פרשת יתרו יום ד'

מקרא

שמות פרק יט

(י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם שיהיו קדושים, שלא יגשו אל אשה ואל כל טומאה, כי הנשמר מן הטומאה יקרא מקודש[1] הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:

(יא) וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יישירו דעתם ויכוונו לבם ומחשבתם לאביהם שבשמים ולקבל את הענין הגדול שיותן להם ביום השלישי[2] שיהיה גם הגוף טהור ומוכן לנבואה, לא הנפש בלבד, וזה בהיות מדרגת הנבואה העתידה אז להם פנים בפנים, בעוד היותם משתמשים בחושיהם[3] כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְקֹוָק לְעֵינֵי כָל הָעָם שכלם יראו ברדתו שם, כי יראו מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לא שיראו את השם, דכתיב (להלן לג כ) כי לא יראני האדם וחי[4] עַל הַר סִינָי:

(יב) וְהִגְבַּלְתָּ הראה להם ועשה להם סימני גבול עד היכן יכולין לקרב[5] אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ אפילו אם אינו עולה[6] כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת:

(יג) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד שלא יעלה איש להורידו מן ההר שהרי עולה שני מוזהר כעולה ראשון אלא - כִּי שליח ב"ד יעמוד ברגל ההר והעולה[7] סָקוֹל יִסָּקֵל ישליכו אחריו אבנים אם הוא קרוב אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אחריו בחצים להמיתו אם הוא רחוק[8] אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל אך במשוך קרן היובל, שימשוך קול השופר ולא יהיה עוד, אז יוכלו לעלות בהר[9] הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר כי סימן הוא לסילוק השכינה[10]:

(יד) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר ביום ההוא[11] שהוא ד' בחודש ויום ה' בשבת[12] אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:

(טו) וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים[13] ומעתה[14] אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה:

(טז) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יום שבת ומתן תורה היה ושלישי לאותו יום שהוא רביעי לחדש ויום ה' בשבת[15] בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת הקולות היו קולות המלאכים שמקלסים להקב"ה בכל בוקר ובוקר וּבְרָקִים הם מלאכים גם כן שנאמר (תהלים קד, ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וכתיב (יחזקאל א, יג) ונוגה כאש ומן האש יוצא ברק וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר כדי להפריש בין ישראל ובין המלאכים שאם היו ישראל רואים אותם היו נרעדים בראייתם[16] וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה:

(יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים לקראת פמליא של מעלה שחלפו לפני קודשא בריך הוא כאמרו אחר כך וירד ה' על הר סיני[17] מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית[18] הָהָר מחוץ לגבול שהגבילם משה [19]:

(יח) וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְקֹוָק בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד חרדת אלהים היה על ההר, כל המסתכל בו, חרדת אלהים נפלה עליו[20]:

(יט) וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד ומשה עלה למעלה קרוב לראש ההר מֹשֶׁה יְדַבֵּר לישראל להורותם מה יעשו וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל כלומר וישראל שומעים קול השם שעונהו ומצוהו על מה שכתוב אחר כך בפרשת "רד העד בעם" (פסוק כא) והם אינם מבינים מה שמדבר עמו, והוא מפרשו להם, והיה זה קודם מתן תורה[21]:

(כ) וַיֵּרֶד יְקֹוָק לשון ירידה בהקב"ה בכל מקום הוא ענין הראותו וגלויו בהשגת השכל[22] עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְקֹוָק לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה:

(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד התרה[23] בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ לפי שעומדים בשורה אחת אצל הגבול, כמו גדר, אומר לשון - "יהרסו", כמו "וגדר אבניו נהרסה"[24] אֶל יְקֹוָק לִרְאוֹת כשאהיה מדבר עמהם, שמא יחשבו שבהיותם עולים למדרגת נבואת פנים בפנים כמוך יוכלו לעלות אל מחיצתך[25] וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב:

(כב) וְגַם הַכֹּהֲנִים הם הבכורים אע"פ שהם קדושים ככתוב קדש לי כל בכור יוסיפו להתקדש עוד במחשבתם[26] הַנִּגָּשִׁים שהם מגישים לשם הנכבד קרבנות ונגשים בהם אליו[27] אֶל יְקֹוָק יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יְקֹוָק:

(כג) אמר הקב"ה למשה שיוסיף להם התראה פן יהרסו מעצמם לעבור התחום, מתוך שהם תאבים לראות, ומתוך שמחתם בראיית זיו השכינה, תנוח דעתם ויעברו בלי התבוננות, וגם הכהנים אל יסמכו להתקרב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כבר ההר מוגבל סביב כִּי הרי[28] אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ:

(כד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ ובשביל שיראו שאהרן עולה, שמא יהיו סבורין שהותרו לעלות לכן הזהיר[29] וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יְקֹוָק פֶּן יִפְרָץ בָּם:

(כה) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: ס

נביא

שמואל ב פרק כד

(יא) וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר פ וּדְבַר יְקֹוָק בנבואה אֶל גָּד הַנָּבִיא חֹזֵה דָוִד כי נבואותיו היו לדוד ועל ידו היה מדבר הקב"ה עם דוד ואע"פ שלא נכתבו מנבואותיו אלא זאת לֵאמֹר:

(יב) הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר יְקֹוָק דע שהתחייבת להענש בשלש עונשים, רעב וחרב ודבר, רק ע"י שתבחר אתה את ענשך, כמקבל עליו היסורים באהבה מרצון לבו, יהיה די באחת מהם אם אני נוטל עליך שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ אבל העצה בחר לך - בְּחַר לְךָ בעצמך אַחַת מֵהֶם וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ:

(יג) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד וַיַּגֶּד לוֹ הגיד לו תחלה העצה שיקבל הדין ברצון וַיֹּאמֶר לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ ובדברי הימים אמר אם שלש שנים רעב, - ולדעתי אחר שזה היה בסוף ימי דוד שלש שנים קודם מותו, הגם שאמק לו שיהיו שבע שנים רעב בארצו, באר עזרא מחבר דברי הימים שלפי זה לא היו בחיי דוד רק שלש שנים רעב. והיתר אחרי מותו אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ שלא יהיה לך תקומה מפניו צריך שיכירו הכל כי מאת האל הוא וְהוּא רֹדְפֶךָ וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ עַתָּה דַּע וּרְאֵה בראיית הלב ובהבנתה מָה אָשִׁיב ל – שֹׁלְחִי הקדוש ברוך הוא דָּבָר: ס

(יד) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד הלא כולם קשות הם למאוד, ועם כל זאת - נִפְּלָה נָּא בְיַד יְקֹוָק זהו הדבר כמו הנה יד ה' הויה כִּי רַבִּים רחמו רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה ראה כי עונש הרעב הוא טבעי, ובעת הרעב יצטרכו לבני אדם, והמה לא ירחמו ועונש החרב בחיריי, ולכן בחר בדֶּבֶר אחר שהוא השגחיי, ורבו רחמי ה':

(טו) וַיִּתֵּן יְקֹוָק דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד נחלקו בה בברכות (דף סב:) אמר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא מזמן שחיטת התמיד עד זריקת דמו וכן יונתן, ור' יוחנן אמר עד חצות ממש, לדעת הראשון, היתה הגזרה כלה ונחרצה להשחית הכל, כי אם בשעה א' נפלו שבעים אלף, היה נופל בכ"ג שעות, אלף אלפים ושש מאות אלף ועשרת אלפים, שהוא יותר מן המספר שהעלה יואב, שהיה כפי המבואר בדברי הימים מיהודה וישראל אלף אלפים וחמש מאות אלף ושבעים אלף, וכמוהם היו הנשים, וכמוהם היו הטף. כמו שמבואר במכלתא פ' בא בפסוק וגם ערב רב עלה אתם, שהגברים והנשים והטף היו ג' פעמים סמ"ך רבוא, א"כ בשלשה ימים היה כליון חרוץ, ולדעת ר"י היתה הגזרה רק על הנמנים מבני ישראל כחשבון שנתן יואב שמונה מאות אלף וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ:

(טז) וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ הראה הקב"ה דמות מלאך וחרבו שלופה בידו נטוי' על ירושלים והעמידו סמוך לגרן ארונה היבוסי כדי שיראהו דוד שם ויתפלל ויעתר לו האל במקום ההוא ותעצר המגפה ויהיה סימן לדוד כי שם הוא מקום העתרה ושם יהיה בית המקדש ושם בית התפלה והעבודה כמו שצוה לו האל על יד גד להקים שם מזבח ושם נעתר לו באש שירד מן השמים על העולה כמו שאומר בדברי הימים וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה די במגפה הֶרֶף יָדֶךָ ואל תשחת ירושלם וּמַלְאַךְ יְקֹוָק הָיָה עִם גֹּרֶן האורנה הָאֲרַוְנָה הַיְבֻסִי: ס

כתובים

תהלים פרק קמז

(א) הַלְלוּ את יָהּ כִּי הוא טוֹב זַמְּרָה שירו ל- אֱלֹהֵינוּ כִּי כיוון שהוא נָעִים אז לכן  נָאוָה נאה ויפה לו ה- תְהִלָּה: (ב) לעתיד לבוא הוא ה- בּוֹנֵה את יְרוּשָׁלִַם יְקֹוָק נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס לירושלים:  (ג) הוא הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב מרוב עצבות ותוגה וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם ועושה תחבושת לעצבות שלהם ע"י שמסיר את זה מהם: (ד) מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים הוא יודע את המספר המדויק של הכוכבים ו- לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא לפי מה שמתאים לו: (ה) גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ שלא כמו מלך בשר ודם שמולך על מדינות הרבה וטועה לפעמים במדינות הרחוקות הקב"ה מולך על כל העולם ללא טעות ו- לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר יש לו כ"כ הרבה דברים שיש בהם תבונה: (ו) אע"פ שהוא גדול ורב כח הוא עדיין מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְקֹוָק שיהיו חזקים ובאותו זמן מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי עד ל- אָרֶץ: (ז) עֱנוּ הרימו את קולכם לַיקֹוָק בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר: (ח) הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים בעננים כדי להיות הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר דשא ועשב: (ט) נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ האוכל המתאים לבהמות הלא הוא החציר לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ בני העורב בקטנותם הם בצבע לבן שלא כמו הבוגרים ולכן ההורים שלהם לא מאכילים אותם אז הקב"ה מזמן להם יתושים מתוך הצואה שלהם כדי שיתקיימו: (י) לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ הקב"ה לא חפץ במי שתולה את בטחונו בכח של הסוסים לרוץ ולרדוף במלחמה וכן לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה הוא לא חפץ במי שתולה את בטחונו בחוזק של הרגלים שלו לרוץ: (יא) רק רוֹצֶה יְקֹוָק אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ ולא את אלו שבוטחים בכל מיני דברים אחרים: (יב) שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת יְקֹוָק תושבי ירושלים שבחו את הקב"ה הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן יושבי ציון: (יג) כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ הקב"ה חיזק את השערים שלא יוכלו להכנס האוייבים לכבוש את העיר בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ שהבנים יהיו מרובים שיוכלו להתגבר על האוייבים: (יד) הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם הגבול יהיה בשלום ולא יהיו מלחמות חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ הטוב והמשובח שבחיטים יהיה האוכל והאוייב לא יאכל את זה: (טו) הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ זה הגשם שבא במאמר פיו ל- אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ כשהקב"ה ישלח אותו הוא ירוץ וימהר לעשות את דברו: (טז) הַנֹּתֵן שֶׁלֶג בצבע לבן כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר הכפור שנופל לפנות בוקר בעונת הקור אינו לבן כמו השלג ולכן מדמה אותו לאפר: (יז) מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים כפתיתים פתיתים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד ובפני הקור שלו אף אחד לא יוכל להתחמם אם לא יתחמם מדברים המחממים: (יח) יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם לאחר מכן הוא ישלח את הגשם שימיס את אותם פתיתי קור יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם וכשהרוח נושבת המים מתחילים לנזול: (יט) מַגִּיד דברו דְּבָרָיו דברי תורה לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל ולכן עלינו להללו ולשבחו: (כ) לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי לתת להם את התורה וכן את ה- וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם שהם לא יודעים את משפטי האמת ולכן הַלְלוּ את יָהּ:

 

משנת ההלכה

המשך דיני קדימה במעשרות

       א.       קרובים קודמים לכל צרכיהם לשאר עניים אפילו אם אין לשאר עניים מזון ומחיה.

        ב.        אמנם אם הקרוב יכול להשיג הלואה בקלות ועני ללא מזון ומחיה אינו יוכל העני קודם

         ג.         בכל דיני קורבה אשה קודמת לאיש.

        ד.        קרובי אשתו אינם בכלל קרוביו וקרוביו קודמים להם ויש שכתבו לחלק ביחס של 75% לקרוביו ויתרת 25% לקרובי אשתו

       ה.       שכנים הדר קרוב יותר קודם

         ו.         רבו קודם לשאר תלמידי חכמים אפילו אם הם גדולים בתורה יותר מרבו

         ז.         רבו מובהק המלמדו חינם קודם אפיל לאביו אבל אם אינו מובהק או בכר אביו קודם

       ח.       העניים הקבועים ודרים בעיר קודמים לעניים אחרים הבאים ממקומות אחרים

        ט.       ת"ח קודם לעניי עירו וי"א שעניי עירו קודמים לת"ח.

         י.         יושבי ארץ ישראל קודמים ליושבי חו"ל וביושבי ארץ ישראל יושבי ירושלים קודמים לכולם

---

[1] רמב"ן

[2] הכתב והקבלה

[3] ספורנו

[4] רמב"ן

[5] רשב"ם

[6] העמק דבר

[7] חזקוני

[8] חזקוני

[9] פי' ר' יוסף בכור שור

[10] חזקוני וכתב שם פי' נוסף "אינו שופר של מתן תורה, וזה במשך היובל היה לאחר שהוקם המשכן ואז תקע משה בשופר ונתן רשות לעם לעלות".

[11] ת"י

[12] חזקוני

[13] כתב באבע"ז לפי פשוטו ליום השלישי ולא הוסיף משה יום אחד מדעתו ומדרש חז"ל לסוף שלושת ימים ויום אחד הוסיף מדעתו כמש"כ רש"י

[14] פי' ר' יוסף בכור שור

[15] חזקוני

[16] רבינו בחיי

[17] ספורנו

[18] ומִן יד תלש אדון העולם את ההר והעמידהו באויר והיה צלול [זוהר] כמראה ויעמדו תחת ההר. ת"י

[19] והנה היו במעמד הר סיני כדרך שהציב משה בניהם בשנת הארבעים בכרתו ברית עמהם. כי בתחלה היו הבכורים הנגשים אל ה'. ואחריהם ראשי שבטים הם הנשיאים. ואחריהם הזקנים. ואחריהם השוטרים. ואחריהם כל איש ישראל. ואחריהם הטף. ואחריהם הנשים ואחריהם הגרים. ומשה ואהרן עברו הגבול והיו בהר קרובים אל הכהנים. אבע"ז.

[20] פי' ר' יוסף בכור שור

[21] רמב"ן

[22] רבינו בחיי

[23] רש"י

[24] רבינו בחיי

[25] ספורנו

[26] אבע"ז

[27] רמב"ן

[28] פי' הטור בשם אביו הרא"ש

[29] פי' הטור בשם אביו הרא"ש