מקרא
שמות פרק יח
(א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה נחלקו בו רבותינו
(זבחים קטז, א), יש אומרים יתרו קודם מתן תורה בא, כסדר הפרשה, ויש אומרים אחר מתן
תורה בא, מדכתיב (פסוק ה) אשר הוא חונה שם הר האלהים, ועוד, שאמר לו משה מיד בבואו
אליו, והודעתי את חוקי האלהים ואת תורתיו (פסוק טז) ועוד ראיות אחרות ופשוטו של
מקרא שקודם מתן תורה בא מכך שלא הוזכר ששמא את מתן תורה שנאמר עליו "הנהיה כדבר
הגדול הזה או הנשמע כמוהו" אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה
אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה הנפלאות שעשה למשה, שעשה עמו חסד וטובה שיבא
אל פרעה תמיד ולא יפחד ממנו ויביא עליו המכות עד שיצאו ממצרים הוא והעם עמו, והוא כמלך
עליהם[1] וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כל האותות והמופתים,
והיד הגדולה אשר עשה הקב"ה לישראל על ידי משה[2] כִּי הוֹצִיא יְקֹוָק הזכיר תחלה "אלהים",
השם שהיה יתרו יודע מלפנים, ו"כי הוציא ה"', בשמו הגדול שנודע עתה על ידי
משה, שבו נעשו האותות[3] אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:
(ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ
בעבור שהזכיר הכתוב (לעיל ד כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו וישב
ארצה מצרים, הוצרך לומר כאן שהיתה בבית אביה, כי משה שלחה שם[4]:
(ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי
בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה:
(ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי
מֵחֶרֶב פַּרְעֹה כי בלידת אליעזר כבר מת אותו מלך מצרים שהיה
רודף את משה, כאמרו ויהי בימים ההם. וימת מלך מצרים, ואז בטח להיות נמלט מחרב פרעה,
כי עד מותו לא היה משה בטוח מחרבו בכל מקום שיהיה נודע אצל פרעה, כענין אם יש גוי וממלכה
אשר לא שלח אדוני שם לבקשך והשביע את הממלכה ואת הגוי[5]:
(ה) וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר
אף אנו יודעין שבמדבר היה אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב שהיה יושב
בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תוהו לשמוע דברי תורה[6] אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים:
(ו) וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה על ידי שליח[7] אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ להתגייר ואם לא
תקבל אותי בזכות עצמי קבל אותי בזכות -[8] וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ והקדים להודיעו
דרך מוסר למען יוכל להכין מקום לשבתם, כאמרם ז"ל (נדה פרק כל היד) אל תכנס לביתך
פתאום, כל שכן לבית חבירך:
(ז) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מתוך ענני הכבוד[9] לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ לימד ענוותנותו של משה, שאעפ"י שהוא מלך לא נתייהר אלא השתחווה לחותנו,
ונהג בעצמו דרך ענוה וסיפר לו כל המאורע[10] וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה
הידוע, שהוא אהלו של משה[11]:
(ח) וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם
עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה צרה שילאה אדם לסבלה
או להגידה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ רדיפת מצרים בים. וביאת עמלק ורעב הקהל וצמאו[12] וַיַּצִּלֵם יְקֹוָק:
(ט) וַיִּחַדְּ וישמח מלשון חדוה יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְיִשְׂרָאֵל שנתן להם המן והבאר ו -[13] אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם:
(י) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְקֹוָק אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם משה ואהרון והעם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה כי עשה עמכם נס גדול
שלא הרגו אתכם פרעה ועמו, כי באו בעבורכם עליהם מכות גדולות בארצם והיה הנס הזה גדול
במשה, על כן הזכירו לנכח בכלל, ואמר "אתכם", אתה והעם ועוד נס אחר אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם שהיו הם במצרים
ויצאו משם לחירות עולם[14]:
(יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כשראיתי שדן את
מצרים מדה כנגד מדה כִּי גָדוֹל יְקֹוָק מִכָּל הָאֱלֹהִים
כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם כי הציל את העם באותו
הדבר עצמו אשר זדו המצרים עליהם של ישראל, כמו כי יזיד איש על רעהו. וזה היה שהרג בכוריהם
כמו שהרגו המצרים כל הבן הילוד לישראל, והטביעם בים כדרך שהטביעו הם הבנים ביאור, והרג
את הבכורות כנגד בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו והקשה את לבם אחרי שלא שמעו ברצונם. ובזה
הורה גדולתו על כל האלהים כי לא חשבה שום אומה שיוכל שום אל מאלהיהם שרי מעלה לשלם
מדה כנגד מדה בכל דבר, אבל חשבו שיוכל בדבר אחד מיוחד לו בלבד[15]:
(יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים קרבן שלמים[16] לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אבל משה לא היה צריך לבא כי האהל שלו הוא ובאו שם כולם לכבוד יתרו חמיו[17] לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים לפני משכן האלהים
והוא עמוד הענן ועמוד האש ששם משכן האלהים. וסעודה זו עשאוה לכבוד יתרו שנתגייר במילה
וטבילה במים כדין הגר הבא לחסות תחת כנפי השכינה[18]:
נביא
שמואל ב פרק
כג
(א) וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים עוד מלבד השירה
אמר דברים אלה שהם דברי שבח והודאה לאל שהקימו למלכות ואמר האחרוני' שהיו אחרונים לכל
השירות והמזמורים שאמר כי אחר זה לא הופיע עליו רוח הקדש נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי זה הדבר דברתי עוד הייתי
דוד בן ישי, רועה צאן בשפל המדרגה וּנְאֻם הַגֶּבֶר
הֻקַם עָל אף כי אני הגבר אשר הוקם למעלה, להיות מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב למלוך בישראל וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל ולהיות מנעים זמירות ישראללשורר בבית ה'. וכאומר: אחר כל הגדולה
הזאת, לא נשתנית דעתי מאשר היתה מאז:
(ב) הזמירות ב - רוּחַ יְקֹוָק אשר דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי באמרי הזמירות
כי רוח הקדש עוררה אותי והופיעה הדברים על לשוני:
(ג) אָמַר דוד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי עלי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל וזהו דברי אשר אלהי
ישראל אמר, וכאלו דבר לי ליחד אלי הדבור, רצה לומר: מיד ה' הופיע אלי להשכיל הדבר הזה מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים כאשר יועמד
צדיק למשול בבני אדם, אז תמשול יראת אלהים, כי כל ממשלתו להכריח העם על היראה, אם כן
היא המושלת והמתגברת:
(ד) וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ שזריחת ממשלתי וצמיחת
מלכותי הוא כמו זריחת אור בקר שיזרח שמש אחריה שיהיה אז האור נוסף וכן ירצה לומר שהצלחתו
במלוכה תתחזק תמיד וכ - בֹּקֶר לֹא עָבוֹת כלומר כבקר ללא עננים שאורו מתחזק והולך אבל בוקר מעונן אין האור מתחזק
והולך מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ מאיר בקרי יותר מנוגה הבא ממטר, כחום צח עלי אור, כשהמטר יורד על הארץ מלאה
דשאים, והשמש זורח עליו ומבהיק. וכן פתרונו, יותר מנוגה הבא ממטר של דשא מארץ:
(ה) כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי שאותו לא יכסה הענן
ר"ל שלא תבטל מלכותו בשום פעם מכיון שביתי עִם אֵל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי שלא יופסק שום פעם רק יהיה עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה
ממשלתי ערוכה בכל הזמן ושמורה לזרעי אע"פ שתסור מהם בקצת
העתים כִּי כָל יִשְׁעִי הישע שאני
מבקש וְכָל חֵפֶץ כל רצוני כִּי לֹא יַצְמִיחַ שלא יהיה כצמח השדה אשר ייבש אבל ישעי
לא יפסק לעולם:
(ו) וּבְלִיַּעַל אבל הרשעים יהיו כְּקוֹץ מֻנָד כמו הקוץ שמניד אותו ומשליכו כל מוצאו כן הם
כי הם מכאיבים לנוגע בהם כֻּלָּהַם כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ
אבל משליכים אותם ברגלי' או בדבר אחר:
(ז) וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם ברשעים הנמשלים
לקוצים יִמָּלֵא בַרְזֶל יקח ברזל לכרות אותם המשל שהוא על הרשעים ולא יקרב אדם להם אלא אם ימלא כלי ברזל
כלומר שילבש שריון שלא יוכלו להרע לו וְעֵץ חֲנִית מרחוק וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת או ישרפו אותם
במקום שבתם כלומר במקום שהם צומחים כן הרשעים צריך שישתדל האדם לכלותם בעצמו אם יוכל
או על ידי אחרים כמו שעושים לקוץ עם החנית או יתפלל עליהם שיכלו ויסופו במקומם כמו
לקוצים שישרפום במקום שבתם: פ
(ח) אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד כאשר הזקין
ותש כחו, היו אלה שלשת הגבורים סביב לו, לבל יבוא מי ויכנו נפש. האחד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי כי מרוב אהבתו החכמה
היה שובת מכל מלאכה אחרת ומתעסק תמיד בקנין החכמה רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי ראש באלו השלשה גבורים שזכר תחלה והם
עדינו העצני אלעזר בן אחתי שמה בן אגא הררי הוּא עֲדִינוֹ העצנו
הָעֶצְנִי בשעה שהיה עוסק בתורה מעדן עצמו כתולעת ובשעה
שהיה יוצא למלחמה מקשה עצמו כעץ עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת
חָלָל בְּפַעַם אחד אֶחָת
שהיה יושב בישיבת החכמה, על אשר היה הורג בפעם אחת שמונה מאות
חלל, ואף כי נתייגע בהורגו הרג רב, מכל מקום חזר לישב בישיבת החכמה, על ההריגה וסמוך
לה: ס
(ט) ואחרו וְאַחֲרָיו
במעלה אֶלְעָזָר בֶּן דדי דֹּדוֹ כך שמו בֶּן אֲחֹחִי הוא היה אחד בִּשְׁלֹשָׁה גברים הַגִּבֹּרִים אשר היו עִם דָּוִד בְּחָרְפָם שהם היו מחרפים בַּפְּלִשְׁתִּים להתפאר עליהם שלא יוכלו להם במלחמה כמו שהיה מחרף גלית הפלשתי מערכות ישראל.
אשר נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה וַיַּעֲלוּ אִישׁ
יִשְׂרָאֵל:
(י) הוּא קָם וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים עַד כִּי יָגְעָה יָדוֹ וַתִּדְבַּק יָדוֹ
אֶל הַחֶרֶב הנה יגעה ידו מרוב התנועה וההכאות שהכה בפלשתים
בתוקף ודבקה בחרב כי סר מהאצבעות כח הפשיטה ונשארו כפופים וַיַּעַשׂ יְקֹוָק תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָעָם יָשֻׁבוּ אַחֲרָיו
אַךְ לְפַשֵּׁט
אחר שנסתלקו
מלהלחם, שבו אחריו אך לפשט מלבושי החללים, ולא עזרוהו להכות בהם: ס
(יא) וְאַחֲרָיו שַׁמָּא בֶן אָגֵא הָרָרִי מן ההר וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה עיר פרזות שאין לה חומה
והמקום ההוא נקרא אפס דמים כמו שאמר בדברי הימים כי שם היתה מלחמה זאת וַתְּהִי שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה עֲדָשִׁים ובדברי
הימים אמר שהיתה החלקה מלאה שעורים וייחס ההצלה לאלעזר ושניהם אמת, כי שם היתה חלקת
שעורים, ושם עמד אלעזר וחלקת עדשים שם עמד שמה, ובאמת ההצלה נעשה מכולם ודוד עמהם,
ולכן אמר בד"ה ויתיצבו ויצילוה בלשון רבים וְהָעָם נָס מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים:
(יב) וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילֶהָ וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים
וַיַּעַשׂ יְקֹוָק תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה: ס
(יג) וַיֵּרְדוּ שלשים
שְׁלֹשָׁה מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ וַיָּבֹאוּ אֶל קָצִיר אֶל דָּוִד אחר השלשה גבורים הנ"ל, היו עוד שלשה שיחשוב אח"כ שעשו גבורה עצומה
בעת הקציר שנפלו פלשתים להשחית קציר ישראל, ירדו אל דוד לעזרו אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים מחנה
פלשתים היה כחיית השדה חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים:
(יד) וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה וּמַצַּב נציב פְּלִשְׁתִּים כלומר הפקיד והממונה אָז בֵּית לָחֶם:
(טו) וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם
אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר - לא שצוה להביא המים, אלא כאומר מי יתן והיה
נמצא לי מי בור בית לחם, על כי הזמן היה חם והמים היו קרים וערבים:
כתובים
תהלים פרק
קמד
(א) לְדָוִד בָּרוּךְ יְקֹוָק
צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה כל
ניצחון שלי במלחמה זה בזכות הקב"ה שמלמד את ידי למלחמה: (ב) חַסְדִּי החסד שהוא עושה עימי עושה
אותו ל- וּמְצוּדָתִי למבצר
חזק להגנה מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי ומציל לִי מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי מלשון מחסה הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי זהו משל על
משפחת שאולי הקב"ה משטיח ומקרקע אותם לפני דוד: (ג) יְקֹוָק מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ דוד
פונה להקב"ה ואומר מדוע אתה מחשיב את בני האדם לחבבם: (ד) הרי אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה הוא דומה
להבל שיוצא מן הפה שאין בו ממש ו- יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר שהחיים
שלו עוברים מהר כמו שצל עובר עם תנועת השמש: (ה) יְקֹוָק הַט
שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ תטה
את השמים ותרת לגעת בהרים והכוונה שהקב"ה יבוא חשבון עם הרשעים שהרי אם נפרע
משאול אז מהרשעים לא כל שכן: (ו) בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם הם
יפוצו ויתפזרו מרוב חרדה שְׁלַח חִצֶּיךָ אלו
הרעמים וּתְהֻמֵּם מלשון מהומה: (ז) שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי ותוציא
אותי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר אלו
העכו"ם שהיו קמים עליו: (ח) שהרי אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר כמו
שהימין הוא הצד הרגיל באדם כך הם הרגילו את עצמם לדבר שקר: (ט) אבל כשאנצל מידם אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר כלי
ניגון בעל עשרה מיתרים אֲזַמְּרָה לָּךְ: (י) הַנּוֹתֵן
תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים עם כל הכח שיש להם הרי אתה
נותן למלכים את הכח לנצח במלחמות הַפּוֹצֶה המציל אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה חרבו של שאול: (יא) פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר כמו
שהצלתני מידי שאול כך תצילני מיד בני נכר אֲשֶׁר פִּיהֶם
דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר: (יב) אנו
ראויים להצלה שהרי אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים
מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם כמו נטיעי
אילנות נאים ומנוקים ממום ועבירה ומגודלים ביראת חטא מימי נעוריהם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת כמו
שאבני הזווית בבנין הם ישרות ומחתוכות ביושר רב וראויים ל- תַּבְנִית הֵיכָל כך בנותינו
אין בהם שום עקמומית ופריצות ונדנוד עבירה: (יג) מְזָוֵינוּ
פינות
האוצרות שלנו מְלֵאִים כל
טוב מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן ומספקים
לנו מזון משנה לשנה צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת הצאן
שלנו יתרבה בחוצות ל- מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ לאלפים
ורבבות: (יד) אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים השוורים
שלנו יהיו בעלי סבל ויהיו טעונות במשא כבד אֵין פֶּרֶץ ולא
תהיה פרצה וְאֵין יוֹצֵאת אף
אחד לא יפול בשבי וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ לא
תהיה בהלה ברחובות: (טו) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה
לּוֹ משובח העם שיש לו כ"כ הרבה טובה ו- אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיֲקֹוָק אֱלֹהָיו שהקב"ה
יכול להשפיע טובה מרובה על עמו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה