פרשיות נצבים וילך יום ו'

מקרא

דברים פרק לא

(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עתה יחזור הסתר פנים פעם אחרת ובלשון כפול, למען הודיעך כי לא יהיה ההסתר הזה זמן מועט כראשון אך יהיו זמן רב בהסתר פנים, וירמוז לגלותנו זה שאנחנו עומדים בו בהסתר פנים כפול[1] עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:

(יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם מצוה למשה ויהושע שיכתבו אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת שירת האזינו ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימהוְלַמְּדָהּ משה שהוא העיקר[2] את הדברים הקשים ילמדם שיהיה מבואר להם[3] אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם שידעו בגירסא לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כאילו השירה עונה לאשר יאמרו למה מצאתנו כל זאת[4]:

(כ) כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן ומתוך כך נתייהר, ולא רצה לקבל עול מצותי, אלא פנה אל האלילים אחרים למלאות תאותו, וגלה באשמתו, ואני בדין עשיתי[5] וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי והכעיסוני[6] וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי:

(כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ ממה שהוא עושה היום ידעתי את יצרו שהוא עתיד לעבוד עבודה זרה, ולכך כשתמצאן אותו הצרות תעיד לפניו השירה הזאת הכתובה בתורה, כי לא תשכח התורה מפי זרעו, ויהיו העדים קיימין לעולם[7] אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:

(כב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(כג) וַיְצַו הקב"ה[8] אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ:

(כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה אחרי שכתב השירה וילמדה את בני ישראל איש איש לשבטיהם שהביאם לפניו אל בית המדרש, כתבה בספר התורה וזהו - [9] לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם:

(כה) אחרי שגמר לעשות כן אז וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לֵאמֹר:

(כו) לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וגם את השירה כדי שתהיה מונחת עם התורה בארון וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד מתחלה כתב את התורה ויתנה אל הכהנים כאשר נאמר למעלה (פסוק ט), ולא אמר להם אנה יניחו אותה, ואחרי כן נצטוה בשירה הזאת, ויכתוב אותה וילמדה את בני ישראל בו ביום, והנה הוסיף אותה על התורה ויהי ככלות משה לכתוב הכל בספר התורה, אז צוה את הכהנים לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם, שיהיה מונח בארון מן הצד, כי מעתה לא יגעו בו כלל להוסיף או לגרוע זהו מה שנזכר בפסוק כד עד תמם[10]:

(כז) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְקֹוָק והייתם נענשים מיידית שזו היתה הנהגת הי"ת עם דור המדבר ובכל זאת חטאתם[11] וְאַף על אחת כמה וכמה[12] כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי תחטאו ששם אין העונש מיידי[13]:

(כח) הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דברי שירת האזינו וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כמו שכתוב האזינו השמים וכו' ותשמע הארץ וגו'[14]:

(כט) כִּי יָדַעְתִּי שזמן רב[15] - אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן[16] בעבודה זרה וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים ואל תאמרו אז שזהו בגלל מקרה אלא תיחסו הרעה אל מה שהשחתם ותתנו לב לשוב[17] כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ בעבודה זרה שנעשית[18] בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם:

(ל) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת שירת האזינו עַד תֻּמָּם כי שם כתב איך הספיק להם צרכם במדבר, ובארץ ישראל, ואיך חטאו וגלו, ואיך עתידין ליגאל בימות המשיח: פ

חסלת פרשת וילך

נביא

ירמיה פרק מח

לו  עַל כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה  ליבי יֶהֶמֶה ויבכה על חורבן מואב. וְלִבִּי אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה  ליבי יֶהֶמֶה ויבכה על חורבן קִיר חֶרֶשׂ. עַל כֵּן יִתְרַת עָשָׂה  אָבָדוּ:  לכן, בגלל החורבן הגדול, יתרון העושר, שעשה וקִבֵּץ  הכל אבד.

לז כִּי כָל רֹאשׁ קָרְחָה  ימרטו השיער  מצער. וְכָל זָקָן גְּרֻעָה  שיער הזקן  יחסר ויחתך  מצער. עַל כָּל יָדַיִם גְּדֻדֹת  ישרטו בשר הידיים  מצער. וְעַל מָתְנַיִם שָׂק  מצער ואבילות:

לח עַל כָּל גַּגֹּות מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה מִסְפֵּד  על הגגות וברחובות יעשו מספד. כִּי שָׁבַרְתִּי אֶת מוֹאָב כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בֹּו  מואב נשברה, כמו ששוברים כלי, שאין לו עוד כל שימוש. נְאֻם יְקֹוָק :

לט אֵיךְ חַתָּה הֵילִילוּ  ייללו, איך נשברה מואב. אֵיךְ הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב  שהפנה העורף  כשברח. בֹּושׁ וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק וְלִמְחִתָּה לְכָל סְבִיבָיו  מואב התבייש והיה לשחוק, לשבר ולפחד על כל העמים שסביבו. (שהחורבן לא יבוא גם עליהם) יפרוש כנפיו, במעופו על מואב:

מ  כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק  הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה וּפָרַשׂ כְּנָפָיו אֶל מוֹאָב  הנשר (האוייב):

מא נִלְכְּדָה הַקְּרִיֹּות  תפס האוייב את הערים. וְהַמְּצָדֹות נִתְפָּשָׂה  ותפס את כל המגדלים במואב. וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיֹּום הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה  לב גיבורי מואב, יהיה כמו לב של אשה בצער לידה:

מב     וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם  מלהיות עם. כִּי עַל יְקֹוָק  הִגְדִּיל  כי התגאה כנגד יְקֹוָק !:

מג פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב  יְקֹוָק  מביא עליך מואב, פחד ופחת (בור) ופח (מלכודת) נְאֻם יְקֹוָק :

מד הַנָּס מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת  הבורח בגלל הפחד  יפול בפחת (בור) וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח  ומי שינצל מהפחת, יפול בפח (מלכודת) כִּי אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם  השנה  שבה יפקד ויזכר עוונם. נְאֻם יְקֹוָק :

מה בְּצֵל חֶשְׁבֹּון  במקום מסתור בעיר חשבון, עָמְדוּ מִכֹּחַ  נָסִים  עמדו הנסים, הבורחים, (מחוסר כוח עוד לברוח). כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבֹּון וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחֹון  אש המלחמה. וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב  קצה מואב.וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאֹון  ואת ראש מואב, שהיו מקימים רעש בגאוותם:

מו אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַד עַם כְּמֹושׁ  עם שעבד הע"ז, כמוש. כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה:

מז וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים  באחרית הימים ישובו שְבוּיֵי מואב. נְאֻם יְקֹוָק  עַד הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב:

ירמיה פרק מט

א  לִבְנֵי עַמֹּון  נבואה על עמון. כֹּה אָמַר יְקֹוָק  הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם יוֹרֵשׁ אֵין לֹו  האין לבנ"י יורשים שירשו אדמתם?!! מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת גָּד  מדוע ירש עמון את נחלת גד שבעבר הירדן??. וְעַמֹּו בְּעָרָיו יָשָׁב  ובני עמון ישבו בערי גד:

ב   לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק  וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמֹּון תְּרוּעַת מִלְחָמָה  אשמיע לעיר רַבַּת שבעמון, תרועת מלחמה, מהאוייב שיבוא עליהם וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה  ורַבַּת, תהיה לגלי חרבות שוממות. וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה  והערים הסמוכות לה (בנות העיר  ערים סמוכות לעיר גדולה)  ישרפו באש. וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל  אֶת יֹרְשָׁיו  בנ"י יִרְשוּ, את אלו שירשו אותם, אָמַר יְקֹוָק :

ג   הֵילִילִי חֶשְׁבֹּון כִּי שֻׁדְּדָה עַי  תְּילְלוּ אנשי חשבון, על שנשדדה העיר עַי, צְעַקְנָה בְּנֹות רַבָּה  תצעקו! אנשי הערים הסמוכות לעיר רַבַּת. חֲגֹרְנָה שַׂקִּים  כְּאבלים סְפֹדְנָה  עשו מספד, וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרֹות  לכו לשוטט במקומות הגדורים רק בגדר, ולא בערים הבצורות, כי גם הערים הבצורות לא יועילו לכם מפני האוייב. כִּי מַלְכָּם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו  כי אף המלך, כהניו ושריו ילכו יחד לגלות:

כתובים

איוב פרק לב

(יא) הֵן הוֹחַלְתִּי לְדִבְרֵיכֶם אָזִין עַד תְּבוּנֹתֵיכֶם עַד תַּחְקְרוּן מִלִּין המתנתי שתגמרו לדבר את כל חכמתכם ואת כל חקירותיכם: (יב) וְעָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָן וְהִנֵּה אֵין לְאִיּוֹב מוֹכִיחַ עוֹנֶה אֲמָרָיו מִכֶּםואליכם הסתכלתי וראיתי שאין לאיוב מי שמוכיח אותו: (יג) פֶּן תֹּאמְרוּ מָצָאנוּ חָכְמָה אֵל יִדְּפֶנּוּ לֹא אִישׁ אין לכם מה להתפאר שנצחתם את איוב בטענה שהרי ה' הדף והכה אותו ולא אדם עשה לו זאת וזה סימן שהוא הרשיע: (יד) וְלֹא עָרַךְ אֵלַי מִלִּין וּבְאִמְרֵיכֶם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ דברים אלו לא מקובלים אצלי ואני לא אשיב לאיוב בכזאת טענה: (טו) חַתּוּ לֹא עָנוּ עוֹד הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּים נשברו ויותר לא ענו לאיוב והסירו מעצמם מילים: (טז) וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד והמתנתי עד שלא ידברו יותר וכאשר עמדו מלדבר: (יז) אַעֲנֶה אַף אֲנִי חֶלְקִי אֲחַוֶּה דֵעִי אַף אָנִי אז התחלתי אני לענות ואומר את חוות דעתי: (יח) כִּי מָלֵתִי מִלִּים הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי יש לי מלא מילים להגיד ומציק לי "רוח הטענות שיש לי בבטן": (יט) הִנֵּה בִטְנִי כְּיַיִן לֹא יִפָּתֵחַ כְּאֹבוֹת חֲדָשִׁים יִבָּקֵעַ הבטן שלי כמו חבית יין שלא נפתחה וכמו חביות יין חדשות שמתבקעות בסוף: (כ) אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה אדבר כדי שיהיה לי רווח בבטן ואומר את טענותי: (כא) אַל נָא אֶשָּׂא פְנֵי אִישׁ וְאֶל אָדָם לֹא אֲכַנֶּה אני לא אתחנף לאיש ולא אכנה ואשנה את דיבורי על אדם  לטובה כאשר אני חושב עליו רעה: (כב) כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵׂנִי אני צדיק ולא יודע לכנות ולשקר כי אם אשקר ה' שהוא יוצרי ישא אותי וימיתני:

משנת ההלכה

סליחות

       א.       המשכים לומר סליחות וכן האומר סליחות בבוקר אם ישן בלילה יטול ידיו ויברך על נטילת ידים אפילו אם הוא קודם אור היום. ואחר הסליחות כשיאור היום יטול ידיו ג' פעמים ככל נטילת ידים שחרית

        ב.        וצריך לברך ברכות התורה ויאמר אחר הברכה "יברכך" וגו' ו"אלו דברים" וכו' כנהוג.

         ג.         יש לומר את הסליחות במתון ובכונה, ואסור להזכיר י"ג מדות שלא בכונה, ולכן מן הראוי ללמוד את פירוש י"ג מידות קודם אמירת הסליחות.

        ד.        מה שיש שנהגו קצת לומר התחנונים שבסוף הסליחות במהירות (עננו וכו' עשה למען שמך וכו') יש לבטל מנהגם.

       ה.       אין להתחיל אשרי שקודם הסליחות אם אין שם עשרה, ואם אי אפשר להמתין עד שיתאספו עשרה יתחיל הסליחות מאשרי בלא אמירת החצי קדיש וכשיתאסף מנין יאמרו הצבור ג' פסוקים ואח"כ החצי קדיש אפילו באמצע הסליחות.

         ו.         אם יצאו חלק מהציבור באמצע הסליחות, אם בתחילה היו עשרה יכול לומר קדיש תתקבל בסוף הסליחות, אם נשארו שישה.

         ז.         בתחילת כל סליחה יש לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו" וכו', מלבד בסליחה המתחילה האחד משמותיו של הקב"ה.

       ח.       הפסוקים הנאמרים אחר י"ג מידות קודם כל סליחה הם עיקר הסליחות, ועליהם בנויה כל הסליחה שאחריה, ולכן אין לאומרם במרוצה, אלא בכונה וודאי שלא לדלגם.

        ט.       י"א את נוסח הוידוי ג' פעמים, אך לדעת האר"י ז"ל והגר"א ועוד אומרים את הוידוי רק פעם אחת.

         י.         מנהגינו לומר נפילת אפים, גם אם אומר את הסליחות בלילה אחר חצות.

      יא.     יש להזהר באמירת הסליחות שלא יהיה כדובר שקרים, כגון כשאומר "בזעקם בעוד ליל" וכו', אם אומר ביום הרי הוא כדובר שקרים, ולכן ישנה הנוסח למצב המתאים, כלומר יאמר "בזעקם אליך" או "בזעקם בבוקר" וכן כל כיו"ב.       

---

[1] רבינו בחיי

[2] רמב"ן

[3] אבע"ז

[4] אבע"ז

[5] פי' ר' יוסף בכור שור

[6] רש"י

[7] רבינו בחיי

[8] רש"י חזקוני פי' ר' יוסף בכור שור

[9] רמב"ן

[10] רמב"ן

[11] קול אליהו

[12] ת' יר'

[13] קול אליהו

[14] ספורנו

[15] פי' ר' יוסף בכור שור

[16] לא מצינו שהשחיתו ישראל כל ימי יהושע, שכן כתוב (יהושע כד, לא) ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע, אלא מכאן דרשו חז"ל שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו, וכל זמן שהיה יהושע חי נראה לו למשה כאילו הוא חי. והשחתה זו היא עבודה זרה, וכן להכעיסו במעשה ידיכם ירמוז לעבודה זרה שבבית ראשון כי כן הודיענו הקב"ה בפירוש, והוא ידע זה ברוח הקודש. רבינו בחיי רש"י

[17] ספורנו

[18] רבינו בחיי