יום שני, 28 בינואר 2013

פרשת יתרו יום ב


מקרא

שמות פרק יח

(יג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת לפי הפשט ממחרת יום הסעודה כי ביום הסעודה היה טרוד לכבוד חותנו ולא היה לו פנאי לישב בדין עד למחרתו[1] ומדרש רבותינו שהיה זה אחר יום הכפורים שלאחר מתן תורה שהיה מחרת רידתו מן ההר ולא ממש מחרתו אלא בימים שאחריו[2] וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב שלא יכול להספיק לבדו, ודן כל היום ולא הפסיק, ולא זז עד חשיכה[3]:
(יד) וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם כי דבר קשה היה עושה להם, שהיו ממתינין דיניהם כל היום, ופעמים לא היו יכולין לבא לפניו מפני האחרים[4] וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ בעסקי הצבור וְכָל הָעָם הצריכים לאיזו סבה להקריב משפטם אליך צריכים להמתין ו -[5] נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב:
(טו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני. אחד - כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלהים", וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר (ש"א ט ט) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה, וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה (מ"ב ח ח), שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו[6]:
(טז) ועוד שאני שופט אותם כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ ועוד שאני מלמדם תורה[7] וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו:
(יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה:
(יח) נָבֹל תִּבֹּל לשון חלשות, כמו "והעלה נבל" גַּם אַתָּה שלא תוכל לסבול גַּם הָעָם הַזֶּה שלא יוכלו לסבול, שיעמדו כל היום להמתין על דינם אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ ויש לפרש - "נבל תבול", לשון עירבוב, כמו "ונבלה שם שפתם", שמתבלבל אתה והן, שכל אחד צועק לך - "שמעני אדוני" וזה צועק ואין אתה יודע למי תענה, והם אינם יודעים למי ידברו[8]:
(יט) עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ אתן לך עצה וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ אמר לו צא המלך בגבורה[9] הֱיֵה אַתָּה לָעָם לשבת באהל מועד מזומן לפניו לדורשו, ולא יהיה זה במקום המשפט מוּל הָאֱלֹהִים להתפלל אליו וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים שיבקשו אֶל הָאֱלֹהִים:
(כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן הודה לו גם במה שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו וגם בזה עצה, להזהיר אותם מאד, ולהתרות אותם במצות ועונשם, אחרי אשר לא יעשה הוא בהם את הדין אבל במשפט אשר אמרת ושפטתי בין איש ובין רעהו, שים לך שופטים עמך, כי כבד ממך דבר המשפט יותר מן הכל, וטוב לך ולהם להקל מעליך, ונשאו אתך[10]:
(כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה ברוח הקדש מי ההגון לכך, ולא תביט בזה על יחוס משפחה, רק תבחר  -[11] מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל אנשים ראויים להנהיג עם גדול, ובזה כל המידות, כי אין אדם ראוי לזה אלא אם כן יהיו בו כל המדות הטובות, עוצם השלמת האושר והמדות והגבורה וכללות השלימות ואחר כך פרט מי הם אנשי חיל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע שוחד[12] וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף שָׂרֵי מֵאוֹת ששת אלפים היו שָׂרֵי חֲמִשִּׁים י"ב אלף וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת ששים אלף[13]:
(כב) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת כי בהיות להם שופטים רבים ילך העשוק אל השופט בכל עת שירצה וימצאנו מזומן וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ:
(כג) אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים ויתן לך השם רשות לעשותו אז -[14] וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם:
(כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ ששם לב אל דבריו ושקל אותם בפלס שכלו אבל לא יכול לעשות כן, כי עדיין לא ניתן להם פרשת משפטים ומשה לא רצה שישפטו לפי סברא ואומדן דעת, רק אח"כ שכבר למד להם פרשת משפטים אז - וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר וכמבואר במשנה תורה שלא בחר את השופטים תיכף רק בשנה שניה כשרצו ליסע ממדבר סיני לא"י[15]:

