוא בנין גבוה של אבנים וי"א שדוקא המקים אבן אחת היא מצבה אבל אבנים הרבה כעין מזבח אינם בכלל אזהרה זו וי"א שכל מצבה לזכרון אפילו לכבוד אסרה תורה ולפיכך אסור להעמיד מצבה לנס וזכרון לגבורים גבורי ישראל שנפלו על קידוש השם, ולסמן המקום או העיר אשר יצאו האלפים מישראל משם, ואף לו יהיה התכלית לעבודת השם, וי"א שכל שאין בו שום ענין דתי אלא זכרון בעלמא מותר[10]: ס
דברים פרק יז
(א) לֹא תִזְבַּח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא: ס
(ב) כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ שכרת אתכם לא לעבוד עבודה זרה[11]:
(ג) וַיֵּלֶךְ אחר יצרו הרע[12] וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא שהזהרתי בלאו לא תשתחוה להם וכך[13] - צִוִּיתִי:
(ד) וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ בעדות שני עדים וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל:
(ה) וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ י"א[14] שער הבית דין וי"א[15] שער העיר אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ:
(ו) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת כאשר הוגד לך ושמעת תדרוש הדבר היטב על פי כל העדים הנמצאים שם והנה אם שמענו שעבר בפני שלשה, נשלח בעבורם ויבואו לב"ד ויעידו כולם, והוא הדין למאה, כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת, ואם לא היו שם יותר או שהלכו להם ואינם נמצאים שם, בשנים די[16] לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד:
(ז) יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: פ
(ח) כִּי יִפָּלֵא שיכוסה ממך ולא תדע מה לפסוק[17] מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם של הרוצח במזיד לְדָם רוצח בשוגג בֵּין דִּין לְדִין בדיני ממונות וּבֵין נֶגַע לָנֶגַעצרעת[18] דִּבְרֵי רִיבֹת כי בענייני המשפטים יהיו המחלוקות יותר משאר ההוראות[19] בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹששם יושבים סנהדרין גדולה של שבעים ואחת בלשכת הגזית:
(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם מצוה בסנהדרין שיהיו כהנים ולוים[20] וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט תשובה למיני ישראל שפוקרין בדברי חכמים ואומרים שאין אלא תורה שבכתב ואם נתנה התורה ככתבה ולא נתנה לחכמים לבאר אותה למה הוצרך לבא לירושלים[21]:
(י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ[22]:
(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה בית דין הגדול שבירושלים[23] הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל הוזהרנו בזה שלא לחלוק על דברי חז"ל במה שיורונו בפירושי התורה כגון הדברים הנדרשים בתורה בגזרה שוה או בבנין אב ושאר שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או במשמעות לשון הכתוב עצמו וכן במה שקבלו הלכה למשה מסיני שאם יראו הם שזה הדבר אסור או מותר מן התורה לפי מדרש הכתוב או לפי פירושו או הלכה מפי השמועה ממשה רבינו וי"א שאף העובר על גזירות דרבנן של חז"ל כמוקצה בשבת וכיו"ב עובר בלאו זה[24]:
נביא
ירמיה פרק לב
לו וְעַתָּה לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר:
לז הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח ויֵשְבוּ בבטחה:
לח וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים:
לט וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים אתן בלב כולם ליראה אותי. לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם כדי להטיב עימם:
מ וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם ברית לעולם. אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם לא אשוב מלהטיב עימם. וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי:
מא וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם אטיב עימם מתוך שמחה גדולה. וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת בנטיעה שמתקיימת. בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי:
מב כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם:
מג וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים:
מד שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם יְקֹוָק :
ירמיה פרק לג
א וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית וְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה והוא עדיין אסור בבית הסוהר. לֵאמֹר:
ב כֹּה אָמַר יְקֹוָק עֹשָׂהּ כה אמר יְקֹוָק , שעשה את העיר ירושלים. יְקֹוָק יוֹצֵר אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ יוצר את ירושלים, להכינה לעולם. יְקֹוָק שְׁמוֹ שם הוי'ה, שהכל בידו לעשות כרצונו:
ג קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ ואענה לך. וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם אומר לך, נבואות גדולות וחזקות, שעדיין לא שמעת:
ד כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת וְעַל בָּתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה הַנְּתֻצִים אֶל הַסֹּלְלוֹת וְאֶל הֶחָרֶב על הבתים השבורים, שיעשו מאבניהם סוללות מתוך העיר, לעלות עליהם להלחם בחרב מול הכשדים:
ה בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת הַכַּשְׂדִּים בגלל שבאים להלחם עם הכשדים, ולא נכנעים וּלְמַלְאָם אֶת פִּגְרֵי הָאָדָם אֲשֶׁר הִכֵּיתִי בְאַפִּי גרמו, שהכשדים יהרגו בהם, והעיר תִּמָלֵא בפגרי אדם. וּבַחֲמָתִי וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל רָעָתָם:
ו הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים אביא עליהם רפואה ממכותם. וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת אגלה להם פנים לטובה, ואתן להם רוב שלום ואמת.(אמת שהשלום יתקיים, ולא יפסיק):
כתובים
איוב פרק יח
דברי בלדד השוחי
(א) וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר: (ב) עַד אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין עד מתי נדבר בואו ונשים קץ וסוף לדיבורינו תָּבִינוּ וְאַחַר נְדַבֵּר נבין ונקשיב לדברי איוב ולכל טענותיו ואחר כך נדבר ונענה לו: (ג) מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה מדוע איוב החשיב אותנו כמו בהמות שאין להם שכל נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם ויעשה אותנו כטמונים וסתומים בעיני כל רואינו: (ד) טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ איוב טרף את עצמו - מליצה לכעס הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ האם בגלל טענותיך שהם מתוך כעס ישתנו סדרי הטבע הארץ תעזב וסלע יזוז: (ה) גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ ההצלחה - האור של הרשעים תדעך ותגמר בסוף וְלֹא יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ ולא יהיה נגה וזריחה בשביבי - ניצוצות אשו - בהצלחתו: (ו) אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ יהיה חשך בביתו שתוסר הצלחתו וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ ונרו (שהוא משל להצלחתו) ידעך: (ז) יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ יהיה צרים וקטנים צעדי חזקו - שעכשיו נראה שמצליח אבל בסופו יהיו צרים ויחלש וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ והעצות הרעות שלו יגרמו לו לכשלון וישליכוהו שיפול: (ח) כִּי שֻׁלַּח בְּרֶשֶׁת בְּרַגְלָיו ישלח מכשול של רשת ברגליו וְעַל שְׂבָכָה יִתְהַלָּךְ ועל שבכה - רשת של מכשול ילך ויפול: (ט) יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח יַחֲזֵק עָלָיו צַמִּים הפח יחזיק בעקבו - ברגליו ויחזיקו עליו הצמאים הם אויביו שיתחזקו ויתגברו עליו כאשר ילכד בפח וירוששו אותו מכל הצלחתו: (י) טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ עֲלֵי נָתִיב החבל של המלכודת טמון לו כבר מעכשיו בארץ ונמצא מוכן על דרכו: (יא) סָבִיב בִּעֲתֻהוּ בַלָּהוֹת מסביבו יפחידו אותו דברי בהלה וֶהֱפִיצֻהוּ לְרַגְלָיו וינפצו וישברו את מקום רגליו שעומד: (יב) יְהִי רָעֵב אֹנוֹ זרעו שבא מכוחו יהיה רעב וְאֵיד נָכוֹן לְצַלְעוֹ ולצלעו שזו אשתו כבר יהיה מוכן צער ועצבות: (יג) יֹאכַל בַּדֵּי עוֹרוֹ הבלהות יאכלו את ה"ענפים" של עורו - את עצמותיו ובשרו יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת ויאכל את ענפיו שהם זרעו הבכור מות - הוא מלאך המות: (יד) יִנָּתֵק מֵאָהֳלוֹ מִבְטַחוֹ הבטחון שהיה תולה בביתו (בחוזקו) יתנתק ממנו וְתַצְעִדֵהוּ לְמֶלֶךְ בַּלָּהוֹת ותצעידו ותוליכו למלך ולגדול שבבלהות: (טו) ואחרי שיתנתק מביתו תִּשְׁכּוֹן בְּאָהֳלוֹ מִבְּלִילוֹ יְזֹרֶה עַל נָוֵהוּ גָפְרִית תשאר לשכון אשתו בבית לבד מבלעדיו ויפוזר על נוהו - ויפוזר על נוהו - ביתו גפרית בוערת שתשרוף את ביתו:
משנת ההלכה
דיני הכרזה על אבידה
א. אבידה שיש סימן בגופה או במקום המצאה חייב המוצא להכריז עליה כדי שיידע המאבד שהיא נמצאת אצלו ויבוא לקחתה על פי סימנים
ב. הכרזה צריכה להיות במקום בו נמצאה האבידה ובסביתה ולכן צריך לתלות מודעות במקום בולט סמוך למקום מציאת האבידה ובבתי כנסיות וחנויות הסמוכות למקום האבידה כמו כן יפרסם בעלונים או עיתונים השכונתיים על מציאת האבידה
ג. אם ישנם עלונים או עיתונים המקשים תמורה כספית עבור הפרסום וכאלה שאינם מקשים יפרסם באותם שאינם מבקשים תמורה אבל אם ישנם רק כאלה המבקשים תמורה יפרסם בהם ויבקש מהמאבד לשלם עבור הפרסום אמנם אם יכול לתלות מודעות באופן כזה שידעו כל התושבים על מציאת האבידה אינו צריך לפרסם בעלונים או בעיתונים.
ד. אבידה שנמצאה במקום ציבורי שאנשים מתאספים אליו ממקומות שונים כגון רחוב מרכזי בעיר שדרת חנויות הכותל המערבי, צריך לפרסם כנ"ל וגם בעיתונים המיועדים עבור שומרי תורה ומצוות.
ה. במצב בו מפרסם בעיתונים הנוטלים תמורה עבור הפרסום, יפרסם רק אם האבידה שווה הרבה יותר מפרסום המודעה, והאבידה הינה מסוג הדברים החשובים לבעליה, ויטרחו לחפש אחריה בעיתונים.
ו. חיוב הפרסום הן בתליית מודעות הן בפרסום המדיה הינו למשך שבועיים ואם ראה שנקרעו המודעות וכדומה עליו להניח אחרות במקומם.
ז. אסור להשאיר אבידה שיש בה סימן במקום הימצאה ולהניח לידה מודעה ואפילו אם מצאה במקום שאינו חושש שיגנבוה כגון בישיבה או כולל וכדומה אלא חייב לקחתה למקום המשתמר ברשותו ולפרסם כנ"ל.
[1] רש"י
[2] רמב"ן
[3] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קעו
[4] חזקוני
[5] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת רעד
[6] רבינו בחיי
[7] רמב"ן
[8] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת יג
[9] רמב"ן
[10] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת יא
[11] רש"י
[12] ת"י
[13] ומפני שעובדי השמש והירח ושאר הכוחות העליונים חושבים כי בעבודתם ימצאו חן בעיני ה' יתעלה בעבור שהם משרתי המלך, והמכבד משרתי המלך הרי זה מכבד את המלך, על כן הוצרך לומר אשר לא צויתי כי לא צוה בכבוד זה. רבינו בחיי
[14] ת"א ת"י
[15] רש"י
[16] רמב"ן
[17] ת"א ת"י
[18] רשב"ם
[19] רמב"ן
[20] (ספרי כ) וכן עשה יהושפט בדברי הימים ב' קפ' י"ט וגם בירושלים העמיד יהושפט מן הלוים והכהנים וראשי האבות לישראל למשפט ד', דהוא סנהדרין גדולה . משך חכמה
[21] חזקוני
[22] הצורך במצוה זו גדול, כי התורה ניתנה לנו בכתב, והדעות לא ישתוו בכל הדברים הנולדים ואז ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות, ולכך חתך לנו הכתוב הדין הזה שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני ה' יתברך בכל שיאמר לנו בפירוש התורה כמו שקבלו עד משה מפי הגבורה, כי על הדעת שלהם הוא נותן לנו את התורה אפילו יהיה בעיניך בהיפך מדעתך כמי שמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב כי הם יודעי האמת ורוח הקודש שורה עליהם לכוון אל האמת לעולם. רמב"ן רבינו בחיי
[24] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת שיב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה