מקרא
דברים פרק יז
(יב) וְהָאִישׁ והוא חכם מחכמי ישראל שירצה לחלוק עם בית דין הגדול אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט והורה לאחרים לעשות כפי הבנתו שלא כדעת הבית דין הגדול בדבר שבזדון חייב כרת ושגגתו חטאת, הוא הנקרא זקן ממרא[1] וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא ע"י בית דין וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל:
(יג) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ כיון שישמעו שנהרג רב גדול על זאת יהא כל אחד ירא לנפשו[2] וְלֹא יְזִידוּן עוֹד: ס
(יד) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:
(טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ על פי נביא או ע"י האורים ותומים[3] מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא:
(טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אלא ייקח רק כדי מרכבתו וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס שהסוסים המובחרים באים ממצרים וַיקֹוָק אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד כאן נצטוו שלא לדור במצרים:
(יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים יותר משמונה עשרה נשים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד אלא רק כדי צרכי מלכותו וצבאו[4]:
(יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה נוסח[5] הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר ויעתיק מהספר המונח[6] מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:
(יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ התורה הנזכרת וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו כל שעה שאפשר לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת תורה שבכתב וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה תורה שבעל פה ומדרשות התורה[7] לַעֲשֹׂתָם:
(כ) לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו לכן לא ירבה לו סוסים נשים וזהב[8] וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול ולכן ילמד את ספר התורה זה[9] לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: ס
דברים פרק יח
(א) לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְקֹוָק קדשי המקדש וְנַחֲלָתוֹ תרומות ומעשרות ומתנות כהונה[10] יֹאכֵלוּן:
(ב) וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְקֹוָק הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ: ס
(ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח שוחטי בהמות החולין וזו מצוה מחודשת לא נזכרה בתורה, כי במדבר שלא היו זובחים שור ושה רק שלמים לא הזכירה להם, שאינה נוהגת במוקדשים[11] אִם שׁוֹר אִם שֶׂה ולא חיה[12] וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
(ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ תרומה ותרומת מעשר[13] וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ:
(ה) כִּי בוֹ בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְקֹוָק הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים וראוי לך לתת לו לחם ושמלה כדי שיוכל לעמוד לשרת[14]: ס
(ו) וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי כהן משבט לוי והלוי עצמו מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ ואפילו כהן שאינו מאותה משמרה שעובדת היום בירושלים בעזרה[15] אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק:
(ז) וְשֵׁרֵת כהנים בעבודת המקדש ולוין בשיר ושמירה על השערים[16] בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ח) חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ הכהנים כל מה שניתן להם, ויחלקו שוה בשוה בעורות ובבשר ובשעירי חטאת ובכל המתנות לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת חוץ ממה שאם מכר אחד מהם ביתו שירש מאבותיו, כענין שכתוב (ויקרא כה, לג) ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל, לא יאמר לו הרי אתה עשיר שמכרת ביתך לא תטול עמנו חלק כחלק, זהו לבד ממכריו על האבות[17]: ס
נביא
ירמיה רק לג
ז וַהֲשִׁבֹתִי אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה אחזיר אותם לארצם, ויבנו כמו בתחילה:
ח וְטִהַרְתִּים מִכָּל עֲוֹנָם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי וְסָלַחְתִּי לְכָל עֲוֹנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי:
ט וְהָיְתָה לִּי ההטבה שאטיב איתם. לְשֵׁם לפרסום שמי. שָׂשׂוֹן לשמחה. לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ שהגויים, יהללו ויפארו את יְקֹוָק , על הטובה שעשה לישראל. אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אֹתָם וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ עַל כָּל הַטּוֹבָה יהיה להם פחד ורעדה, מגוֹדל הטובה שתבוא על ישראל. וְעַל כָּל הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ:
י כֹּה אָמַר יְקֹוָק עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם הַנְשַׁמּוֹת השוממות. מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה:
יא קוֹל שָׂשֹוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְקֹוָק ישמע קול שאומרים: " הוֹדוּ אֶת יְקֹוָק ...". צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְקֹוָק כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְקֹוָק קרבן תודה על רוב הטובות שעשה. כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אחזיר אותם לארצם, כמו שישבו בה בתחילה. אָמַר יְקֹוָק :
יב כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין אָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל עָרָיו נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן מדור, בית של רועים שיושיבו בו הצאן, בלי פחד מאוייבים:
יג בְּעָרֵי הָהָר בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה מריבוי הצאן, יעמידו אדם מיוחד למנות הצאן. אָמַר יְקֹוָק :
יד הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וַהֲקִמֹתִי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בֵּית יְהוּדָה:
טו בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה מלך המשיח. וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:
טז בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה תנצל יהודה מהאוייבים. וִירוּשָׁלַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ יְקֹוָק צִדְקֵנוּ ירושלים תִּקָרֵא: "יְקֹוָק צדקנו":
יז כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד לא תיפסק המלוכה, מזרע דוד. אִישׁ ישֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל:
יח וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי לא תיפסק העבודה במקדש מהכהנים והלווים. מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל הַיָּמִים:
יט וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר:
כ כֹּה אָמַר יְקֹוָק אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם כמו שלא תבוטל הברית, שהיום והלילה לא שובתים:
כא גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים כך, לא אבטל את בריתי, לדוד וללוים למלוכה ולעבודת המקדש. מְשָׁרְתָי:
כב אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם כמו שלא יתכן לספור את צבא השמים וחול הים, כֵּן אַרְבֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי וְאֶת הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי כך, ארבה את זרע דוד והלווים:
כתובים
איוב פרק יח
(טז) מִתַּחַת שָׁרָשָׁיו יִבָשׁוּ וּמִמַּעַל יִמַּל קְצִירוֹ מתחתיו השורשים יתיבשו ומעליו יכרת קציר יבולו (תיאור על הכלייה שלו וגם של זרעו): (יז) זִכְרוֹ אָבַד מִנִּי אָרֶץ וְלֹא שֵׁם לוֹ עַל פְּנֵי חוּץ יאבד זכרו מתוך הארץ ולא יהיה זכר לשמו על פני חוצות: (יח) יֶהְדְּפֻהוּ מֵאוֹר אֶל חֹשֶׁךְ וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ ידחפו אותו הבלהות מהאור לחושך ומהעולם ינידו וירחיקו אותו: (יט) לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְאֵין שָׂרִיד בִּמְגוּרָיו ולא יהיה המשך לזרעו לא בן ונכד ולא ישאר שריד במקום מגוריו: (כ) עַל יוֹמוֹ נָשַׁמּוּ אַחֲרֹנִים על יום שברו ישתוממו האחרונים הם אנשי דורו שרואים את מצבו הקשה וְקַדְמֹנִים אָחֲזוּ שָׂעַר והקדמונים שראו אותו בהצלחתו ותפארתו תאחזם סערה שיהיו מבוהלים מאד: (כא) אַךְ אֵלֶּה מִשְׁכְּנוֹת עַוָּל וְזֶה מְקוֹם לֹא יָדַע אֵל כל הדברים הללו באים על מי שעושה עוולות וזה סופם ומקום ענשם של בני אדם שלא יודעים את ה': ס
משנת ההלכה
דיני הכרזה
א. מעיקר הדין גם אם פרסם ועבר זמן סביר שבו יכלו בעליה לדעת ועדיין לא פנו אל המוצא לדרוש את האבידה צריכה האבידה להיות מונחת בבית המוצא עד שיבוא אליהו הנביא במהרה בימינו ויגלה למוצא מי הוא בעליה
ב. בזמן הזה אם מצא חפצים שאפשר להשיג כמותם או דומים להם בחנויות יברר וישום המוצא מה שווי האבידה לפי מצבה הנוכחי כלומר למשומשת מה מחירה ולחדשה מה מחירה וירשום בפנקס איזה חפץ מצא ומה שויו היכן ומתי מצאו ומה הם סימניו ואת הפנקס יניח במקום שמור בביתו ולאחר מכן יוכל להשתמש במציאה זו לצרכיו
ג. אם לאחר זמן בא המוצא ייחזיר לו את החפץ ואם נפחת משויו כתוצאה מהשימוש בו ישלם לבעלים את ההפרש בין זמן המציאה לשווי הנוכחי ואם כבר אינה נמצאת אצלו ישלם לבעליה את שוויה כפי מה שכתב בפנקסו וכן אם רוצה להשאירה אצלו אם מוכן בעליה לקבל את תמורתה ישלם כפי שוויה הכתוב בפנקסו
ד. חפצים אישיים או יחודיים שלא ניתן להשיג כמותם כגון ספרים עתיקים, תכשיט ייחודי יצירת אומנות מקורית וכיו"ב, חייב המוצא להשאירם בביתו במקום שמור ללא הגבלת זמן כמו שהיא ההלכה מעיקר הדין[18]
[1] רבינו בחיי
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] אבע"ז
[4] רש"י
[5] ת"א הכתב והקבלה
[6] חזקוני
[7] העמק דבר
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] רש"י
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ספורנו
[15] רשב"ם
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רבינו בחיי
[18] בתכשיט שניכר שניתן לאשה בגלל סיבה ייחודית כגון טבעת נישואין וכדומה או כל חפץ אחר כגון סידור עם הטבעת שם וכדומה אע"פ שניתן להשיג כמותו בחנות מכיון שיש לבעליו ערך סנטימנטלי כלפי חפץ זה נראה שדינו הוא שיהיה מונח עד שיבוא אליהו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה