מקרא
דברים פרק כט
(כד) וְאָמְרוּ והשיבו אותם - בדין עשה להם כך עַל אֲשֶׁר כי הם באו בברית עם הקב"ה ואחר כך עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם וקבלו הקללות מדעתם ומרצונם, ועברו על הברית, ובאו עליהם הקללות, ויצדיקו דינו של הקב"ה[1] בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כה) וַיֵּלְכוּ אחרי יצרם הרע[2] וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם שיש בהם כח וממשות להטיב לשנות או להשגיח וְלֹא חָלַק לָהֶם לישראל, הקב"ה שום שר ומושל כמו לאומות העולם אלא הקב"ה בעצמו הוא משגיחנו[3]:
(כו) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה:
(כז) וַיִּתְּשֵׁם טלטל והגלה יְקֹוָק מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה:
(כח) הַנִּסְתָּרֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ החטאים הנסתרים מן העושים אותם, כמו שגיאות מי יבין מנסתרות נקני (תהלים יט יג), יאמר הנסתרות לשם לבדו הם אין לנו בהן עון אשר חטא וְהַנִּגְלֹת שהם הזדונות לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת שכך קבלנו על אשר ישנו פה ועל אשר איננו פה לדורות עולם ולפי שהביא באלה לעשות כל המצוה, הוציא מן החרם העושה בשגגה שלא יתקלל באלה הזאת[4]: ס
דברים פרק ל
(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ את הדברים הללו שאני אומר לך בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה בגלות שתהיה שם, ותתן לבבך ודאי שקבלת הברית ולא עמדת בו[5]:
(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך בלבד. וזו היא התשובה שאמרו ז"ל (יומא פרק יום הכפורים) שמנעת עד כסא הכבוד וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לא מצות אנשים מלומדה כמו שעשית קודם לכן אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ שלא תסתפק בזה[6] וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(ג) וְשָׁב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ שבי גלותך[7] וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:
(ה) וֶהֱבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:
(ו) וּמָל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל והיא המילה הנזכרת כאן כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו[8] וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ כיון שיבטל הקב"ה יצר הרע מן העולם ויברא יצר טוב שיגרום לך לאהוב את ה'לְמַעַן חַיֶּיךָ כדי שתחיה חיי עולמים גם בעולם הבא[9]:
נביא
ירמיה פרק מו
יא עֲלִי גִלְעָד וּקְחִי צֳרִי בְּתוּלַת בַּת מִצְרָיִם גם אם תעלי לקחת תרופה מגלעד, (כמו לעיל ח', כב') לַשָּׁוְא הִרְבֵּית רְפֻאֹות לחינם תרבי לך תרופות, תְּעָלָה אֵין לָךְ שלא יועילו לך להנצל מנ"נ:
יב שָׁמְעוּ גוֹיִם קְלוֹנֵךְ שמעו הגויים על בזיונך. וְצִוְחָתֵךְ מָלְאָה הָאָרֶץ צעקתך, מלאה בכל הארץ. כִּי גִבֹּור בְּגִבּוֹר כָּשָׁלוּ יַחְדָּיו נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם כי הגיבורים של מצרים, כשלו זה בזה, ונפלו יחד:
יג הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבֹוא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכֹּות אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם שנ"נ יבוא על מצרים. (שיבוא שוב על מצרים, בשנה ה 27 לנ"נ ; יחזקאל פרק כט'):
יד הַגִּידוּ בְמִצְרַיִם וְהַשְׁמִיעוּ בְמִגְדֹּול וְהַשְׁמִיעוּ בְנֹף וּבְתַחְפַּנְחֵס אִמְרוּ ערים במצרים. הִתְיַצֵּב וְהָכֵן לָךְ עמוד מוכן לקרב. כִּי אָכְלָה חֶרֶב סְבִיבֶיךָ כי החרב מתחילה להרוג סביבך:
טו מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ מדוע נשטפו אביריך לפני האוייב? לֹא עָמַד כִּי יְקֹוָק הֲדָפֹו לא יכל לעמוד מול האוייב, כי יְקֹוָק דְחפוֹ לִיפּוֹל לפניו:
טז הִרְבָּה כּוֹשֵׁל יְקֹוָק הרבה להם מכשולים. גַּם נָפַל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מֹולַדְתֵּנוּ הזרים שהיו במצרים, אמרו אחד לשני: בואו ונשוב לארצנו. מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה מפני החרב "השיכורה מיין", שהורגת מפני כעס יְקֹוָק:
יז קָרְאוּ שָׁם קראו שם במחנה הכשדים. פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁאֹון הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד פרעה מלך מצרים, המרים קול שאון בגאוה, לא בא להלחם ביום המיועד והקבוע כי בא פחד בליבו:
יח חַי אָנִי נְאֻם הַמֶּלֶךְ יְקֹוָק צְבָאֹות שְׁמֹו כִּי כְּתָבֹור בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבֹוא יְקֹוָק נשבע, שכמו שתבור הר בין ההרים, והכרמל נוגע בים, כך, המלחמה תגיע למצרים:
יט כְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְ יוֹשֶׁבֶת בַּת מִצְרָיִם תכינו כלים, של בנ"א שגולים ממקומם. כִּי נֹף לְשַׁמָּה תִהְיֶה נוף תהיה שממה. וְנִצְּתָה מֵאֵין יוֹשֵׁב שממה מבלי יושבים:
כ עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם מצרים נמשלה לעגלה יפיפיה. קֶרֶץ מִצָּפֹון בָּא בָא שבר בא מצפון. (נ"נ):
כא גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ גם שכירי החרב שבמצרים. כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק כעגלים מפוטמים היושבים ברפת, כך השכירים ישבו בביתם, ולא יצאו להלחם. כִּי גַם הֵמָּה השכירים. הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ ברחו, ולא עמדו להלחם. כִּי יֹום אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם יום השבר הגיע. עֵת פְּקֻדָּתָם:
כב קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ קול צעקת מצרים, נשמע למרחוק כקול הנחש. כִּי בְחַיִל יֵלֵכוּ בחיִל גדול יבואו הכשדים. וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ כְּחֹטְבֵי עֵצִים כמו חוטבי העצים הבאים עם הגרזן לכרות העצים, שלא יכולים העצים להנצל, כך מצרים לא ינצלו מהכשדים:
כג כָּרְתוּ יַעְרָהּ כירתו את יער (אנשי) מצרים. נְאֻם יְקֹוָק כִּי לֹא יֵחָקֵר מספר חיילי הכשדים. כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר חיילי הכשדים:
כד הֹבִישָׁה בַּת מִצְרָיִם נִתְּנָה בְּיַד עַם צָפֹון מצרים תִּמָלֵא בושה, שניתנה ביד הכשדים:
כה אָמַר יְקֹוָק צְבָאֹות אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פוֹקֵד אֶל אָמֹון מִנֹּא זוכר להעניש, את אמון שר העיר נֹּא, וְעַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם וְעַל אֱלֹהֶיהָ וְעַל מְלָכֶיהָ וְעַל פַּרְעֹה וְעַל הַבֹּטְחִים בֹּו ועל פרעה, מצרים והע"ז שבה, וכל הבוטחים בהם:
כתובים
איוב פרק ל
(כא) תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי התהפכת מאוהב להיות לי לאכזר ובחוזק ידך שנאתני: (כב) תִּשָּׂאֵנִי אֶל רוּחַ תַּרְכִּיבֵנִי וּתְמֹגְגֵנִי תשוה תּוּשִׁיָּה הרמת אותי על רוח והרכבת אותי עליה שאאבד והמסת ממני את התושיה - החכמה: (כג) כִּי יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי ידעתי שתשיב אותי למות למקום הקבר ששם הבית קברות שכל חי מגיע זמנו- מועדו: (כד) אַךְ לֹא בְעִי יִשְׁלַח יָד אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ אתה לא שולח יד לתלולית העפר שעל המת ובשבר שיש לו שם למת אתה לא שומע לשועתו ולא מוציאו: (כה) אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן האם לא הייתי משתתף בצער הקשיי יום ועצוב הייתי לאביון: (כו) כִּי טוֹב קִוִּיתִי וַיָּבֹא רָע וַאֲיַחֲלָה לְאוֹר וַיָּבֹא אֹפֶל קיויתי לטוב ובמקומו באה עלי רעה ויחלתי לאור ובא אופל: (כז) מֵעַי רֻתְּחוּ וְלֹא דָמּוּ קִדְּמֻנִי יְמֵי עֹנִי המעיים שלי געשו בתוכי מרוב צרות ולא נרגעו הקדימו אותי ימי צער: (כח) קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא חַמָּה קַמְתִּי בַקָּהָל אֲשַׁוֵּעַ שחור הייתי ולא מהשמש, קמתי בציבור וצעקתי לה': (כט) אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה שיְלַלוֹתַי היו כמו תנים ובנות יענה: (ל) עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב העור שלי נהיה שחור מרוב יסורים והעצמות שלי התיבשו מרוב יובש החולאים: (לא) וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים הכינור והעוגב שלי ניגנו מנגינות אבילות ובכי על צרותי:
איוב פרק לא
(א) בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה עשיתי ברית עם עיני לא להסתכל בנשים אפילו על בתולה: (ב) וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְנַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים מה ה' ישלם גמול מלמעלה וממרומיו: (ג) הֲלֹא אֵיד לְעַוָּל וְנֵכֶר לְפֹעֲלֵי אָוֶן הרי שבר הוא נותן לרשע ונכר - גמול זר ולא טוב לפועל רשע:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ט
מצות צריכות כוונה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה