פרשת יתרו יום ג

מקרא

שמות פרק יח

(כה) וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:

(כו) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:

(כז) וַיְשַׁלַּח לשון לויה[1] מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ: פ

שמות פרק יט

(א) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוא חודש סיון[2] בַּיּוֹם הַזֶּה ראש חודש סיון[3] בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי:

(ב) וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי נסיעתם מרפידים היתה בכונת באם אל מדבר סיני, אשר שם הר האלהים, כי ידעו ששם יעבדוהו, כאמרו תעבדון את האלהים על ההר הזה[4] וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד ופניהם אל מול[5] הָהָר מיד שבאו אל מדבר סיני חנו במדבר בראותם ההר מנגד, ולא המתינו עד שיכנסו בו אל מקום טוב לחנות שם, אבל חנו במדבר או בחורב שהוא מקום חורב שממה לפני ההר[6]:

(ג) מיום בואם אל הר סיני כסה הענן את ההר ושם כבוד ה', וזהו שכתוב (להלן כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים, קודם מתן תורה  וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים כי עלה אל קצה ההר להזדמן לפניו, ולא בא אל הערפל אשר שם האלהים[7] והכין עצמו לנבואה[8] וַיִּקְרָא אֵלָיו יְקֹוָק מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב אלו הנשים וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אלו הגברים[9]:

(ד) תחילת דברי שליחותו ביאר להם ענין ההשגחה שהוא עיקר התורה כי כאשר יאבד הקב"ה אומה בעוונם ויציל אומה אחרת בזכותם הנה זה ממופתי ההשגחה ומעיקרי העונש והשכר[10] אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם עשרת המכות וטביעתם בים סוף[11] וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים העברתי אתכם את הים ביבשה כנשרים שעוברים ימים במעוף כנפיהם גם שלא הוזקתם כדכתיב כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף[12] וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי אל ההר הזה ששכינתי שורה בו[13] ומוכן הוא לנבואה[14]:

(ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי לקבל עליכם התורה והמצוה[15] וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי הברית שיכרות משה עמהם אחר מתן תורה, כמו שנאמר (להלן כד, ח) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם[16]. והברית אשר כרת את אבותיכם להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם (בראשית יז, ז)[17] וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו כוונת הבריאה, כאמרם ז"ל (אבות) חביב אדם שנברא בצלם מכל מקום אתם תהיו לי חביבים ויקרים מכולם[18] כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ ולא בחרתי באומה ולשון כי אם בכם:

(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים מלכים ושרים וְגוֹי קָדוֹשׁ לדבקה באל הקדוש, כמו שאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' (ויקרא יט ב)[19] אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם שהם חכמיהם ושופטיהם, כי להם הבחירה, ושם לפניהם כל הדברים האלה במעמד כל העדה וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק שאמר להם הנה נתתי לפניכם הדברים, בחרו לכם היום אם תעשון כן כמו שאמר ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע (דברים ל טו) וכן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (להלן כא א), שיאמרו שאם יבחרו ויקבלו עליהם לעשותם[20]:

(ח) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה הודו וקבלו עליהם עול התורה והמצוות ועשו כן ברצונם[21] וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק נתכוין בזה לפאר לרומם עם בני ישראל על כמה בחינות טובות, אשר תגיד אופן התשובה, ולזה החזיר משה הדברים לפני ה', על דרך אומרו (שמואל ב ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד[22]:

(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן הוא הערפל אשר שם האלהים (להלן כ כא), והכל רואין ומכירין כן, כמו שאמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל (להלן כד יז) בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ ויהיו הם עצמם נביאים בדברי, לא שיאמינו מפי אחרים, כמו שנאמר באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען ילמדון ליראה אותי כל הימים (דברים ד י) וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם לנצח בכל הדורות, ואם יקום בקרבם נביא או חולם חלום כנגד דברך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה, יתברר להם ממך מה שכתוב (במדבר יב ו -ח) אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו[23] וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק כאשר שמע תקנת קונו למען יאמינו באמתות נבואתו, הרגיש בספק העם והגיד דבריהם, בחשבו שהטעם שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ולא אמרו כן נעשה בלבד, היה מפני שהיו מסופקים אם היתה נבואת משה באופן זה דברי ה' או על ידי מלאך, ושאולי אם יקבלו עליהם דברי מלאך ידקדק עליהם כחוט השערה, ולא יסלח, כאמרו כי לא ישא לפשעכם ובכן אמרו שלא יעשו זולתי דברי ה' בלבד[24]:

נביא

שמואל ב פרק כג

 (לא) אֲבִי עַלְבוֹן הָעַרְבָתִי עַזְמָוֶת הַבַּרְחֻמִי: ס

(לב) אֶלְיַחְבָּא הַשַּׁעַלְבֹנִי בְּנֵי יָשֵׁן יְהוֹנָתָן: ס

(לג) שַׁמָּה הַהֲרָרִי מההר אֲחִיאָם בֶּן שָׁרָר הָארָרִי מהר גבוה: ס

(לד) אֱלִיפֶלֶט בֶּן אֲחַסְבַּי בֶּן הַמַּעֲכָתִי ס אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי: ס

(לה) חצרו חֶצְרַי הַכַּרְמְלִי פַּעֲרַי הָאַרְבִּי: ס

(לו) יִגְאָל בֶּן נָתָן מִצֹּבָה ס בָּנִי משבט הַגָּדִי גד: ס

(לז) צֶלֶק הָעַמֹּנִי ס נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי נשאי נֹשֵׂא כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה: ס

(לח) עִירָא הַיִּתְרִי גָּרֵב הַיִּתְרִי: ס

(לט) אוּרִיָּה הַחִתִּי כֹּל שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה כל הגבורים היו במספר שלשים ושבעה, כי שלשים מנויין כאן לבד מעשהאל, ועמו הרי שלשים ואחד, ועדינו ואלעזר ושמה הרי שלשים וארבעה, ושלשה שואבי המים ראשי השלשים המנוין, הרי שלשים ושבעה, ואבישי היה אחד משואבי המים כמו שכתוב למעלה, ובניהו לא יוחשב עמהם, כי שמהו דוד על משמעתו, ומנע את עצמו מלרדת במלחמה בתמידות, שלא יטמא את עצמו למת, כי כהן היה, ואף יואב לא יוחשב עמהם, שאין זה מכבודו לחשבו עם שאר הגבורים, על כי היה שר על כל הצבא, החשוב מאוד מאוד מכולם: פ

שמואל ב פרק כד

(א) וַיֹּסֶף אַף יְקֹוָק מלבד מה שחרה אפו בדבר הגבעונים שהיה בעבור זה רעב שלש שנים, הוסיף עוד לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם מי שדרכו להסית, הסיתו, וכן נאמר בדברי הימים (א כא א) שהשטן הסיתו, והקב"ה מסרו בידו, והסתתו היה בדבר הרע להם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה:

(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט ענין ההליכה אנה ואנה נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם: ס

(ג) וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה:

(ד) וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל:

(ה) וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן מעבר הירדן התחילו למנות וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר יְמִין הָעִיר מחוץ לעיר ושם הסכימו באיזה מקום עברו למנות אֲשֶׁר מקום חנייתם בְּתוֹךְ הַנַּחַל בנחלת שבט - הַגָּד וְאֶל יַעְזֵר משם הלכו אל יעזר:

(ו) וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי הנתיישב מחדש ומזמן קרוב וַיָּבֹאוּ דָּנָה יַּעַן שם מקום וְסָבִיב משם סיבב עצמו והלך אֶל צִידוֹן:

(ז) וַיָּבֹאוּ מִבְצַר צֹר וְכָל עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי שהיו יושבים בהם חוי וכנעני עם ישראל שלא הורישום בני ישראל והיו למס וַיֵּצְאוּ אֶל נֶגֶב יְהוּדָה בְּאֵר שָׁבַע:

(ח) וַיָּשֻׁטוּ הלכו אנה ואנה בְּכָל הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלִָם:

(ט) וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף ובדברי הימים (א כא ה) נאמר: אלף אלפים ומאה אלף, על כי עזרא כלל עמהם גם בני בנימין ובני לוי, אבל יואב לא מנה אותם בתוך בני ישראל, וכמו שכתוב בדברי הימים (א כא ו) אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב אנשי מלחמה וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ:

(י) וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ המה לבו וחרד על אשר צוה למנותם אַחֲרֵי אשר כֵן סָפַר אֶת הָעָם ס וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְקֹוָק חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה יְקֹוָק הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד:

כתובים

תהלים פרק קמה

(טז) פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן לפי רצונו ותאוותו: (יז) צַדִּיק יְקֹוָק בְּכָל דְּרָכָיו הקב"ה נותן אוכל לכולם בצדק וביושר אפילו שלעיתים נראה שלא כגון שחיה טורפת חיה אחרת וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו ומזמין להם גם מה שאינו מחויב לתת אך בגודל חסדו הוא נותן: (יח) קָרוֹב יְקֹוָק לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת היינו שפיהם וליבם שווה והלב לא מבטל את מאמר הפה: (יט) רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם מרוב שהם אמינים ואמיתיים איתו: (כ) שׁוֹמֵר יְקֹוָק אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד: (כא) תְּהִלַּת יְקֹוָק יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד דוד המלך מציין שכולם יקראו ויהללו את הקב"ה כמוהו:

תהלים פרק קמו

(א) אתם כולכם הַלְלוּ את יָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי  וגם אני אהלל אֶת יְקֹוָק: (ב) אֲהַלְלָה בפה את יְקֹוָק בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה בכלי ניגון לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי בעוד אני קיים: (ג) אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה שאין בידו הכח להושיע: (ד) שהרי כש- תֵּצֵא רוּחוֹ החיונית עבורו אז יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בקבר ו- בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו כל מחשבותיו נאבדים כי כבר אין לו את הכח להוציאם אל הפועל אז אין טעם בבטחון בו: (ה) אַשְׁרֵי מי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ ותקוותו עַל יְקֹוָק אֱלֹהָיו: (ו) הרי הקב"ה עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם הַשֹּׁמֵר את ה- אֱמֶת של הבטחתו לְעוֹלָם אז בטוח שהוא יכול להושיע בכל מקום: (ז) עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים לנגזלים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְקֹוָק מַתִּיר פותח את הקשרים של ה- אֲסוּרִים וישלחם לחופשי: (ח) יְקֹוָק פֹּקֵחַ עִוְרִים יְקֹוָק זֹקֵף כְּפוּפִים אלו שבשל המצב השפל שהם נמצאים בו הם כפופים יְקֹוָק אֹהֵב צַדִּיקִים: (ט) יְקֹוָק שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת יעקם ויעוות את דרכם כדי שהם יכשלו בו: (י) ומכיוון ש- יִמְלֹךְ יְקֹוָק לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר  אז לכן על כולם ל- הַלְלוּ את יָהּ:

 

משנת ההלכה

הלואה והשבה מכספי מעשר

       א.       מותר ורצוי להשתמש הכספי מעשר כדי להלוות לעניים. או לעשיר בשעה שנצרך לכסף.

        ב.        כמו כן מותר להשתמש במעות מעשר עבור גמ"ח לכלים למשל כלי עבודה, עריסות לתינוק וכדומה.

         ג.         אמנם לא יפריש את מעשרותיו לשם כך אלא יפריש שליש ולא יותר מחצי ממעשרותיו לשם כך.

        ד.        מותר להלוות לעני מממונו הפרטי על מנת לפרוע הלואה זו מכספי מעשר שיפריש בעתיד אמנם צריך להתנות עמו על כך. אבל אם לא התנה מראש והלווה לעני ורוצה עתה לפרוע מכספי מעשר את ההלואה צריך לבקש רשות מהעני ודוקא במקום שבלאו הכי היה נותן מעשרותיו לעני זה.

       ה.       עני הרוצה ללות מגוי ברבית יכול אדם אחר לשלם עבורו את הרבית מכספי מעשר.

         ו.         כמו כן יכול לקחת הלואה מהבנק ולשלם את את ההלואה פלוס הרבית מכספי מעשר.

דיני קדימה בנתינת כספי מעשר

         ז.         עיקר מעשר כספים הוא לחלקו לעניים ואם הוא עצמו עני פרנסת אשתו ובניו קודמים ולכן מי שאינו יכול להתפרנס הוא ובני ביתו ממשכורתו ואין לו את צרכיו ההכרחיים כרגיל במקומו יפריש מעשר ממשכורתו ומכספי המעשר יפרנס את בני ביתו

       ח.       קרוביו העניים קודמים לקרובים אחרים וזהו סדק הקדימה: הוא עצמו אשתו וילדיו הקטנים משש שנים, אביו ואמו, סבא וסבתא מצד האבא, ילדיו מעל גיל שש, נכדיו, אחיו ואחיותיו מאביו, אחיו ואחיותיו מאמו, שאר קרוביו, שכניו, עניי עירו, עניי עיר אחרת.

---

[1] חזקוני

[2] רבינו בחיי

[3] רש"י פי' ר' יוסף בכור שור

[4] ספורנו

[5] הכתב והקבלה

[6] רמב"ן

[7] רמב"ן

[8] ספורנו

[9] ת"י רש"י

[10] רבינו בחיי

[11] אבע"ז רבינו בחיי

[12] רשב"ם

[13] רמב"ן

[14] ספורנו

[15] ספורנו

[16] אבע"ז

[17] רמב"ן

[18] ספורנו

[19] רמב"ן

[20] רמב"ן

[21] רבינו בחיי

[22] אור החיים

[23] רמב"ן ועיי"ש עוד שכתב "וכן מה שאמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה כא), לומר הנה נתקיים הדבר אצלינו בראיית עינינו כאשר היה חפץ אלהים, ומעתה קרב אתה שידענו בך שהגעת למעלה הגדולה ושמע כל אשר אמר ה' אלהינו ושמענו מפיך ועשינו, שכבר נאמנה נבואתך כי היא העליונה על כל הנביאים".

[24] ספורנו