מקרא
דברים פרק כג
(טז) לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אפילו בעבד ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ אֶל אֲדֹנָיו מפני שמפקיעו מן המצות התלויות בארץ וכל שכן בעבד של גוי שיברח בארץ ישראל, אמר שלא יסגיר עבד, כיון שמפקיעו מן המצות[1] אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו:
(יז) עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ כאדם משוחרר[2] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ לא תצער אותו בדברים שאתה אומר לו[3]: ס
(יח) לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מוכנה לזנות כלומר זונה. פנויה מנאפת מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ בא על פנויות בלא כתובה וקדושין ולא מיוחדת לו כפילגשים[4] מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(יט) לֹא תָבִיא אֶתְנַן מתן שכר זוֹנָה שקיבלה עבור זנותה וּמְחִיר כֶּלֶב שה שהחליף עבור כלב בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר אפילו בתור קרבן כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם: ס
(כ) לֹא תַשִּׁיךְ אל תוסיף על הלואתך רבית לשלם למלוה לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף על הלואת כסף נֶשֶׁךְ אֹכֶל או הלואת אוכל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ אפילו דיבור מכאן לנושה בחבירו מנה ואין הלווה רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום. וזה כלל לכל שאר התועלות וההנאות שאסור לו ללווה לעשותן אלא אם כן היה רגיל להם קודם ההלואה[5]:
(כא) לַנָּכְרִי י"א שזוהי מצות עשה להלוות לנכרי וללוות ברבית מנכרי[6] וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ שלא תאמר מאחר שאני צריך ליתן ריבית מוטב שאתננו לישראל שירויח משאתננו לגוי, קמ"ל כיון שיש בו עבירה לא תאכילנו דבר איסור, מוטב שתלוה מגוי[7] לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ס
(כב) כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כגון קרבן עולה או שלמים לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ אחרי שעברו שלוש רגלים[8] כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְשאע"פ שעבר עליו הרגלים ועבר עבירה הקרבן אינו נפסל בכך אלא בקדושתו עומד[9] וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
(כג) וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא הוא המשך הפסוק הקודם בלא תאחר לשלמו והיה בך חטא אם תאחר, וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא האיחור, וכן הנודר גורם חטאים רבים מלבד חטא האיחור, או שלא יוכל לשלם או שלא תהיה כוונתו בעת הנדר לשם שמים לגמרי וכן אמרו חז"ל בריש פרק קמא דחולין (ב.), וטוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר אלא מביא כבשה לעזרה ושוחטה[10]:
(כד) מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ כשאתה נודר נדר אפילו אם אינו קרבן תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה בנדבת לבך אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ כלומר אל יפול דבר ארצה מכל מה שהסכים בלבו והוציא בפיו[11]: ס
(כה) כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ ותעבוד כפועל בכרם וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ ובכל זאת וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן ליקח לביתך אלא רק בשעת עבודתך[12]: ס
(כו) כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ ותעבוד שם כפועל וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ: ס
דברים פרק כד
(א) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר דבר מגונה או דבר עבירה[13] וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת ספר שכורת כלומר מפריד בינו לבינה והוא הגט וְנָתַן בְּיָדָהּ ברשותה[14] וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
(ב) וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:
(ג) וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
(ד) לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְקֹוָק שאם כן כל אחד ישאיל אשתו לחבירו שיגרשנה זה ויקחנה זה, ויחזור ויגרשנה זה לאחר חודש ותחזור לבעלה, וזהו דרך זימה ודבר משוקץ, ומסריחין מטותיהן בשכבת זרע שאינה שלהם[15] וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה: ס
(ה) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו הצבא לְכָל דָּבָר שהצבא צריך לא להיות פקיד על אנשי הצבא או מצביא את עם הארץ או לכל הצריך להם כגון סיפוק מים, לא ישגיח עליהם רק בשמחתו[16] נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח:
(ו) לֹא יַחֲבֹל אל תמשכן רֵחַיִם הוא גלגל התחתון וָרָכֶב הוא העליון הרוכב על התחתון כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל כי בו מחית נפשות וה"ה לכל כלי אכילה[17]: ס
נביא
ירמיה פרק לח
ח וַיֵּצֵא עֶבֶד מֶלֶךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:
ט יְקֹוָק הַמֶּלֶךְ הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה השרים הרֵעוּ, שנתנו את ירמיהו אל הבור. אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵת אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֶל הַבּוֹר וַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר הרי ימות ברעב, שאפילו בעיר אין כבר לחם:
י וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֵת עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר קַח בְּיָדְךָ מִזֶּה שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים וְהַעֲלִיתָ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן הַבּוֹר בְּטֶרֶם יָמוּת ציוה צדקיהו, שיקח 30 אנשים (שפני הרעב נחלשו האנשים, והיו צריכים 30 אנשים כדי להעלותו מהבור.) ויעלו את ירמיהו מהבור:
יא וַיִּקַּח עֶבֶד מֶלֶךְ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ לקח העבד 30 האנשים עמו. וַיָּבֹא בֵית הַמֶּלֶךְ אֶל תַּחַת הָאוֹצָר מתחת לִמְקום אוצר המלך. וַיִּקַּח מִשָּׁם בְּלוֹיֵ סְחָבוֹת וּבְלוֹיֵ מְלָחִים לקח משם, בגדים בלויים הנסחבים בארץ ומושחתים מרוב שנבלו (כמו: "ארץ מלחה ולא תשב" ; לעיל פרק יז', ו') וַיְשַׁלְּחֵם אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר בַּחֲבָלִים הורידו לו את הבגדים הבלויים לתוך הבור בחבלים:
יב וַיֹּאמֶר עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל יִרְמְיָהוּ שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ מִתַּחַת לַחֲבָלִים שים את הבגדים תחת החבלים בבית השחי, שלא יפצא מהחבלים כשימשכו אותו למעלה. וַיַּעַשׂ יִרְמְיָהוּ כֵּן:
יג וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה:
יד וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקַּח אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵלָיו אֶל מָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי שם מקום במקדש. אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יִרְמְיָהוּ שֹׁאֵל אֲנִי אֹתְךָ דָּבָר אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר:
טו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כִּי אַגִּיד לְךָ הֲלוֹא הָמֵת תְּמִיתֵנִי וְכִי אִיעָצְךָ לֹא תִשְׁמַע אֵלָי אם אומר לך האמת תהרוג אותי, ולעצתי לא תשמע:
טז וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר חַי יְקֹוָק את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת נשבע ביְקֹוָק שעשה אותנו, אִם אֲמִיתֶךָ וְאִם אֶתֶּנְךָ בְּיַד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ שלא אהרוג אותך, ולא אמסור אותך, בידי המבקשים את נפשך:
יז וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם יָצֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ אם תכנע לפני נ"נ חָיֹה תחיה. וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
יח וְאִם לֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם ואם לא תכנע, העיר ואתה תִּמָסְרוּ ביד נ"נ:
יט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ אֲנִי דֹאֵג אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל הַכַּשְׂדִּים פֶּן יִתְּנוּ אֹתִי בְּיָדָם וְהִתְעַלְּלוּ בִי אני חושש, שמא יתן אותי נ"נ, ביד היהודים שנכנעו לו והם יתעללו בי:
כ וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ לֹא יִתֵּנוּ לא יתנו הכשדים אותך, ביד היהודים. שְׁמַע נָא בְּקוֹל יְקֹוָק לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ וְיִיטַב לְךָ וּתְחִי נַפְשֶׁךָ:
כא וְאִם מָאֵן אַתָּה לָצֵאת זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִרְאַנִי יְקֹוָק :
כב וְהִנֵּה כָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה מוּצָאוֹת אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל הנשים שבבית המלך יצאו אל מלך בבל, וְהֵנָּה אֹמְרוֹת הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ ותאמרנה למלך: הנה הצליחו אנשי שלומך, נביאי השקר, להסית אותך למרוד בנ"נ. הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ כאילו שרגליך טבעו בבוץ, בצרה. נָסֹגוּ אָחוֹר שרגליך, "ברחו" מהכשדים:
כג וְאֶת כָּל נָשֶׁיךָ וְאֶת בָּנֶיךָ מוֹצִאִים אֶל הַכַּשְׂדִּים וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם כִּי בְיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ:
כתובים
איוב פרק כב
(טז) אֲשֶׁר קֻמְּטוּ וְלֹא עֵת נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם שנכרתו הרשעים הללו בלא זמנם, ע"י שיסודם - המקום שעמדו עליו לא היה איתן, כמו יסוד שמוקם בנהר שהוא רעוע, מפני זרם המים החזקים שמחלישים אותו: (יז) הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וּמַה יִּפְעַל שַׁדַּי לָמוֹ אלו הרשעים כך טענו שמה ה' כבר מועיל לנו: (יח) אליפז אומר לאיוב וְהוּא מִלֵּא בָתֵּיהֶם טוֹב וַעֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי וה' הוא זה שמילא את בתיהם בטובה. (אע"פ שלא מגיע להם) ועצתם של הרשעים הללו רחוקה ממני: (יט) יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ וְנָקִי יִלְעַג לָמוֹ הצדיקים יראו את מפלת הרשעים וישמחו וילעגו להם: (כ) אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ שהם יראו את הרשעים שקומתם (חוזקם) נכחדת, ואת יתרם - עושרם אוכלת האש: (כא) הַסְכֶּן נָא עִמּוֹ וּשְׁלָם בָּהֶם תְּבוֹאַתְךָ טוֹבָה תועיל לעצמך אם תשלים עם ה' וע"י זה תבוא לך טובה: (כב) קַח נָא מִפִּיו תּוֹרָה וְשִׂים אֲמָרָיו בִּלְבָבֶךָ קח את תורת ה' ותקיימה: (כג) אִם תָּשׁוּב עַד שַׁדַּי תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ אם תשוב בתשובה ותעזוב את הרעות שעשית תבנה מחדש ותרחיק את העוולות מביתך: (כד) וְשִׁית עַל עָפָר בָּצֶר וּבְצוּר נְחָלִים אוֹפִיר אם תשוב אל ה' יהיה לך מבצר וחוזק על הארץ ובסלעים שבנחלים יהיה לך עושר של זהב הבא מאופיר שזהו זהב יקר ומשובח: (כה) וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ ה' יגן עליך מהצרים עליך ומצרותיך וכסף רב וחזק יהיה לך: (כו) כִּי אָז עַל שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ תתענג על ה' ותוכל לשאת פנים אל ה' (בלי בושה) ולבקש בקשותיך: (כז) תַּעְתִּיר תתפלל אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם ואת נדריך שנדרת להקריב אם ה' יהיה בעזרך תצטרך לשלם כי ה' מלא את משאלותיך: (כח) וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר כשתרצה דבר ה' יקיים לך אותו, ויאיר על דרכיך אור: (כט) כִּי הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ אם תראה צדיקים שהושפלו תאמר לעצמך שזה בגלל שחטאו בגאוה ומי שהוא שפל משפיל את עיניו בהכנעה ה' מושיעו: (ל) יְמַלֵּט אִי נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ כמו שה' מציל אי - ארץ שבתוך הים בגלל שהוא נקי (שלא עשה רע) כך גם ימלט ה' את הצדיק מהרשע בגלל נקיון כפיו: פ
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ה
הידור מצוה
א. הידור מצוה, שנאמר [שמות ט"ו ב'] זה אלי ואנוהו[18] ואמרו חז"ל התנאה לפניו במצוות ולכן צריך בכל מצוה לעשותה בכל כוחו שתהיה נאה מה שאפשר. ואחז"ל [ב"ק ט ב] הידור מצוה עד שליש במצוה.
ב. ואף שמצד הדין אין צריך להוסיף יותר משליש מכל מקום מי שמוסיף הקב"ה יפרע לו שכרו בור זה בחייו בעוה"ז (מ"ב תרנ"ו ס"ק ו)
ג. יש אומרים שאפילו קנה כבר אתרוג או שאר מצוה שראוי לצאת בו בצמצום כגון שיש בו שיעור ביצה מצומצמת ואחר כך מצא אתרוג אחר גדול ממנו, מצוה להוסיף עד שליש בדמי ראשון ולהחליפו בזה. ואם חבירו אינו רוצה להחליף רק דוקא למכור, אין צריך לקנות, כיון שכבר קנה. ויש אומרים שאם כבר קנה, אין צריך להוסיף כלל, רק כשיש לפניו שנים וא' ביוקר מחבירו שליש, יקח ההידור ויוסיף שליש. והמוסיף, יוסיפו לו בעולם הבא (תרנ"ו).
ד. גם במקום שאין ההידור ניכר לעין מצוה להדר ולכן גם בפרשיות שבבתי התפילין או במזוזה יש להדר[19](מ"ב סי' לז ס"ק ד)
ה. ובכלל דין זה של הידור מצוה, שיבחר המין המשובח ומעולה הראוי לאותה מצוה כדכתיב [דברים י"ב י"א] מבחר נדריך.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] עמק דבר
[3] ת"י
[4] רשב"ם
[5] רבינו בחיי
[6] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קצח והוא דעת הרמב"ם וחלקו עליו הרבה מהראשונים
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] איכא למאן דאמר - כיון שעבר רגל אחד ולא שילם עובר, משום דכתיב "והבאתם שמה" "ובאת שמה", כיון דאתה בא צריך אתה להביא. ואיכא למאן דאמר - שלש רגלים, בין כסדרן, בין שלא כסדרן. ואיכא למאן דאמר - שבחג הסוכות תלוי, אם נדר ערב סוכות כיון שעבר סוכות, הרי הוא עובר משום בל תאחר, ואם למחרת סוכות אינו עובר עד שיעבור סוכות, דכתיב "שלש רגלים תחוג לי בשנה", "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות וגו'". וחג הסוכות מיותר דבדידיה מיירי קרא. איכא למאן דאמר - שהוא גורם, כדפרישית, ואיכא למאן דאמר - שהוא אחרון ואינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים כסדרן, שאם נדר אחר פסח מיד, אינו חייב עד שיעברו עליו ה' רגלים. פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ת"י
[10] רבינו בחיי
[11] רבינו בחיי
[12] רבינו בחיי
[13] ת"א
[14] ת"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רש"י רמב"ן
[17] אבע"ז
[18] (בסוכה ריש לולב הגזול משמע מרש"י דהוי דאורייתא וכ"מ בשבת קל"ג וכ"מ בחי' רא"מ על הסמ"ג הל' לולב ובתוס' שם משמע דאינו אלא למצוה לכתחלה).
[19] ועיין ברמ"א או"ח סי' לב סעי' ד ובביאור הגר"א ס"ק יב ועיין בשד"ח מערכה ז' כלל יב שיש מהאחרונים שחולקים וסבורים שאם אינו נראה לעין אין מצוה להדר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה