מקרא
דברים פרק יט
(ג) תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ שיהיה הדרך גדול וכבוש ומכוון ע"י שלטים שלא יטעה מלילך אל המקלט[1] וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָשיהא מתחלת הגבול עד העיר הראשונה של עיר מקלט כשיעור מהלך שיש ממנה עד השנייה וכן משנייה לשלישית וכן מן השלישית עד הגבול השני של ארץ ישראל[2] וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ:
(ד) וְזֶה דְּבַר הלכות[3] הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם:
(ה) וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת עם[4] רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן נשמטה ידו להפיל מכת הגרזן[5] לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ שיצא הברזל מקתו[6] וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי:
(ו) פֶּן יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ לכך תכין הדרך שיוכל לנוס בה מהר[7] כִּי יֵחַם לְבָבוֹ וְהִשִּׂיגוֹ כִּי יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ וְלוֹ לרוצח[8] אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם:
(ז) עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר שָׁלֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ אבל עיקר מצות ערי מקלט בא אפילו בלי מורא מגואל הדם. רק בשביל שהגלות מכפרת על רוצח בשגגה. רק מה שצוה הכתוב שלש ערים וגו' הוא מזה הטעם של מורא גואל הדם[9]: ס
(ח) וְאִם יַרְחִיב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ:
(ט) כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה:
(י) וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים אם לא תתקן המקלט[10]: ס
(יא) וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל:
(יב) וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת:
(יג) לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו שלא תאמר הראשון כבר נהרג מה בצע כי נהרוג את השני לפי שהרחמנות במקום הזה הוא אכזריות על הנבראים[11] וּבִעַרְתָּ את מי ששופך[12] דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל וְטוֹב לָךְ טובה גדולה לך להציל ממות נפשך, כי הרחמנות על הרוצחים שפיכות דמים, מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים[13]: ס
(יד) לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחלקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחיד מהם אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות[14] בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ: ס
(טו) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן בדיני נפשות ומלקות וּלְכָל חַטָּאת בחוב ממון[15] בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר:
(טז) כִּי יָקוּם עֵד חָמָס עד שקר[16] בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה דבר שהוסר ואינו יכול להיות כגון שבאו שנים ואמרו להם והלא באותו היום עמנו הייתם במקום פלוני, והיאך ראיתם זה במקום אחר[17]:
(יז) וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים המה העדים המעידים שהיו עדי שקר[18] אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְקֹוָק לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם:
(יח) וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו שהיתה עדותו שקר ובכוונה ממנו לענות שקר על אחיו לא כמוטעה או שוגג כענין בטעות שעות יום המעונן או בעבורו של חדש[19]:
(יט) וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
(כ) וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ:
(כא) וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ על העד נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל: ס
נביא
ירמיה פרק לד
יב וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק לֵאמֹר:
יג כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר:
יד מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם:
טו וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשֹוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו:
טז וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת:
יז לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם יְקֹוָק אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ:
יח וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו כשכרתו הברית לשחרר העבדים, בתרו (חתכו) עגל לשניים, ועברו בין שני חלקיו, כדרך כורתי הברית:
יט שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלַם הַסָּרִסִים שרים. (בבית המלך)
וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל:
כ וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ:
כא וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם צדקיהו ינתן ביד הבבלים שעלו מעל בנ"י, כמו שכתוב בפרק לז': "וחיל פרעה יצא ממצרים... וישמעו הכשדים, ויעלו מעל ירושלם", ולבסוף, חזרו על להלחם על ירושלים:
כב הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם יְקֹוָק שמצרים יחזרו לארצם, ובבל ישובו להלחם בירושלים. וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין ישֵׁב:
ירמיה פרק לה
א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר:
ב הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים בני יונדב בן רכב, והיו מבני יתרו. וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית יְקֹוָק אֶל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן תן לפניהם יין לשתות:
ג וָאֶקַּח אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן יִרְמְיָהוּ בֶּן חֲבַצִּנְיָה וְאֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל בָּנָיו וְאֵת כָּל בֵּית הָרֵכָבִים:
ד וָאָבִא אֹתָם בֵּית יְקֹוָק אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף הבִיאם אל לשכת בני חנן בן יגדליהו, שהיתה ליד לשכת השרים, ומעל ללשכת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שומר הכלים במקדש:
כתובים
איוב פרק יט
(טז) לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה אפילו לעבד שלי קראתי והוא התעלם ממני ולא ענה לקריאתי בְּמוֹ פִי אֶתְחַנֶּן לוֹ עד שהייתי אני האדון צריך להתחנן לעבדי עם פי שיפנה אלי: (יז) רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי וְחַנֹּתִי לִבְנֵי בִטְנִי נהיתי גם זר לאשתי ואפילו לבני (אם היו ילדי בחיים) אני צריך להתחנן שסר ממני כבודי ומוראי מעל כל הבריות: (יח) גַּם עֲוִילִים מָאֲסוּ בִי אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ בִי גם נערים מאסו אותי וכאשר אקום לפניהם ידברו עלי דברי לעג: (יט) תִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי וְזֶה אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ בִי שונאים אותי כל אנשי סודי ואלה שאהבתים נהפכו עלי לשונאים: (כ) בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי נדבקו עצמותי לעורי מבלי בשר מרוב יסורי שאוכלים את בשרי וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי עד שנמלטתי ונשארתי רק עם עור שיני: (כא) חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי בבקשה תחמלו עלי אתם חברי אחרי שיד ה' נגעה בי: (כב) לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ אֵלמה אתם גם רודפים אותי כמו ה' וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ ולא שובעים מבשרי שאינכם שבעים מזה שבאו עלי יסורים ואתם מוסיפים על יסורי: (כג) מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִי יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ הלואי ויכתבו כל דברי צרותי ועל ספר יחוקקו: (כד) בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּןבעט של ברזל ועפרת שיתקיים הכתב ויחצבו בסלע כל יסורי וצרותי: (כה) וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי ואני יודע שגואלי חי והוא יגאל אותי בסוףוְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם שהוא האחרון שישאר מכל בני האדם שיכלו בעפר ויקום להצילני: (כו) וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת שאפילו מתחת לעור בשרי יש בי מכות וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ ומבשרי המוכה אני רואה שה' הוא המכה אותי: (כז) אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר רק אני רואה את גודל יסורי ואף אחד לא מבין עד כמה יסורי כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִי עד שכליותי נגמרים בתוכי מרוב יסורים וחולאים: (כח) כִּי תֹאמְרוּ מַה נִּרְדָּף לוֹ וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בִי ואתם שואלים חברי מה הסיבה שאיוב נרדף כ"כ? ואתם מתרצים שיש בי שרש של עוון: (כט) גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב תפחדו לכם מפני החרב שתבוא עליכם כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב כי על דברי החימה שאתם מצערים אותי זה עוון לכם ולכן תבוא עליכם חרב לְמַעַן תֵּדְעוּן שדין שַׁדּוּן כדי שתדעו שיש דין ומשפט להכרית את החנפים: ס
משנת ההלכה
דיני ומנהגי חודש אלול
א. באהבת הקדוש ברוך הוא את עמו ישראל, הרבה להיטיב לנו וצונו לשוב לפניו בכל עת שנחטא. ואף שהתשובה טובה בכל עת, מכל מקום חודש אלול הוא מובחר ומוכן יותר שתקובל תשובתו משאר ימות השנה, כיון שאז עלה משה רבינו לשמים כדי לקבל הלוחות השניות, ונשתהה שם עד יום כיפור שהיה גמר כפרה, ולכן בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי רצון.
ב. גילה לנו הקב"ה בתורתו הקדושה שרצונו הוא קיום המצוות בשמחה ובכוונה הראויה, ולכן מן הראוי שיילמד האדם בחודש זה, מהם החיובים והאיסורים המוטלים עליו בחיי היום יום, כדי שיידע מה צריך לקיים וממה לפרוש ועל ידי זה יגיע למש"כ הרמב"ם בספר המצוות מצות עשה ג "וזה שנתבונן ונשכיל מצותיו ופעולותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג וזאת היא האהבה המחוייבת. ולשון סיפרי (פ' שמע) לפי שנאמר ואהבת את י"י אלהיך איני יודע כיצד אוהב את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם".
ג. ומכיון שהם ימי תשובה, לכן נוהגין בהרבה מקומות לעמוד כל אלול באשמורת קודם היום ולומר סליחות ותחנונים וכן מנהג הספרדים. אבל מנהג האשכנזים לומר בשבוע שיחול בו ר"ה ומ"מ ראוי לאדם לעסוק בחודש זה יותר מאשר שאר זמנים בתפילה ובאמירת תהילים.
ד. כתב החיד"א בברכי יוסף סימן תקפא "יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הצבור מללמוד. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים, ובחדש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים".
ה. כתב הטור סי' תקפא "תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה, שאז עלה לקבל לוחות אחרונות, והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהלים מ"ז) עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה, וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן, וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה" וכן מובא בחיי אדם שם "ויש מקומות שתוקעין גם במנחה". אמנם מנהג האשכנזים ברוב המקומות לתקוע רק בשחרית אחר התפילה. ומנהג הספרדים לתקוע בעת אמירת הי"ג מידות בסליחות.
ו. ומי שלא שמע תקיעת שופר בבוקר יש נידון בפוסקים אם צריך לשמוע תקיעת שופר במנחה כיון שאפשר לומר שאינו חיוב על כל יחיד אלא על על הציבור, ויחיד אינו צריך להשלים. אמנם יש מהפוסקים שהוא גם חיוב ממנהג על כל יחיד. ולפיכך ודאי מן הראוי שיחמיר האדם לשמוע תקיעת שופר במנחה אם לא שמע בשחרית.
ז. ירבה בכל החודש בתשובה ותפלה וצדקה. ונתנו רמז לזה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים [אסתר ט, כב] ראשי תיבות אלול, לרמז שבחודש אלול ירבה במתנות לאביונים.
ח. וכיון שימים אלו ימי רצון ותשובה הם ראוי לאדם להרבות כפליים בתלמוד תורתו וקיום המצוות אמנם עצה טובה להתחזק בעקר במצוות השקולות כנגד כל המצוות כולם, כמצות ציצית שבת תפילין וצדקה.
[1] חזקוני
[2] רש"י
[3] ת"י
[4] ת"א ת"י
[5] רש"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רש"י
[8] ת"א ת"י
[9] העמק דבר
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] רבינו בחיי
[12] ת"א ת"י
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] ת"י
[16] ת"א ת"י
[17] רבינו בחיי
[18] העמק דבר
[19] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה