מקרא
דברים פרק כב
(כה) וְאִם יראו אותה בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ שהרי זו בחזקת אנוסה ופטורה[1]:
(כו) וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה:
(כז) כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ גם אם צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ ואפילו שמעו שלא צעקה פטורה כיון שאין שם מושיעים לה והכלל, אם יש לה מושיעים בין בעיר בין בשדה חייבת, אין לה מושיעים בין בעיר בין בשדה פטורה, שלא דבר הכתוב אלא בהווה ולא ידעתי בדין הצעקה, אם ראינו נערה שהחזיק בה האיש והיא נלחמת בו בכל כחה ובוכה ואוחזת בבגדיו או בשערותיו להמלט ממנו ולא ידעה לצעוק למה תסקל, אלא גם הצעקה בהווה, לדון בה מן הסתם בעיר מפותה ובשדה אנוסה[2]:
(כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ בחזקה באונס וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ ע"י עדים שהעידו על הדבר[3]:
(כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו: ס
דברים פרק כג
(א) לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו ואפילו אנוסת אביו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אשה שראה אָבִיו כלומר אשה שנבעלה ע"י אביו אפילו ברצון בפיתוי[4]: ס
(ב) לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא זה שנתבקעו ביציו או אחת מהן וּכְרוּת שָׁפְכָה מי שנכרת לו האבר שהוא כלי שממנו ישפוך המים והזרע בִּקְהַל יְקֹוָק שלא יחשב כאחד מקהל ה' שיקח בת ישראל[5]: ס
(ג) לֹא יָבֹא מַמְזֵר הוא הנולד מביאת אחד מהעריות והוא שם לאיש מוזר מאחיו ויודעיו שלא יודע מאין בא, הנולד לאיש מאשת אביו הוא ירחיק אותו ולא יודה בו, לבשתו ולכלמתו מן המעשה הרע שעשה[6] בִּקְהַל יְקֹוָק גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְקֹוָק: ס
(ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְקֹוָק גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְקֹוָק עַד עוֹלָם:
(ה) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ:
(ו) וְלֹא אָבָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(ז) לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם יצוה אם נלחם עליהם בעיר שכבשו הם מן העמים שלא נקרא להם לשלום וכן אם יבואו הם להלחם בארצנו, מותר לנו לרדוף אחריהם ולכבוש מהם המדינות להכות יושבי הערים שעשו עמנו הרעה, כמו שעשה יפתח (שופטים יא לג)[7] כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם: ס
(ח) לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ הוזהרנו בלאו זה שלא להרחיק זרע עשו או מצרים מהתחתן עם זרע ישראל אחר שיתגיירו אלא עד שלשה דורות כלומר שלא נמנע מהתחתן עמהם, שאין בהם איסור כמו בעמון ומואב, אלא מותרין הם אחר שני דורות ועובר על זה והסכים בדעתו שלא להתחתן בם אפילו אחר שני דורות מצד שהצר לישראל או מצד שקבע בלבבו שנאה עמהם מפני שבאו מאומה אחרת, עבר על לאו זה ואל תשמע מדברינו שנהיה מצווים להתחתן עמם אחר שלשה דורות, שאין כוונת הכתוב לצוותנו להתחתן עמם חלילה, והמשפחות המיוחסות שבישראל לא ירדו ממעלתן להתחתן עמהם, אלא כוונת הכתוב שאין בהם איסור כלל[8]:
(ט) בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְקֹוָק וקודם דור שלישי מצוה להרחיקם לפיכך מצרי ואדומי או מצרי שנתגיירו אסורים לבוא בקהל, ואין לוקין רק עוברים בעשה[9]: ס
(י) כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב ועל כן הזהיר בו הכתוב[10]:
(יא) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה שיצא ממנו שכבת זרע וגם אם קרה זה ביום נוהג בו הדין הכתוב כאן רק דיברה התורה במה שרגיל להיות וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:
(יב) וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם במקוה טהרה וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ אחרי שייאסף אור השמש כלומר בצאת הכוכבים יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:
(יד) וְיָתֵד כעין מעדר תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ כלי זיינך כלומר חלק מציודו של היוצא למלחמה מלבד כלי הנשק שלו היה גם מעדר כדי ש- וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץכדי לעשות שם צרכיו וְחָפַרְתָּה בָהּ ביתד וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ כסה את הצואה שלך כיון שמי רגלים נבלעים בקרקע ואין צריך לכסות משא"כ צואה צריך לכסות[12]:
(טו) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ וגם ארון העדות מתהלך בתוכו[13] לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ לכן וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת קלון[14] דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ: ס
נביא
ירמיה פרק לז
טז כִּי בָא יִרְמְיָהוּ אֶל בֵּית הַבּוֹר וְאֶל הַחֲנֻיוֹת משם נכנס ירמיהו אל "הבור", שסמוך לחנויות. וַיֵּשֶׁב שָׁם יִרְמְיָהוּ יָמִים רַבִּים:
יז וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקָּחֵהוּ וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ בַּסֵּתֶר וַיֹּאמֶר הֲיֵשׁ דָּבָר מֵאֵת יְקֹוָק וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ יֵשׁ וַיֹּאמֶר בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן צדקיהו שאל בסתר את ירמיהו מה דבר יְקֹוָק ? וענה שינתן ביד נ"נ:
יח וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ מֶה חָטָאתִי לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וְלָעָם הַזֶּה כִּי נְתַתֶּם אוֹתִי אֶל בֵּית הַכֶּלֶא:
יט וְאַיֵּה נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָכֶם לֵאמֹר לֹא יָבֹא מֶלֶךְ בָּבֶל עֲלֵיכֶם ואם באמת חטאתי, היכן כל "הנבואות", שנ"נ לא יעלה על ירושלים. וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת:
כ וְעַתָּה שְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ תִּפָּל נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ וְאַל תְּשִׁבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר וְלֹא אָמוּת שָׁם התחנן לפני צדקיהו, שלא ישוב לבור שבבית יהונתן הסופר שלא ימות שם:
כא וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיַּפְקִדוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה קבל בקשתו ואסרוהו בחצר המטרה. וְנָתֹן לוֹ כִכַּר לֶחֶם לַיּוֹם מִחוּץ הָאֹפִים עַד תֹּם כָּל הַלֶּחֶם מִן הָעִיר ציוה, לתת לירמיהו לחם משוּק האופים, עד שיגמר הלחם בגלל המצור. וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה:
ירמיה פרק לח
א וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן מַתָּן וּגְדַלְיָהוּ בֶּן פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ וּפַשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר:
ב כֹּה אָמַר יְקֹוָק הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וְהַיֹּצֵא אֶל הַכַּשְׂדִּים וְחָיָה וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי:
ג כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ:
ד וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה רצו שיהרוג את ירמיהו, משום שמחליש בדבריו, את ידי הלוחמים בכשדים. הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְאֵת יְדֵי כָל הָעָם לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה כִּי אִם לְרָעָה:
ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ הִנֵּה הוּא בְּיֶדְכֶם כִּי אֵין הַמֶּלֶךְ יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר הנה ירמיהו בידכם, ועשו לו כרצונכם. ואני, לא אוכל לעשות דבר נגדכם:
ו וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן הַמֶּלֶךְ השליכו אותו לבור של מלכיהו בן המלך. אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים הורידוהו לבור בחבלים. וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט גופו, שקע בטיט שבבור:
ז וַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס עבד המלך, היה כושי ושר של המלך. וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ כִּי נָתְנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן:
כתובים
איוב פרק כב
דברי אליפז:
(א) וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּמָנִי וַיֹּאמַר: (ב) הַלְאֵל יִסְכָּן גָּבֶר האם מועיל גבר לה', שאתה טוען שאנו מתחנפים לה' כִּי יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל וכי יש תועלת בהצדקתינו את ה' בטענותיך כלפיו, וכי יש תועלת לטעון על דבריך מאתנו - שאנחנו נקראים משכילים: (ג) הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק וְאִם בֶּצַע כִּי תַתֵּם דְּרָכֶיךָ האם יש איזה רווח לה' מצדקותך, וכי זה מטיב לה'?: (ד) הֲמִיִּרְאָתְךָ יֹכִיחֶךָ יָבוֹא עִמְּךָ בַּמִּשְׁפָּט וכי בגלל שה' ירא ממך שאולי תרע לו ותזיק לו הוא מענישך ומוכיחך? והאם בגלל זה הוא בא במשפט אתך, שמביא עליך יסורים?: (ה) הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ יש לך הרבה רעות ובלי סוף עוונות ומגיעים לך ובצדק העונשים: (ו) מפרט איוב את עוונותיו כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט חובל באחיו (במשכון) ומפשיט את בגדי העניים למשכון שחובל מהם: (ז) לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע לָחֶם לא נותן מים לצמא ולעיף ומונע מרעב לחם: (ח) וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ וכי בגלל שאתה חזק אז הארץ שייכת לך, וכי בגלל שאתה נשוא פנים - מכובד אז תשב בארץ לבדך ותשלוט עליה?: (ט) אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים ציערת ועינית אלמנות ויתומים יְדֻכָּאידכא - ישבור: (י) עַל כֵּן סְבִיבוֹתֶיךָ פַחִים וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאֹם ולכן יש סביב לך מוקשים וצרות ומבהיל אותך פחד שבא לפתע: (יא) אוֹ חֹשֶׁךְ לֹא תִרְאֶה וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ או צרות אחרות שאתה תשב בחושך ולא תראה איך לצאת מהחשיכה עד שתטבע במים שיבואו ויכסו עליך: (יב) הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמּוּ אומר לאיוב על טענותיו שה' לא משגיח בברואים הרי ה' נמצא בגובה השמים ותראה שהוא נמצא בראש הכוכבים: (יג) וְאָמַרְתָּ מַה יָּדַע אֵל ואתה אמרת שבגלל זה מה יודע ה' במעשי בני האדם? הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט וכי איך יכול ה' לשפוט מתוך הערפל (גובה הענן) לשפוט את מעשינו: (יד) עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה שהעננים מסתירים לו את מקומותינו והוא לא יכול לראות את מעשינו וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ ובאמצע השמים הוא הולך ורק שם הוא נמצא ויודע המקרים: (טו) הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמֹר אֲשֶׁר דָּרְכוּ מְתֵי אָוֶן וכי אתה שומר ומאמין בדרך זו של העולם, שכבר דרכו בה - התנהגו ככה אנשי און ורשע, ואתה מתנהג כמותם:
משנת ההלכה
סעיף ג
אין עושין מצות חבילות.
א. ביום שיש בו שני ספרי תורה אין מורידים הפרוכת מהס"ת השני וכ"ש שאין פותחים את ספר התורה עד שיגללו את הראשון שאין עושים מצוות חבילות חבילות (שו"ע או"ח קמז סעי' ח)
ב. נחלקו הראשונים אם גם בהבאת המצוה ולא רק בקיומה יש משום אין עושין מצוות חבילות חבילות ואנו מקילים שהאיסור הוא רק במעשה המצוה ולכן מותר להביא שני ספרי תורה כאחת אם קורא בהם בזה אחר זה מכיון שאין בהבאת המצוה איסור של חבילות חבילות (מג"א קמז, יא)
ג. ולכן מותר להביא שני כוסות של יין בבת אחת בשבע ברכות מכיון שאין איסור בהבאת כאחת. (שם)
ד. נחלקו הראשונים האם איסור זה של אין עושים מצוות חבילות חבילות הינו דוקא באדם אחד או שנאסר גם בשני אנשים ומנהגינו להחמיר בכך.
ה. ולכן אין מלים שתי תינוקות כאחת אפילו בשני מוהלים. (שם)
כמה אופנים שבהם לא נאמר דין זה
ו. כמבואר לעיל עושים קידוש והבדלה או קידוש עבור שני ימים כגון שבת ויו"ט מכיון שהכל מצוה אחת היא של קדושת היום
ז. וכן כמברך ברכת מעין שלושל יכול לברך באותה ברכה על יין פירות ומיני מזונות מכיון שהכל מצוה אחת של ברכה אחרונה על המאכלים
ח. במקום בו אינו יכול לקיים את המצוה אלא אם עושה אותה חבילות חבילות כגון שיש לו רק כוס אחת של יין וצריך לברך ברכת המזון ולומר הבדלה או שרוצה לברך שבע ברכות וברכת המזון על אותה הכוס רשאי לעשות את שתי המצוות כאחת, מכיון שאי אפשר בענין אחר.
ט. אם אינו עושה המצוות בבת אחת ומפסיק ביניהם כגון שמקדש על הכוס ומניחו לברך עליו ברכת המזון אחר הסעודה, אין בזה משום אין עושים מצוות חבילות חבילות ומותר הדבר.
י. ולכן נהגו שלחם שהניחוהו עבור עירוב תבשילין בוצעים עליו בשבת עבור לחם משנה מכיון שיש הפסק גדול בין מצוה למצוה.
יא. בשני מצוות שאינם חובה אלא רשות אין שייך דין שאין עושין מצוות חבילות חבילות.
יב. ולכן נהגו בברית מילה לקדש ולברך ברכת הברית על אותה הכוס מכיון שברכת הברית על הכוס אינה חובה מעיקר הדין[15].יכול להדליק נר אחד עבור שניהם ואין בזה משום חבילות חבילות.[16]
חל יום השנה של אביו ואמו ביום אחד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה