פרשת כי תצא יום ו'

מקרא

דברים פרק כה

(ד) לֹא תַחְסֹם שׁוֹר או כל בהמה חיה ועוף בְּדִישׁוֹ כשהוא הוא בא לדוש את התבואה אפילו אם עוד לא נכנס בפועל לדוש[1]: ס

(ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ יסיר אותה מהיות עוד יבמתו אבל תהיה כאשתו לכל דבר אפילו לגרשה בגט ולהחזירה[2]:

(ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת ואין זה שם ממש שיהיה שמו כשמו, אלא יקום על שם אחיו המת בנפש ידבר הכתוב[3] וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:

(ז) וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה שער בית הדין[4] אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:

(ח) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו משיאין לו עצה ההוגנת לו, אם הוא ילד והיא זקינה, אומרים לו - מה לך אצל זקינה, אם הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו - מה לך אצל ילדה, לך אצל בת גילך, אל תכניס קטטה בתוך ביתך. ואם היא בת גילו אומרים - למה לא תקים לאחיך שם. וכן לעניין היופי והיחס[5] וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:

(ט) וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו על הקרקע[6] וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:

(י) וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל כל העומדים שם בבי"ד יכריזו על מעשהו[7] בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל: ס

(יא) כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו באבר הבושה, והם הביציםויש בזה גם סכנה[8]:

(יב) וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ ע"י תשלום ממון הבושת שלו לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ: ס

(יג) לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ נרתיק המיועד לשום בו משקולות[9] אֶבֶן וָאָבֶן אבנים המשמשות לשקילה ואסור אפילו להשהותו בבית[10] גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה אם עושים שני מדות לקנות ולמכור בכל מדה בפ"ע אין זה לא מדה שלמה ולא מדת צדק משא"כ מי שאין לו אלא מדה אחת שקונה למוכר בה אבל אינה צודקת מקרי מדה שלמה שהרי מוכר ללוקח בה. אבל עדיין אינה של צדק והזהיר הכתוב בלאו לא יהיה לך בביתך גדולה וקטנה ואח"כ הזהיר בעשה[11]: ס

(יד) לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה מידה שמודדים בה נפח גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה והוזהרנו בשני פסוקים אלו שאסור לאדם להשהות בביתו או בחנותו מדה חסרה או או יתירה משקל חסר או יתר כדי לרמות בה ואפילו שאינו מודד בה[12]:

(טו) אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק שמצודקת כלומר שמאומתת במשקלה[13] יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

(טז) כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל בשאר דברים בפה ובמעשה בסתר או בגלוי[14]: פ

(יז) זָכוֹר בפה אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:

(יח) אֲשֶׁר קָרְךָ קרה לך בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב הרג את הזנב כלומר אלו שבסוף המחנה בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים כמו נחלשים הן בגוף הן בנפש שרצו לסור מדבר ה' והם היו אנשים משבט דן שנפלטו מהענן כיון שהיה בידם עבודה זרה[15] אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:

(יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק היתה[16] מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו[17]: פ 

נביא

ירמיה פרק לט

יא וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יִרְמְיָהוּ בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים לֵאמֹר  נ"נ, ציוה את נבוזראדן  על ירמיהו:

יב  קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ  שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָֹע כִּי אם כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ  כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ  אל תעשה עימו רעה, וכל מה שיבקש  עֲשֵה עימו:

יג  וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן  רַב טַבָּחִים, וּנְבוּשַׁזְבָּן  רַב סָרִיס, וְנֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר  רַב מָג  נְבוּזַרְאֲדָן וּנְבוּשַׁזְבָּן וְנֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר, וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ בָּבֶל  וכל שרי מלך בבל:

יד  וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ מֵחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן  נתנוהו ביד גדליהו (שנכנע, ויצא אל הכשדים, כפי ציווי ירמיהו.)לְהוֹצִאֵהוּ אֶל הַבָּיִת  להוציאו מחצר המטרה, ללכת לשבת בבית. וַיֵּשֶׁב בְּתוֹךְ הָעָם:

טו  וְאֶל יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר יְקֹוָק  בִּהְיֹתוֹ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר:

טז הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק  צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא אֶת דְּבָרַי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה וְהָיוּ לְפָנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא  שתראה בעינךָ, את הרעה שתבוא על העיר:

יז   וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק  וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם  אציל אותך, ולא תנתן ביד האנשים שאתה פוחד מהם:

יח  כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל כִּי בָטַחְתָּ בִּי  בכך, שלא פחדת, והצלת את ירמיהו. נְאֻם יְקֹוָק :

ירמיה פרק מ

א  הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק   הנבואה בפרק מב' מפס' י'. (התשובה, ליוחנן בן קרח, וִיזַנְיָה בֶּן הוֹשַׁעְיָה וְכָל הָעָם  שלא לרדת למצרים) אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מִן הָרָמָה  שבתחילה, הלך ירמיהו לרמה  מקום שכל הגולים הלכו, ומשם, לקחוֹ נבוזראדן  להשיבו לגדליה בן אחיקם. בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה:

ב   וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים לְיִרְמְיָהוּ  את ירמיהו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק  אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת הָרָעָה הַזֹּאת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:

ג   וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ יְקֹוָק  כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי חֲטָאתֶם לַיְקֹוָק  וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ וְהָיָה לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה:

ד   וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן הָאזִקִּים  שחררתי האזיקים מידך. אֲשֶׁר עַל יָדֶךָ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל  בֹּא, וְאָשִׂים אֶת עֵינִי עָלֶיךָ, וְאִם רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל  חֲדָל  אם תרצה לבוא לבבל  בא, ואם לאו, הפסק מללכת עימי ושוב לארץ. רְאֵה כָּל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ אֶל טוֹב וְאֶל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ:

ה   וְעוֹדֶנּוּ לֹא יָשׁוּב  ועדיין לא אמר ירמיהו שרוצה לשוב, וְשֻׁבָה אֶל גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם אוֹ אֶל כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת לֵךְ  שוב אמר לו נבוזראדן שיכול ללכת  כרצונו וַיִּתֶּן לוֹ רַב טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת, וַיְשַׁלְּחֵהוּ  נתן לו מתנות ושילחו:

ו    וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה  למצפה.וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ:

כתובים

איוב פרק כד

(א) מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי לֹא נִצְפְּנוּ עִתִּים למה שנחשוב שמהקב"ה לא מוסתר זמני ומעשי האדם וידעו וְיֹדְעָיו לֹא חָזוּ יָמָיו וגם  יודעיו שאלו הצדיקים לא רואים את התשלום שמעניש את  הרשעים: (ב) גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ והרי משיגי גבול רשעים גוזלים עדרים של עניים ורועים אותם כשלהם ולא רואים שה' מענישם אז לכן טענתי שמוסתר מה' פעולות האדם (ואינו משגיח על מעשי בנ"א השגחה פרטית): (ג) חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה נוהגים ומובילים לעצמם את חמורם של היתומים וכן חובלים במשכון שור האלמנה: (ד) יַטּוּ אֶבְיוֹנִים מִדָּרֶךְ יַחַד חֻבְּאוּ עֲנִיֵּי אָרֶץ מטים וגורמים לאביונים להסתתר מפני גזילת הרשע: (ה) הֵן פְּרָאִים בַּמִּדְבָּר יָצְאוּ בְּפָעֳלָם מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים הרי הרשעים הם כמו פראים שגרים במדבר שיוצאים לפעולתם והיא לשַחֵר לטרף - לבקש לעצמם טרף, והערבה - (המדבר) היא מקום "הלחם" שמשם ע"י גזל משיגים לעצמם  אוכל ורכוש: (ו) בַּשָּׂדֶה בְּלִילוֹ יקצירו יִקְצוֹרוּ בשדה שהוא לא שייך לו (בלילו) קוצרים את התבואה וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ ואת  הכרם של חברם הרשע גם כן מלקטים ולוקחים גם ממנו בסוף: (ז) עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָהגורמים לעניים הנגזלים ללכת ערומים אחרי שגזלו מהם את  לבושם ואין להם כסות - בגד ללבוש ביום קרה: (ח) מִזֶּרֶם הָרִים יִרְטָבוּ ונרטבים מזרם ממים שיורד מההר (שהעניים גרים בתחתית ההר מפני העוני) וּמִבְּלִי מַחְסֶה חִבְּקוּ צוּר ומאחר ואין להם מחסה להסתתר הם מחבקים את הסלע להסתתר מהמים: (ט) יִגְזְלוּ מִשֹּׁד יָתוֹם גוזלים מהיתום את שדיו (מקום יניקתו - שגוזלים ממנו את  מקור חיותו כגון: שדהו וכרמו)וְעַל עָנִי יַחְבֹּלוּ וחובלים מהעני על הלוואה שהלוו לו: (י) עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ עֹמֶר הרשעים גם גורמים לעניים הללו ללכת ערומים בגלל חבלתם ומרעבים נטלו וגזלו את עומרם - יבולם: (יא) בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ יְקָבִים בין שורות עצי הזית של העניים נכנסים ודורכים את הענבים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ ועושים את העניים הנגזלים צמאים מגזילתם היין: (יב) מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ מתוך העיר ינאקו אנשיה מרוב חמס וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ וה' לא נותן תִפְלָה - (ענש) לרשעים שלא  מחלישם וגם לא גורם למעשיהם שיעשו תפלים ולא שווים וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה ונפש החללים לפני  מותם תצעק: (יג) הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר הרשעים הללו הם בסוג האנשים שמורדים באור ומכירים רק את החשך לֹא הִכִּירוּ דְרָכָיו וְלֹא יָשְׁבוּ בִּנְתִיבֹתָיו ולא רוצים להכיר את דרכי ונתיבות ה': (יד) לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל עָנִי בזמן אור היום קמים ורוצחים עניים לגזול את רכושם  וְאֶבְיוֹן וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב ובלילה הם גנבים שאינם צריכים לרצוח בחשך: (טו) וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן וגם עינם של הנואפים מחכה ללילה שיוכלו לנאוף ולא תראם  עין וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים ובזמן סתר פנים שזהו הלילה ישים את פניו לנאוף:

משנת ההלכה

דיני תנאי קיום המצוות

סעיף ה

הידור מצוה

       א.       אם אין לחברו כדי קיום המצוה ואם ייתן לו לא יוכל הוא עצמו לקיים את המצוה בהידור, כגון שיש לו שמן לשמונת ימי חנוכה בכל יום מוסיף והולך, ולחבירו אין כלל. עדיף שיתן לחבירו כל יום בשביל נר אחד אע"ג שגם הוא עצמו ידליק רק נר אחד.

        ב.        אף על פי שנאמר מצוה בו יותר מבשלוחו מכל מקום אם על ידי שליח המצוה תהיה מהודרת יותר יעשה על ידי שליח. ולפיכך הרוצה לכתוב ס"ת אפילו אם יודע לכתוב סת"ם. אם רואה שיהיה מהודר יותר על ידי סופר אחר עדיף שיתננו לו[18].

         ג.         אע"פ שמותר לאדם ליטול חפץ של חבירו שאינו מקפיד עליו במיוחד, כדי לקיים מצוה. מכיון שנוח לו לאדם שיעשו מצוה בממונו, זה רק בעיקר קיום המצוה אבל להידור מצוה אין אומרים כן, ואסור לו לקחת.

        ד.        י"א שאם ימתין יום או יומים[19] בעשיית המצוה יוכל לעשותה מן המובחר עדיף לעשותה מן המובחר[20]אם אין חשש שתיבטל המצוה (תרוה"ד סי' ל"ה) וי"א שאעפ"כ לא ימתין אלא יעשה מיד אפי' שאינו מן המובחר[21], שזריזין מקדימין למצוות ו - "חביבה מצוה בשעתה" כמו שיבואר וכן משמעות רוב הפוסקים להלכה. (בחיי"א שם סוסעי' א' בשם ספר חסידים)

       ה.       ולפיכך אם יש לו אפשרות לקנות תפילין או טלית עכשיו ואם ימתין יוכל לקנות מהודר יותר. יקנה עכשיו. וכן אם יש בידו תפילין ורוצה להתפלל ולקרוא ק"ש אבל אין לו טלית ואם ימתין יביאו לוו טלית יניח ויתפלל עכשיו  אפילו אם לא יעבור זמן תפילה וכן אם ציבור רוצה לקנות ס"ת ואם ימתינו יוכלו לקנות מהודר יותר יקנו עכשעיו ולא ימתינו.

         ו.         י"א שצריך לברך ברכת קידוש לבנה מיד אחר ג' ימים מעל"ע ואין להשהות המצוה כדי לקיימה מן המובחר[22] (מ"ב סי' תכ"ו ס"ק כ') וי"א דנכון להמתין עד מוצ"ש כדי לקיים מצוה מן המובחר[23] (מחבר ורמ"א שם סעי' ב') וי"א דצריך להמתין ז' ימים (שם סעי' ד') ועכ"פ לא יתאחר לכתחילה יותר מי' בחודש[24](רמ"א שם סעי' ב')

         ז.         הידור מצוה שייך גם במשרתי המצוה ובחפצים השומרים על המצוה ולכן יש להדר ולייפות את נרתיק התפילין והקופסאות ששומרות עליו וכן בקופסת אתרוג נרתיק ללולב ואפילו ארון ספרים וכדומה.

---

[1] רש"י

[2] ספורנו

[3] רבינו בחיי

[4] ת"א ת"י

[5] פי' ר' יוסף בכור שור

[6] רבינו בחיי

[7] ת"י

[8] אבע"ז רבינו בחיי

[9] ת"י

[10] פי' ר' יוסף בכור שור

[11] העמק דבר

[12] מצוות ה' אלה מצוות ל"ת רעב

[13] ת"א ת"י

[14] רבינו בחיי אבע"ז

[15] ת"י

[16] רש"י

[17] רמב"ן

[18] עיין שו"ת שבט הלוי יו"ד סי' קלה והחיי אדם מסתפק בזה

[19] זהו ל' החיי"א שם וזה לשיטתו בנשמ"א שם אבל מתרוה"ד (סי' ל"ה) גופא משמע דאפי' עד י' ימים משהין ולא חיישי' שמא ימות

[20] בחיי"א דייק זה משו"ע או"ח סי' תכ"ו סעי' ב' דאין מברכין על הירח אלא  במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים משמע דמשום מובחר דבגדים נאים דוחים זריזין והמקור ממס' סופרים (לפי גירסתנו) כמש"כ בב"י שם

וברמ"א שם פסק ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא  קודם י' בחדש.  אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן ומקורו מתרוה"ד סי' ל"ה דהביא ראיה מפ' החולץ (ל"ט א') דאין משהין מצות יבום כדי שהאח הגדול שבמדה"י יחלוץ או ייבם למ"ד גדול עדיף או לאח הקטן למ"ד קטן עדיף אע"ג דהווה מצוה מן המובחר ומדנקטה הגמ' התם "עד שיבוא ממדינת הים" ובקטן "עד שיגדיל" משמע דבאותה מדינה משהין לצורך מצוה מן המובחר והטעם ע"כ דבאותה מדינה ליכא למיחש לביטול המצוה ולהכי כדי לקיים מן המובחר משהין המצוה אבל במדה"י שיש לחוש שלא יבוא לעולם ובקטן שעד שיגדיל שמא ימות ויש חשש שתיבטל המצוה בזה אין משהין לעשותה מן המובחר אבל בעבודת הגרשוני סי' י"ב דחה ראייתו דהפוסקים באהע"ז סי' קס"א גבי דין זה דיבום לא הזכירו ממדה"י וא"כ משמע דאף באותה מדינה אין משהין דאין משהין כדי לקיים מצוה מן המובחר וכן בקטן עד שיגדיל שייך אף ביש לו רק יום אחד להגדיל ואעפ"כ אין תולין אמנם עיי"ש בב"ח דביאר דהטור שלא הזכיר מדה"י אלא כתב מדינה אחרת דרצה לתת שיעור ומידה דמדה"י משמע דוקא מקום רחוק מאד ולא נמצא גבול לריחוק הזה לכן נתן גבול מדינה אחרת דהיינו שחלוקים הם בלשונם אבל באותה מדינה משהין לגדול ולפ"ז אין ראיה נגד התרוה"ד במה שלא הזכירו הפוסקים מדה"י אמנם מהנמק"י משמע (מובא בב"ח שם) דאפי' בחשש ביטול מצוה היינו משהין כדי לעשותה מן המובחר דכתב הטעם דאין ממתינין לגדול שיבוא ממדה"י "דשיהוי מצוה לא משהינן ולא נעגן אותה" משמע דבלא עיגונא היינו משהין וכן עיין שו"ת פנ"י הנ"ל הע' ב' דמשמע נמי הכי  ועיין בשבו"י ח"א סי' ל"ד דדחה ראיית התרוה"ד מיבמות אבל הסכים לדינא מסברא ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח' דכתב בשם השבו"י ח"א סי' ל"ד דאם משהה לעשות מצוה מן המובחר "זה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה" ולפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין מבואר ד"ז היטב דודאי אינו דרך פירוק עול מה שמשהה לעשותה מן במוחר כל שאין חשש שתיבטל המצוה ויבואר עוד לקמן

[21] כ"מ מספר חסידים סי' תתע"ח וז"ל "לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצות וכו' שלא יאמר אדם כיון שיש לי טלית לקנות אמתין עד שיבוא לידי טלית יפה מאד אלא יקנה מיד טלית אע"פ שאינו יפה כ"כ וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר וכו' אבל אינו יודע לכתוב כ"כ יפה כמו סופר אחר שלא יבוא כל כך בקרוב זמן מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד אע"פ שאינו כותב יפה כי ע"ז נאמר "חשתי ולא התמהתי לשמור מצותיך" וכן שם סוסי' רנ"ה וכן בסי' נ"ט (ושם משמע דהוא מדין מצוה הבאה לידך וכו' וכמ"נ דהוא משום דחייש למיתה ונ"מ ליכול לעשותה באותו היום מן המובחר דודאי לזה לא חייש למיתה ואין משום מצוה הבאה וכו' עיין אבנ"ז ת"כ ב' ואכמ"ל) וכ"מ מב"ש אהע"ז סי' קס"א ס"ק י' שהביא ממהר"י מינץ דכפה הקטן ליבם אע"ג דהגדול היה בעיר אחרת רחוקה רק ס' מיל דאין משהין המצוה ואע"ג דהכא ליכא למיחש דתיעקר המצוה דהא אינו במדינה אחרת (אמנם בחת"ס אהע"ז ח"ב סי' פ"א דחה זה דאפ' דברחוק ס' מילין חיש' שמא ימות היבם עד שישאלוהו אם רוצה ליבם או לאו ותיבטל המצוה ובמקום חשש שמא תיבטל המצוה ודאי לא משהינן וכתרוה"ד הנ"לוקצת צ"ע דהא התרוה"ד לא חש שמא ימות בזמן קצר עכ"פ ז' ימים דהא משהינן עד י' בחודש משום מצוה מן המוחר ולא חיש' שמא ימות ותיבטל המצווה וצ"ע) וכ"מ במג"א סי' כ"ה ס"ק ב' דביש לו תפילין מזומנים בידו לא ישהה עד שיביאו טלית אלא יניחם מיד דשיהוי מצוה לא משהינן אע"ג דכשיביאו טלית יעשה מן המובחר דטלית קודם משום תדיר וראייתו מפ' החולץ הנ"ל והביא ראיה גם ממנחות ע"ב א' דחביבה מצוה בשעתה ועיי"ש במחה"ש דפי' דראייתו מהא דמקריבין אברים ופדרים של תמיד של בין הערביים בשבת אע"ג דמצותו כל הלילה דחביבה מצוה בשעתה ואע"ג דודאי עדיף שלא לחלל שבת עליהם אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' דחה דאפ' דהמ"א איירי בכה"ג דאם ימתין לתפילין תיבטל המצוה וכגון שיעבור הזמן דק"ש דנחשב מצוה נפסדת שלא יקרא ק"ש בתפילין  

[22] בשם הב"ח והגר"א ונשמ"א וכדעת הספר חסידים הנ"ל סעי' ד' כמש"כ שם בשעה"צ ס"ק כ"א ובבה"ל סעי' ב' ד"ה במוצ"ש והנוהג כן יש לו על מי לסמוך ובפרט בימי החורף והגשם

[23] וכדעת התרוה"ד הנ"ל סעי' ד' וכמש"כ בשעה"צ שם ס"ק כ' ועיי"ש דעכ"פ אם עכשיו הציבור מזומן ובמוצ"ש ספק אם יהיו יברך עכשיו (ועיי"ש במ"א ס"ק ג' דמשמע להדיא דהעיקר לברך במוצ"ש משמע דס"ל כהתרוה"ד ועכצ"ל כמש"כ בשד"ח הנ"ל כדי שלא יסתור את דבריו בסי' כ"ה ס"ק ב')

[24] דיש לחשוש שתיבטל המצוה דשמא תתכסה בעבים (שם במ"ב ס"ק ו') ולפ"ז בקיץ דליכא למיחש מותר אף לאחר י' אבל בתרוה"ד הנ"ל דהוא מקור דין זה משמע דחייש למיתה אחר י' ימים וכ"ש לנש"א וחת"ס הנ"ל בהע' ח' לסעי' ג' וא"כ אסור בכל גווני וצ"ע לדינא