נביא

שמואל ב פרק כג

 (טז) וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים כאשר שמעו שהתאוה לה, הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד, ועברו דרך המחנה, וכאלו בקעוה לעשות בה דרך לעצמם וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיקֹוָק מזה המקום למדנו שכבר ינסכו מים לה' יתברך שאם לא היה נעשה זה במקדש לא היה דוד מנסכם לה':
(יז) וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי יְקֹוָק מֵעֲשֹׂתִי זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם כי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם, רצה לומר: הלא לדם יחשב וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים: ס
(יח) וַאֲבִישַׁי אֲחִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוּא רֹאשׁ השלשי הַשְּׁלֹשָׁה הוא היה הראש מהשלשה שבקעו להביא המים לדוד וְהוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל וְלוֹ שֵׁם בַּשְּׁלֹשָׁה שהיה מפורסם לגבור בין שלשת גבורים הראשונים, והם עדינו ואלעזר ושמה אשר גם עם כל גבורתם, החשיבו גם את אבישי לגבור:
(יט) מִן הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר וְעַד הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא אבל לא בא למעלת השלשה הראשונים: ס
(כ) הגבור השני היה - וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי חַיִל רַב פְּעָלִים פעל הרבה גבורות מִקַּבְצְאֵל שם מקום הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל שני גבורי מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת האריה הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג עם היות כי טבע הארי להתחזק ביותר בזמן הקור, ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיונית בתגבורת הקור, עם כל זאת נתגבר עליו והכהו נפש:
(כא) וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי אשר אִישׁ מַרְאֶה משונה במראהו בעל פרצוף גדול המטיל אימה וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשָּׁבֶט במקל וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ:
(כב) אֵלֶּה עָשָׂה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְלוֹ שֵׁם בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים שהביאו את המים:
(כג) מִן הַשְּׁלֹשִׁים המנויים לקמן נִכְבָּד וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁה שהביאו המים לֹא בָא וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ להיות עמו, לשמוע ולעשות כל אשר יצוה שהפקידו על אנשי משמעתו והם הכרתי והפלתי כמו שאמר למעלה ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי: ס
(כד) הגבור השלישי  היה עֲשָׂה אֵל אֲחִי יוֹאָב בַּשְּׁלֹשִׁים אֶלְחָנָן בֶּן איש ושמו דֹּדוֹ מ - בֵּית לָחֶם:
(כה) שַׁמָּה הַחֲרֹדִי אֱלִיקָא הַחֲרֹדִי: ס
(כו) חֶלֶץ הַפַּלְטִי עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי: ס
(כז) אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי מְבֻנַּי הַחֻשָׁתִי: ס
(כח) צַלְמוֹן הָאֲחֹחִי מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי: ס
(כט) חֵלֶב בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטֹפָתִי ס אִתַּי בֶּן רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן: ס
(ל) בְּנָיָהוּ פִּרְעָתֹנִי הִדַּי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ: ס


כתובים

תהלים פרק קמה

מכאן ועד לסוף הספר כל המזמורים הינם שבח ותהילה להשי"ת. מזמור זה מתחיל בתהילה ומסתיים בתהילה כשכל שאר המזמורים מתחילים ומסתיימים בהללוי-ה. מזמור זה מסודר ע"פ הא"ב חוץ מהאות נו"ן. לא ידוע למה אך ניתן להסביר שזהו מפלתן של אוייבי ישראל דכתיב נפלה ולא תוסיף כלום וכו' (כמבואר בגמ' ברכות ד:) מזמור זה מלא בנפלאות הבורא ולכך אמרו רבותינו ז"ל שכל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא.
(א) תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אספר את רוממותך בליבי ובלשוני שאתה הוא אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: (ב) בְּכָל יוֹם אֲבָרֲכֶךָּ בעולם הזה וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד לעולם הבא: (ג) גָּדוֹל יְקֹוָק וּמְהֻלָּל מְאֹד יותר ממה שרגילים להללו כי וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר ולא ניתן לדעת כמה הוא גדלותו ולפי זה להללו: (ד) דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ דור אחד ישבח את מעשיך לדור הבא אחריו וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ: (ה) הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ כבוד כחך הוא יפה וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ שעשית איתי וגם ששיעשו בכל זמן אָשִׂיחָה ואספרם לרבים: (ו) וֶעֱזוּז מלשון עוז וחוזק נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ כמו שאני אספר את גדולתך כך כולם ישבחו את החוזק שלך וגדולתיך וּגְדוּלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה: (ז) זֵכֶר רַב טוּבְךָ רוב הטוב שלך יַבִּיעוּ ידברו וְצִדְקָתְךָ וזכרון הצדקות שלך יְרַנֵּנוּ יאמרו אותם בקול רם בפני אנשים: (ח) מידותיו של הקב"ה הם חַנּוּן שהקב"ה נותן מתנות חינם וְרַחוּם יְקֹוָק אֶרֶךְ אַפַּיִם ואינו ממהר לכעוס ומאריך את אפו לרשעים וּגְדָל חָסֶד ועושה חסדים גדולים: (ט) טוֹב יְקֹוָק לַכֹּל לרעים ולטובים וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו כל הבריות שבעולם: (י) יוֹדוּךָ יְקֹוָק כָּל מַעֲשֶׂיךָ כל מעשי הקב"ה ואפילו אלו שאין בהם דעת יודו לו  וַחֲסִידֶיךָ יְבָרֲכוּכָה יברכו אותך: (יא) כְּבוֹד באותם הברכות הם יזכירו את כבוד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ: (יב) לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו היינו לפרסם את גדלות הקב"ה וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: (יג) מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים על כל העולמות וּמֶמְשַׁלְתְּךָ הקב"ה עומדת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר: (יד) סוֹמֵךְ יְקֹוָק לְכָל הַנֹּפְלִים כדי שלא יגיעו העניים המרודים עד לארץ וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים אפילו לאלו שכבר נכפפה קומתם: (טו) עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ יקוו למלאות את מחסורם וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ לכל אחד בזמן שהוא צריך:



משנת ההלכה

שכר לימוד ממעות מעשר

         א.        מכיון שחייב אדם ללמד את בנו תורה אין לשלם עבור הוצאות שכר הלימוד שלו ממעות ממעשר מכיון שעל ידי כך פורע את חובו ללמד את בנו, ממעות מעשר. אמנם מי שדחוק מאד יש לו על מי לסמוך בכך שישלם שכר הלימוד או חלקו ממעות מעשר ואם יוכל ייחשב את ערך שכר הלימוד לפי חלוקת מקצועות קודש ומקצועות חול וישלם מכספי מעשר לפי ערך מקצועות החול.

         ב.        אמנם במקום בו ידוע שחלק משכר הלימוד שמשלם הינו כדי להשלים ולכסות את שכר הלימוד עבור אלה שאינם יכולים לשלם יכול לשלם חלק זה מכספי מעשר ויכול לקבל השערה לגבי חלק זה מהנהלת התלמוד תורה.

         ג.         במקום בו ישנם שני מוסדות לימוד והאחד טוב מהאחר וגם שכר הלימוד בו גבוה יותר רשאי לשלם את ההפרש בין שניהם מכספי מעשר.

         ד.         שכר לימוד בישיבה אם מצבו אינו דחוק אין לשלם מכספי מעשר  וכן דמי כיס להחזקת בנו בישיבה בצרכיו האישיים אין לשלם מכספי מעשר אלא אם כן מצבו דחוק.

         ה.        שכר לימוד בנותיו בגיל בית הספר אין לשלם מכספי מעשר אם יש לו כסף אחר לשלם אבל על בת בגיל תיכון יכול לשלם מכספי מעשר.

          ו.          אדם שצריך ללמוד מקצוע לצורך פרנסתו ואין לו ממה שלשלם יכול לשלם מכספי מעשר.

          ז.         מצוה גדולה לתת כספי מעשר כדי ללמד עניים מקצוע שיעזור להם לפרנס את עצמם גם אם לימוד מקצוע זה ייקח זמן רב כגון לימודים לתואר אקדמאי.

         ח.        אדם שאינו רוצה ללמד את בנו תורה או מקצוע. מותר ומצוה לשלם עבור לימודי ילד זה מכספי מעשר אפילו אם אביו עשיר גדול.



[1] חזקוני
[2] ת"י רש"י רמב"ן
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ספורנו
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רש"י רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] מלבי"ם
[12] פי' הטור
[13] רש"י
[14] אבע"ז
[15] מלבי"ם

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה