מקרא
דברים פרק כט
(ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם סביבות ארון האלוקים[1] רָאשֵׁיכֶם ראשי השבטים[2] שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם הם השופטים וְשֹׁטְרֵיכֶם האוכפים את הדין[3] כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
(י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:
(יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ יתכן שכרת עוד עמם ברית כברית הראשונה אשר כרת אתם בהר סיני (שמות כד ה -ח), שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם לזרוק על המזבח וחצי הדם זרק על העם, אבל לא הוצרך להזכיר זה[4] וּבְאָלָתוֹ שבועתו[5] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:
(יב) לְמַעַן הסיבה שאני מבקש להרבות בעונשים ובאלות הוא למען - הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם ולא תכפרו בו, כי תפחדו מעוצם האלות אשר תתחייבו שתכפרו באלהותו, ובזה תתקיימו לעם ה'[6] וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
(יג) וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת כי אף רוצה הוא שתקבלו הברית עליכם ועל זרעכם ועל כל הנלוים עליכם, אפילו הגרים שעתידין להתגייר[7]:
(יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם גם את הדורות העתידים להיות[8]:
(טו) כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם כלומר יש מכם שראה תועבת מצרים, וכולכם ראיתם תועבת הגוים אשר עברתם בקרבם, והם אדום עמון ומואב ומדין[9]:
(טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם שהם עצמם חושבים כגללים, שעושין פסל של עץ או של אבן, וכשהוא חדש עובדו, וכשהוא מטושטש משקצו וזורקו בגלל ובטיט חוצות, וכשאין עושה לו מה שהוא רוצה, הוא מקללו ומחרפו עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם כי ירא פן תגנב, כי אינה יכולה לשמור עצמה אפילו מן העכברים[10]:
(יז) אני צריך להביאכם באלה ובשבועה עתה בברית הזאת מיראתי פֶּן אולי יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵםאולי נפתה לב קצתכם לשקוצי מצרים כאשר עשיתם בעגל, או לשקוצי עמון ומואב אשר ראיתם בדרך כאשר היה לכם בבעל פעור, כי בברית הראשונה של שעת מתן תורה לא היו שם אלות וקללות[11] פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ מסתיר בלבו העבירה כשרש זה המכוסה בארץ ואחר כך פורה, אבל אם יעשה העבירה בגלוי יש כח בידנו לעשות ממנו משפט[12] וְלַעֲנָה שאע"ג שתחילתו של חטא נראה מתוק סופו מר כלענה שהיא מרה מאד[13]:
(יח) וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת יאמר מה לי בצער הזה, הלא לא קבלתי האלה וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ ברכת שלום לעצמו לאמר לא יבואוני קללות הללו לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת בחוזק לִבִּי אֵלֵךְ כי אני לא קבלתי האלות הללו לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה שירצה להוסיף ולעשות חטאים שהוא רוה ושבע מהם, שאינו תאב להם, שאין בהם יצר הרע, כגון לבישת שעטנז וזריעת כלאים אֶת הַצְּמֵאָה עם חטאים שהוא תאב וצמא כגון גזל ועריות, ויעשה כל שלבו חפץ, שהרי לא קיבל האלות והשבועה והברית[14]:
(יט) לֹא יֹאבֶה יְקֹוָק סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְקֹוָק רוגזו של ה'[15] וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ ותחול בו כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְקֹוָק אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:
(כ) וְהִבְדִּילוֹ יְקֹוָק לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:
(כא) וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן שהם בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה ולא שמע הברית ויתמה ממכות הארץ[16] וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְקֹוָק בָּהּ:
(כב) גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וצביים וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְקֹוָק בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ:
(כג) וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְקֹוָק כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה:
נביא
ירמיה פרק מה
א הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בְּכָתְבוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל סֵפֶר מִפִּי יִרְמְיָהוּ בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים לעיל פרק לו'. בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר:
ב כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ בָּרוּךְ:
ג אָמַרְתָּ אוֹי נָא לִי כִּי יָסַף יְקֹוָק יָגוֹן עַל מַכְאֹבִי יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי אמרת, שיְקֹוָק מוסיף לך יגון וכאב. אתה נאנח על גודל הפורענות שתבוא, ולא מוצא מנוחה שאיני מקבל נבואה מיְקֹוָק :
ד כֹּה תֹּאמַר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הֹרֵס וְאֵת אֲשֶׁר נָטַעְתִּי אֲנִי נֹתֵשׁ וְאֶת כָּל הָאָרֶץ הִיא אני יְקֹוָק שבניתי הארץ אני מביא עליהָ (על כל א"י) הרעה:
ה וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת ואתה מבקש לקבל נבואה?! אַל תְּבַקֵּשׁ כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל כָּל בָּשָׂר נְאֻם יְקֹוָק וְנָתַתִּי לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל דַי לך שאתה את נפשך הצלת ולא תמות. עַל כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ שָׁם:
ירמיה פרק מו
א אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל הַגּוֹיִם:
ב לְמִצְרַיִם נבואה על מצרים. עַל חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ חיל פרעה נכו, עלה להלחם עם אשור בְּכַרְכְּמִשׁ. (מלכים ב', פרק כג' ; דהי"ב פרק ליְקֹוָק ) אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ שהיה שם, מזמן יאשיהו עד השנה ה 4 ליהויקים, שהכהו נ"נ מלך בבל. מֶלֶךְ יְהוּדָה:
ג עִרְכוּ מָגֵן וְצִנָּה סַדְרוּ כלי מלחמה אלו (המגינים) וּגְשׁוּ לַמִּלְחָמָה עם נ"נ:
ד אִסְרוּ הַסּוּסִים קשרו הסוסים. וַעֲלוּ הַפָּרָשִׁים הרוכבים על הסוסים. וְהִתְיַצְּבוּ בְּכֹובָעִים עמדו מוכנים עם כובעי המלחמה. מִרְקוּ הָרְמָחִים נקו היטב הרומח. לִבְשׁוּ הַסִּרְיֹנֹת לִבְשוּ השריון:
ה מַדּוּעַ רָאִיתִי הֵמָּה חַתִּים נְסֹגִים אָחוֹר מדוע ראיתי שהם פוחדים. וְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ וגבורי מצרים, מוכים ושבורים מהבבלים. וּמָנֹוס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ נסים, ואפילו לא מפנים את ראשם מבהילות המנוסה.מָגֹור מִסָּבִיב פחד מסביב. נְאֻם יְקֹוָק :
ו אַל יָנוּס הַקַּל וְאַל יִמָּלֵט הַגִּבֹּור לא יוכלו לנוס, אפילו קל הרגליים (מהיר ריצה) והגיבור. צָפֹונָה עַל יַד נְהַר פְּרָת כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ בצפון, ליד נהר פרת, יכשלו ויפלו:
ז מִי זֶה כַּיְאֹר יַעֲלֶה מי זה שהיה רגיל לעלות עם חייליו ולכבוש הארץ, כיאור העולה על גדותיו ומתפשט בארץ (לעג למצרים) כַּנְּהָרֹות יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו שהיה עולה בגבורה וברעש, כנהר גועש לכבוש אוייביו:
ח מִצְרַיִם כַּיְאֹר יַעֲלֶה וְכַנְּהָרֹות יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם מצרים היו עולים כיאור, וגועשים כנהר. וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֲכַסֶּה אֶרֶץ אעלה לכבוש הארץ, ויכסו אותה חיילי. אֹבִידָה עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ אאבד העיר ותושביהָ:
ט עֲלוּ הַסּוּסִים וְהִתְהֹלְלוּ הָרֶכֶב עלו על הסוסים והרכבים, והתהוללו שיצאו נגד נ"נ במרוצה כמשתגעים. וְיֵצְאוּ הַגִּבּוֹרִים כּוּשׁ וּפוּט תֹּפְשֵׂי מָגֵן כוש ופוט שעשרו למצרים. וְלוּדִים תֹּפְשֵׂי דֹּרְכֵי קָשֶׁת ולוד תופשי קשת, ודורכים אותה לירות החיצים:
י וְהַיֹּום הַהוּא לַיְקֹוָק אֱלוֹהִים צְבָאֹות יֹום נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו יום הפורענות ממצרים. וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה וְרָוְתָה מִדָּמָם תאכל אותם חרב נ"נ ותשבע מבשרם, ותהיה רְווּיָה מדמם. כִּי זֶבַח לַיְקֹוָק אֱלוֹהִים צְבָאֹות בְּאֶרֶץ צָפֹון אֶל נְהַר פְּרָת:
כתובים
איוב פרק ל
(ו) בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים בחורי הנחל גרו בתוך חורים של עפר וסלעים: (ז) בֵּין שִׂיחִים יִנְהָקוּ תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּחוּ בין השיחים צעקו ותחת הקוצים התחברו ונאספו: (ח) בְּנֵי נָבָל גַּם בְּנֵי בְלִי שֵׁם נִכְּאוּ מִן הָאָרֶץ הם בנים של נבל ואנשים שאין להם כבוד כלל שנכרתו מן הארץ: (ט) וְעַתָּה נְגִינָתָם הָיִיתִי וָאֱהִי לָהֶם לְמִלָּה ועכשיו הם מבזים אותי ואני להם לנגינה ולמילת גנאי: (י) תִּעֲבוּנִי רָחֲקוּ מֶנִּי וּמִפָּנַי לֹא חָשְׂכוּ רֹק מואסים בי ומתרחקים ממני ולא מונעים ממני יריקות בפני: (יא) כִּי יתרו יִתְרִי פִתַּח וַיְעַנֵּנִי וְרֶסֶן מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ את מיתר קשתי פיתח ועינה אותי ואת הרסן ששמתי עליהם כאשר היו עבדי הורידו מול פני: (יב) עַל יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ רַגְלַי שִׁלֵּחוּ וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחוֹת אֵידָם מימיני יש צעירים שקמים עלי ומכשילים אותי וסוללים עלי את דרכם הרעה: (יג) נָתְסוּ נְתִיבָתִי לְהַוָּתִי יֹעִילוּ לֹא עֹזֵר לָמוֹ נתצו את דרכי ולשברי הם מעונינים שיש להם בשברי תועלת והם לא צריכים עזרה כדי לפגוע בי: (יד) כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ כפרצה רחבה הם באים עלי תחת החושך הם מתגלגלים עלי שבאים עלי בסתר כדי לפגוע בי: (טו) הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי וּכְעָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי נהפך עלי צרות ובהלות של שדים, ורודפת כמו רוח את נדיבות ליבי וכמו ענן שעובר מהר כך עברה ממני הישועה: (טז) וְעַתָּה עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי יֹאחֲזוּנִי יְמֵי עֹנִי ועכשיו אני בצער גדול אוחזים אותי ימי צער: (יז) לַיְלָה עֲצָמַי נִקַּר מֵעָלָי וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן בלילה העצמות שלי עם חורים מרוב יסורים ועורקי לא נחים בלילה: (יח) בְּרָב כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי כְּפִי כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵנִי מחוזק היסורים אני צריך להחליף את מלבושי שמתלכלכים בפצעים ובדם כפי הכותנת שמכסה את כל גופי כך קשורים עלי היסורים: (יט) הֹרָנִי לַחֹמֶר וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר דימית אותי לחומר ונמשלתי לעפר ואפר: (כ) אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי צעקתי אליך ולא ענית לי עמדתי להתפלל אליך והתבוננת בי להביא עלי יסורים וחולאים:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ח
שיעשה כל המצוה ולא מקצתה
א. נאמר בפרשת עקב [דברים ח' א'] כל המצוה וגו' תשמרון לעשות, פירש"י בשם המדרש[17], אם התחלת במצוה, גמור אותה. ואמרו רז"ל [תנחומא עקב פרק ו], המתחיל במצוה ואינו גומרה, קובר אשתו ובניו, כדמצינו ביהודה שהתחיל במצוה בהצלת יוסף ולא גמרה.
ב. ומכל מקום אם אין בידו לגומרה כלל, לא ימנע לעשות מה שבידו לעשות[18]
ג. ומכל מקום אם נאנס ולא גמרה, מעלה עליו הכתוב כאילו גמרה.
ד. ומכל מקום מצוה שעושים כמה אנשים בשותפות כגון מה שנוהגים לעשות חברת ש"ס ומחלקים את לימוד הש"ס בין כמה אנשים וכל אחד לוקח מסכת אחת ועושים סיום פעם אחת בשנה, כל אחד נוטל שכר טוב כאילו למד כל הש"ס כולו וכן ציבור שכותבים ספר תורה בשותפות נוטל כל אחד שכר כאילו כתב כל הספר תורה וכל כיוצ"ב[19].
ה. שנים שעשו מצוה כאחת כגון שנים שנטלו לולב יחד לא יצאו ידי חובה אמנם אם אחד יכל לבדו ליטול ואחד לא יכל כגון שאחד החזיק ברפיון ואחד בחזקה או אחד לא יכל להחזיק מפאת גודלו של האתרוג והאחד יכל מכיון שידו גדולה זה שיכל יצא ידי חובה והשני לא יצא[20]
ו. ראוי שאותו בעל תוקע ייתקע את כל התקיעות בראש השנה שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור ובמקומות שנהגו לחלק ולתת תקיעות דמיושב לאחד ודמעומד לאחר או לחלק גם הסדרים מלכיות לאחד זכרונות לאחר וכו'. יעשו כמנהגם כי ישראל קדושים הם ומחבבין המצות והוא מנהג הראשונים שהיו זריזין במצות ומחבבין אותם כ"א נוטל חלקו כדי לקבל שכר. (אורח חיים סימן תקפה ט"ז ס"ק ו ומ"ב ס"ק ז)
[1] אבע"ז רמב"ן
[2] פי' ר' יוסף בכור שור רמב"ן
[3] ספורנו
[4] רמב"ן
[5] ת"י
[6] אור החיים
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] רמב"ן
[9] רבינו בחיי
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] רמב"ן
[12] חזקוני
[13] ת"י
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] ת"א
[16] חזקוני
[17] מדרש רבה מטות כב, ד
[18] של"ה מסכת יומא פרק דרך חיים תוכחת מוסר
[19] שדי חמד מערכת מ' סוף כלל קצח
[20] שו"ת האלף לך שלמה או"ח שעב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה