מקרא
ויקרא פרק כה
(כא) וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים זריעת ששית תפרנס ששית ושביעית. ושמיני יזרעו ויאכלו מתבואת ששית עד תחלת תשיעית שיתפרנסו מתבואה הנזרעת בשמינית[1]:
(כב) וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן:
(כג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת לאו במוכר, שלא ימכרנה לחלוטין לומר הריני מוכרה לך לעולמים גם אחרי היובל, ואע"פ שהיובל מפקיעה, הזהיר הכתוב למוכר וכמו כן ללוקח, שלא יעשו ממכרם לצמיתות ואם אמרו כן יעברו בלאו הזה, ולא יועיל להם כי תחזור ביובל[2] כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי:
(כד) וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ והוא ציוי על הבית דין שיוציאו הקרקע ביובל מיד המחזיקים בה[3]: ס
(כה) כִּי יָמוּךְ יהיה עני אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ ואינו יכול לגאול את קרקעו[4] וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו ממשפחתו[5] וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו ואין הלוקח יכול לעכב[6]:
(כו) וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ:
(כז) וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ שיחשוב כמה שנים יש משמכרו לו עד היובל, וכמה עולים דמי המקח לכל שנה, וכמה עמדה בידו, והיתרה יחזיר לו[7] וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:
(כח) וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ: ס
(כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה בית בתוך עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון[8] וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים כלומר שנה תִּהְיֶה אפשרות ל -[9] גְאֻלָּתוֹ:
(ל) וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל אפילו בתוך השנה הראשונה[10]:
נביא
שמואל ב פרק ו
(ה) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל ובזה היה שלא כהוגן מכיון שלא היה ע"י כלי שיר המיוחדים לעבודה ולא ע"י הלוים המיועדים לזה רק כל בית ישראל כלו מְשַׂחֲקִים דרך שחוק לא כשמחים ברעדה לִפְנֵי יְקֹוָק בְּכֹל כלי נגינה העשויים מ- עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים הוא מכלי הנגון, יעורר האדם להניע גופו ולרקד וּבְצֶלְצֶלִים מצלתיים:
(ו) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא ידו אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר:
(ז) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק על מיעוט האמנתו בה', לחשוב שיפול ארונו לארץ וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל על ששל ושכח קדושת הארון ופחד ה' בעודו עם ארון האלהים, וזה חטא גדול מנשוא השוכח יראת המלך בעודו עומד לפניו וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים:
(ח) וַיִּחַר לְדָוִד על עצמו עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְקֹוָק פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(ט) וַיִּרָא דָוִד אֶת יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְקֹוָק:
(י) וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי שהיה גר בגת ולוי היה מן השוערים:
(יא) וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְקֹוָק בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ:
(יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם אשתו וכלותיו[11] וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ נכסיו וקניניו בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם אל עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה:
(יג) וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְקֹוָק הם הלויים שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר שבעה פרים וּמְרִיא ושבעה אילים כמבואר בדברי הימים:
(יד) וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי יְקֹוָק וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד כלבוש הכהנים ועובדי ה' לא לבוש מלכות שלא להראות גאוה לפני ה':
(טו) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר:
(טז) וְהָיָה אֲרוֹן יְקֹוָק בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְקֹוָק וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ[12]:
(יז) וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל כמו שהיה במדבר באוהל מועד אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְקֹוָק וּשְׁלָמִים:
(יח) וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְקֹוָק צְבָאוֹת:
(יט) וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם שליוו את הארון לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל שהיו שם לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אחד חלקי שש מבשר פר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה שם כלי ששמים בו יין אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ:
(כ) וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם בדרך לעג (בציניות) אמרה כן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו ע"י הריקוד והכרכור כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים:
כתובים
תהלים פרק קלה
(טז) פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ: (יז) אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם עשו להם אברי הגוף אך הם חסרי שימוש: (יח) דוד המלך מקללם ואומר ש- כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם וגם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם שיהיו כמו הגילולים ללא יכולת תפקודית: (יט) בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק על כך שהבדילם מהעובדי כוכבים: (כ) בֵּית הַלֵּוִי בָּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק יִרְאֵי יְקֹוָק אלו גירי הצדק בָּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק: (כא) בָּרוּךְ יְקֹוָק מִצִּיּוֹן שמשפיע אור מציון ש- שֹׁכֵן יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ יָהּ:
תהלים פרק קלו
(א) הוֹדוּ לַיקֹוָק כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ כי חסד הקב"ה מתקיים לעולם שלא כמו חסדו של בשר ודם: (ב) הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים אלו המלאכים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (ג) הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים אלו הם צבא השמים שהם אדונים למשול בארץ והקב"ה אדון שלהם כִּי לְעֹלָם חַסְדּוֹ: (ד) הודו לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ ואינו זקוק לשום עזרה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (ה) לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (ו) לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ שהרי זה נגד דרך הטבע של המים (שמים) לעלות מעל הארץ: (ז) לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (ח) אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם וזהו גבול מלכותו כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
משנת ההלכה
א. כיון שהתחיל הקורא לקרות, אסור לכל הקהל לדבר, אפילו בדברי תורה, ואפילו בין גברא לגברא, ואסור לצאת מבית הכנסת בשעה שקורין בתורה, אבל בין גברא לגברא שהספר תורה מגוללת, יכול לצאת לצורך גדול.
ב. כשיש כהן בבית הכנסת צריכין להעלותו לתורה ראשון, ואפילו אם הוא עם הארץ אלא שהוא אדם כשר, הוא קודם אפילו לתלמיד חכם, ואינו רשאי למחול על כבודו ואינו מועיל עם מחל.
ג. ואחר הכהן קורין לוי, ואם אין שם לוי, קורין את הכהן אשר עלה במקומו, ואומרים: במקום לוי, ואם אין כהן בבית הכנסת, קורין במקומו לוי או ישראל. ויש לקרות את היותר גדול בתורה שנמצא שם, ואומרים: אם אין כאן כהן, לוי במקום כהן, או ישראל במקום כהן, ואם קראו ישראל במקום כהן, אין קורין אחריו לוי..
ד. אם קראו לכהן או ללוי ואינם שם, לא יקראו לאחר בשמו, שלא יאמרו על הראשון שהוא פגום אלא יאמרו להאחר: עלה אתה, ויעלה.
ה. אם לא היה כהן בבית הכנסת, או שהיה אלא שלא ידעו ממנו, וקראו לישראל במקומו, ועלה, אפילו אם אמר ברכו את ה' המבורך, אלא שלא פתח עדיין את הברכה אשר בחר בנו, ובא הכהן או שנזכרו שישנו, קורין את הכהן ועולה, ואומר גם הוא ברכו וכו', והישראל כדי שלא יתבייש, יעמוד שם עד לאחר שיקרא הכהן והלוי ואז יקראוהו.
ו. אבל אם כבר אמר הישראל את השם מן הברכה, שאמר ברוך אתה ה', שוב אינו עולה הכהן. וכן הדין אם קראו ללוי במקום כהן, ובא הכהן קודם שאמר הלוי ברוך אתה ה', עולה הכהן, והלוי ממתין וקוראין אותו אחריו. וכן הדין אם לא היה לוי, או שלא ידעו ממנו, וקראו את הכהן גם במקום לוי, ואחר כך בא הלוי, קודם שאמר הכהן ברוך אתה ה' קורין את הלוי ועולה.
ז. אין קורין שני אחים זה אחר זה, בין שהם מן האב בין מן האם. וכן האב עם בנו או בן בנו, אין קורין זה אחר זה משום עין הרע ואפילו הם אומרים שאינן מקפידין.
ח. בכל אלו אם קראוהו וכבר עלה לא ירד. ובשני אחים רק מן האם והאב עם בן בנו אם קראוהו, אפילו עדיין לא עלה יעלה, ובמקום הצורך יש להתיר באלו אפילו לכתחלה לקראם זה אחר זה.
[1] רשב"ם
[2] רמב"ן
[3] מלבי"ם
[4] רש"י
[5] אבע"ז
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] רש"י
[9] חזקוני
[10] רש"י
[11] בירושלמי ביבמות (פרק ד' משנה יא) איתא שהיה שם הארון ג' חדשים והיו יולדות לז' ימים, ולסוף ז' ימי טומאה טבלו ושמשו וילדו ג"כ לסוף ז' ובסדר הזה היו יולדות בכל השלשה חדשים, נמצא דילדו בג' חדשים כל אחת ששה בנים ע"ש, והשתא לפי"ז אתי שפיר דאמרו לדוד כי ברך ה' את עובד אדום, דתיכף ומיד ידעו שנתברך. קול אליהו.
[12] כי מיכל בת שאול מהיותה למודה בבית אביה שהיה כבודם חשוב בעיניהם מכבוד המקום, לא הרגישה בדבר הארון הבא ובכבוד ה' אשר לפניו ישמח מלך, רק יפלח חץ כבודה על כבוד בעלה הנגרע בערכו לעיניה כפי דעתה, וזה היה ההבדל בין בית שאול ובית דוד.
