מקרא
דברים פרק כח
(כא) יַדְבֵּק יְקֹוָק בְּךָ אֶת הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(כב) יַכְּכָה יְקֹוָק בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר חולי המחמם את כל הגוף וגורם צימאון מתמיד וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן תבואה שדופה וּבַיֵּרָקוֹןהתבואה מרוב יובש נראית ירוקה[1] וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ:
(כג) וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת שלא ירד מטר מן השמים וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל:
(כד) יִתֵּן יְקֹוָק אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ הרוח במקום שרגיל להמטיר מטר ימטיר לך מן השמים אבק עפר. כלומר מגבהי ההרים שהן יבשי' מאין מטר ירד אבק ועפר שינקרו עיניכם[2]:
(כה) יִתֶּנְךָ יְקֹוָק נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה כמו זועה[3] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ:
(כו) וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד את העוף והבהמה להבריחם מעל הנבלה[4]:
(כז) יַכְּכָה יְקֹוָק בִּשְׁחִין מִצְרַיִם ובעפלים וּבַטְּחֹרִים וּבַגָּרָב סוג של שחין וּבֶחָרֶס מכת שמש[5] אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא:
(כח) יַכְּכָה יְקֹוָק בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב שליבם יהיה אטום ולא יוכלו לעשות כלום ביחס לצרותיהם:
(כט) וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם שאז האור חזק ביותר כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ:
(ל) אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה יִשְׁכָּבֶנָּה בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ:
(לא) שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ:
(לב) בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם מצפות אליהם שישובו ואינם שבים[6] כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל כח ב – יָדֶךָ להושיעם:
(לג) פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כָּל הַיָּמִים:
(לד) וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
(לה) יַכְּכָה יְקֹוָק בִּשְׁחִין רָע עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ:
(לו) יוֹלֵךְ יְקֹוָק אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם את אלו שעובדים[7] אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶןבכך שתעלה להם מס או כגון גוי שעושה סעודה ומזמין ישראל שבעירו ונהנין מסעודתו[8]:
(לז) וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה כל הרואה אותך ישתומם עליך לְמָשָׁל כשתבא מכה רעה על אדם יאמר זו דומה למכה פלוני וְלִשְׁנִינָה לדברי לעג[9] בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ יְקֹוָק שָׁמָּה:
(לח) זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ יכרסמנו ויכלה אותו[10] הָאַרְבֶּה:
(לט) כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת:
נביא
ירמיה פרק מג
א וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם אֶת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
ב וַיֹּאמֶר עֲזַרְיָה בֶן הוֹשַׁעְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים האנשים הרשעים. אֹמְרִים אֶל יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר לֹא שְׁלָחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לֵאמֹר לֹא תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם:
ג כִּי בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה מַסִּית אֹתְךָ בָּנוּ כל מה שאמרת, לא מפי יְקֹוָק הוא, אלא בגלל ברוך בן נריה שמסית אותך לֹאמַר כך, כדי שנ"נ יהרוג אותנו, ויגלה את שארית הפליטה לבבל. לְמַעַן תֵּת אֹתָנוּ בְיַד הַכַּשְׂדִּים לְהָמִית אֹתָנוּ וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ בָּבֶל:
ד וְלֹא שָׁמַע יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְכָל הָעָם בְּקוֹל יְקֹוָק לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ יְהוּדָה:
ה וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֵת כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁבוּ מִכָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם לָגוּר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה את כל השארית שחזרו ליהודה, אחר שברחו בשעת המלחמה לעמים שמסביב:
ו אֶת הַגְּבָרִים וְאֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַטַּף וְאֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הִנִּיחַ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וְאֶת בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ:
ז וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ מִצְרַיִם כִּי לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְקֹוָק וַיָּבֹאוּ עַד תַּחְפַּנְחֵס:
ח וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ בְּתַחְפַּנְחֵס לֵאמֹר:
ט קַח בְּיָדְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וּטְמַנְתָּם בַּמֶּלֶט ציוה על ירמיהו, לקחת אבנים גדולות ולכסות אותם במלט, בחומר, בַּמַּלְבֵּן מקום עשיית ושריפת הלבנים.אֲשֶׁר בְּפֶתַח בֵּית פַּרְעֹה בְּתַחְפַּנְחֵס לְעֵינֵי אֲנָשִׁים יְהוּדִים בפתח בית פרעה מלך מצרים, לפני אנשים יהודים לעדות לפניהם:
י וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וְשַׂמְתִּי כִסְאוֹ מִמַּעַל לָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אשים את כסא נ"נ מעל האבנים האלה, (לאוֹת, שגם את מצרים יכבוש) אֲשֶׁר טָמָנְתִּי וְנָטָה אֶת שַׁפְרִירוֹ יקים את אהלו מעל אבנים אלו. עֲלֵיהֶם:
יא וּבָא וְהִכָּה אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לֶחָרֶב:
יב וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּבָתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם וּשְׂרָפָם וְשָׁבָם ישרוף בתי אלוהי מצרים, ויקח האנשים בשבי. וְעָטָה אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר יַעְטֶה הָרֹעֶה אֶת בִּגְדוֹ וְיָצָא מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם כמו שהרועה עוטף עצמו בבגדיו, ולא עוזב אותם, כך נ"נ, יעטוף עצמו בכל השלל שבמצרים ולא ישאיר דבר, והוא יֵצֵא בשלום בלי פגע כלל:
יג וְשִׁבַּר אֶת מַצְּבוֹת בֵּית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם המצבות במצרים, שעבדו בהם לשמש וְאֶת בָּתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ:
כתובים
איוב פרק כח
(טז) לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר לא תשתבח בזהב יקר המגיע מאופיר בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר וכן לא בשהם יקר וספיר שמות של אבנים יקרות: (יז) לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז אין זהב וזכוכית שאפשר להעריך אותם בחכמה ואין לתת תמורתה כלי פז: (יח) רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר שמות אבנים יקרות לא יזכרו אצלה מרוב יקרותה וחשיבותה וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים ומשיכת החכמה להוציא אותה וללומדה יותר יקר מפנינים: (יט) לֹא יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת כּוּשׁ פטדת כוש לא תוכל להעריך אותה בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה וכן בכתם שזהו זהב טהור לא תשתבח ותוערך: פ (כ) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה מהיכן תבוא החכמה והיכן מקום הבינה?: (כא) וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה החכמה נעלמת מכל החיים וכן מעופות השמים מוסתרת החכמה: (כב) אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ מקום האבדון והמות אמרו ששמעו באזניהם עליה: (כג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ רק ה' מבין את דרך החכמה ורק הוא יודע היכן מקומה: (כד) כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה כי הא-ל מביט לקצה הארץ ורואה הכל מה שנמצא מתחת לשמים: (כה) לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה מתאר את גבורות ה' שיכול לשקול את הרוח ולמדוד את כמות המים: (כו) בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת שם חק למטר לרדת וכן עושה דרך לחזיז קולות (רעמים וברקים): (כז) אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ ולכן ה' ראה את החכמה וסיפר אותה לאדם והכין אותה וחקרה: (כח) וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה והודיע לאדם שלקבל יראת ה' זה רק ע"י החכמה, ובינה מקבלים ע"י שסרים מהרעות: ס
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ז
מצוה בו יותר מבשלוחו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה