מקרא
דברים פרק טז
(א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב שמרהו לפני בואו שיהא ראוי לאביב שיש בו אביב של תבואות של שעורים לקרב בו את העומר, ואם לאו עבר את השנה[1]וְעָשִׂיתָ קרבן פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם ותאכלו את הפסח[2] לָיְלָה ויש מפרשים שנסים שהובילו ליציאה היו בלילה שהרי היציאה עצמה היתה ביום[3]:
(ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ צֹאן לקרבן פסח כבשים או עזים וּבָקָר לקרבן חגיגה הבא עם הפסח כדי שייאכל הפסח על השובע[4] וכן למחרת ביום הפסח קרבן חגיגה לשמחת החג[5] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ על שחיטת הפסח, שלא ימצא ברשותו חמץ בשעת שחיטה[6] שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו בגלל הקרבן הבא לזכרון יציאת מצרים[7] מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן בחפזון מצרים, שהוכו ונחפזו, ובחפזון ישראל שנחפזו לצאת[8] יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
(ד) וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח תשחט בָּעֶרֶב בין הערבים כלומר אחר חצות של י"ד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר:
(ה) לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ עריך אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(ו) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב תשחטנו משש שעות ולמעלה כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אחר צאת הכוכבים תאכלנו מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם בעלות השחר תשרפנו[9]:
(ז) וּבִשַּׁלְתָּ באש והכונה בצלי[10] וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר של מוצאי החג[11] וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ:
(ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה: ס
(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה ללמד על העומר שלא תהא קצירתו אלא בחרמש[12] תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:
(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִסַּת הרמת יד ב[13] - נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוא ענין בפני עצמו, והוא הדין בשאר המועדים שיתן אדם צדקה ויקדיש קרואים לפי נדיבותו ולפי עושרו, אבל גילה זה בכאן בחג השבועות מפני שהפסח זמנו שבעת ימים והסוכות כמו כן שבעת ימים אבל שבועות שאינו אלא יום אחד הייתי סבור שאין החומר בו כל כך כמו בשאר המועדים, לכך הודיענו בו החיוב שאין להקל בו במצות הצדקה, שהרי שוה הוא לשאר המועדים וחמור כמותם ואף על פי שאינו אלא יום אחד. והקרואים האלה הם הלוי והגר והיתום והאלמנה[14]:
(יא) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ ישמחו בחג הקציר בלקט ופאה המצויים בקציר[15] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(יב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם בשאר חגים יש מצות שיש להזכיר שבגינן יצאו ישראל ממצרים כגון מצות בפסח, סוכה בחג האסיף, שופר בר"ה, תענית ביום הכפורים, אבל עצרת אין בו שום רמז לפיכך כתוב בו וזכרת[16] וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה שתשמור החקים האלה אשר צוך האדון הפודך מבית עבדים, וכן נזכיר בקדוש היום הזה זכר ליציאת מצרים[17]: פ
(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ שבשדה לבית וּמִיִּקְבֶךָ שבגת לאוצר[18]:
(יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ ישמחו בפרט ועוללות ומתנות פירות האילן[19]:
(טו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג בהקרבת עולות ושלמים[20] לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק כִּי יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ בסחורה ואומנות[21] וְהָיִיתָ אַךְ רק שָׂמֵחַ שלא יהא לך מחשבה רק על השמחה, אבל בפסח שהתבואות בשדה, כתיב "ופנית בבקר והלכת לאוהליך", כי המלאכה שיש לך לעשות יעכב שמחתך לפי שאין לך פנאי לשמוח[22]:
(טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק רֵיקָם אלא בעולות ראייה ושלמי חגיגה[23]:
(יז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ יביא את קרבנותיו כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: ס
ומצות הרגלים כבר הזכירה (ויקרא כג, במדבר כח כט). והנה בתורת כהנים הזכיר בה ענין הקרבנות, והקרבתם אשה לה', וכאן לא יזכירם כלל, אבל יזהיר את ישראל לעלות בהם אל המקום אשר יבחר ולשמוח לפניו. כי כאשר צוה שיביא מעשר שני לפני ה' וכן הבכור ויאכלם שם במקום אשר יבחר ה', הוסיף לבאר כי עוד חייבין שיבואו כלם לפני השם ויחגו לפניו בשלשה רגלים ולשמוח בשלמים שיקריבו לפניו. ולא הזכיר זמני חג המצות והסוכות באי זה יום יהיה, אך הזכיר חדשיהם דרך קצרה, שכבר הזכיר הכל שם ובאר בכאן דברים רבים. כי הזכיר במצה שתהיה לחם עני, להגיד כי צוה לזכור שיצאו בחפזון, והיא עני זכר כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ, והנה תרמוז לשני דברים, וכן אמרו הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. או יאמר שתהיה עוד עשויה כלחם עני ולא שתהיה מצה עשירה, כמו שהזכירו רבותינו (פסחים לו א). ובאר במצות השאור שלא יראה בכל גבולך, כי בתחלה אמר (שמות יב יט) לא ימצא בבתיכם ואמר וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה - ולא הזכיר היום הראשון באיסור המלאכה, וכן לא הזכיר בחג השבועות איסור מלאכת עבודה ולא בסוכות, ולא הזכיר מצות הלולב, וכן לא הזכיר כאן יום הזכרון ובעשור לחדש. והטעם כאשר פירשתי כי לא בא עתה רק להזכיר הראיה והשמחה, שחייבין כל ישראל ללכת בשלש הרגלים האלה אל המקום אשר יבחר ה' ולחוג שם איש כמתנת ידו כברכת השם אשר נתן לו, לשמוח לפניו להודות על כל הטובה אשר גמלנו כרחמיו וכרוב חסדיו והזכיר כאן במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם - וכן אמר (פסוק טז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' במקום אשר יבחר. ולא ידעתי, אם לומר כי לאחר שיבנה בית המקדש לא נאסף להקריב קרבנות הרגלים אלא במקום ההוא אשר יבחר ה', כטעם שיאמר (פסוק ה) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך, או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר השם מקום לשכנו שם[24]:
סליק פרשת ראה
נביא
ירמיה פרק לב
כא וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל:
כב וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
כג וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ וּבְתוֹרָתְךָ לֹא הָלָכוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשֹוֹת לֹא עָשֹוּ וַתַּקְרֵא אֹתָם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת ולכן באה עליהם, כל הרעה הזאת:
כד הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת עפר, ששפכו האוייבים מול החומות לעלות עליהם לכבוש העיר. בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר מפני שהאנשים בעיר כבר נחלשו מהמתים שבהּ כאילו, כבר העיר נתנה ביד הכשדים. וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה מה שאמרת שהעיר תלכד אתה רואה שכך נהיה:
כה וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי יְקֹוָק אֱלוֹהִים קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים:
כו וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
כז הִנֵּה אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר:
כח לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ:
כט וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל הָעִיר הַזֹּאת וְהִצִּיתוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי:
ל כִּי הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם נְאֻם יְקֹוָק :
לא כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה מאז ומעולם היו אנשי ירושלים מכעיסים אותי. לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי ומזמן, היה ראוי להסירה מעל פני:
לב עַל כָּל רָעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם:
לג וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר:
לד וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ שמו הע"ז במקדש, וטמאוהו:
לה וַיִּבְנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לְהַעֲבִיר אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לַעֲשֹוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת לְמַעַן הַחֲטִיא אֶת יְהוּדָה:
כתובים
איוב פרק יז
(א) רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי רוחי (כח הרצון שלי) כבר נשחתה וימי נדעכים - נכבים נִזְעָכוּ קְבָרִים לִי קברים מוכנים לי (שעוד מעט אמות ובמקום שם אקבר): (ב) אומר לחביריו שהיה טוב אִם לֹא הֲתֻלִים עִמָּדִי וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַן עֵינִי אילו לא היו מהתלים עושים צחוק מעצמם בדבריהם ובדבריהם שהם דברי מרי והקנטה כנגדי אני סובל שאני ישן עם זה - שדבריהם מלווים אותי כל העת: (ג) שִׂימָה נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵעַ מי מוכן לבוא ולשים התערבות איתו ולתקוע יד של התערבות: (ד) כִּי לִבָּם צָפַנְתָּ מִשָּׂכֶל את לב חברי הסתרת שאין להם שכל עַל כֵּן לֹא תְרֹמֵם ולכן שלא תרים ותגדל את כבודם: (ה) לְחֵלֶק יַגִּיד רֵעִים וְעֵינֵי בָנָיו תִּכְלֶנָה למי שחולק איתו ורב איתו יגיד עליו שהוא חבירו וזה יגרום לעיני בניו שתכלינה (שיבואו לבקש את עזרת "חבירו" של אביהם ויתברר להם שהוא בעל מחלוקת של אביהם): (ו) וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים חברי העמידו אותי כמשל לעיני כל העמים שיראו מה עונשו של רשע וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה וגם מעמידים אותו להיות לסמל הגיהנום - תפת: (ז) וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי עיני כהו - השחירו מרוב כעס וצער וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם ואיברי שהם צורת האדם הם כמו צל: (ח) יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל זֹאת יהיו תמהים הישרים על זאת שחברי מרשיעים אותי וְנָקִי עַל חָנֵף יִתְעֹרָר והנקיים הצדיקים יתעוררו לחלוק על החנפים שמרשיעים אותי: (ט) וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ וּטֳהָר יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ ויחזיק במעשיו הצדיק והטהור בידיו יוסיף חוזק במעשיו (ואיוב מדבר על עצמו.): (י) וְאוּלָם כֻּלָּם תָּשֻׁבוּ וּבֹאוּ נָא קורא למרשיעיו שיבואו ויחזרו בהם מטענותיהם נגדו וְלֹא אֶמְצָא בָכֶם חָכָם והוא יראה להם שאין בהם חכמה: (יא) יָמַי עָבְרוּ חיי עברו עלי בצער ואני קרוב למות זִמֹּתַי נִתְּקוּ ומחשבותי נתקו מוֹרָשֵׁי לְבָבִי וגם מה שליבו הוריש לו ניתק: (יב) אומר איוב לחבריולַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ אוֹר קָרוֹב מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ שהפכו את הלילה ליום וטענו נגדו שלא התנהג כמו שצריך שהפכו את מעשיו הטובים לרעים: (יג) אִם אֲקַוֶּה שְׁאוֹל בֵּיתִי בַּחֹשֶׁךְ רִפַּדְתִּי יְצוּעָי אני מקווה שהשאול יהיה ביתו ומיטתו תהיה מחושך: (יד) לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה אִמִּי וַאֲחֹתִי לָרִמָּה מקווה למותו עד שקורא לשחת - מקום המוות שהוא אביו ותולעים שיכסו אותו קורא אחותי ואמי: (טו) וְאַיֵּה אֵפוֹ תִקְוָתִי וְתִקְוָתִי מִי יְשׁוּרֶנָּה איפה התקווה שאתם אמרתם לי שתגיע מי יראה אותה הרי נמות עוד קודם שתגיע: (טז) בַּדֵּי שְׁאֹל תֵּרַדְנָה אִם יַחַד עַל עָפָר נָחַתמדמה שבשאול יש עץ עם ענפים והוא יורד לתוכו ונרד ביחד כולנו אל העפר - הקבר: ס
משנת ההלכה
המשך פרטים מעשיים בדיני אבידה
א. המוצא שיק חתום שסכום נקוב בו, אסור למוצא להחזירו לבעל השיק מכיון שיכול להיות שנפל מאדם שקיבל אותו ממנו. אמנם אם יכול לברר ממי נפל יחזירו למי שאבד ממנו.
ב. אמנם אם השיק אינו חתום, יחזירו לבעל החשבון.
ג. ואם חסרים בשיק פרטים שאין דרך למוסרם כך לאדם שלישי, למשל שאין בשיק סכום אלא רק חתימה, יברר אצל בעל החשבון אם אבד ממנו שיק, או אם מסר לאדם אחר שיק כזה בזמן האחרון, ויחזיר על פי דבריו למי שאבד ממנו.
ד. המוצא אבידה במקום שרוב העוברים ושבים אינם יהודים. גם אם יש בה סימן רשאי לקחתה לעצמו. מכיון שהולכים אנו אחר הרוב ואין חיוב השבת אבדה לגוי.
ה. אמנם אם רשום שמו של המאבד ונראה שהוא יהודי חייב לפנים משורת הדין להשיבה לבעליה אלא אם ידוע שהמאבד עשיר והמוצא עני וכנ"ל.
ו. המוצא אבידה במקום שרוב העוברים ושבים אינם שומרי תורה ומצוות, ומסתבר שרובם לא יכריזו על אבידה אפילו אם יש בה סימן, אם החפץ הינו מסוג הדרבים שדרך המאבדים להבחין בחסרונם עם נפילתם כנ"ל, רשאי המוצא לקחתם לעצמו בין אם יש בו סימן ובין אין בו.
ז. אמנם אם יודע למי שייך החפץ חייב לפנים משורת הדין בהשבתו כנ"ל.
ח. אבל אם האבידה היא מסוג החפצים שאין שמים לב בעת נפילתם, וא"כ לא ידוע אם נתייאשו בעליה, אם אין בה סימן, אע"ג שאינו חייב בהשבה מכל מקום החפץ עדיין ברשות בעליו מכיון שעדיין לא נתייאש, ולכן ישאיר המוצא את החפץ ברשותו עד שיעבור זמן רב שברור שהרגישו בחסרונו, ולאחר מכן רשאי המוצא להשתמש בחפץ, לאחר שירשום את פרטיה בפינקס המיועד לשמירה, כנ"ל במוצא כסף.
ט. ואם יש בה סימן, מכיון שאין בעליה מתייאש ממנה שהרי אינו יודע על חסרונה, וניתן לברר למי שייכת, חייבת בהכרזה גם לאחר זמן רב, שהרי קודם שנתייאשו כבר התחייב בהשבה מן התורה, ולא יועיל מה שנתייאשו אח"כ, אלא אם כן בעת שמצאה ברור שהבעלים כבר הרגישו בחסרונה.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור רבינו בחיי
[2] ת"י
[3] ת"א אבע"ז
[4] רש"י רבינו בחיי
[5] ת"י
[6] אבע"ז רבינו בחיי
[7] חזקוני
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רש"י רבינו בחיי
[10] רש"י אבע"ז
[11] ת"י
[12] רמב"ן
[13] אבע"ז
[14] רבינו בחיי
[15] ספורנו
[16] חזקוני
[17] רמב"ן
[18] חזקוני
[19] ספורנו
[21] אבע"ז
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] רש"י
[24] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה